שאלה על ילדה בת 10 אנרגטית שמסתבכת עם הממסד

[מיכל וילמן]

מרים יקרה,

את מתארת ילדה טובה – שנאבדת אי שם במסדרונות הממסד…

אני שומעת את הדאגה ואולי מעט חוסר אונים?

ואת האמונה, שאכן היא ילדה מדהימה, ובבית היא כן מקבלת את המקום שלה

וכמה היית רוצה להשאיר אותה כך,

מוגנת ומלאת תחושות של טוב והערכה עצמית בונה.

אכן , זו משאלת לב פעמים רבות

כשאנחנו נתקלים בחוסר הצלחה של ילדינו עם הממסד, או החברה ומכל סיבה שהיא.

אכן, היא הפקדון שלך – ולך ניתנה החכמה והיכולת לעשות את המיטב!

כי, אין כמו אמא שמבינה את הילדה שלה!

אז תמשיכי להיות שם בשבילה – אוהבת, מכילה, ומאמינה!

עדין, אם אין בכוונתנו… לשנות את הממסד:)

יש צורך, בנוסף לכך:

להותיר את הילדה עם רגשות חיוביים רבים – משנות הילדות, וביה”ס.

גם ועל אף – כשהיא בסביבה פחות תומכת, ופחות מכילה.

כי הרי – בסופו של דבר, את כן שולחת אותה לשם…

ולכן – תני לה את כל הכלים במקסימום!

שהיא תצליח גם שם , ושתצא גם משם עם הכרת ערך פנימי רב

ושתישאר מחוברת לנשמתה המפוארת!

כי אין ספק,

שרק מי שמחובר לטוב שבו – יכול לצמוח באמת!

וזהו אחד החלקים החשובים ביותר בחינוך המוטלים עלינו כהורים:

להעצים את הטוב שבילדינו! (בלבנו אנו – ואז זה יעבור אליהם)

ולחבר אותם לטוב הזה.

אכן, ילדים רגישים ואנרגטיים,

עלולים להעמיד אותנו במבחנים לא פשוטים!

ויתכן והשאלה שלך מצריכה יותר תשאול אישי

והייתי ממליצה על פגישה פרטית.

ובנתיים,

אני ממליצה לך על כלים פרקטיים:

בואי נקרא למתוקונת שלך שבי:)

בתחושה שלי,

שבי זקוקה מאד לרוגע, ליציבות ולהמון הערכה.

ילדה עם אנרגיות מאד גבוהות – לצד רגישות רבה מאד!

יתכן והיא די פרפקציוניסטית, או אז, התוצר שהיא מביאה לא מספיק מעולה,

ואז היא מיואשת ומוותרת.

את מתארת תמונה מלאת עומס, ועם דאגה רבה

יתכן, ולשבי – מעט קשה יותר הסתגלות לקשיים שונים,

או למעברים (נורמטיביים בחיים).

לדוגמא: אם היא לא עברה באופן חלק את הכיתות הראשונות של הלמידה

היא עלולה עדין, להיות תקועה בשלב של התארגנות עם ש”ב, סידור מערכת,

הכנת ילקוט וכל מה שקשור לתנאי למידה ראשוניים.

לפיכך,

הייתי מאד ממליצה לך לשבת איתה באופן רגוע ואישי

עם שיעורים, עם הדרכה לסדר והתנהלות נעימה

שתעשה לה רק טוב.

יש מצב, שהיא פשוט זקוקה לכך מאד!

ואם אין לך אפשרות כזו

ואת עמוסה כמו אימהות רבות כ”כ בימינו…

השקיעי ומצאי עבורה נערה מתאימה

שתשב איתה לפחות פעמיים בשבוע -עם כיף ועם קשר אישי

ואני ממליצה מאד בנוסף לכך, לנצל את האפשרות של

קבלת עזרה מעמותת “פרח”, שבד”כ עובדים עם בתיה”ס.

היום בעומס של חיינו… זה מומלץ ממש לכל ילדה!

שתקבל עוד קצת תשומת לב אישית

עוד קצת סיוע במה שיכול כ”כ לקדם אותה וכו’.

