הסיפור שלי מבקש את הביקורת שלכן

[ריקי חיימוביץ]

מקסים קראתי בלי הפרקים שנמחקו חוץ מהפרק הראשון שעוד הספקתי. את כותבת מרתק ומושך. ממש אהבתי. תמשיכי לכתוב!!!

[רות רוט]

חברות, מימי ממשיכה לכתוב… אל דאגה… אבל תנו לה את הזמן שלה 😉
יחד עם טליה היקרה ומימי הגענו לסיכום שבתוך האזור “יצירות” יכנסו כל הפרקים
של הסיפור המקסים הזה, גם הקודמים!
וכמובן כל פעם שיעלה פרק חדש – יהיה עדכון.
בהמשך אסביר בצורה מדויקת יותר איפה זה ואיך, בדיון “מה חדש בקהילה”.

[רבקי טייך]

רות ניחמתנו ….

[פנינה ריימונד]

מימי חבל על הסיפור שלך😎

אח”כ תוציאי אותו כספר?

[מימי קדוש]

כולי תקוה, ביום מן הימים…

[מימי קדוש]

תודה לכולן על עידוד ומילים מחממות-לב.

מצרפת פרק שנים עשר

פרק שנים עשר

פרק זה נמחק, כדי לשמור על זכויות היוצרים של מימי.
תוכלי למצוא את הפרק הזה ואת כל הפרקים המקסימים של האליגוריה, בכרטיסיה 'יצירות' בתיקיה המתאימה.
קריאה מהנה!
רות

[Bassi G]

אני רק רוצה לדעת,

זה הולך להיות באורך של ספר שלם? 70 , 80 פרקים?

אין לי סבלנות לחכות כ”כ הרבה זמן עד לסוף!

חוץ מזה אין מילים לתאר כמה אני נהנית!

[מימי קדוש]

לא יודעת מה יהיה—

תלוי כמה מילים יהיו לי.

מה שברור הוא שזה יעבור עיבוי והשבחה.

בעזרת הבורא!

[נחמי אפל]

הסיפור מקסים,

לא מצליחה לעקוב ממש, אבל מהקצת שקראתי, זה נראה טוב.

הייתי ממליצה לך להכניס מעט סאבטקסט לטקסט.

רוצה דוגמא:

העתקתי דיאלוג, נראה לי אפילו קטוע. הכנסתי משפטים שלא בטוח מתאימים לאווירה, רק בשביל דוגמא.

“אני מאוכזבת.” נעמה נכנסה לחדר, נשענת על משקוף הדלת. זו בולעת אל קרבה את הדברים שהיא שמעה רק אמש, יודעת שנים לשמור סודות.

השטיח קלט את המשא אותו נעמה סוחבת על גבה, אך המילים יצאו כבדות, עם מטען עודף. “אתה לא סיפרת דבר.” קולה היה שקט. צלילים דקים התנגנו בחדר, רק מיומנים כמוהם, היטיבו לזהות את סוג המנגינה.

“אני מצטרף לאמא.” אחיטוב מצא מילים. “חבל שלא סיפרת.”

אניל ישב בין שני הוריו, חלש ומבויש. (יש כאן יותר מידי הרבה רגשות, תנסי לתאר את הרגש כמה שיותר ופחות לנקוב בשמו, זה משבח את הכתיבה ומעצים את חווית הקריאה)

הסיפור מקסים, הרבה הצלחה!

[מימי קדוש]

אוהבת ממש את ההערה שלך.

סאבטקסט!

זה מה שהרגיש לי כל כך חסר.

תודה!!!

[שולי סרף | סטודיו SARAF]

רק אל תגזימי עם הסבטקסט הזה…. שלא יתחיל להזכיר את הספרים שקדימה מדלגים וקופצים מרב סב….

סומכת עלייך, את גם מהקבוצה הקפיצית הזאת 😉

[מימי קדוש]

שולי, אנחנו כבר מכירות…

זה רק לאזן את הקפיצים🤸‍♂️

[רעות אנסבכר]

הי זה לא פיר!!!

למה מחקו לפני שקראתי?

