גם אצלך ככה?

[תהילה ב]

מזדהה וגם מסתייגת. תנסי להתחיל לכתוב, לפעמים זה פותח את הראש והמחשבה. אני מפרסמת פה סיפור בהמשכים שכבר חשבתי עליו מלאאא זמן (שנים!) אבל עד שלא התחלתי לכתוב הוא לא קרם עור וגידים, כולל כל העלילה שלו!

וגם אחרי שסידרתי לעצמי את כל מהלך הענינין, התפתחויות וגם סיומים, מתווספים תמיד עוד פרטים קטנים שמשפיעים בגדול על העלילה ומעמיקים אותה

[מירי כ.]

מזדהה.

יש לי הרבה עלילות,

אבל קצרות.

וגם כשאני כבר כותבת,

אני מוצאת את עצמי בלי הרבה “בשר”

כלומר, לא מצליחה להרחיב…

אבל אני חושבת שזה עניין של תרגול-

כי בה”ש עכשיו אני כותבת את “דלת נעולה”

אחרי שכתבתי את “עלה קטן”

ומרגישה הרבה יותר בעניינים של הכתיבה.

קולח לי יותר.

ועוד משהו- לא מצליחה להגיע ל1000 מילה לפרק, קשה לי מאוד.

דווקא יש לי ב”מגירה” איזה סיפור מותחל עם כ1000 מילה לפרק,

אבל זה היה קשה!

מה דעתכן?

[תמי אפשטיין]

לפני הכל: לכתוב לכתוב לכתוב. לא משנה מה. יומן אישי, לוח מודעות, הודעה לאומה. לשייף את כלי הכתיבה, לתת למילים אפשרות לזרום מהתת מודע אל המציאות.

בנוסף, יש הרבה תרגילי כתיבה, שמטרתן לפתוח את הראש לכיווני חשיבה.

בשיעורים שאני מעבירה בהתמחויות אנחנו עושות תרגילים שהבנות נדהמות ממה שיוצא להן.

קחי תרגיל פשוט:

כתבי לעצמך משפט אקראי (התיק האדום שרבץ היה כבד – סתם צץ לי הרגע. קחי כל משפט שעולה לך בראש)

תנסי לשלב אותו בשלושה סיטואציות שונות (גבר באוטובוס, אשה בקופ”ח, מורה בחדר מורות. כאמור – סתם זורקת)

עכשיו תנסי לפתח את זה הלאה. אם נלך בדוגמא שנתתי: למה אדום, למה כבד. מה הכיל. במה היה מיוחד שמשך תשומת לב. איך סחבו אותו. תני לעצמך המון שאלות שיכולו לגבש לך כיוון לסיפור.

זו סתם דוגמא שעלתה לי בשלוף, ויש הרבה תרגילים שניתם לשחק איתם ולפתוח את היצירתיות.

בהצלחה

[שירה כהן]

אני חושבת שדבר ראשון צריך לעבוד על הדמות

ברגע שאני מכירה את הדמות ישר והפוך כאילו היא הייתה אחותי

או לפחות חברת ילדות

אפשר לזמן לה ארועים שיקדמו ואת העלילה וידגישו את הקונפליקט

וזה יכול להיות רק כשאני יודעת מהן נקודות התורפה והחוזק של הדמות שלי

גם בסיפור קצת כדאי לשבת לחשוב ולהתחבר היטב לדמות.

בהצלחה.