הוראה למידה ועזרים
מובילות:
- Organized by
-
-
והשבוע אהובה מליח- יועצת חינוכית מטפלת רגשית
-
והשבוע אהובה מליח- יועצת חינוכית מטפלת רגשית
קצת על אהובה למי שלא הספיקה להכיר את האישה המיוחדת הזו….
בעלת תואר ראשון ושני בייעוץ חינוכי, עוסקת שנים במקצועות החינוך, הייעוץ החינוכי והטיפול.
עובדת בפועל כיועצת בבית ספר וכמטפלת בהבעה ויצירה באופן פרטי.
נוסף לעבודה השוטפת שלי אני מרצה למקצועות הפסיכולוגיה והייעוץ, חינוך, סמכות הורית, סמכות מורית,
גיל ההתבגרות, בריאות הנפש, מודעות עצמית וכמובן שוזרת את הכל איכשהו לעבודת השם,
כי אני בטוחה ששם נעוץ שורש כל הכוחות שלנו!
בחדר הטיפול אני עוסקת בשילוב אומנויות, כי אני מאמינה, שאדם שמתמודד, אינו מתמודד רק עם הקושי שבעטיו הגיע אלי לחדר, אלא הקושי הנקודתי הזה הוא תוצאה של שרשרת ארוכה של קשיים, שהוא סוחב איתו במודע או בתת מודע.
משום כך אני משלבת גישות (CBT מול דינאמי),
דרכי יצירה (ביבליותרפיה, אומנות פלסטית, משחק או כל מה שהברק בעיני המטופל משדר לי…).
הגיל בו אני עוסקת הוא בעיקר גיל בית הספר היסודי עד מבוגרים, למרות שרוב חיי עבדתי עם גיל ההתבגרות. בגיל הגן אני פחות עוסקת למרות שלעיתים, אני מצליחה להתחבר גם לגיל הזה (ברמת הדרכת הורים, לא ברמת טיפול).
בבסיס הטיפולי שלי אני מאמינה בכוחות שהקב”ה העניק לכל אחד מאיתנו, שיש לנו הרבה יותר כוח ממה שנראה לנו ושכל אחד יכול להיות הפסיכולוג של עצמו גם אם יש צורך בהכוונה מידי פעם.
והאמונה הרבה שלי היא בתפילה הקטנה שתמיד מתנגנת בליבי: “ריבונו של עולם, שים בפי את המילים הנכונות וזכה אותי להיות שליחה נאמנה של הילדים שלך”.
אהובה היקרה- תודה רבה על ההזדמנות, לפנות מזמנך העמוס.
ועכשיו הבמה היא של כל אחת מהקהילה!
יש לך מה לשאול/ להתייעץ – המשיכי את השרשור.
וקבלי עצות זהב מאהובה.
-
9 תגובות
-
אשמח לשמוע הכוונה מה אני עושה עם ילדה חכמה מאוד.
לא נהנית בכלל בכלל ללכת לביה”ס. משעמם לה. המורות מתלוננות. המנהלת מדברת.
אנחנו מנסים הרבה דברים. אבל בתכל’ס: לילדה לא טוב בבית הספר.
היא נשארת המון בבית (כשאני צריכה, ילד חולה וכד’) ואז ממש טוב לה.
-
רחל יקרה,
אני מבינה שאת מדברת מחוויותייך כאם. כאם באמת קשה מאד לראות ילדה, שאינה רוצה ללכת לבית הספר בפרט כשמדובר בילדה חכמה ברוך ד’ (“יוסיף דעת, יוסיף מכאוב”🙄 ). לא כתבת לי את גיל הילדה ולכן אכתוב לך באופן די כללי. בעזרת ד’, אני מקווה שיהיה לתועלת, ואם תצטרכי חידוד נוסף כתבי לי שוב, בשמחה!!
