אתגר לתשעת הימים

[חיה ל.]

שנאה או אהבה?

איך אדם יודע אם אוהבים אותו?

לפי מה הוא מחליט?

לפי הרגשה אישית…

השאלה היא מה זה שנאה ומה זה אהבה…

נניח שש ילד חולה שצריך לקבל תרופה.

הוא לא אוהב אותה ומתנגד לכך…

אמו האוהבת משקה אותו בתרופה למרות אי רצונו,

הילד עלול להרגיש שאמו לא אוהבת אותו…

ואולי אפילו שונאת…

אך כשהוא יגדל הוא יבין שהכל מאהבה!

הוא יבין את ההבדל בין שנאה לאהבה…

[חיה ל.]

רות,

הפעם חריגה מהכללים…

ואני כן אכתוב בגוף ראשון…

סיבכת אותי!!

איך רצית שאתחבר לכתוב על משהו בלי לבדוק היכן זה נוגע אלי?

אלא אם רצית שלא נהיה אגואיסטיות…

[רחל כהן]

השנאה היא פטיש

היא פורצת חומות

חומות של איחוד ואהבה

קשה היא מאוד

מוציאה מן העולם

ומסוכנת כאש להבה

שתתרבה אהבה,

בלי מחיר במבצע

כן ממש בחינם!!

זו הדרך וזו העיצה

לתקן את העולם

אז יבוא הגואל ובאו האובדים

לבנין בית המקדש

לשיר של אהבת חינם –

שיר חדש

ויוסרו מסכים

ויחברו אז בעוז

לעולם שכולו בדעה יתמלא

ולוואי – ומהר כחלום כבר יבוא

כל היקום- בשיר ימלא!

[חנה א]

אמן.

אש נכונה.

מים רבים לא יכולים לכבות אש אהבה,

מים רבים, לא יעמדו בפני, חומה של שנאה,

והאש, היא אותה אש,

אחת זרה,

אחת מקרבת,

אחת תודה,

השניה חטאת,

זו חמה,

וזו שורפת,

ואין המים עומדים בפני האש.

והאש, לא אותה אש,

אש האהבה מגיעה מחיבור, מאמונה,

אש השנאה מגיעה מריחוק, מגאווה,

ולוואי והאש , תבער מבפנים, האש הנכונה,

ובחום היא תוריד את בית מקדשינו,

באש של אהבה.

[שירה]

שנאה.

מהי?

שנאה רואים ב”ישנו עם אחד מפוזר”,

שהשני הוא לא יותר מזר… ואולי גם קצת מוזר.

הרי הוא מתנהג בצורה כה משונה, בלתי מתקבלת על הדעת,

ואם כבר דעת – יש לו דעות שלא מהעולם הזה…

פרצוף עקום. מבט חמוץ.

חוסר שייכות.

אהבה.

מהי?

האהבה שוכנת בעם אחד, כאיש אחד בלב אחד,

כשאחד לא דומה לשני

ועדיין – לכל אחד יש מקום.

הכלה, הבנה, לקבל אותו – כמו שהוא.

ולא רק כשכואב.

חיוך אוהב, מבט מקבל.

ושנזכה לביאת הגואל.

[אהובה מליח]

רַק מִלָּה אַחַת / אהובה מליח

רַק מִלָּה אַחַת

מְפַלַּחַת כְּמוֹ חֵץ מֻרְעָל

וּבְכָךְ הוֹרֶגֶת

אָדָם עִם אָדָם,

וְנִשְׁפָּךְ הַדָּם…

רַק מִלָּה אַחַת

מְחַבֶּרֶת כְּמוֹ קֶשֶׁת בֶּעָנָן

וּבְכָךְ אוֹרֶגֶת

אֶחָד עִם כֻּלָּם,

וּמְחַיֶּכֶת מוּלָם.

רַק מִלָּה אַחַת

תְּחַבֵּר כְּמוֹ גֶּשֶׁר מָתוּחַ

אֶת כֻּלָּנוּ עִם עַצְמֵנוּ,

בִּתְפִלָּה,

שֶׁתֶּחֱזֶינָה עֵינֵינוּ.

רַק מִלָּה אַחַת

נִצֶּבֶת בֵּין הַשִּׂנְאָה לְאַהֲבָה –

“סָלַחְתִּי”.

[כותבת בלילות]

הורדתי בתים, שיניתי משפטים, ועדיין-

חרגתי ב-9 מילים.

אבל קבלו את זה, איך שזה, מעולם לא כתבתי בסגנון כזה.

איך שהוא זה יצא, קראו, בבקשה.

היה היו ימים יפים

משחק באור וצל

לא חשפו הם הקלפים

המשיכו לברבר

ויום אחד, צעק

כעס לו החבר, בכה

ומלב שותת

החל, הוי, לספר שפיכה.

