כולנו חיות קצת באוקיינוס, חושבות אחרת?!

[א ק]

וואי, אהבתי מאד.

מסר מחודד.

זו נקודת מבט לראות באוקיינוס דווקא את הכרישים…

[Gila]

חושבות אחרת? שתפו…

אמממ כן, אני חושבת אחרת 😏
בתור שיר, השיר מקסים
אבל בתור הסתכלות על החיים –
אז לא, החיים שלי ב”ה לא אוקינוס, אף אחד לא מנסה לטרוף אותי, למצוץ את דמי או לתפוס את מקומי 🙄

[אפרת קופמן]

חס וחלילה, לא מנסים לטרוף אותי, אבל כן מנסים לרוץ את החיים במטרה להגיע ולהשיג הרבה פעמים כמו השני ואף יותר מהשני.
זה הרבה קשור ללחץ חברתי, לא?
אשמח לשמוע ולהחכים מזווית ראייתך.

[Gila]

את התגובה שכתבת עכשיו, יחסת לגבי עצמך,
וזה נכון שלפעיתים אנחנו נופלים בהשוואה ומרוץ להשגים ביחס לאחרים ולא ביחס לכוחות והיכולות שלנו.

אבל מה שהובן מהשיר (לי בכל אופן)
שזו לא התיחסות ודיבור לעצמינו, אלא צורת הסתכלות על האחרים שחיים בעולם (“מוצץ את דמי”, “תופס את מקומי”)
ועל זה חלקתי, אני מעדיפה להסתכל על העולם בצורה חיובית יותר 🙂

[אפרת קופמן]

מקבלת 🙂

[שרה]

וואו. שיר בועט

מסר חד, ברור וקולע. שורד, כמו כולנו…

אפרת, אהבתי מאד!

מסכימה שאנחנו חיות באוקיינוס. בטוחה גם שבידנו הבחירה האם להמשיך להיסחף עם הזרם/ להילחם נגדו, או למצוא לנו פינת חוף מוצלת ולשבת שם בנחת, הרחק מעיני הכרישים.

יהיה לנו שם הרבה רוגע, ואף אחד לא יילחם בנו. מצד שני יהיו פחות נופים, וחיים הרבה פחות אטרקטיביים. אבל זה כבר בחירה של כל אחד מאתנו🙃