אתגר כתיבה 2 – שלושה ספרים נפתחים – תגובות

[Noa Sharabi]

תהילה מדהים!!

נראה לי אין מי שקראה את ממלכה במבחן ולא שותפה לחלום הזה, גם לפני שיצא אל- חזור…

זה היה ממש משבר:(

ומעבר לרעיון המבריק, הקטע מתואר טוב ממש!

אהבתי❤

[תהילה ב]

תודה!

וודאי שהחלום היה הרבה לפני שיצא אל-חזור. אבל אז לא הייתה דרך חזור 🤗

[תמר פ.]

@tehilab1000 קטע ממש יפה! נהניתי מהרעיון, וברור שתמיד חלמנו שהסוף של יקוואל יהיה שונה…

תודה על ההזדמנות 😉

מי עוד איתנו הפעם? מחכות לעוד כותבות מוכשרות >>>

[שושי R]

וואו!!!!! זה לא נורמלי!!!!!
בטוח את לא מיה בעצמה? כי אפילו הכתיבה שלך דומה…… יש לך עתיד
מזהיר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

[תהילה ב]

תודה, אבל ממש לא… ממש לא קרובה, גם לא מנסה.

כן נצמדתי לפרטים מסוימים כמו:

מיכאל מכנה את יוחנן יוח.

מיה נוהגת לכתוב גבינים ולא גבות (לא ברור לי למה, סתם לידיעה).

העליתי את משלב הלשון של יקוואל. אבל לא ראיתי טעם לנסות לחקות את הניסוחים של מיה, הם אלופים!

הרבה פעמים מיה מאדירה את הדמויות (לפני מותו כתוב שמכל אחיו הוא הדומה ביותר לאביו, משהו כזה), לכן בסוף כתבתי דווקא הנסיך.

אולי לכן היה נראה לך, אבל שוב – אני לא רואה דמיון.

[תמר פ.]

@RRRRR תודה על הקטע! ממש הכנסת לסיטואציה, ועוררת זכרונות ישנים.
יכולה לתת לנו קצת רקע על הדמויות שלך לטובת מי שלא זוכרת, (כמוני…) מה האפיון המרכזי שלהן? וכן צייני את שמות הסופרות. תודה!

מי הבאה בתור –
❓❓❓

[שושי R]

אני לא מכירה את הספר, אבל גרמת לי להיות חייבת לקרוא אותו… 🙂
מי כתבה אותו?

[שרה]

תהילה, וואו!!

יש לך את זה בגדול

והכתיבה בהחלט מזכירה… השתלבת יפה במשלב ובאפיון הכתיבה שלה

אהבתי ממש

[תמר פ.]

מה קורה, חברות? יש לנו דדליין במוצ”ש. ⏳

מי עוד מצטרפת?

[Noa Sharabi]

חח תמר אהבתי ממש!!!

איזה קטע עליז- למרות הדרמטיות שבו…

גאוני להציל את יקוואל לפני ההסתבכות😆

ואושר, וואו, הזכרת לי נשכחות…

לא קראתי את הסיפור הזה מאז שהוא התפרסם במרווה,

היה נחמד להיזכר…

בחיר מעולה של דמויות!

אגב, לספר קוראים ‘תן לי הנפש’

[תמר]

ב”ה
תודה נעה! כיף ואיזו זכות שנעים לכן לקרוא!
לאחרונה פחדתי שהכתיבה שלי קצת מתנוונת לכאורה כי אין לי זמן לעסוק בה כמו
שחשוב לי כל כך, אבל רק קטעים קטנים ופשוטים יותר. לא היתי בטוחה שהכל טוב,
פשוט רריתי את ההודעה של תמר – ואגב, תודה רבה לתמר פ. על האתגר. הוא מעולה!
נהניתי מהרעיון של האתגר ומהיכולת להפעיל את הדמיון.
החלטתי לזרום וברוך השם על מה שיצא. מפחדת לקרוא מה יצא בדיוק חוץ מרפרוף קליל
לפני השליחה (פעם ראשונה של שליחה בלי לקרוא מה כתבתי בצורה ביקורתית!) מענין
איך יצא 😊 מקווה שבאמת כולן תאהבנה.
התחלתי לחשוב את מי חשוב לי להפגיש, האמת שאחרי ששלחתי את הקטע נזכרתי גם
באריאלה (אחותו של אושר) וחשבתי על הרעיון להפגיש עם אונמר, לדבר על האחים
השובבים שלהן 😊
תיכף אשתדל לקרוא. מקווה שלא אתאכזב מעצמי חלילה 😎
תודה נעה… נתת לי אומץ לקרוא.

