הומור || קריאה מהנה

[רות רוט]

הקדמה קצרה:

רחלי, שכנה של הוריי, הבטיחה לי שאת הבת הבכורה שלה היא תשלח ללמוד תפירה. זה היה אחרי פעם נוספת שהיא נפרדה מסכום נכבד של כסף. הסכום הזה התחבר לארנק שלי, אבל כבר מזמן אין לו זכר.

אי-אז, בנערותי, רכונה על מכונת התפירה – כתבתי את הקטע הבא.

(ולכל הדואגות: הוא לא קרה באמת. רק כמעט).

התיקונים של הסנדלר

כשיודעים לתפור, החיים קלים הרבה יותר, בנוסף לכסף הרב שנחסך. אפשר גם להרוויח… כן, אני עושה שרות תיקונים. רוצים? בואו. אבל חכו, אחרי החג. עכשיו אני פשוט עמוסה!

לפני שבועיים תליתי מודעות, וההצפה החלה. שקיות, שקיות, אשפתונים… ת-י-ק-ו-נ-י-ם-! מכפלות ורוכסנים, הצרות והרחבות, הוספת גומיות ותיקון קרעים. הכל-בכל-מכל-כל. מכנסיים וחצאיות, חלוקים, חולצות, שמלות. הכל-בכל-מכל-כל. ממש כלבו.

בין כל ההרים, ניצב לו הר של הבגדים של המשפחה שלי. נכון שהסנדלר הולך יחף, אבל לא האחים והאחיות שלו.

היתה גם הגבעה של הבגדים שלי, אלה שחצי שנה אני הולכת עם סיכות בטחון, כי תמיד כשאני פותחת מכונה הם בכביסה, או עלי, או עמוק בארון, או שאין לי זמן גם אליהם… וגם הבגד הלא גמור, שאמור להיות גמור לכבוד החג.

אז לבגד מצאתי זמן בין כל התיקונים, אבל לבגדים הקרועים שלי…

החג התקרב, ויום לפני בדיקת חמץ ארזתי את המכונה בהודעה חגיגית: המכונה מושבתת למנוחת עולמים של שבוע! היא כבר קצת זקנה, המכונה, ומקרטעת, ולא יזיק להעביר אותה איזשהו תיקון. אבל עד אז, סוחבים. לפחות שתנוח, אחרי שהיא (ואני, כמובן) עבדה נון-סטופ במשך שבועיים, מראש חודש.

זהו. הלכתי לישון. ליד המכונה עוד שתי שקיות של לקוחות (אוהו, לקוחות, איזו מילה יפה!) שעדיין לא לקחו חזרה את בגדיהם, עוד רשימה של חובות, ו… מכונה אחת סגורה, עם מכסה מלוכלך (לא הספקתי לנקות).

בבקר, אחרי שכל ההרים נעלמו, גיליתי גבעה קטנה. היתה שם חצאית עם מכפלת מסיכות בטחון, חולצה עם כפתור שנפל ולכן היא בארון כבר חצי שנה, כמה גרביים שצריך לתקן את החורים הקטנים (את אלה עם החורים הגדולים כבר זרקתי), ו….

ובבקר של היום של בדיקת חמץ, שוב הוסר המכסה (המלוכלך. לפחות אבק וחוטים אינם חמץ), הושחל החוט, ורגלי לחצה על הדוושה.

אלה היו הבגדים של הסנדלר.

נ.ב. בסוף היה לי עם מה ללכת בחג, אל דאגה. וחוץ מזה, שאפשר להמשיך ללכת עם מכפלת מסיכות בטחון, כמו שהצלחתי ללכת חצי שנה – אפשר גם עוד חצי. באמת!

[רחל R Y]

שלום לכולם,

אני מוטי. אני כבר די גדול. בלי נדר בחודש אייר אהיה בן שש.

אתמול קרה לי מקרה שאפשר לקחת ממנו הרבה מוסר השכל, כמו שאומר הרבי שלי.

רציתי לשתות שוקו. אמא שלי לא היתה במצב שאפשר לבקש ממנה משהו ובטח לא שוקו. ראיתי רק את הרגליים שלה מתחת לשולחן במטבח ושמעתי קולות חזקים של שפשופים.

אחותי הגדולה היתה תקועה ממש פשוטו כמשמעו בתוך ערמות דפים גבוהות, והיא אמרה שהיא צריכה ג’י פי אס בשביל למצוא את המטבח. שאלתי אותה מה זה ג’י פי אס. היא התרגזה (או במילים יפות היתה מעט קצרת רוח), ואמרה שמה זה הדור של היום! בדור שלה לא היה ווייז. מיד נזכרתי שכשמישהו אצלינו אומר ‘הדור של היום’ מיד עונים לו ‘זה לא הדור של הלילה’. אז עניתי לה. היא רק הרימה את העיניים (סוף סוף! כבר חשבתי שנתקע לה הצוואר או משהו, חס וחלילה), ורטנה. “טוב! בסדר! אני לא יכולה להכין לך שוקו עכשיו! אתה לא רואה?”

אז הלכתי לבד למטבח. גררתי כיסא וטיפסתי למעלה אל השיש. הקופסא של השוקו לא היתה בארון הרגיל. הארון היה ריק בלי הפירורים הרגילים ואפילו הקפה של אבא שלי לא היה שם. הלכתי למרפסת, בדרך הרמתי את המטאטא שנפל, וגם נזהרתי לא לדרוך בשלולית של כוס פטל שנשפכה לי בטעות. אחרי המון חפירות (באמת שהמון!) מצאתי את הקופסא של השוקו בתחתית של הקרטון של החמץ.

חזרתי למטבח (הפעם בטעות כן דרכתי בשלולית של הפטל. מיהרתי לנגב את הנעליים שלי בסמרטוט שעמד בצד, אבל בסוף התברר שזה החולצה של אחותי). חיפשתי כפית ולא מצאתי. מזגתי בערך עם מזלג ושמתי מים מהברז (אמא שלי לא מרשה לי להרתיח מים לבד). אחר כך הלכתי להביא חלב, אבל המקרר היה נעול עם השרשרת של האופניים של אח שלי. (בבוקר הוא ניסה לבדוק אם המנעול הזה עובד ובסוף הוא לא עבד). בסוף גיליתי שהחלב בכלל נמצא על השיש. עליתי שוב על הכיסא והושטתי שתי ידיים. אבל טראח הקנקן עף לי לגובה מרוב שהוא היה ריק! ומרוב שהתכוננתי שהוא כבד.

כמעט שבכיתי. מבטיח לכם. בנס בנס התגברתי והלכתי לעשות לי ‘וי’ במבצע מהחיידר בטור של ‘מתאמץ לקיים מצוות’. כי ממש התאמצתי להיות בשמחה. ומצווה גדולה להיות בשמחה!

אז יש לי שני דברים במוסר השכל: דבר ראשון אף פעם אל תתחילו להכין לכם שוקו בלי לבדוק קודם שיש חלב, ובטח בטח בטח שלא בערב פסח!

והדבר השני הוא שאם בכל זאת זה קורה לכם – אז תתגברו ותהיו רק שמחים! כי זה מצווה מאוד גדולה ומשמחת את ה’!

אז שיהיה לכם ערב פסח שמח ונקי (ומסודר, לפחות בשיש).

שלכם, מוטי.