בשביל מה את כותבת?

[פנינה ריימונד]

אני חושבת, שקודם כל, כנשים, הדחף הראשוני הוא: שיתוף.

אחריו מגיע הרצון לפידבקים, משוב חיובי ועידוד…

ויש שמחכות ממש לביקורת, על מנת להשתפר ולהתקדם.

לי, אישית, עדיין לא יצא לשתף בחומרים טרום-פרסום, אבל חושבת שאם יהיה לי צורך בביקורת או הבעת דעה מגורם חיצוני, אעשה זאת…

באתגרים אני משתתפת אם יש לי זמן (;

א. כי בינינו, זה כיף לכתוב!!! ועוד במסגרת של כללים – אתגר כפשוטו!

ב. כדי להשתפשף מקצועית ונפשית.

ג. כדי לשמר את כושר הכתיבה [ספורט…]

חושבת שאין לתת ביקורת ללא מחמאה אמתית!!

יכולה להעיד על עצמי שהמון ממה שהגעתי אליו נובע מעידוד שדחף אותי ממש!

וכמובן הארות שגרמו לי לפשפש במילותיי… לשפר להשחיז ולחדד אותן.

תודה רות על הנושא המעניין!!!

(:

[רות רוט]

פנינה, תודה!

מי עוד רוצה לשתף אותנו בתגובה לשאלה למה היא מעלה (או למה לא…) חומרים?

[בתי]

אין סכין מתחדדת אלא בירך חברתה

כל מי שעוסק בכתיבה , ספרות, שירה

חייב לקרוא כל הזמן כדי להתפתח

וכן חייב גם לקבל את דעת הקהל

ולשמוע מחיאות כפיים

אני בעד ביקורת,

אני מרגישה שיותר מדי מלטפים פה ומחמיאים מחמאות חיצוניות

אפפחד לא מבקר את הכותבת אלא את החומר

זה ביקורת ענינית , מקצועית ומעשירה

וכן גם להחמיא הייתי מצפה למחמאות אמיתוית וכנות

ולא התיפיפויות

[רות רוט]

אתי, תודה על התגובה.
אני רוצה לשמוע עוד תגובות מהסוג הזה, כי אני חותרת אכן להוביל את הקהילה שלנו
למקום ביקורתי. גם מחמאות הן ביקורת, כפי שעלה בעבר באחד הדיונים, כאשר הן
מנומקות.
מי הבאה שמשתפת אותנו בסיבות שמניעות (או מניאות) אותה להעלות חומר?
מי בעד החרפת הביקורת?
וגם מי נגד… מי חושבת שיש מעלה בליטופים האלה…

[רעות אנסבכר]

יש מעלה בליטופים! מעלה ענקית!

למי זה לא עושה טוב שאומרים לה על משהו שכתבה – וואו, התרגשתי! אהבתי מאוד! וכו’

חסרה ביקורת… חסרה ביקורת. נכון. לחלוטין.

אבל יש לי בעיה.

אני טיפוס ביקורתי.

אני יודעת שזה שלילי לרוב ועלול לפגוע.

ודווקא לכן מפחדת להעיר… מפחדת לבקר… לא רוצה לגרום לאנשים להרגיש לא נעים.

כמה שכותבים – תעירו, אני רוצה להשתפר,

נדיר שמישהי מקבלת ביקורת ומכריזה: “יש!!!!” או מרגישה מאושרת…

אין לי מושג מי העומד מולי. איזו צורה של ביקורת מתאימה לו.

להגיד ישר בפנים? ברמיזה? ללכת סחור סחור או לגשת לעניין? במילים יפות או ישיר?

מסובך.

[רחל R Y]

צריך ביקורת. בא נאמר בשביל זה הוקם הפורום, לא?

אבל אני מאמינה בעידוד יותר מביקורת, מה לעשות? סתם ככה בשאר תחומי החיים. לדעתי לאנשים יש יותר מוטיבציה להמשיך ולהשתפר כשהם מקבלים מחמאות, לא? (אולי אני עוף מוזר?? ככה אני)

בכל אופן אפשר לכתוב את הביקורת בצורה רכה ונעימה.

אני מעלה חומרים דבר ראשון כדי לשתף. עד שיש לי עיניים מהזן שאוהב את המילה הכתובה ויש לו סבלנות;)

כשהסיפור עובר קריאה של כמה אנשים פתאום יותר ברור מה המקום שלו, אם הוא סיפור טוב לפרסום, איך אנשים מהצד רואים אותו ואם הכתיבה שלי מצליחה לעניין מישהו.