א. אם מדובר בילדה חכמה זאת באמת התמודדות. מצד אחד זה מסוג הדברים, שאם הילדה היתה פחות חכמה היה לה קל יותר להתמודד, מצד שני אם היא חכמה ניתן לשוחח איתה ולמקד אותה במה קורה שם. בגיל הנמוך בהחלט יכול להיות שזה קושי חברתי, שלא מתחבר תמיד עם רמה שכלית, יתכן גם שקרה משהו בכיתה עם המורה. המורה לא עדכנה אותך, כי היא אינה רואה בכך משהו משמעותי, ואילו הילדה בעיניה רואה את הדברים באופן משמעותי מאד מאד!!
ב. הדבר שמתבקש ביותר הוא, לשוחח איתה ולברר מה הקושי, שעומד מאחורי השעמום הזה, למרות שגם הוא יתכן בהחלט. יתכן שמשהו מציק לה בבית הספא או אפילו רק בדרך אליו. אולי מישהו בבית הספר גורם לה להרגיש מאויימת, אולי ילדות שגדולות ממנה, יש לברר אם היא שומרת סוד מעבר לתירוץ של השעמום.
ג. במידה שהיא באמת רק משועממת, יש מצב של פגישה עם הצוות החינוכי, שכולל, בדרך כלל, מנהלת, מחנכת, יועצת והורים ומבררים מה קורה איתה מבחינה לימודית. אולי עליה לקבל אתגר לימודי / קוגניטיבי? אולי היא צריכה לקבל תפקיד, שהוא אינו רק בא לידי ביטוי בשליחות למזכירות לצלם דפים אלא תפקיד, שיעניק לה משמעות שכולל הכנה בבית. אם היא גדולה יותר, אולי לרתום אותה לתלמידה חלשה יותר, כדי שתוכל להיות לה לעזר. כמובן שהכל צריך בתיאום איתך, כי את מכירה את הילדה. זאת משום, שחלילה, עלול להיווצר מצב, שהילדה תרגיש “לא מספיק לא טוב לי שם, עכשיו אני גם מנוצלת”, ויצא שכרנו בהפסדנו.
ד. במידה שהיא בגיל גבוה יותר, כמו גיל ההתבגרות (10/11 – סיום התיכון) יש לברר עד כמה היא מסתדרת באמת עם המורה שלה, עם הדרך, עם הזהות האישית שלה, ובכלל, גיל ההתבגרות הוא נושא ענק בפני עצמו, שאני מוסרת עליו כמה הרצאות טובות!!
בכל מקרה ולא משנה הגיל שלה, חשוב שהיא תדע, שלבית הספר חייבים ללכת. נקודה!
אם היא ילדה בוגרת ולא רק חכמה עליה להכיר את המושג של ביקור סדיר, ופשוט חייבים ללכת לבית הספר! מה עושים בבית הספר ואיך מנצלים את הזמן ביעילות?! על זה אפשר לחשוב עם הילדה או עם הצוות, אבל לבית הספר הולכים. כמובן, שאין לומר לה את הדברים באופן פוקד ולא נעים אלא יותר כעובדה הגיונית, שלא ניתן לערער עליה.
בנימה אישית, אשתף אותך במשפט שהייתי אומרת לתלמידות שלי, שלא אהבו ללמוד ספרות (בגלל המקצוע… בגלל המקצוע… 😅). אמרתי להן: “זה שאני אוהבת ספרות ובחרתי ללמד ספרות את לא אשמה ואת ממש לא חייבת לאהוב ספרות, האהבה למקצוע היא צ’ופר! אבל את תלמדי ספרות לבגרות בדיוק, כמו שאני למדתי מתמטיקה, אנגלית, פיזיקה ושות’… אין ברירה!!”.
נחת ושמחה יהודית,
אהובה מליח
-
אהובה שלום,
ראשית נהניתי לקרוא את התגובה שלך, היא מקיפה ויסודית ומתייחסת לכל האפשרויות.
