אגב,
אין תחליף לרושם ראשוני עם כל לקוח.
היה לי לקוח שרצה עיצוב מסוים שלא היתה לי שום דוגמא להראות לו של עבודה אישית שלי שדומה למה שהוא רצה, ולשאלתו האם עשיתי את סגנון העיצוב הזה בעבר, עניתי לו בפשטות, לא.
את העבודה הוא ‘הזמין’ ואני לקחתי אותה ברצינות הראויה והגעתי ב”ה לתוצאה הרצויה והמקצועית שחתרתי אליה.
אבל מאותו רגע,
למרות שהוא מאוד (!) אהב את התוצאה,
הוא כל הזמן חיפש מה לתקן , ולא, לא תיקונים עניינים. שינויים דרסטיים,דרמטיים, מוזרים, לא הגיוניים, כביכול הוא לא סומך עלי שעשיתי את הבחירות הנכונות. בעצם בכל שלב בעיצוב ועד ההדפסה (כולל) היו לו שאלות בנוסח “את מכירה את זה? את עושה את זה? יש לך מושג לגבי זה? ” הוא שלח לי כל הזמן דוגמאות של דברים שהוא ראה דומים. צילומי מסך בלי סוף מהגוגל, מה שחיזק אצלי את ההרגשה שהוא פשוט לא רגוע.
אני מבינה אותו.
למרות שמה שהוא חיפש- הוא קיבל, עם אקסטרה שירות ומקצועיות, (לא מתחילה עבודה עד שאני לא חוקרת וחורשת את הנושא מכל ההיבטים- החל מטכנית- אופציות העיצוב וכלה בדוגמאות והשראות, ואחרי הכל השלב של חקירת הצורך הספציפי של הלקוח ולמידה שלו- לא מתחילה בלי לוודא שהתחברתי לרעיון לגמרי. אגב, רק כשהמטרה של הלקוח הופכת להיות חלק בלתי נפרד ממך אז העיצוב זולג לך מהאצבעות. כי את שם. למה ממלאים בריף?)
אבל הוא- הוא לא ראה את זה.
היתה לו סטיגמה בראש איתה הוא ניגש כל פעם לראות את הסקיצות, והסטיגמה הזאת היתה “היא עושה את זה פעם ראשונה”.
נתקלתן בזה?
יצא לכן לחוות משהו דומה?
כיצד נהגתן?