איך אפשר????

[יעל ק.]

מצמרר……

איך אפשר שלא לבכות….

[ל. ז.]

לזה קוראים:

“כל מילה פנינה”!

מרגש ומצמרר!!!

[t]

האמת שגם אני שאלתי: איך אפשר?????

וברגע אחד הבנתי שהקב”ה נתן לי חיים כדי לחיות אותם,

הכי שאפשר והכי מחובר

אלי,

אליהם- אחי שבדרום

ואליו- שנתן לי את החיים. את היום.

כי רבה אמונתו בנו,

ומאתנו נדרש להצדיק אותו.

[אתי לוי]

מרגישה חיבת להגיב
יש מושג של השתתפות בצער הזולת, וממילא יש ענין למעט בהנאות כדי להשתתף בצער השבויים והפצועים, וכל אלא שבקווי העימות ומרגישים את המלחמה (וגם זה כל אחת תעשה בחכמה, כי גם להשאר שפויה, ולא להכנס לדיכאון זו מצוה!)
אבל, לשאול איך אפשר לחיות כשהם מתים? אם אנחנו לא נחיה גם אנחנו, זה יתן להם משהו? , להפך, זה שאנחנו חיים מאפשר לנו להועיל להם ע”י עשית דברים לעילוי נשמתם
הקב”ה השאיר אותנו כאן כדי לחיות, ולעבוד אותו!

[מיכל מיכל]

צודקות לגמרי ואני מסכימה אתכן!!!

אנחנו כאן ברצות האלוקים והם לא כאן ברצות האלוקים, ותפקידנו תמיד להמשיך ולעבוד אותו באהבה ובשמחה.

זה ח”ו לא שאלה על מה שקרה, זה הבעת כאב.

זה לא שאני לא אוכלת, ישנה, גם צוחקת, אנחנו בני אדם.

זה רק זיכרון, גם בשגרה שנכנסים אליה אט אט גם בכל מה שעושים ביום יום, לזכור את אלו שסובלים, נעדרים, חטופים, לוחמים, אבלים, משפחות…

וגם אם לנו באופן אישי אין מכר שנפצע/ נרצח וכו’… לזכור את אלו שהחיים שלהם כבר לא יחזרו להיות אותו דבר.

והשורה הזאת של “לחיות כשהם מתים”, הכוונה לכאב והגעגוע של המשפחות שאיבדו את יקיריהם, שיחיו מעכשיו בלעדיהם…

מקווה שזה לא נראה כמו התרסה, כי זו לא הייתה הכוונה, זה רק הבעת כאב וצער…

בשורות טובות!!