אני רוצה להוסיף סימן שאלה על המשפט הזה:
חשוב שהיא תדע, שלבית הספר חייבים ללכת. נקודה!???
כילדה ונערה סבלתי מהקושי שמתואר כאן, שנאתי ללכת לבית הספר כי השתעממתי שם.
היו ימים שהייתי חוזרת הביתה ובוכה שאני לא הולכת יותר ללימודים.
לא היה לי שום דבר רע, היו לי המון חברות והסתדרתי מצוין עם המורות.
הבעיה היחידה היתה שהיה לי משעמם.
אמא שלי זרמה איתי. בגילאים המוקדמים הייתי עושה לעצמי הרבה ימי חופש, עם רשות מראש.
בגילאי התיכון והסמינר ההחלטה היתה בידי כל יום מחדש האם ללכת ללימודים או לא. למדתי לשקול את כל הצדדים של הפסד חומר לימודי וחוויות חברתיות מול הסבל בשיעורים, חשוב להדגיש שזה סבל אמיתי שמבחוץ קשה להרגיש אותו.
לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם היו מכריחים אותי ללכת ללימודים כל יום.
רציתי רק להדגיש שלפעמים גם זה פתרון.
-
רחל יקרה,
תודה על החידוד, וזו ההזדמנות להבהיר את הנקודה הלא פשוטה הזו.
הקביעה שכתבתי לעיל היא ברמה העקרונית, שהילדה צריכה לדעת ששעות הבקר שלה אמורות להיות מנוצלות בין כתלי בית הספר. כשמדברים על כך באופן עקרוני וכעובדה יושבים על המדוכה כדי לחשוב איך עושים את זה ולא האם עושים את זה. למה? כי חייבים לעשות את זה.
השמירה על הביקור הסדיר היא מחוייבת לא רק מבחינת החוק אלא מבחינת החינוך האישי, שיש לי התחייבות ואני אמורה למלא אותה. אם יש קושי למלא את המחוייבות, יש מקום לבדוק מה קורה שם. יתכן מאד שאצלך היו צריכים באמת לאתגר אותך.
אני שוב משתפת ברמה האישית, בילדותי תמיד ידעתי שלבית הספר הולכים, כך שלא ידעתי מה קורה בבית בשעות הבקר, כי גם שלא הרגשתי טוב ונשארתי, הרגשתי כל כך לא טוב שלא ראיתי כלום… 😉. כבר מכיתה א’ הייתי משועממת בבית הספר במידה שבלתי ניתנת לתאר, כי הייתי מעבר גם מבחינה לימודי וגם מבחינה רגשית. נכנסתי לכיתה א’ כשקראתי כבר את כל הסדרה של “כה עשו חכמנו” וכולם היו עסוקים באותיות ובקמץ פתח. סחבנו איכשהו עד שהתקבלה החלטה, שכיום אינה רווחת, ודילגתי כיתה. ברגע שדילגתי כיתה היה לי אתגר לימודי סביר. לא שאני כזו גאון, אבל אלו היו פני הדברים. האתגר הלימודי עשה לי טוב ולו רק כי היה עלי להשלים לבד את השנה שדילגתי עליה.
היום כיועצת, אני רואה את הדברים בראש גדול כמובן, ולפעמים אומרת להורים, שמתקשים להביא את הילדים לבית הספר מסיבות שונות, לאפשר להם פעם בחודש יום חופשי. אבל אני מדגישה שהיום הזה אמור להיות מתואם מראש אפילו גם עם המורה, ולא כי סתם לא בא לו, וכמובן שעליו להשלים את הנלמד. ביום הזה אני מדריכה את ההורים, שגם אחד מהם יהיה בבית, כדי שהילד לא יכלה את זמנו סתם מול מסך לבד בבית וכו’ (אפילו שגם זה מותר לפעמים). ההדרכה הזו להורים באה להחזיר להם את הסמכות, כאילו שהם אומרים לילד: “זה לא שאתה לא הולך כי אתה לא רוצה, אלא כי אנחנו ומורה שלך חושבים שכדאי שיום אחד תתאוורר קצת”. הסמכות ההורית חשובה כאן מאד, כי את ההשלכות שלה רואים בעתיד (וגם בהווה) ברבדים נוספים.