הפרק לא מופיע תיקיה עם שאר הפרקים😢

[מימי קדוש]

מעלה אותו שוב,

כיף לי שאת קוראת 🙂

פרק שנים עשר

גם פרק זה נמחק, כדי לשמור על זכויות היוצרים של מימי.

(תוכלי למצוא אותו בכרטיסיה יצירות)

[מימי קדוש]

בפרק כתוב בטעות עילאי במקום לימאי.

[דבורה חזקיה- נעים בלמידה]

מימי,

הייתי בטוחה שהעלת פרק.

מהקורה???

מתי נזכה?

[מימי קדוש]

לכל מי שחכתה בסבלנות 🙂

מחכה לתגובות שלכן!

הן הסיבה היחידה שבשלה אני כותבת כאן.

רוצה לתקן ולשבח את הסיפור, זקוקה לכן!!!

(פרק זה מוקדש לדבורה…)

פרק שלושה עשר

פרק זה נמחק, כדי לשמור על זכויות היוצרים של מימי.

תוכלי למצוא אותו, כמו גם את שאר הפרקים, באזור היצירות.

[מירי]

מיוחד!!!!!!!!

הולך ומשתבח מפרק לפרק!!!!!!!!

אני קוראת פעם שניה ברצף

וההערה היחידה שיש לי היא לגמרי טכנית –

יכול להיות שבטעות קראת לאודיה אדרת בתחילת הפרק?

(יוצאת מתוך נקודת הנחה שלפני שהספר יצא לאור הוא יעבור עיבוי ותוספת של סאבטקסט, כמו שהבטחת 😉)

[רות רוט]

כל תגובה עניינית ומבקרת על הסיפור – מדרבנת את מימי להעלות פרק נוסף.
נראה אתכן מרימות את הכפפה 😉

[דבורה חזקיה- נעים בלמידה]

מימי, מושלם!

אין מילה אחרת!

את כותבת באומנות מדהימה.

רק לי הפרק נגמר מהר??

קצת איבדתי ראש עם הדמויות בגלל ההפסקה.

אז הפסקות לא מומלצות טוב?

[מימי קדוש]

האם יש יותר מדי דמויות?

האם כדאי לכתוב בכל פרק על דמות אחת?

מחכה לתגובות שלכן,

ואנא לא לאבד ראש, אני זקוקה לו 🙂

[שולי סרף | סטודיו SARAF]

מימייייי

זה לא שיש יותר מידי דמויות או שדמות אחת צריכה להתנחל על פרק שלם (זה מעניין שהפרקים דינמיים)

המסקנה היחידה שאמורה להיות זה שתעלי בקצב עוד ועוד פרקים

זהו, ככה פשוט 😉

את אלופה!!!!!!!

[מירי]

אני לא חושבת שיש יותרמידי דמויות

כן אולי יכול להיות מעניין לגוון באורך של ה”קטעים”

אפשר מידי פעם פרק עם זירה אחת

פרקים עם זירה אחת דומיננטית ו2 פחות

איכשהו לשחק עם זה

כי יש משהו שכשקוראים “חתיכה” רצינית על מישהו, הוא יותר נכנס לראש

לגבי האורך של הפרקים – עד שלא תשלחי פרק משוכתב ו”מעובדה” כמו שהגדרת, לא תהיה תשובה

לי לפחות….

[מימי קדוש]

ואני כבר מוצאת כמה טעויות לשון חמורות…

תבקרו!

[מירי]

טעויות לשון זה התפקיד של עורכת, לא?

[נעה שיר]

מימי!

הסיפור פשוט מדהיםםםםם.

בעיניי הוא מושלםםםם.

אני לא אשת מקצוע שיכולה להעיר לך, אבל בתור קריאה מושבעת (בעיקר של ספרי מיה קינן,)

יכולה להגיד לך שאת בדרך הנכונה!!!

[מירי]

מימי,

אני מנסה רגע לחשוב

אם אולי יש מקום להוסיף קצת יותר רקע, דמויות אווירה

הסיפור מאוד מאוד ממוקד בדמויות שלו + דמויות רקע

אבל טיפה חסר לי העולם שמסביב

(הקבצן שבטעות דרכו לו על הרגל

האלמוני שעצר מישהו שהולך ושקוע במחשבות, בשביל לשאול איזה שאלה טפשית)

סתם זורקת דוגמאות בלי קשר כמובן

יכול להיות שזה מכוון מטרה

אבל אם לא – אולי תחשבי על זה….