[תמר]

ותודה על הפירוט 😊 אהבתי את התגובה שלך! באמת יצא עליז למדי… כיף שעוד
מישהי זוכרת את אושר! מקווה שדיקתי בפרטים, מתבישת לצין שלא קראתי את הסיפורים
המדוברים המון זמן.

תודה על שם הספר כפי שיצא בהו”ל. באמת לא זכרתי שזהו שמו…

בתאריך יום ה׳, 26 בספט׳ 2024, 06:56 PM, מאת תמר נ. ‏<
*** אין לפרסם מיילים בציבור, השתמשנה בהודעות הפרטיות לשם כך ***>:

> ב”ה
> תודה נעה! כיף ואיזו זכות שנעים לכן לקרוא!
> לאחרונה פחדתי שהכתיבה שלי קצת מתנוונת לכאורה כי אין לי זמן לעסוק בה כמו
> שחשוב לי כל כך, אבל רק קטעים קטנים ופשוטים יותר. לא היתי בטוחה שהכל טוב,
> פשוט רריתי את ההודעה של תמר – ואגב, תודה רבה לתמר פ. על האתגר. הוא מעולה!
> נהניתי מהרעיון של האתגר ומהיכולת להפעיל את הדמיון.
> החלטתי לזרום וברוך השם על מה שיצא. מפחדת לקרוא מה יצא בדיוק חוץ מרפרוף
> קליל לפני השליחה (פעם ראשונה של שליחה בלי לקרוא מה כתבתי בצורה ביקורתית!)
> מענין איך יצא 😊 מקווה שבאמת כולן תאהבנה.
> התחלתי לחשוב את מי חשוב לי להפגיש, האמת שאחרי ששלחתי את הקטע נזכרתי גם
> באריאלה (אחותו של אושר) וחשבתי על הרעיון להפגיש עם אונמר, לדבר על האחים
> השובבים שלהן 😊
> תיכף אשתדל לקרוא. מקווה שלא אתאכזב מעצמי חלילה 😎
> תודה נעה… נתת לי אומץ לקרוא.
>
>
> בתאריך יום ה׳, 26 בספט׳ 2024, 05:09 PM, מאת קדם ‏:
>
>

[תמר פ.]

תודה @Tamaritt , איזה כיף להיזכר באושר ובאריאלה. ממש מזכירים אחד את השני, הוא ויקוואל 😉

כתבת ממש יפה, זורם ומעניין. ואם את ממשיכה, אז הייתי מפגישה את טור עם אריאלה, אונמר בעצמה שובבה לא קטנה.

עוד מישהי איתנו? נשאר רק את שישי, ומוצ”ש שבקושי סופרים… 🏃‍♂️🏃‍♂️🏃‍♂️

[תמר פ.]

👏👏👏

יש לנו זוכה! @–Chaya שהספיקה להצטרף ברגע האחרון ממש!
נהניתי מאוד מהכתיבה שלך, מהדמויות שבחרת (פרופ’ ביננשטיק – כיף להיזכר 😆), מהקונפליקט שהצגת, ומהדרך היצירתית שלך למזער אותו ולהביא את הדמויות לאיזושהי נקודת הסכמה.
חיה תעלה לנו את האתגר הבא, בעז”ה, ותודה לכל המשתתפות והמלייקות!
המשך שבוע טוב ובשורות טובות!

[שושי R]

משום מה לא הצלחתי לראות בשרשור את הקטע של חיה
הוא נמצא בשרשור של שלושה ספרים נפתחים?

[תמר פ.]

כן, הוא מופיע שם, מתי בדקת? היא העלתה אתמול בלילה.

[תמר]

מזל טוב לזוכה!

חי’ה עוד לא ראיתי שהעלית תיכף הולכת לקרוא בעזרת השם.

[תמר]

ב”ה

עדכון – ראיתי את הקטע של חי’ה, כתיבה יפה ומרתקת.

יפה מאד חי’ה נהניתי מהקטע וכמה נוסטלגי להיזכר בדודי…

אהבתי את התנאי שהוצב בפניו. חשיבה יפה.

מתי תרצי להעלות אתגר חדש?

התחלתי להידבק בהנאה מהאתגרים שהועלו.