שוב תודה על חידוד הדברים!!
נחת!!
-
-
-
-
שאלה שקיבלתי בפרטי…
הבת שלי חייבת לעלות לכיתה א’-
לא מסכימים להשאיר אותה עוד שנה בגלל הגיל.
הבעיה היא שהיא לא מוכנה במובן הריגשי.
איך אפשר להכין את הילדה?
תודה
-
אני רוצה גם לשאול
יש לי ילדה מבריקה וחכמה ב”ה בת 5.5 ילידת תשרי שאמורה לעלות לכיתה א’
משום מה מרגיש לי שהיא עדין לא בשלה מבחינה רגשית (היא פרפקציוניסטית , לא מסוגלת שיתחרו איתה רגישה מאד )
איך יודעים מתי מעלים ומתי לא?
חשוב לי לציין שיש לי איזו שהיא בעיה קטנה להשאיר אותה שנה (טכנית ) ואני לא יודעת אם זה אמור להוות שיקול או לא.
-
העליה לכיתה א’ היא יום לימודים ארוך, כי היא תלויה בגורמים רבים. המטרה העיקרית היא לגרום לילד לא רק לעלות לכיתה א’ אלא להתמודד עם מה שקורה שם מבחינה לימודית, חברתית ורגשית. מה שכן יש אלמנט, שחשוב מאד להתייחס אליו והוא אלמנט הגיל, כי אין אפשרות להשאיר אותו בגן עד גיל תשע וחצי, כדי שהוא יקבל את הביטחון, לא כך??
כך שהיית מחלקת את ההחלטה לשני מישורים: האם הילד קטן מהגיל גבולי או שהוא מתאים מבחינת הגיל ואין אפשרות להשאיר אותו. אז לפני שאנחנו פותחים את התיבה הזו, חשוב שנדע, שברגע שיש התלבטות נעזרים בגננת, בפסיכולוגית של הגן והיא זו שעורכת אבחון בשלות (בדרך כלל רשמי מטעם השפ”ח). לפעמים הם רוצים להעלות לכיתה א’ כמו במקרה של השואלת הפרטית (דרך דבורה) ובמקרה של רבקי, והאם חושבת אחרת. ולפעמים זה הפוך, שהאם ממהרת להעלות לכיתה א’, כי היא בעצמה רוצה לראות אותו כבר עם התיק הגדול מכין שיעורי בית או שהיא רוצה שכולם יהיו כבר באותה מסגרת (…) ודווקא הצוות המקצועי מתנגד.
השיקול כאן אמור להיות שיקול דעת מקצועי עם הרבה הרבה לב ונשמה. כי זה נכון שהילד אמור למלא מטלות לימודיות, אך אם מבחינה רגשית או חברתית זה קשה לו יש לשקול שוב (אם אין מניעה של הגיל!).
כך שנדבר על העניין בכמה מישורים:
אי התאמה בגיל – אין למהר ולהעלות אותו, כי אם יש אפשרות לטפל בכל רובד אחר, בגיל אי אפשר לטפל, זה מטופל רק עם הזמן (גם לכן זה נראה, נכון?).