הטיח הוא, וכה הרבה

העוול לתאר

את דעותיו צרח בקול

שכח רק לברר…

עמד שני לו, תרנגול

מוכן לקרב, אויה…

ואת פיו פתח בקול-

השמיע צעקה

חרצו ביחד גורלות

וכמה ודם שפכו…

ואיך זה, שבשני קולות

אז, שניהם צחקו?…

ביום אפור, גשום וקר

ישבו הם מצפים,

עם כבוד כה מנופח

לסליחת אחים.

וכיוון שאף אחד

לא קם, ולא עשה

נשארה לה חברות

מתחת לשמיכה

רק, פשוט,

אמרתי כבר?

חיכו הם לסליחה.

[כותבת בלילות]

אופס, מתקנת.

היה היו ימים יפים

משחק באור וצל

לא חשפו הם הקלפים

המשיכו לברבר

ויום אחד, צעק

כעס לו החבר, בכה

ומלב שותת

החל, הוי, לספר שפיכה.

הטיח הוא, וכה הרבה

העוול לתאר

את דעותיו צרח בקול

שכח רק לברר…

עמד שני לו, תרנגול

מוכן לקרב, אויה…

ואת פיו פתח בקול-

השמיע צעקה

חרצו ביחד גורלות

וכמה ודם שפכו…

ואיך זה, שבשני קולות

אז, שניהם צחקו?…

ביום אפור, גשום וקר

ישבו הם מצפים,

עם כבוד כה מנופח

לסליחת אחים.

וכיוון שאף אחד

לא קם ולא עשה

נשארה לה חברות

מתחת לשמיכה

רק, פשוט,

המשיכו כך –

חיכו הם לסליחה.

[פייגי שיף]

הוא שונה

היא אחרת

הם לא מכאן

אתה מרגיז

את מכעיסה

אתן לא בעניין

וככה עם שבגלות

זוחל עצוב, שמם

רק המשיח יהפוך

אותו לעם שלם

[א.ג – תוכן. עיצוב. אומנות.]

<b style=”font-family: inherit; font-size: inherit; color: var(–bb-body-text-color);”>לא אהבת

לפעמים מילה בוטה

למה לומר אותה???

התבטאי בנקיות…

שמרי על אישיות

–

איך יתכן בך היא קיימת

ונפשך רק מרוממת!

יש עניינים – לא אמורים

בכלל להיות בפנים שמורים…

–

שנאתים

לפעמים היא ממצה

מי קיבל ולא רצה?

מי שרע הוא עד מאד

יקבל כזו , ועוד

–

אוהבי השם -כך יתבטאו!

על אלה שהרבה חטאו

שהכשילו הם עם רב

נגדם- יוצאים בקרב!

–

זה עולם של שני קצוות

וכל חבל הוא עבות

לתפוס יחדיו, ולחדד

כל חזקתו של צד- לבודד

–

ובלבד

שיכוון לבו לשמים

[לאה]

יש לי בלב אהבה

לפעמים היא אש להבה.

יש לי בלב אהבה

לכל מי שבסביבה.

יש לי בלב אהבה

רגועה, מוארת, נדיבה…

אבל,

לפעמים,

ממששת את הדופק

איפה האופק?

חשוך וקריר

ואין מי שיאיר…

והאהבה?

להבה כבויה…

מבוישת…

נחבאת, מסתתרת

מחכה שמישהו יבוא

יסיר השכבות

יראה וילהיט

ויחם הלבבות

בואי שמש, תהיי כאן איתי

קרניים חמות

המיסו, בלאט, קליפתי

השירו חומות לבבי

ותתגלה אהבתי

שישנה,

שקיימת,

שלעד תהיה שם

גם אם מורדמת

ואם תשאלו –

איפה הדופק

בימים שהחול מכסה את האופק?

זו תמיד התשובה

ורק בקשה לה תחפץ:

אם תעירו ואם תעוררו

את האהבה.

[חני מרנשטיין]

איך הופכים הפכים

חיבור אש מקרחים

צירופי אותיות בלי רווחים…

אם מנסים – יכולים

הכל עניין של מילים

לשיחות, לשתיקות יש כללים:

אם התחלת

קצת לכתוב

והפסקת-

זה לא טוב

כי אש שורפת רשמת

אם הוספת באות

שנית

ללהבות חמות

שינית

אזי את הרוע מפה החרמת

אהבה משנאה

בשניים יחדיו

שנאה + ב

ורק שנאהב…❣

[רבקי קנפל]

וייחן שם” – כאיש אחד בלב אחד

ראית את הדמעה המציירת שבילים על הלחי הרטובה,

ראית את הכאב העמוק בעיניים,

ראית את הפצע השותת דם

וכאבת.

ריחמת.

באמת.

הושטת יד אוהבת

מחית בה את הדמעות

נתת לבאות אחריהן להרטיב את כתפך

וליטפת את היד הרפה

לא חסת על דקותייך

היית כל כולך שם.

תמכת

הכלת

חיזקת

ואז-

פקחת את עינייך

וגילית,

שבעצם,

ליטפת את היד שלך.