אם יש למישהי קישור לאתגר הנוסף שהועלה, אשמח.

הרבה זמן לא תרגלתי.

גם אם לא מעלים את הקטע, בכל אופן הכתיבה היא מטרה בפני עצמה.

[חיה]

תודה, תמר על המילים הטובות

את האתגר אני מאמינה שאעלה ביום- יומיים הקרובים, מקווה שאספיק לפני ר”ה.

(אם יש לך רעיון ספציפי את יכולה להגיד לי כי הרעיונות שיש לי הם לא מידי מלהיבים)

[שושי R]

איזה מבאס…
יש לי רק מייל ומשום מה לא קיבלתי את הקטע של חיה
אולי תעלי את זה כאן בתגובות?
או שתשלחי לי באישי?

[תהילה ב]

הקטע של חיה שהועלה. אשרו שהגיע.

*

חיההייטק

חברה

28/09/2024 ב9:28 pm

ברגע האחרון הספקתי… מקווה שמישהו עוד יקרא את זה.

הדמויות:

דודי סילבר | “שניה לפני האור” | ר. קפלר

פרופסור אלימלך ביננשטיק | “בעל הפטנטים” | ר’ מנדל (מיועד לבעלות רוח- צעירה בלבד, שקוראות גם ספרי ילדים)

בהנאה!

דודי שנא את עצמו באותם רגעים על שנכנע לשיגיונותיו של הפרופסור המבוגר, והסכים להתלוות אליו ל”טיול ערבית קצרצר ממש לרחוב סוחרי הפרחים, לבדוק מה שלום החבר’ה ולחלק להם משכורת חודשית”, כפי שהגדיר זאת הפרופסור.

במקום לשבת במשרדו (המבולגן) של הפרופסור, כפי שנוהגים בני אדם מהוגנים, בפגישה מסודרת עם שעות התחלה וסיום מוגדרות וקצובות, הוא נאלץ לבזבז את זמנו בהליכה איטית עם האיש המבוגר שנראה היה שנהנה מכל רגע, ולהקשיב להגיגיו הבלתי נגמרים, שבמרכזם עמד הסיפור על קבלת פרס- נובל בארמונו של מלך שבדיה כשנתיים קודם לכן.

הסבלנות שלו, לעומת זאת, כן הלכה להיגמר, והוא תיאר לעצמו שגם זו של יפה’לה שבבית אינה ארוכה במיוחד.

אבל ככה זה כשאתה נזקק לתרומתם של אנשים מסוגו של הפרופסור, אתה נאלץ לסבול בשתיקה את העדפותיהם, ולקוות שזה לא יהיה לשווא.

בדיוק כשעבר ביננשטיק לספר לו את סיפורו של יורם קיכלי ראש העיר, וכיצד זה הפך לשונאו לאחר התאונה שהתרחשה בניסוי הראשון של הפטנט של המדרכה הנעה, צלצל הטלפון הנייד שלו. הוא זיהה שמדובר בצינתוק מקבוצת חדשות כלשהי, ונאנח בשקט. ‘לפחות זו לא יפה’לה, אני מספיק עצבני גם בלעדיה’.

לצידו המשיך הפרופסור בתיאוריו הצבעוניים, וכעבור רגע צלצל הטלפון שוב.

“מי זה שם שמפריע לנו בפגישה?” שאל ביננשטיק בקפידה.

“הטלפון שלי”, התנצל דודי ושלף אותו מכיס חולצתו הסגולה.

באצבע מיומנת החליק על המסך הצבעוני, ואחרי רגע נשאב, מרותק, למה שראה בו.

הפרופסור חיכה דקה, שתיים, ולאחר מכן שאל: “הבִּיפֶּרִים?”

אחרי רגע ארוך בו חדרו המילים למוחו של דודי, הוא הרים את עיניו בהפתעה: “היי, איך אתה יודע?”

הפרופסור חייך באדישות מדומה. “פטנט מספר 578494 שרשום על שמי כבר 17 שנה,” הודיע בקול רשמי, ולמראה עיניו המתעגלות של בן שיחו הוסיף “האידיוטים האלו לא שמעו לעצתי והחליטו לערוך את הפיצוץ בשעות היום.. אם רק היו מקשיבים לי…”

דודי בחן אותו במבט מחודש, והכניס את הטלפון לכיס. הפרופסור היה נראה מרוצה כילד שקיבל מחמאה מאימו.

