האתגר של הודיה טיירי, מוזמנות להגיב!

[שרה שלזינגר]

הודיה,

חפשי את עיתון קראט משבוע קודם ואולי גם הקודם לו

הוא דן בנושא מהיבטים שונים

לא נעימים ומתסכלים

[הודיה ט.]

שמעתי על כך,

והבנתי שגם בקטיפה.

ביום ראשון האחרון דנו על כך גם בקבוצה של ריקי קפלן, מאפס לאלף.

קיבלתי עצות נהדרות, ואספתי אותן בשקיקה.

ובכל זאת,

עדיין זהו אתגר בשבילי.

למה?

אולי כי זה מאוד מאוד קשה.

לכן אני מעוניינת לשמוע את חוות דעתן של המשתתפות כאן.

איך אתן מרגישות כשזה קורה וכיצד אתן נוהגות?

מחכה…

הודיה.

[חיה מריאנובסקי]

ללדעתי אחרי שאוספים המון מידע וידע יש צורך לעבור לפרקטיקה וזה בד”כ לא מומלץ לעשות לבד אלא בליווי של מאמנת עיסקית(?) , משהו מהתחום הזה (לא מבינה את ההגדרות )

מישהי שהתפקיד/המטרה לעבוד איתך על זה ולקדם אותך בפרקטיקה ולא רק בקריאת מידע.

ידע הוא פוטנציאל לכוח , ידע מיושם הוא כוח.

הצלחות 🧡

[יהודית הנפלינג]

חיה צודקת מאוד.

קשה עד בלתי אפשרי לעשות את זה לבד…

אני נעזרתי מאוד במיכל פריימן המקסימה .

היא ממש עזרה לי להוציא את הידע שהיה לי בתחום שאתגר אותי

מהכח אל הפועל.

ממליצה מאוד

[מיכל פריימן שיחרור חסמים רגשיים לבעלות עסקים]

יהודית, תודה על ההמלצה החמה
🙂

הודיה, תוכלי ליצור איתי קשר באישי ונבדוק התאמה.

כעצה מקומית, אני יכולה להציע לך לענות “בהתנדבות- אני מוכנה לשמור לך על הילדים, להזמין לשבת או להכין לך עוגה.

העיצוב הוא העבודה שלי ואני לוקחת עליו תשלום.

כחברה/ גיסה/ אחות, אשמח לעשות לך הנחת VIP של 15 אחוז (או מה שתחליטי, אם בכלל מתאים לך), אבל לא אוכל לעשות חסד על חשבון הכנסות הבית/ הכסף שמגיע למשפחה שלי/ האוכל של הילדים (תלוי כמה דרמטית את אוהבת להיות)”

המון המון הצלחות!

[הודיה ט.]

מיכל,

זה בדיוק מה ששמעתי מעוד מישהי,

וזה כלי מעולה לשמור על גבולות ומצד שני להישאר נעימה.

תודה!

[עטרה רזניק – תוכן. אש.]

אני חושבת שאת יכולה לעשות את זה. צריך לאזור אומץ, זה נכון, אבל בהמשך זה יבוא לבד.

כעזרה אולי כדאי לך לשבת עם עצמך ולהחליט- האם את מוכנה לתת הנחה לקרובים שלך? או שאת רוצה לקחת גם מהם מחיר מלא כרגיל?

אם כן היית רוצה לצ’פר אותם בהנחה מסוימת, תחליטי מראש כמה. יש לך מחיר מחירון למוצרים או השירותים שאת נותנת, קבעי מחירון חדש ושונה לכל החברות/גיסות/בנות דודות. תחליטי לעצמך מהו המחיר שאת לוקחת עבור כאלה שקרובות אלייך, ותוכלי גם להפיץ אותו. תוכלי לשלוח הודעה בסגנון:

“שלום חברות שלי!
אתן יודעות שאני אוהבת אתכן ושמחה לעזור לכן. אבל משתפת אתכן בדילמה שלי… אני מתפרנסת מהתחום שלי. וכשיש ב”ה כל כך הרבה חברות וקרובות ומכרות, לפעמים אני מרגישה שתחום הפרנסה שלי הופך להיות תחום ההתנדבות… אוהבת לעזור- אבל מעדיפה לעשות את זה בדברים אחרים, לא כאלה שבהם אני עוסקת כעבודה.
בכל זאת, כן רוצה לפנק אתכן, אחרי הכל חברות!
הכנתי מחירון מיוחד בשבילכן, אם תצטרכנה אני כאן בשמחה.”

