נא עצתכן- עולה לכיתה א’

[אהובה מליח]

ציפי יקרה,

קודם כל, מזל טוב על ה’כיתה א’ ‘ של הילדה. זה מעבר לא פשוט, שאיך שמסתכלים על זה ולכל המעורבים בו זה מעבר מורכב.

לגבי הילדה שלך, הבדיקה היא אכן איך היא מבחינה לימודית ורגשית. (השמיעה שלה בסדר?)

רחפנות אינה סיבה מצדיקה לחשוש, כי בעיות רבות נפתרות עם העליה לכיתה א’. יש שם מורה וסדר והתרגשות עד השמים ובחזרה (וכמובן ילקוט וקלמר שהוא רק שלה!!) וזה עשוי לאזן אותה.

אם את רואה בתחילת שנה שהיא עדיין מתקשה לאסוף את עצמה, יש מקום לבדוק את הסיבות לכך, והן רבות.

אם את ממש חוששת, הייתי מציעה לך לבדוק את הקשב שלה עד החגים ולזמן תור לנוירולוג רק כדי שתהיי שקטה.

מקווה שעזרתי!

[שירה אלג'ם]

עצונת:

לפעמים, אם מדובר רק באופי ולא משהו נוסף

עוזר לסכם עם המורה שתראה בתחילת השיעור איזשהי בובה או משהו ותגיד בקול מתרגש ומתלהב “בואו נראה מי מתצליח לספור כמה פעמים הרמתי את הבובה בשיעור…” הבנות דרוכות לתפוס את הבובה ועל הדרך מקשיבות. כמובן שבסוף מפרגנים לכולם גם למי שטעתה.

אם המורה לא בקטע (או את לא בקטע לדבר אתה) אפשר כשהולכים ביום הראשון לחפש את הילדה משהו שמושך תשומת לב באיזור הלוח (כדי שתסתכל למורה ולא לכיוון אחר) ולהגיד לבת שתבואי הביתה תספרי לי מה היום המורה תלתה למעלה או למטה או לא משנה. וכמובן לזכור לשאול את הבת את השאלה. ככל כל מה שמעלה את רמת הסקרנות והדריכות עוזר לשמור על קשב. וכמובן מקום קרוב למורה,, לא מאחורי ילדה גבוה או משהו…

בהצלוחה

[דבורה חזקיה- נעים בלמידה]

שירה,

אני קצת חולקת על הרעיון שלך.

ילדים רבים לא יצליחו להתרכז בשיעור ובמקביל לספור את הפעמים שהמורה הרימה בובה.

במיוחד שמתואר פה ילדה עם קושי קשבי.

[ציפי לוין]

אני גם חושבת ככה,

תודה לכן על העצות,

אכן זה נראה סוג של אופי של ילדה…

באמת התייעצתי בעבר עם התפתחות הילד והפנו אותי להדרכת הורים,

חשבו שאני כאן לא בסדר…

פתאום אני חושבת (כאמא שמכירה אותה), על כיוון אחר. מכיוון שהיא גם טיפוס פרפקציוניסט ויסודי, יתכן שעד שהיא לא מסיימת סופית את המטלה (או את המחשבה) שהיא עוסקת בה, היא אינה פנויה לראות ולשמוע שכולם התקדמו לשלב אחר. ולכן נראה לנו שהיא פחות קשובה.

מה דעתכן? מכירות את הנושא?

יעזור לשוחח איתה? מה אפשר להסביר לה?

[מיכל וילמן]

ציפי יקרה,

באמת התחלתי לכתוב לך מענה ובסוף לא שלחתי:)

בעיקרון: רציתי לשאול אותך: האם יש קושי נוסף וכד’

לפי זה אפשר לנסות ולעלות על שורשי תופעות למיניהן.

לגבי מה שהעלית:

בהחלט נראה לי שיש קשר. אך לא זו הנקודה!

דרך נושא הפרפקציוניזם שהעלית, הגענו למקום עמוק יותר

ופה הייתי מנסה לבחון:

מדוע היא כך?

מה מפריע לה להיות נוחה ושלוה? ורגועה?

האם היא בתחרות עם מישהו?

האם היא לא מספיק מרוצה ומעריכה את עצמה ואת מה שהיא עושה?

כמה שיותר יהיו כאן תשובות ומידע נוסף – ניתן יהיה יותר לקדם.

במידה והיא לא רגועה עם עצמה / לא מעריכה / לא בטוחה ב.. וכו’

כאן יש המון מה לתת לה!!

[EFRAT MAHARSHALL מהרשל]

אמא יקרה ודאוגה!

בתך עולה לכיתה א’ ואני בטוחה שאת מתרגשת (אולי יותר ממנה..)

ואת מוטרדת מהחולמנות שלה,

לאורך השנים, ליוויתי ילדים רבים עם קשיי למידה, קושי בקשב ובריכוז ועוד ועוד..

הייתי שואלת אותך:

האם זה מפריע לבת שלך או לך?

היא מתלוננת על זה?

זה פוגע לה בתפקוד?

היא מרגישה החמצה?

כדאי לבדוק אם האופי הזה מפריע לה או רק לך כאמא?

האבחנה הזאת חשובה,

כי אנחנו הורים אכפתיים ורוצים את הכי טוב לילדים שלנו,

ולפעמים יש לנו ציפייה שהילדה שלנו תהיה ילדת חלומות..

(וכדאי לנו לגלות כמה היא ילדת חלומות ככה, כמו שהיא עכשיו..)

אבל הקב”ה ברא אותנו ואת הילדים שלנו, ולכל אחד תכונות ויכולות משלו.

אם הילדה שלך מתפקדת באופן סביר

והדגש הוא על האופן הסביר ומניח הדעת ולא תפקוד מושלם (כי גם אנחנו לא כאלה..)

בתחום הרגשי, החברתי והלימודי,

אז אין לך ממה לחשוש.

אם את רואה קושי בתפקוד ושלילדה שלך לא טוב עם זה,

כדאי ורצוי להתייעץ עם מנחת הורים מקצועית.

בגיל הזה אין טעם להסברים ולדיבורים בדרך כלל.

אנחנו ההורים יכולים לכוון, להעצים ולקדם את הילדים שלנו באמצעות התגובות והחיזוקים שניתן להם.

בהצלחה רבה!

“עוגן”

בית ספר להורים