[Gila]

שלום מימי,
אני קוראת ועוקבת בהנאה מפרק ראשון, באמת לא יפה שלא הגבתי עד עכשיו כמה הוא מיוחד!
הכתיבה מהממת!
לגבי השאלה על הדמויות –
אני אכן קצת נאבדתי אולי בגלל שזה בהפסקות ולא קריאה רציפה, ואולי משום שהסיפור מאד עמוס ודינאמי ולא יצא לי לקרוא באריכות על דמות מסוימת בשביל שהיא תתישב לי בזכרון?
אני כל כך נהנית מהכתיבה, מהרעיונות, כל פרק פשוט יפה בפני עצמו, שחבל לי להפסיד את חווית הקריאה במאמץ להזכר מי הוא מי ודפדוף לרשימת השמות.
[אבל כנראה משהו בכל אופן נקלט, מיד כשהיה כתוב “אדרת” בתחילת הפרק ניקר לי משהו, ושמחתי לראות בסוף שאכן זכרתי נכון וזה היה רק בלבול…]

זה יצא וידוי קצת ארוך… אני לא מספיק מומחית בשביל לקבוע מהי כמות הדמויות המומלצת,
אבל סיכום מהחויה שלי – בגדול די איבדתי, אבל כנראה שמשהו בכל אופן נקלט.

הצעה: אולי תעלי איזה בוחן פתע עם שאלות על הדמויות, ותצאי עם מסקנות… 🤔

ושוב – הסיפור מיוחד ממש, כל מילה פנינה!
מלא הצלחה!

[מימי קדוש]

תודה!!!

כן, זו טעות. הכוונה לאודיה כמובן.

אדרת היא ביתו של סבתו.

הרעיון של בוחן ממש חמוד, אהבתי 🙂

[מימי קדוש]

מירי, נועה, שולי ודבורה-

תודה על המילים הטובות!

מירי- מובן שיהיה עיבוי, סידור מחדש של הפרקים, ותודה על הרעיונות, אהבתי:)

[רות רוט]

של עורכת לשון, כן.
אבל יש טעויות גסות. ותמיד מומלץ להימנע מהן. וסתם כדאי לעבור על כל טקסט לפני
שמפרסמים, לוודא שאין שגיאות כתיב וטעויות לשון.
(עורכת מתקנת רק את מה שחייבים. כשיש טעויות לשון רבות יש תיקונים רבים,
ולפעמים אני מרגישה ש”אם כבר – אז כבר” ומתקנת עוד כמה דברים על הדרך… לעומת
טקסט שבאמת מגיע ברמה גבוהה, פחות דורש התערבות, ונותר יותר ‘חותם אישי’ של
הכותבת).

[מירי]

רות, הכל נכון כמובן

רק התכוונתי לומר שלא חשבתי שזה סגנון ההערות שמימי מחפשת בשלב הזה…

[מימי קדוש]

צודקת, אני לא מתאמצת מדי לעבור על הטקסט, זאת טיוטה בכל מקרה…

אבל לומדת לאט לאט…

[מירי]

מימי,

תראי איך נכנסת לי לראש…

אני מנסה לשחזר לי את הדמויות, ושמה לב למשהו מעניין:

זה התחיל מזה שאמרו כאן שקשה לאחוז ראש

וניסיתי לבדוק את עצמי

אז חלק מהדמויות ממש “יושבות” לי, וחלק פחות

בלי קשר, שמתי לב שלחלק מהדמויות עשית הרבה יותר איפיון (זה המונח?)

אני מתכוונת לזה שיש עליהן הרבה יותר תיאורי אופי

ואז אני קולטת שזה הולך ביחד….

הדמויות שיותר אפיינת – יש לי אותן יותר

קחי את ריבה למשל, כדוגמה

—-

ועוד הגיג כדי להקל על זכירת הדמויות –

אולי אפשר להשתמש יותר במידע הנוסף שיש לנו עליהן, כדי לעזור לזכור

כתבת משהו על אדם?