וכל הסיוע הזה, הוא בסה”כ הקדמה לשנים

יותר עמוסות וקשות בלימודים – אז זה סיוע חיוני ביותר.

כי המטרה שלנו – היא לספק לה כמה שיותר חוויית הצלחה

וכמה שיותר לחוות הערכה גם שם!

(תארי לעצמך, שהיא מבלה חצי מהחיים שלה שם בעצם…

והכפילי זאת בכל שנות הלימודים הבאות…)

ברגע שהיום יום לא כ”כ יאיים עליה, והיא תתחיל להנות,

ברגע שהיא תתחיל לקבל יותר הערכה ואהבה גם בביה”ס

וברגע שהיא תרגיש רגועה – בערב לפני השינה (כי יש ש”ב, יש ילקוט..)

אז כאשר היא תקום, האנרגיות שלה, יהיו חיוביות

כי אין לה תחושות קשות מדי של עלבון / תסכול / או איום

היא פשוט תפרח!

והכעס הפנימי, והרגשות הקשים כ”כ שמציפים אותה

יירגעו וייתמתנו – ללא כל ספק!

ולסיום…

כמובן – שילדה כזו, אינה ממשיכה לנוח על זרי דפנה

ילדה כזו – היא ילדה עוצמתית וסוחפת

שנועדה להקים פרוייקטים:)

מאחלת לך המון הצלחה

ורוב נחת

מיכל

[רות רוט]

מיכל, מסכימה עם כל מילה.
חוץ מעמותת פר”ח יש עמותות נוספות, צריך לבדוק בכל עיר. יש גם עזרה רגשית, כמו
“פותחים עתיד” שיש בבתי הספר בבני ברק דרך העיריה. פרויקט שעושה הרבה טוב.
מציעה גם את עצמי 🙂 יש לי ארגון שבין השאר מתווך מורות פרטיות, ויש במאגר גם
תלמידות סמינר עם גישה מדהימה, שלוקחות סכום לא גבוה, והן יכולות לסייע
בהקנית הרגלי למידה יעילים. אם תחליטי בעצמך, או שתמצאי בחורה אחרת, אשמח
לסייע מהניסיון שלי בהקניית הרגלי למידה ואסטרטגיות יעילות להתמודדות (מבחינה
לימודית בלבד!) במייל morahpratit@gmail.com או : avodarut@gmail.com.
מרים, הייתי ממליצה לך (מלבד ההמלצות המקצועיות והמדהימות של מיכל!) לנסות
ליצור קשר עם יועצת ביה”ס. פגישה עם המנהלת, היועצת, ההורים והמחנכת, יכולה
להועיל מאד: את כאמא תשמעי צדדים שביה”ס רואה ואת לא, והם כממסד ישמעו את
החששות ואת הרצונות שלך כאמא. מהניסיון שלי, מדברים כאלה יוצא רק טוב- כשבאמת
באים עם מטרה לשתף פעולה ולא להאשים.
ילדה בת עשר היא אולי עדיין קטנה כדי לשתף אותה בפגישה שכזו, אבל יתכן שעוד
שנה-שנתיים (בגיל 12 רואים קפיצה משמעותית. משהו בהן משתנה באמת מבפנים! הן
כשירות יותר לקחת אחריות), ניתן יהיה לערוך סיכום של הפגישה יחד עם הילדה.
לשקף לה את המצב, את ציפיות ביה”ס מול היכולות/הרצונות שלה, כמובן – לתת לה
להביע את דעתה, ולסכם מה יהיו צעדים מעשיים. היתרון של דבר כזה, שגם אם הממסד
לא ישתנה והיא תמשיך לקבל עונשים וגערות – יהיו לה כלים לקחת את זה ממקום של
“ככה זה מסגרת, כי זה חלק מכולם. אבל רואים אותי גם כאדם בפני עצמו ולא רק
כפרט אנונימי”.
הצלחות!

[אהובה מליח]

מרים שלום,

אני מחזקת את ידיהן של נשות המקצוע שהגיבו לפני, התגובות באמת מקצועיות ומשקפות את השטח.