“רק תגיד לי”, התחיל הפרופסור, “למה אתה מסתובב עם כזה טלפון? אתה לא חושב שזה חילול השם? כמו החבר’ה בסוחרי הפרחים…”

דודי התעצבן. עד מתי יעדיפו כולם לראות אותו דומה יותר לַשְּׁטַנְץ של גדליה אחיו, ויסרבו להכיר בו, כבן אדם בעל בחירה? הגם הפרופסור במצומצמים האלו?

הפרופסור המשיך להצליף. “אתה יודע איך אומרים אצלנו היקה’ס, עדיף איש חכם עם טלפון טיפש, מאיש טיפש עם טלפון חכם.”

עכשיו התחמם דודי. “בסביבה שלי יש מספיק אנשים טיפשים עם טלפון טיפש”, ירה.

“נָה!” העיף הפרופסור את ידו בתנועת ביטול. “אתה דבר בכבוד על ההורים והמשפחה שלך, הבנת? אני הכרתי בימי חיי מספיק אנשים שהיו מוכנים להיוולד מחדש רק בשביל לחיות שוב, נכון יותר, עם המשפחה שאיתה באו לעולם. ווילהלם וורסט שונאי לשעבר הוא ההוכחה העיקרית לכך…”

דודי התרתח. “מוסר על המשפחה שלי אשמע ממך עוד מעט, אבל תסביר לי למה אילו האפשרויות היחידות?! אתה בטח מכיר את האמרה ‘אם יש לך פחות מעשרה תרחישים, בדוק שוב את הנתונים*’. ובכן, אני- איש חכם עם טלפון חכם! מאה שישים איי קיו! והטלפון שלי, ונתעלם מהעובדה שהוא העסק הפרטי שלי, לא גורע מחכמתי.”

הפרופסור הביט בו, משועשע. “אני מחבב אנשים צעירים ויהירים כמוך”, אמר. “למרות שהאייקיו שלי עומד על מאה ושמונים, ויש לי רק טלפון חוגה.”

“אני לא יותר יהיר ממך,” ענה דודי, לוקח את הסיכון.

ביננשטיק פרץ בצחוק רועם. “נכון! אני רואה שאתה מתאים לי ממש… היית יכול להתחרות באפרים מזכירי המסור”.

דודי קיווה שהשיחה תעלה מעכשיו על פסים מעשיים יותר.

“להתחרות בו אינני רוצה,” אמר בזהירות. לעומת זאת, “לפגישה איתך יש מטרה אחרת…”

“אני זוכר, אני זוכר, עוד לא לקיתי באלצהיימר ברוך השם, למרות שרבים מבין בני גילי כבר התחילו איתה.” הפרופסור צחק בטוב לב. “אתה מתעתד להוציא אנציקלופדיה לנוער, בנושאי מדע ופיזיקה, יָא? תקן אותי אם אני טועה.”

דודי הנהן בלהיטות. לאחר רגע נזכר שהפרופסור מצפה לתשובתו. “לא, כלומר אתה לא טועה.”

“ויש לך מימון מגופים שונים, על רוב הסכום, יָא?”

“כן, כן”.

“באיזה מספרים מדובר? כמה נשאר לך בלי מימון?”

דודי נקב בסכום.

“יודע מה?” ביננשטיק הקשיש בחן אותו בעיניים בורקות. “אני משלים לך את ההוצאה, ונותן לך גם גישה חופשית למעבדה שלי- לניסויים אם תרצה, (“רק זה חסר לי” הרהר דודי בחוסר סבלנות) ובתמורה לכך…”

דודי שתק, עצבני. לא די שבזבז את זמנו בטיול ערבית כאילו היה אחת החברות של אימו, מי יודע מה ידרוש ממנו הפרופסור עכשיו… אין אמונה במבוגרים.

“אתה תקנה טלפון נוסף, קטן- לא כמו זה, ואיתו תסתובב בין אנשים. קצת פחות חילול השם גם שווה משהו…”

דודי בלע את העלבון, ורצה לסרב. לאחר רגע עלו בדמיונו ערמות-ערמות אנציקלופדיות צבעוניות, עם ריח של דפוס, והוא הסכים.

הפרופסור המהם בשביעות רצון, “יפה! אתה איש חכם…”

*המשפט הנ”ל הוא פרי דמיונה של המחברת.

[אתי כהן]

איזה כתיבה קולחת!!
ריתקת אותי למסך