האם גם אתן, או רק אני?

[רות רוט]

כתוב מאד באומנות ושוטף.
אבל לא מספיק הבנתי.
התכוונת שאת יוצרת רק בחלום?

[צ. ג.]

התכוונתי להשראה, לא חלום..:)

[רחל R Y]

אהבתי!

הכוונה היא שאני יוצרת הרים וגבעות בכתיבה אבל בינתיים כל המסביב מושבת עד הצמחת קרניים, לא?

ככה הבנתי…

[גיטרה]

אני הבנתי אחרת –
כשבאה השראה יוצאות המילים וכו’ ואת בתוך מוזה כזו של כתיבה זורמת וכשזה מסתיים מתישהו את מגלה
שנוצר בית לשיר כאילו מאליו + קרניים (ז”א בנייה יסודית) חח.
טוב זה היה סתם ניסיון לפרשן- תגידי מי צודקת או את הפירוש שלך @zipigro .
אגב הכתיבה בשיר קצרה, מעניינת וחמודה!

[גיטרה]

ולשאלתך- האם גם אתן, או רק אני?
כן. בד”כ זה כך🙂👍

[צ. ג.]

חמודות, אהבתי את התגובות:)

R Y קלעת…

כשאני נשאבת לחרוזים ומילים, הבית על גלגלים:)

[רות רוט]

🙂 (זה תחליף ללייק לכל התגובות – אני דרך המייל)
וברור שזה קורה לכולנו…
ראיתי פעם משפט יפה בשם איזה יוצר, לא זוכרת את שמו, שאמר כך:
אני כותב כאשר יש לי השראה, ואני דואג לכך שתהיה לי השראה כל בוקר בשעה תשע.
אצלי הבעיה היא שיש השראות, ואז אני “כותבת” אינספור… (והכי הרבה זה בשבתות,
או בעת דמדומי-שינה).
הבעיה היא שזו כתיבה וירטואלית… (ולכן חשבתי שאולי התכוונת לחלום).
כתבתי על כך פעם קטע חמוד:
שם: ככה רעיון מתבשל / ככה זה כשהראש הוא מכונת רעיונות…

עלה לי רעיון.

לקחתי סיר גדול, ענק – שיכיל גם את הרעיונות הבאים, ומלאתי הרבה מים (פעם
למדנו בשעור דינים שבשול זה בנוזל ואפיה וצליה ביבש וטיגון בשמן). המון מים.

אח”כ לקחתי עט, ז”א – כף עץ (שלא אכווה) והתחלתי לערבב.

ערבבתי. ערבבתי. ערבבתי. המים התערבבו והתערבלו. האש שרפה אותם. בעצם, את
הסיר. המים טרם רתחו.

התחיל להמאס לי.

לקחתי את המכסה והנחתי על הסיר. שהמים ירתחו לבד.

בינתיים הלכתי לעשות דברים אחרים.

– – –

כשחזרתי, הסיר היה ריק. כל המים התאדו.

התישבתי עכשיו ליד דף כדי לכתוב כל מיני רעיונות שעלו לי בזמן האחרון ודחיתי
אותם ל”כשיהיה לי זמן…”.

עכשיו היה לי זמן, וגם דף ואפילו עפרון.

ככה זה. למדנו פעם בטבע: כשמחממים מים הם משנים את מצב הצבירה שלהם לגז.

תגידו, יש דרך להפוך את הגז, ז”א – את הרעיונות, חזרה למים?