אין טעם לחזור על הדברים שלהן, אלא ברצוני להוסיף כמה הערות חשובות:

1. יש פעמים בהן בעיית קשב וריכוז אינה באה לידי ביטוי בכיתות הנמוכות, כי יתכן שהבעיה קלה מאד ועם יכולת קוגניטיבית טובה או עבודה אישית בבית ובכיתה התלמידה מצליחה להתגבר על הקשיים. ברגע שמגיעים לגיל גבוה יותר (כיתות ה’ ו’ ויותר) חומר הלימודים מתחיל להסתבך ולהיות מורכב יותר כמו גם המטלות הלימודיות, שהופכות למורכבות יותר, וכאן באה לידי ביטוי הקושי של הקשב והריכוז.

המלצתי היא לפנות לנוירולוג ולו רק כדי לבדוק את הקשב והריכוז ולשלול את הקושי הקשבי. ואני עושה זאת הרבה כיועצת, וההורים אומרים לי, אנחנו נלך כי את ביקשת, אבל תראי שאין לה קושי!! אני מיד אומרת, שזה מסוג הדברים שהלוואי שאטעה וזה לא זה.

אגב, הערה חשובה, בדיקה נוירולוגית אין פירושה מרשם או חובה לטיפול תרופתי! לא מחייב שיתקבל מרשם, וגם אם הוא יתקבל, אין רשות לאף אחד לחייב את ההורים לתת טיפול תרופתי לילד. כך שאפשר ללכת לנוירולוג ולבדוק את הדברים ללא שום התחייבות, סתם כדי לדעת מה קורה. כיועצת אני מבקשת לדעת כמה ריטלין הוא המליץ. אני אומרת להם, שהמורה צריכה לדעת באיזו רמה לאסוף אותו, ברמה של 10 מ”ג או של 30 מ”ג…

2. ילדה בת 10, באמצע הפרוזדור לגיל ההתבגרות וזה בסדר! את פועלת מעולה בהכלה שלך, זה אחד הכלים הטובים ביותר כדי לטפל בגיל הזה: הכלה, הקשבה, עטיפה והרבה הרבה קשר!!

3. כאן אני מסייגת את הדברים מראש, כי זה רק משהו לבדוק. פעמים רבות התנהגות אימפולסיבית היא ביטוי לילד בדיכאון. אני לא אומרת שהילדה בדיכאון, חלילה, אך יתכן בהחלט שמשהו יושב לה על הלב: התעללות כיתתית כמו חרם חברתי, דחיה חברתית, אם היא שונה מבחינה חיצונית אולי זה לעג מהחברות או (כן, לצערנו… אני לוחשת את הדברים…) יש מורה שסימנה אותה. כולנו בני אדם!

אז לסיכום הנאום הארוך שלי, אני מורידה בפנייך את הכובע על ההתנהגות וההכלה של הילדה. אם את רוצה המלצה מעשית ממש כתוספת לעבודה שלך איתה, הייתי ממליצה על תרפיה באומנות אם זה הכלי שלה או לחלופין להכניס את הילדה למטבח!!! זה עולם ומלואו. אם זה הכלי שלה, אז “מזל טוב! הולכת להיוולד לך ילדה חדשה!”.

הצלחות, נחת ושמחות!!

[EFRAT MAHARSHALL מהרשל]

שלום מרים יקרה,

התיאור שלך מתאר ילדה עם עליות וירידות. קשיים התנהגותיים ועוד.

אני מתרשמת שכדאי לך לברר את נושא הויסות.

חשוב לדעת, שהיום יודעים לומר שויסות הוא שם כולל לכלל הקשיים בתחומים: ההתנהגותי-רגשי-חברתי.

הרבה פעמים ילדים כאלה עוברים הרבה אבחונים וטיפולים. וכדי לחסוך את זה, כדאי לגשת להדרכה מקצועית ממוקדת לתחום.

היום קיים מענה מאוד יעיל ומיידי לקשיים שתיארת.

בעבודתי, אני מדריכה מקצועית-טיפולית במסגרות חינוך ומדריכת הורים

מתמחה בבעיות התנהגות וויסות.

הטיפול קצר והיעילות היא מיידית.

אשמח לחלוק איתך מניסיוני,

אפרת מהרשל

0527675526