באותו קטע את יכולה להשתמש פעם בשם שלו, פעם בתפקיד, פעם בשניהם, פעם בתיאור חיצוני שלו….

ככה יכנס לי לראש חזק שאדם הוא… (המשנה למלך, נכון?)

נגיד בפרק האחרון, לקח לי זמן להיזכר מי זה עילאי

משפט אחד שמתאר אותו שהוא נראה בדיוק כמו שאמור להיראות מי שעבד 6 שעות בגינה, היה מספיק בשביל להכניס אותי עמוק לתוך הדמות שלו, בשניה

זהו

מכבה את המיקרופון 🤣

[מימי קדוש]

וואו.

זה כל כך חכם!

מקבלת!!!

[רות רוט]

מירי ס’, צודקת. סתם רשמתי זאת כהערת אגב…
וההערות שלך ממש במקום!
(כולל זה שמימי הצליחה להיכנס לך לראש עמוק… לא רק לך 😉 )
אז אל תכבי את המיקרופון. (אלא אם כן את רוצה שוט בשביל מימי שתעלה פרק
נוסף…)

[מירי]

קניתי!

מימי – קחי בחשבון 🤣

[מימי קדוש]

מוסיפה את רשימת הדמויות ופירוט קצר.

אשמח מאוד לשמוע מכן:

1. מיהן שלושת הדמויות הדומיננטיות בעיניכן

2. את מי אתן מכירות הכי טוב.

3. דמות טעונת טיפוח- מי צריכה תיקונים?

1. אוריה (60) ידיד המלך, יועץ המלך. איש מואר, מבין רגיש וחכם, רזה בעל קמה ממוצעת. בעלה של רעיה, סב לנכדים. אוהב לתת,

2. רוד,(37) יועץ משנה, רווק בן חכם ונבון, רגיש, עבר בחיים, רזה וגבוה, רציני. מוצא ת עצמו מתרגש ורוצה להקים בית.

3. אדם, (30) שומר ראש של המלך, אדם אמיתי שעובד על עצמו, תלמיד של אוריה, רווק. המלך מבקש ממנו להדריך את הצעירים. איש רחב וגבוה.

4. אחיטוב,(40) שר האוצר, איש רחב ונחמד. אביו של אניל, נער מפונק שנתפס להימורים. בעלה של נעמה.

5. אניל (19) בנו המפונק של שר האוצר, נתפס להימורים, מתחבר לשוליים.

6. רעו- (40) אחראי על המשרתים, איש רציני , חכם וטוב. אוהב ומחובר מאוד לביתו דינה.

7. סבתו- (60) איש מבוגר, תמהוני, צייר מוכשר, שתקן. לא ברור מה עם אשתו, ביתו אדרת- עובדת מטבח בארמון.

8. עילאי- (25) רווק, אומן מוכשר, עובד כגנן בארמון. בנה של אסנת, אביו חולה, ולו אחים קטנים.

9. לימאי (40) שר הביטחון, איש שנון, לא רגיש, שלאט לומד להרגיש את השני ולדאוג לו. מחכה לילדים. בעלה של דילה.

10. רעיה- (55) אשתו של אוריה, חמה לבבית חכמה ואשת סוד. הרבה נשים מתייעצות איתה, יש לה שני בנים נשואים.

11. אודיה- (26) תופרת בארמון. אלמנה צעירה אמא לפעוט בשם צורי. מתקשה להתקדם הלאה ולהתחתן שוב. ביתה של ריבה, יתומה מאב.

12. ריבה- (48) אלמנה מרירה, היתה מבשלת הארמון. לאט לאט- בזכות ביתה היא נפתחת ונעשית רגישה יותר.

13. אסנת (45) כובסת ומנקה בתים, בעלה חולה, אמא של עילאי ועוד 3 קטנים, מתעצבנת מהר, שכלתנית ותכליתית.

14. אדרת- (19) עובדת מטבח. זורמת, פשוטה, מתמודדת עם יתמות ואב לא רגיל, דואגת לעתידה.

[Gila]

1. מיהן שלושת הדמויות הדומיננטיות:
רוד\אדם\אחיטוב\לימאי (אולי בעצם כל מי שקשור למלך וקיבל מכתב? אמור להיות 19, אבל רק אותם אני זוכרת..)

