• כתיבה ספרותית

  אולי אני צריכה להניח ל… ***שיתוף***

  פורסם ע"י אפרת קופמן  מיתוג שיווק ופרסום on 22/08/2024 ב3:54 pm

  “פספסתי את הרכבת” בעצם מה זה אומר?

  (אוקיי, חוץ מזה שעכשיו אני מחכה עדיין בתחנה עם הכרטיס ביד)

  מה זה אומר שנשארתי לבד?

  מה זה אומר שאין עוד רכבת שמגיעה לאותו היעד?

  שאני צריכה לחכות שייפתחו את הקו מחדש? (ומה אם אין לי קו ברור ממש?)

  מה זה אומר? לא במילים הפשוטות, אלא לעומק, לסוף הקרון,

  ואומרים לי, ואמרו לי בעבר, “שצוחק מי שצוחק אחרון” (אזהרה כמות הביטויים גבוהה מהרגיל)

  אז לא צריך לדאוג, תבוא גם הרכבת שלך, את עוד תשבי בתא הקטר, ייקח כמה זמן שייקח,

  ולעולם אל תגידי אף פעם, (אמרתי והזהרתי כבר על כמות הביטויים)

  אי אפשר לדעת מה יילד יום ומה הוא יביא איתו הפעם.

  ואולי זה לא בשבילך?

  הרי כל מה שקורה לך בחיים קורה לטובתך (למרות שאת לא תמיד מרגישה ככה)

  כן, גם שהגלגל מתהפך, לטובה, לרעה, גם שהמצב מסתבך, (אבל ממש…)

  ואולי אני פשוט צריכה להניח, לתת לרכבת, ולעוד אחת ועוד אחת לעבור,

  לוותר, להתייאש לראות שחור, (ובאופטימיות מזערית אפור)

  כי בואו נדבר תכלס:

  יותר קל לנו לראות שחור, הכי קל זה לוותר, פשוט לשחרר.

  לצחוק ולבכות ביחד באותה השנייה, ולא לראות את האור שקצה המנהרה.

  (האמת? אני כותבת את זה מבלי לדבר את זה ואפילו לכתוב את זה מרגיש לי נורא)

  אבל אולי אני באמת צריכה להניח שנייה לכל הביטויים

  (חייב לומר, המרעננים והמרימים כמעט כמו גלידה בימים חמים)

  לכל המחשבות שנשלחות לכל הכיוונים, (אני לא מצפן לכל המתעניינים)

  לכל התהיות, הספקות, השאלות הבלבולים,

  אולי זה הזמן להניח להם? לתת להם לישון?

  למרות שזה קשה, כי אני לפעמיים מרגישה שפספסתי את הרכבת, שאני מאחרת.

  אבל גם הפנמתי לאט לאט שלחשוב אילו ואז זה לא בהכרח הפתרון,

  אז מה כן? שאלת המיליון:

  להאמין באמת בביטחון,

  ולקחת מתי שבאלי לפרוק דף ועיפרון (וירטואלי, אבל נו בסדר הכל על אותו עיקרון. ש…)

  עזר לך? 👍

  אפרת קופמן  הגיבה לפני 1 חודש, 3 שבועות 1 חברה · 0 תגובות

  • ביטויים
  • החיים עצמם
  • שיתוף
  • תובנות
• 0 תגובות

התחברי כדי להגיב