וכמובן, אני קצת סותרת את עצמי, אבל אני מעלה גם בשביל הביקורת. אחרי הכל יש פה מישהו שמצביע על משהו ממוקד במבט ניטראלי. חבל להפסיד.

[גולדי]

אני אישית מחפשת את הביקורת.

תמיד נחמד לקבל מחמאות, אבל איך נתקדם בחיים אם לא נקבל ביקורת ונדע במה עלינו להשתפר?

כשאני מעבירה על חומר ביקורת זה קודם כל אומר שהוא שווה הסתכלות.

אני לא אתחיל לכתוב למישהי אחרת את הסיפור מחדש אז עצם זה שמישהי מוכנה לרשום ביקורת זה אומר שהיא חושבת שהסיפור ברעיונו טוב אבל כמה שינויים ישפצו אותו ויעלו אותו רמה.

תסתכלי בכל ספר שהוא, בעמוד התודות.

תמיד יופיעו שם כמה שמות שעזרו וביקרו ובדקו את הספר.

ואני לא מתכוונת לסופרות מתחילות.

אלא לסופרות ותיקות שיודעות את המעלה שבביקורת.

מי שחושבת שהסיפור- הרעיון, הכתיבה או לא משנה מה לא מספיק איכותי לא תבזבז זמן בשביל לנסות לשפר.

ככה שעצם כתיבת הביקורת זה מחמאה.

כמובן שצריך לדעת איך רושמים ביקורת, וזה נושא אחר. איך לעדן אותה, לשלב עם מחמאות ועם מה שכן מצא חן בעינייך.

אבל בעיני, הביקורת היא מחמאה.

[רות רוט]

גולדי, מסכימה איתך מאד!

[רעות אנסבכר]

יופי, אז אם כולן בעד ביקורת

תיזהרו ממני מעכשיו……………. 😈

[גולדי]

היי…

אמרתי שצריך לדעת איך….

בלי עצבים בבקשה!!!💕

[רעות אנסבכר]

צודקת, צודקת…

אל דאגה 😄

[פנינה ריימונד]

אני חושבת שהתגובות, ובכלל סוג הכותבות, מתחלקות ל-2:

המתחילות והמתקדמות.

הראשונות זקוקות הרבה יותר לעידוד, כדי לא להישבר ולהרים ידיים.

והמתקדמות, שכבר בנו את המקצוע שלהן, הביטחון וכו’, באמת רוצות לדעת כיצד להתקדם ולהיות רמה אחת,2,3, מעל!

[רעות סימינובסקי]

אני בינתיים לא העליתי חומר. הייתי מאוד רוצה להעלות בעיקר בשביל ביקורת.
בעיניי מי שמעלה חומר רוצה לדעת באמת מה חושבים ע”מ להתקדם לפרסום של החומר במקומות נוספים. או אולי כשמדובר בחומר שכבר פורסם במקום אחר- במשוב מקצועי והסבר למה בעצם לא הצליח הסיפור/ השיר כמו שחשבה שיצליח.

הכי חשוב זה הביקורת. גם סופרות מנוסות וותיקות צריכות שמישהו נוסף יקרא את מה שהן כותבות יעיר ויאיר את עיניהן, לפעמים עושים טעות קטנה- דקדוקית/ תחבירית/ הגיונית/רוחנית וכו ולא שמים לב בלהט הכתיבה ומישהו מבחוץ מאוד יכול לעזור לשפר ולמקד.
ביום יום אני עובדת במשרד רו”ח, ללא קשר לכתיבה אבל גם שם הרבה פעמים לפני ששולחים מייל חשוב ללקוח/ מנסחים קטע מלל יש בקשות להגהות ותיקונים.

זה חשוב מאוד לדעת לקבל ביקורת. ברור שהביקורת במסגרת הפורום הזה אמורה להיות מעודדת, כלומר גם אם לא מצא חן בעינייך X ונראה לך ממש שגיאה Y או הדיעה שהביעה הכותבת לא לרמתך, אסור לשלול את הבנ”א ולא את היצירה. לתת את המקום לתקן, לעודד, לנסות להסביר איך כן היה אפשר לכתוב לפי דעתך כדי שיהיה טוב.

לנסות לפרגן לפחות בלב ואז ממילא גם אם יש ביקורת היא נכתבת בצורה מבוקרת ומעודדת יותר שתעזור לכולנו להתקדם.

[Chani Miller]

טוב, מצטרפת בעד הביקורת.