2. את מי אתן מכירות הכי טוב:

– רוד (הגם שהוא נעלם להרבה זמן, לא?)

– אחיטוב (+אניל)

– אודיה

[מימי קדוש]

תודה גילה!

♥

[מלכי שטרן]

הכי דומיננטי לדעתי-

אחיטוב רוד ואדם

מכירה הכי טוב, או שאולי הכי התחברתי(?)

אניל אודיה ואדם.

דורשות טיפוח-מסתבר שכל השאר.

[רעות סימינובסקי]

דומיננטיים- אדם, אוריה ואחיטוב ואם אפשר 4 🙂 גם רוד

מוכרים יותר- אחיטוב, אניל, אודיה, אוריה ורוד

טעון טיפוח- תלוי לאיזה כיוון רוצים להמשיך.

אדם ממש מבקש להיות יותר מוכר, רוד- לא שמענו עליו מזמן, אוריה מוכר מצד אופיו אבל מבחינת סביבה פחות, סבתו.

[מימי קדוש]

תודה!

[רעות אנסבכר]

יש! שתי פרקים בארוחה אחת! תודה מימי!

אני מתענגת בכל פעם מחדש…

שאלה קטנה –

האם הקשר בין אסנת לאודיה חזק במידה שמאפשרת כזה שיח?

זה לא פתיחות מידי גדולה למכרות סתמיות?

[מימי קדוש]

היי רעות, בתיאבון:)

משהו קורה עם אודיה, אחרי הצעת השידוך הזו.

חוץ מזה שלאחר שהתמונה נפלה- השיח מתפתח אוטומטית.

לא נשמע טוב?

[רעות אנסבכר]

מי שהפריעה לי כאן זו אסנת ולא אודיה.

במיוחד הלחישה שלה – “פתאום”

מרגישה לי מידי חדירה לרשות הפרט.

נכון, היא ידידה שלה, וכשהיא שואלת אם בטוח כדאי להוריד זה לחלוטין מתקבל,

במיוחד שזו היא שמורידה.

אבל אוריה עונה תשובה עמומה

הלחישה של אסנת חודרת מידי….

מחכה לפרק הבא!!!!!!!!!

[מירי]

מימי

את לא אפשרית!!!!

אני לא גומרת לחשוב על הסיפור שלך………..

יש לי משהו נוסף שעלה לי עכשיו

אבל הוא יחכה לאחרי הפרק הבא 😆

[רעות סימינובסקי]

זה מעניין יותר שכל פרק מתעסק בכמה דמויות! לא להפסיק.

פרק 12- הקטע הראשון שעוסק ברעיה ממש חמוד בעיניי, מפריע לי שכתוב פעמיים בהפרש של משפט בסה”כ שאמא של רעיה מופתעת, לא כדאי לגוון?

לגבי פרק 13- צורי נשמע/ת בפרק פעם בת ופעם בן

זאת סתם הערה לשונית שתטופל בספר כמובן… אבל מה שביקשת- תקבלי 🙂

פרק מיוחד!! אהבתי את ההתפתחויות בכל הכיוונים..

הכי יפה הקטע של אחיטוב, האכזבה שלו והבלבול כ”כ ניכרים

אין מה להגיד על הכתיבה! ממש מוכשרת!

עכשיו אני רואה מה שכתבה מירי, זה באמת רעיון שיכול להוסיף הרבה, הסיפור מאוד מתמקד בכמה דמויות ולא רואים יותר עולם…

תמשיכי מהררר מחכים!

[רחלי]

שלום מימי,

אני קוראת עכשיו את הסיפור שוב, ברצף, ויש לי המון מה להגיד. אז תכיני סבלנות…

אז ככה, קודם כל ההתפתחות האחרונה עם עילאי בפרק האחרון- חזק ממש! כיוון שלא הייתי חושבת עליו, והוא כל כך חכם ויפה! נותן איזו שהיא קפיצת מדרגה בסיפור!