משהו כזה, וזה מאד מובן והגיוני וברור ונותן לך גב לעמוד חזקה.

והכי חשוב- תספרי לעצמך כל הזמן, כל הזמן, למה זה הדבר הכי נכון והכי מתבקש והכי חכם- ולמה את באמת צריכה לעשות את זה.

לפעמים גם המצפון מפריע ומתערב, וגורם לך להתלבט. אז קודם כל שבתודעה תהיה הידיעה הברורה שזה הדבר הנכון. אחר כך להשתדל לבצע בנעימות וברגישות. כשתביאי את הצד שלך בצורה פתוחה אבל עניינית, תוכלי ללכת עם זה.

בהצלחה!

[הודיה ט.]

תודה עטרה על התשובה הברורה והמקיפה!

וזה רעיון שמשלים את מה שאמרו השאר, מה שעוזר לי ליישם כבר עכשיו. מעריכה…

[עורכת דין אסתי וייסלר-בהגן]

ואני אתן לך כלי שעוזר מאד ללקוחות שלי

תכיני הסכם מסודר עם איש מקצוע שזה התחום שלו- מדובר בעורך דין עסקי לעסקים קטנים

במהלך העבודה את אמורה אסטרטגיה לגבי מה משתלם לך ומה לא

אני עובדת גם על החלק הזה של סינון כי להסכם יש לפחות 3 מטרות:

גבולות

תיאום ציפיות

וסינון לקוחות לפני גרימת הנזק.

[הודיה ט.]

תודה אסתי, רעיון.

[פרלה פרקל מנתחת שטחים מורכבים- המוח שמאחורי הקירות]

קודם כל מה שאסתי כותבת זה חשוב מאוד,

חייב להיות איזשהו הסכם עבודה.

שנית, ברמה האישית אני הולכת הפוך במקום להגיד לא – כי זה לפעמים לא נעים,

אני פשוט אומרת , “אני שומעת את הפרטים והדרישות אשלח לך הצעת מחיר, אם מתאים לך תשלחי לי משהו על החשבון- דמי רצינות ואני יריץ עניינים”

כך הן מבינות שזה העבודה שלי וזו שיחה עיסקית, וטובה בתחום הזה עולה ….

אפשר לתת הנחה או להמשיך מכאן איך שתרצי. אבל זה מובן שבלי “דמי רצינות” את לא עושה כלום,

זה מומלץ לא רק אצל קרובי משפחה אלא גם מול זרים ובכל עיסקה שהיא…

שלא יקרה מצב שעבדת והלקוח נעלם…

ועוד משהו, אני יודעת על אחת ששאלה רב (קרובת משפחתי) ואמר לה מפורשות היות שזה הפרנסה שלך – מכולם את גובה מחיר, חד משמעי, רק הורים שלך ושל בעלך – לצרכים שלהם עצמם ולא בשביל הילד שלהם – את מחוייבת בכבוד הורים ולא לקחת תשלום.

מאמינה שכל ענין לגופו, אבל יש גם כזה כיוון

[הודיה ט.]

אהבתי את הכיוון!

וההערה שלך לגבי דמי רצינות נכונה, המעניין שעם לקוחות אין לי בעיה לעמוד על שלי בצורה נעימה ועניינית,

לקחת מקדמה, להתנהל בצורה ברורה עם כללים ברורים.

כל הבעיה מתחילה מול מי שקרוב אלי. ואז ‘לא נעים’ נכנס לתמונה.