אי התאמה מבחינה לימודית – קודם כל אני שמחה שאנחנו מדברות על זה עכשיו כי עד כיתה א’ תשפ”ג יש די זמן לטפל בעניין. את הידע החסר ניתן להשלים על ידי מוכנות לכיתה א’, במידה שיש גישה לרשת יש שם חומרים רבים (שמצריכים בדיקה וצנזורה כמובן!!!), אבל יש שם חומר רב. הערה קטנה: החומר שם אמור להיבדק גם מבחינה מקצועית, כי “הכניסה של הרשת” לכיתה א’ והכניסה לבית יעקב היא שונה. פעמים רבות אני יושבת בוועדות עם אנשי העירייה ואני אומרת להן בכאב, שהילדה אינה קוראת בשטף והיא כבר באמצע כיתה ב’, והדבר אינו מטופל. הם מבינים שיש כאן קושי, אך אינם מבינים את הניואנסים של העניין. מה שכן, יש כיום גם חוברות שלנו למוכנות וניתן לעבוד על זה. גם כאן במרפ”ד ניתן להכניס חומרים של מוכנות לטובת האימהות, שרואות צורך להכין יותר את הילד לקראת העליה לכיתה א’ מבחינה לימודית. המוכנות אמורה להתמקד בתחום של שפה (העשרה כמו קטגוריות, מושגים, הבנת הנשמע, מודעות פונולוגית, זיהוי אותיות, זיהוי השם וכו’), חשבון – זיהוי מספרים, כמויות, הבנה חשבונית, מוטוריקה – כתיבה (כתיבת השם, כתיבת אותיות ומספרים), כתיבה בשורה, צביעה תחומה, גזירה נכונה וכו’. ברגע שיש קושי ניכר בתחום המוטוריקה העדינה יש לפנות לריפוי בעיסוק ובמקביל לא להילחץ אם הילד כותב את האותיות והמספרים בכתב ראי, זה בסדר!
אי התאמה מבחינה רגשית או חברתית – אז ברוך ד’, גם כאן יש עוד די זמן לטפל בעניין בטיפול באומנות, כחוג יצירה, הדרכת הורים לעבודה בבית וכו’. מבחינה רגשית וחברתית ניתן לעבוד גם בבית במטלות שדורשות אחריות, העלאת הדימוי העצמי, שיתוף חברים ועבודה על התנהלות חברתית, הכנסה של הילד לעבודה במטבח (כן. גם בנים!! ולא בכדי כתבתי “לעבודה” ולא לעזרה”, כי אני מתכוונת שהילד יקח אחריות ויראה את המטבח כמקום של תעסוקה יצירה. בתחילה זה קשה, אבל במהלך הזמן תאמרי את המשפט שקבלתי מאמא “תודה לך. מגיע לנו מזל טוב, נולדה לנו ילדה חדשה בכיתה ב’!”.) יש לי אחות שכדי לרפד את ההישארות של הילדה, שנולדה לאחר בנים, אמרה לה, שהיא השנה בגן חובה ב’. מה אומר לכן? לילדה זה היה בסדר… כי מה ההבדל בין מכינה ב’ לגן חובה ב’????
אני מצרפת דף עבודה שניתן לעבוד עם הילדים בבית לפני כיתה א’. (בסדר! העליתי גם למרפ”ד!). כיועצת בית הספר אני מצרפת את הדף הזה עם מכתב הקבלה של הילד לבית הספר. (זו אינה פרסומת, אך יש לי סדנה מצוינת שאני מוסרת לאימהות בנושא של המוכנות לכיתה א’, הסדנה פותחת חרך להרגשות של הילד לקראת המעבר.)
מקווה שהצלחתי להקיף ולו במעט את הנושא המורכב הזה, בכל מקרה יש להתייעץ בעניין עם אנשי מקצוע, שמכירים את הילד ובעיקר להקשיב ללב של אמא!!
נחת!!
-
-
תודה אהובה על התשובה
בעצם כמו שאני מבינה אני יכולה לסמוך על הצוות החינוכי בעז”ה
-
בקר טוב,
יכול להיות שכן, אבל עם שיקול דעת שלך כאם.
אני רואה בכל אם סוג של מטפלת בבית, כי היא רואה את הילדה בפינות בהן אנשי המקצוע והצוות אינם רואים אותה.
מה שכן, לפעמים היא זקוקה הדרכה וזה בסדר גמור.
-
Log in to reply.