לגבי החלק השני של אותו פרק, העירו פה על השיח שנוצר בין אודיה לאסנת, שלא מתאים לקשר ביניהן. אני מעתיקה לכאן רגע את הפסקה הרלוונטית:

“בעלך?” אסנת מרימה את הציור, מתבוננת בו. “מתי זה קרה?” קולה רך, זהיר.
“לפני שנתיים” אין דמעות בעיניה של אודיה. כאב יש.
“את…” אסנת מהססת פתאום, “את בטוחה שכדאי להוריד את הארגז הזה עכשיו?”
“כן” קולה בטוח, יציב. “אני צריכה לראות שם כמה דברים.”
“פתאום.” לחשה אסנת, ההיסוס עדיין מטייל בפניה.
“פתאום.” מהנהנת אודיה, מניחה את הארגז על השולחן.
“פתאום הציעו לי שידוך.”

והנה דעתי:
כשהציור נופל על הרצפה זה הגיוני ומתבקש מצד אסנת לשאול עליו, והיא עושה את זה ברגישות המתבקשת, ומשאירה לאודיה את המרחב להחליט אם היא רוצה להמשיך לשתף הלאה או לעצור פה. התשובה שהיא מקבלת היא תשובה שלא מכניסה אותה פנימה ממש אך גם לא סוגרת בפניה את הדלת (במובן המטאפורי, כן?). לכן זה עדיין נשמע הגיוני ומתקבל כשהיא שואלת אם אודיה בטוחה שכדאי להוריד את הארגז. זו עדיין שאלה שמכירה את מקומה ושוב כמו אומרת: “אני כאן אם תרצי”, ומאפשרת לאודיה את הבחירה- לפתוח לאסנת את הדלת לליבה, לסגור אותה בפניה, או להשאיר אותה כפי שהיא עכשיו בלי שינוי. בשורה הבאה אודיה כבר עונה לה בקול בטוח ויציב. בתשובה הקודמת עוד היה כאב, ההרגשה שלי כקוראת הייתה רוך, אולי סוג של נזקקות, כאן אני מרגישה שהדלת נסגרה. משהו נאטם. היא כבר חזקה ומסתדרת ורוצה את הארגז ונא לא להתערב בשיקוליה ולא לבחון את יכולותיה ומסוגלותה. לכן בשורה הבאה הייתי מצפה לראות את אסנת, שעד עכשיו הייתה כל כך רגישה, מגיבה בהתאם- קולטת את הדלת שנסגרה בפניה וחוזרת גם היא להיות עניינית וממוקדת מטרה. וכשהיא ממשיכה הלאה לנסות להיכנס- זה כבר מרגיש כמו (- אם נמשיך עם הדימוי של הדלת-)התפרצות לבית לא שלה ללא רשות. גם לא מתאים לה עצמה, לפי איך שהיא היתה עד עכשיו, וגם מוזר ולא מתאים למהלך שפתאום אודיה דווקא כן נפתחת ומשתפת, אחרי שרק לפני רגע היה נשמע שהיא לא מעוניינת בכך.

ככה אני חושבת, וכמובן שהכל פרשנויות שלי ושום דבר לא אמת אבסולוטית ולא הלכה למשה מסיני…

עוד משהו, בפרק הראשון יש משפט (אני מעתיקה מתחילת הפסקה):

ידעת שכך אגיב, מלכי? שאיילל כילדה, למרות שייבש מעיין דמעותיי מזה שנים? רוד הביט בכפות ידיו, אחר טמן את ראשו בחיקן.

הפריע לי המילה בחיקן- חיק הוא שם של משהו בגוף- לא יודע אם ממש יש כזה איבר או שזה מסמל אזור מסוים בגוף או משהו כזה, אבל בכל מקרה לא נכון לכתוב “בחיקן”(- של הידיים). או שתכתבי שטמן את ראשו בחיקו (-שלו) או ביניהן- בין הידיים. או כל ניסוח אחר שעולה על דעתך כמובן…

נקודה נוספת, כללית יותר, שקפצה לי: יש בסיפור שלוש זירות של שידוכים: רוד ואודיה (שני צדדים של אותה זירה, אם הבנתי נכון?) אדרת ביתו של סבתו ודינה. נראה לי קצת יותר מדי, לא? אלא אם כן, כמובן, זה בכוונה וקשור למה שאת מתכננת לנו להמשך…

עכשיו בקשר לשאלות שלך על הדמויות, ככה:

1. מיהן שלושת הדמויות הדומיננטיות בעיניכן?