(הרבה בגללי, כי הרגלתי את כולם שאפשר, אבל גם חלק יש גם לאלו שלא חושבים שלא לעניין לתת הרגשה כל כך גרועה אם ל-א הסכמתי… לא רוצה להכנס לזה, אבל היו לי מקרים כאלו. כן. יש כאלו שנתנו הרגשה לא נעימה, פשוט כך. לא כאלו שאני הרגשתי מולם לא נעים, אלא כאלו שלא התביישו להזכיר לי טובות שהם עשו וטרחו להסביר בצורה הכי ברורה למה אני בעצם…חייבת לעשות את זה, ומעצבנת אם לא, ואת ממילא תעשי, אז תעשי בשמחה:(

תודה פרלה.

[מיכל פריימן שיחרור חסמים רגשיים לבעלות עסקים]

הודיה, עוד נקודה קצת בוטה.

אלו שמבקשים ממך עזרה, זה אותם אנשים שזוכרים אותך (או את בעלך…)

מגיל הגן ולמטה מזה.

גדלתם איתנו כל הילדות, נתנו לכם, השקענו בכם

אמנם גם נתתם לנו גם אתם, אבל טובה קטנה, מה היא ביני ובינך?

ויש משהו מביך בהתחלה בלעמוד מול אותם אנשים ולעשות להם סטופ….

אבל אחרי שאת מעכלת שזה לא נכון לך וגם לא לקשרים איתם (כל המרירות שמצטברת ותחושת הניצול שאת חשה), ומחזקת בתוכך את הצעדים שאכן נכון לך לעשות, יהיה קל יותר ויותר עם הזמן לעמוד על שלך ולהצליח בזה.

[הדסה שרבאני – צילום אירועים]

חזק! כל מה שכתבו לך הודיה מחזק גם אותי…

גם אני נתקלת בזה לעיתים – יש לי כלל: 10 אחוז למשפחה!!

יש משפחות שאצלם השירות חייב להיות חינמי, כאילו בגלל שאני צלמת אז ברור שאצלם את הבני דודים בחינם…הם חמודים הרי לא? משהי פעם אמרה לי שתמיד באירועים ושבתות היו יושבים לידה ומגישים לה את כף היד לאבחון… “מה זה אומר…נו תגידי כמה ילדים יהיו לי….”…

עד ששמים לזה סוף וכולם כבר מכירים אותך שעבודה זה עבודה!

בהצלחה!

[הודיה אולמן צלמת מקצועית]

כל מילה שנאמרה נכונה כל כך

גם אני נתקלתי לאחרונה בסיפור כזה של חבילה שנתתי לקרובה שלי במחיר אפסי , לעומת המחירון….

ואחרי שרמת הבקשות רק עלתה ולא חשבה להיגמר ( “לא אהבתי בסוף את הדף הזה , תשני את התמונה, תורידי, תטשטשי, תעבדי עוד 2 תמונות….” ) שמתי גבול , ובכמה מילים הסברתי את המקום שלי וזהו.

היא התקפלה ואולי אפילו קצת התעצבנה אבל אני הגעתי אל המנוחה.

ראיתי פעם משהו בעניין, נראה לי בעיתון קראט: אף פעם גננת לא תבקש מגיסתה לבוא רגע לגן להחליף אותה לשעה שעתיים בחינם, ברור שלא למה? כי היא יצאה לעבודה , והתארגנה, וגם באופן כללי ברור שעבודת הוראה וגננות מתוגמלת לפי עבודה כמו שצריך, אבל משום מה כל העורכות / מעצבות/ צלמות- נתקלות בבקשות כאלה של : “בדיוק הבן שלי לבוש מתוק, יכולה לרדת רגע לצלם אותו? תמונה אחת!! או- יש לי כמה תמונות, יכולה להכין לי שנה טובה? משהו הכי פשוט, אל תשקיעי…..”

אז זהו. כל אחת צריכה ללמוד לעמוד על המקום שלה ולדעת לסרב. זה יפה זה חשוב ונותן כח להמשיך בעבודה שלנו…

בהצלחה!

ואגב, למשפחה המורחבת אני אומרת ככה: זה המחיר שאני לוקחת ללקוחות, אני יכולה לבוא לקראתכם בסכום כזה וכזה , אם זה עדיין יקר לכם תשלמו כמה שאתם רוצים. אבל מה שהרווחתי פה זה שהם יודעים את המחיר ומעריכים את העבודה ואת השווי שלה.

בפועל – כולם שילמו בסוף את המחיר המלא (: