אני באמצע כתיבת ספר וזקוקה ליעוץ, מתאים לך?

[תמי אפשטיין]

למה שלא תלכי כבר עכשיו לעורכת ספרותית מקצועית? לא חבל על העבודה שלך?

[רחלי …]

מצד אחד את צודקת, אבל מצד שני, אני רואה לשמוע קודם דעה לאו דווקא כזאת מקצועית שלא תעלה הרבה כי חבל להשקיע אם זה בכלל לא מתאים נגיד לקהל היעד…לכן אני רוצה קודם דעה מקצועית-חובבנית פלוס מינוס ואז אני אדע אם יש לי למה להתקדם

[תמי אפשטיין]

את יכולה לשלוח תקציר ולהתייעץ על ההיתכנות. דבר כזה לא אמור לעלות יקר בכלל.

אם זה לא דחוף לך להרגע – אוכל לקרא ולומר את דעתי. לא לקרא את הסיפור המלא, רק את התקציר וההתאמה לגיל/ הגיון וכו’. קווים כלליים, לא מעבר.

אגב, זה גם אנשים בסביבתך יוכלו לעשות ולסייע. חפשי את אלו שמעוניינים בהצלחתך האמיתית, לא רק לפרגן לך, והתייעצי עימן…

[רחלי …]

כמה זה לא יקר? חמש-מאות זה מחיר סביר?

[תמי אפשטיין]

יעוץ ראשוני (ראשוני…) על התקציר – אוכל לתת לך ללא תשלום.

בהתאם לכך תחליטי אם את רוצה להתרקדם, לאן, ואיזו אשצת מקצוע לקחת (אם בכלל…)

באופן כללי, חייבת לציין שהוצאת ספר ללא פרסום מקדים אינה רווחית כלל, למעט סיפורים חריגים של רבות מכר וכו’ (ליבי קליין ויונה ספיר הן דוגמאות בולטות וחריגות בענף)

[רחלי …]

אני אשמח אם תוכלי לתת חוות דעת על התקציר ואם יש לי לאיפה להתקדם. בנוגע לפרסום מקדים, זו אחת הסיבות שאני לא עושה צעדים דרסטים כמו שליחה למשהיא מקצועית ממש שעולה הרבה. ולא נשכח שאני רק באמצע הספר…

[חני ל.]

איזה אורך זה?

[רחלי …]

בסביבות ה-200 עמודים

[רחלי …]

#פרולוג#

הכביש היה שקט לחלוטין, העצים נעו בקצב אחיד בכיוון הרוח, מרעישים מעט בתזוזת ענפיהם, פנסי הרחוב הבהבו קלושות מוסיפים לאווירת המסתוריות,

רכב טיוטה פשוט למראה חצה את הכביש השומם ברעש חלוש של גלגלים הנפגשים באספלט הקשיח.

סלע הביט במראות הרכב בחשש,

“מה יש?” שיראל הביטה בו בריכוז, “למה אתה לחוץ?” סלע חייך את חיוכו הכובש, “שום דבר”. הוא פנה לשמאל, “באמת ששום דבר”.

“ובכל זאת?”

סלע חייך בלאות, “אני רואה שלמדת ממני משהו”. שיראל לא התכוונה לוותר לו, “לא ענית לי”.

“סתם…הכביש פה ריק באופן מחשיד”. שיראל עצמה את עייניה בייאוש, “באופן מחשיד? אתה יודע מה השעה עכשיו?!” שתהם הביטו בדואט מושלם בשעון הוייז.

“שלוש לפנות בוקר!” הקריאה שיראל בקול את מה שכתוב על המסך על אף שלא גילתה בבעלה נטייה לדיסלקטיות,

“ככה הוא אמור להיות!”

הוא לא ענה לה. ידו נשארה לחוצה על ההגה ועיניו שוטטו בחשכה,

רעש מנוע נשמע מאחוריהם

סלע סובב את ראשו,

רכב שברולט שחור חדש יחסית נסע באיטיות מרגיזה, נצמד לפגוש מכוניתו,

ידו של סלע נשלחה אוטומטית לאקדח שבכיס מכנסיו, היא ראתה את זה.

אפילו ללכת לחתונה כמו משפחה נורמלית הם לא יכולים? היא נזכרה בוויכוח האחרון שלהם,

###

“אבל זה מסוכן!!” הוא צעק, וזה הפחיד אותה. זה לא קורה לו הרבה,

“נמאס לי סלע, נמאס. מה כבר ביקשתי? שפעם אחת נלך עם הרכב של אמא שלי? אני לא הולכת לנסוע לחתונה של אחי הקטן ברכב ממוגן ירי!”

“את אפילו לא מרגישה את זה!” הוויכוח התנהל רחוק מעייניהם של הילדים, דלת חדר השינה שלהם בודדה את הרעשים,

“אבל ברגע שאני יודעת זה מספיק בשביל להרוס לי”.

“נשים…” הוא אמר בייאוש, לא מודע לכמה הוא הזיק לעצמו במילה הבודדת הזאת, צהרים שלמים הוא ישב והתנצל והסביר שלא התכוון לצחוק בכלל, האמת שבאיזשהו שלב היא כבר ריחמה עליו, בעל אומלל.

אז הם לקחו את הרכב של אמא שלה והיא שמחה לראות שאם הוא מוכן ללכת ברכב לא ממוגן כנראה שהוא לא מסתכן.

עכשיו היא כבר מתחרטת על זה, ברכב הרגיל הוא בטוח בעצמו ולא חי כמו איזה…פרנואיד חסר תקנה…

“את בטח חושבת שאני פרנואיד חסר תקנה”. אמר סלע בצחוק מריר, היא לא שיקרה לו, “משהו כזה”.

עיניו של סלע ריצדו בחוריהן,

“למה אתה כזה מפחד? מה מאיים אליך?” הוא שתק, “סלע”. היא הכריחה את עיניו לפגוש בעינה, “יש סיבה שאני צריכה לפחד?” סלע החזיר את מבטו,

לא מסוגל להכחיש, לא מוכן להודות.

הרכב השחור המשיך להזדנב מאחוריהם, זעה קרה נטפה ממצחו של סלע, “עזוב אותי! נודניק!”

שיראל הסתובבה לאחור לבדוק את ילדיה הישנים, לפחות הם רגועים… מה אשמתם שיש להם אבא כזה?

סלע פנה לימין והרכב אחריו,

יש לי ילדים ברכב!!! אם הייתי לבד הייתי מצליח לברוח, אבל לא עכשיו, אני לא מהמר על חיי ילדיי.

רכב תואם נוסף הצטרף למרדף המוזר,

שריקה.

הגלגל האחורי יצא מכלל פעולה.

“הם יורים עלינו!!!” היא סגרה את החלון הפתוח, “אני יודע”. הוא משל בקולו והוסיף בלחש, “אני לא עיוור”.

שריקה נוספת.

הרכב החל לקרטע ולהשתעל, מקפץ על הכביש הסלול כמו רכב 4X4 על ערמת סלעים.

“אם היה לנו ספק”, הדהיר סלע את הרכב, מקפיץ את מד המהירות לגבהים בחלקיקי שניות, “הרי שהוא נמחק. הם אחרינו”. שיראל החזיקה בחגורת הכיסא כמגן, פניה לבנות וידיה רועדות בלי שליטה.

היא הביטה רגע על בעלה, חדור מטרה. מרוכז. איך הוא מצליח?

רעשי יריות נשמעו מאחוריהם מפספסות במילימטרים את רכבם, הוא זגזג בין הנתיבים אחוז טרוף.

” סלעעעעעעעעעע תעצורררררררר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!”

שאגה מטורפת יצאה מפיה רגע לפני שרכב שחור ענק הגיח מאחת הסמטות החשוכות וגנח בהם בכל העוצמה.

—

שקט.

—

“שיראל?”

############################################

<br clear=”all”>

[רחלי …]

הפרולוג הזה למשל…לאיזה טווח גילאים מתאים?

[דינה יודלביץ]

15-30

לדעתי הלא מקצועית

[רחלי …]

תודה על המשוב

[משתמש לא ידוע]

אני יודעת שהסופרת חוי בר מעבירה קורס כתיבת מתח ממוקד, מקצועי ומקיף הכל בצורה מדהימה.

יכול להיות שהיא פותחת קבוצה בקיץ, הקורס מתנהל בזום…

כדאי לך לבדוק איתה, לכל כותבות המתח הקורס הזה משדרג את העלילה, הכתיבה ואת כל הספר מרמה של טוב-לליגה. אני חושבת שהיא נותנת גם במהלך הקורס לווי פרטני וייעוץ לעלילה שלך.

לדעתי, לא כדאי לפספס את הקורס הזה לפני שמוציאים ספר מתח…

זה המייל שלה, אני חושבת שהיא עונה שם על כל הפרטים:

mivchan.nemanoot

מקווה ממש שהיא באמת פותחת עוד קבוצה בקרוב…לא יודעת מאה אחוז.

[רחלי …]

תודה רבה!!! אני בהחלט אנסה…מקווה גם כן שהיא פותחת…

[משתמש לא ידוע]

בהצלחה רבה!

אם את נכנסת, תהני ממש! זה חוויה ענקית!

[אסתר פת]

רחלי, הכתיבה שלך מאד מותחת וקולחת! אני לא מתחברת למתח אבל קראתי ומאד נהניתי

את כותבת בצורה אותנטית ויפה

[רחלי …]

תודה רבה!!!