אפשר ארבע? נראה לי שאניל (כולל ההורים שלו), אודיה, רוד ואדם

2. את מי אתן מכירות הכי טוב.

לא יודעת להגיד מי הכי, אבל מארבעת הדמויות שכתבתי למעלה- את אודיה, רוד ואדם אני חושבת שמכירים. גם את עילאי אני מרגישה שאני מכירה טוב.

3. דמות טעונת טיפוח- מי צריכה תיקונים?

אניל, כמה שהחלק שלו משמעותי בסיפור, אני מרגישה שאני לא יודעת מי הוא , לא מכירה אותו בעצמו, את העולם הפנימי שלו, את מה שגרם לו ללכת ולהתחבר לאותם חברים ולעשות מה שעשה, ולמה בסוף לא הלך איתם לעבודה ההיא- כי ההורים שלו גילו אותו וכבר לא נתנו לו? או כי הוא עצמו לא רצה בסוף (למה?) ורק אח”כ ההורים שלו גילו את זה? איך הם ידעו באמת? הוא עצמו התחרט על הכל וסיפר להם? קצת היה נשמע ככה, אבל זה לא היה מספיק ברור. וגם מצד שני אם הוא מתחרט ובא לספר אחיטוב לא צריך להיות כל כך מודאג ממנו וממה לעשות איתו.

לגבי אוריה, כמו שנראה לי מישהי כבר כתבה לפני, זה הפוך- אנחנו יודעות מי הוא, מכירות אותו מבפנים, אבל לא יודעות שום דבר על החיים שלו. אני גם לא הבנתי שהוא בעלה של רעיה, עד שכתבת את זה ברשימה של הדמויות, ובאמת לא לגמרי הבנתי מה המקום של רעיה בסיפור, חוץ מזה שהיא אישה חכמה ורגישה שנשים באות לדבר איתה על מה שקשה להן ולקבל עצה ותמיכה.

לימאי נראה לי דמות עם פוטנציאל להיות מעניינת, שיכול להתפתח לכמה כיוונים- כי הוא דמות מורכבת. מצד אחד יש את ההתמודדות האישית שלו בבית, עם העקרות- שגם זה מתחלק להתמודדות שלו עצמו ולהתמודדות מול הצער של דילה אשתו. מהבחינה הזאת הוא נוגע ללב ומעורר אהדה והזדהות, מצד שני יש את נושא היחס למלך ולהעלמותו, שם הוא בעייתי ונראה יותר כדמות שאמורה לייצג משהו שלילי. מצד שלישי היה גם איזכור לכך שהמלך עצמו לא אהב בו חלקים מסוימים, אבל זה הוזכר בהקשר שהמלך דיבר איתו על כך וניסה לכוונו לטוב-ז”א, אני ראיתי את זה כאן כחולשה אנושית שיש לעבוד עליה ולא כשליליות (שורוק ב-ו’). במיוחד שנשמע שהוא עצמו כן מנסה להתנהג בצורה שהוא חושב שהמלך היה מרוצה ממנו וכדו’- ז”א שהוא כן מנסה להיות טוב, מה ששוב מעורר אהדה והזדהות- כי כולנו בסופו של דבר לא מושלמים ובעלי חולשות אנושיות, וכולנו מתמודדים ורוצים להיות טובים ולא תמיד מצליחים או לא תמיד יודעים איך. אז הוא דמות שלילית או חיובית? כמו שכתבתי, נראה לי יש כאן בסיס מעניין עם פוטנציאל גדול לפיתוח.

אדרת ודינה גם נשמעות כמו מישהן שיש מה לשמוע עליהן…

בקשר למספר הדמויות, אני חושבת שכדאי לעצור כאן עם הוספת דמויות חדשות ולהתפתח עם הדמויות הקיימות. יש פה בסיס טוב להרבה חומר אנושי…

וזה מעניין כמה דמויות בפרק, לא נראה לי שיש עניין לספר רק על דמות אחת בפרק.