בשביל זה, בעצם אני כאן, בפורום המקצועי…

כל אחת מאיתנו צריכה בעצם 2 קבוצות ביקורת;

1. קוראות חובבניות, בד”כ חברות או בנות משפחה. הן יחוו דעתן האם החומר ברור, מובן, מעניין, ואם המסר קליט או שכיח.

2. כותבות מקצועיות שיעברו על העלילה והבנייה, על הכללים והלוגיקה הסיפורית.

[לאלו ואלו מותר להחמיא, כמובן!]

וודאי שחשוב לרכך הערות, אבל חייבים אותן על מנת להתקדם ולהצליח.

סוג נוסף של ביקורת יכול להיות מבחינה רוחנית או הלכתית.

אז הרבה הצלחה וביקורת לכולנו!

@REUTANSBACHER, מחכה…

[צפורה סולוביציק | מוטעם – תוכן מותאם בטעם משובח]

אני מעלה בעד ביקורת.

עד עכשיו לא התרשמתי שיש כאן ביקורת טובה

לכן לא מעלה הרבה…

🙂

[חני מרנשטיין]

מותר לי לכתוב שאני כותבת בשביל הכיף?

כן מותר לך,

אבל בואי נחדד, למה כיף לך לכתוב?

1. כי אני טובה בזה, ולמה שלא תיהנו קצת?….😜

2. כי אני מאד אוהבת מחמאות (וואלה, אמיצה!)

3. הכיף בלהוריד מחשבה למילים, ולהפיץ את הבשורה בא ממקום פנימי של רצון להשפיע.

וביננו, אין כמו מילים כתובות להשפיע לטוב ולמוטב.

פתאום שמתי לב שכבר הרבה זמן לא ביקרתי פה, התגעגעתי.

(סורי, הייתי חייבת להכניס את שורש ב.ק.ר לתגובה 🙂 ….)

[רבקי וקנין]

אני כותבת כי אני אוהבת. הכתיבה היא הפה השני שלי, למחשבות, לחלומות, למילים שאני חושבת בקול.

זה כיף וחוויה (אם את כאן, בפורום הזה, בטח את יודעת על איזה חוויה אני מדברת;)

וכמובן ובעיקר מונעת מתחושה של שליחות.

אני מאמינה שיש כוח במילים.

כל מילה הממריאה לאוויר העולם עתידה להיחרט לדורות (כן! דורות! אל תצחקי;)

לא סתם נאמר על סופרים כי הם המחנכים של הדור…

מהשתתפותי בקבוצות ביקורת שונות, אני מעידה כי זאת חוויה בפני עצמה!

ביקורת היא מחמאה לכל דבר. וביקורת טובה לדעתי, היא ממוקדת, מקדמת ובונה.

כך גם המחמאות. כשהן ממוקדות, הן אמתיות יותר ועוד יותר כיף לקבל אותן!

[מרים נ]

אני ממש מזדהה עם רבקי..

אני גם עד עכשיו לא העליתי אבל כשאני משתפת חומרים חוץ מההערות הארות אני כותבת גם בשביל שאנשים אחרים יתחזקו/ יזדהו/ ישמחו/ יהנו/ יבינו/ יחשבו/ יקבלו אומץ/ יתקרבו לה’ וכן הלאה…🙃

אני אוהבת כשיש שימוש לחומרים והם לא נשארים תקועים אי שם בראש/ במגירה/ במחשב…

[כותבת בלילות]

דבר ראשון בשביל…(נבוכה) העלאת הבטחון העצמי. כמהה לפירגון, מחמאות והארות, וזאת כיוון שאין אדם קרוב לו אני מראה מה אני כותבת באישון ליל, והנפש כותבת וכותבת, ואף אחד לא אומר לה כלום, אז-

איך חיים ככה?

כמובן שגם ביקורת מועילה, ומקדמת ו…

ברור!

אבל… יש אנשים שביקורת רבה מידי, שרק בסופה בא המשפט: “…וכמובן שזה יפה מאוד ויש לך עתיד”

לא עושה להם ‘אור’ בלב, כדאי להחחמיא, באמת על מה שכן יש, ולהעיר בעדינות, מתוך התחשבות בנפשו של המשורר…

ככה אני חושבת.

ועכשיו אל הנקודה השנייה:

הבנות שמעלות חומרים רוצות להתקדם, ועל הדרך להתחמם בפרגון שיכול להיות רק בקהילה המדהימה הזו (עקבתי עליה הרבה לפני שנרשמתי).

טוב, כתבתי מה שאני חושבת, ומחכה לעוד תגובות.