זהו, עד כאן הגיגי להיום. יצא ארוךךךךךךךך, מקווה שלא איבדת סבלנות באמצע.🙂

ותמשיכי לכתוב! אנחנו מחכות בלי סבלנות!!!👍

[מימי קדוש]

הי רחלי!

תודה על הביקורת הארוכה והמעניינת שלך!

כמובן, תודה על המילים הטובות.

ההערה לגבי אסנת- מדוייקת ממש. אצטרך לעשות שם כמה שינויים.

לגבי המילה חיקן-

שאלתי מגיהה והיא אולי מוזרה ולא מוכרת אבל תקנית (!)

בקשר לאניל- נכון,

בקשר לאוריה- נכון, אבל עצוב לי לשמוע. הוא דמות דומיננטית בעיני, מין מנהיג רוחני כזה. אצטרך לעשות עם הדמות שלו ושל רעייתו עבודה. זה שאין מידע על משפחתו- זה מכוון. אולי קצת בהגזמה.

דינה חמודה ובהמשך תעלה מעט לכותרות, כרגע היא עוד לא בשלה 🙂

אדרת היא בהחלט דמות מעניינת אבל משנית.

מעריכה את המאמץ לדייק את הסיפור, בשביל זה אני כותבת כאן.

❤

[רחלי]

שוב שלום מימי!

תודה על התודה… שמחה לשמוע שהועלתי,
בהחלט מגיע לך תגובות מפורטות, הצלחת לרתק אותנו!!!

בקשר לאוריה, הוא דווקא כן הצטייר לי כמנהיג רוחני כמו שכתבת, רק מהבחינה הפרקטית, הטכנית, הרגשתי שאין לי הרבה מידע עליו. ובקשר למה שכתבתי שלא שמתי לב שהוא בעלה של רעיה- אח”כ רפרפתי שוב על הפרקים ושמתי לב שכן הייתי אמור להבין את זה, בקטע שדילה שומרת על הנכד שלה- יש שם משפט שמזכיר את זה שהוא הנכד של אוריה. אז זו היתה סתם חוסר תשומת לב שלי.

נקודה נוספת- בקשר למילה חיקן. חיפשתי את ההגדרה המילונית של המילה חיק, והנה היא:

<pre style=”background-color: var(–bb-content-background-color); font-family: inherit; font-size: inherit; color: var(–bb-body-text-color);” class=””>חֵיק
שֵׁם עֶצֶם – זָכָר
1. הָרֶוַח שֶׁבֵּין הֶחָזֶה וּבֵין זְרוֹעוֹת הַיָּדַיִם כְּשֶׁהֵן מְחַבְּקוֹת דְּבַר-מָה.
“שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת-הַיֹּנֵק”
2. הָרֶוַח שֶׁמִּמַּעַל לַחֲגוֹרָה בֵּין הַבֶּגֶד וּבֵין הֶחָזֶה.
“הָבֵא-נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ וַיָּבֵא יָדוֹ בְּחֵיקוֹ”
3. בהשאלה
תָּוֶךְ, קֶרֶב.
“כִּי כַעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ”

מה שאני מבינה מכאן, שאין בעיה עם המילה חיקן, כמו שכתבת, אבל לא בהקשר שאת הבאת אותה- ז”א החיק הוא של האדם, ולכן אם יש כמה נשים- תקני לכתוב שהן נושאות משהו בחיקן. אבל החיק הוא לא של הידיים, ולכן עדיין רלוונטי מה שכתבתי- שלא נכון לכתוב שהוא טמן את ראשו בחיקן של הידיים.
שוב- זו תובנה שלי, מעניין אותי לשמוע אם המגיהה שאותה שאלת תסכים איתי.

המון הצלחה!!!

[גולדי]

האמת היא שגם אם המילה חיקן תקנית או לא- לי אישית היא הפריעה בקריאה השוטפת (כמו סבתו) זה גרם לי לעצור ולקטוע את הרצף…

לתשומת ליבך

[שולי סרף | סטודיו SARAF]

מימי!

בדקה זו ממש עברו 5 ימים מהפרק האחרון.

מה יש לך לומר להגנתך?

[דבורה חזקיה- נעים בלמידה]

נכון

ולא יעזור שום שאלון זיכרון 😒