מה שהזמר מוטי וייס הצליח להוציא ממני( מספר 2 בסדרה ) פליזז תגיבו ותוסיפו ביקורת!

[C M]

נסיעה ,

חלון ראווה

משקף מציאות מדומה

יציאה,

חוצה דלת אמות

עוברת קווים אדומים ירוקים

פותחת דלתות אחוריות

מעבר חצייה,

רמזור ואישה

מהבהבת

נעלמת , נותרת בלב

והאדום מתחלף בכתום

ששב לירוק

נשיאה,

ומבט שהצטלב

בצומת

משחזרת נוף ילדותה

רוחות , חולות

עיינים כחולות

קולעת לה זוג צמות

בטוחה שקלעתי

מוסיפה בידה סלים

נותנת לה לקטוף

תפוזים וגזרים

והיא נקטפת

נקרעת לגזרים

ברבות שנים,

לנערה קמטים

החושפים

כתמים כתומים

כומתות אדומות

וחיילים ירוקים

אורות דמדומים

בלב דימומים ו…

קאט

זה הבליח לרגע קט

היא המשיכה בדרכה

מתירה צל עץ תמר

מותירה גוש בגרון

משרשרת נשרו פונפנים

וחרוזים

לא משרשרת דורות

שם נותרות עקבות מסומנות

ואני בעקבותה

משקיפה מגבעה סמוכה

קוראת לעברה

קוראת לעבר שלה

שואלת בדממה את דמה

את האדמה

ההצלחנו להיפגש בצומת משותפת?

קול שופר – תקיעה

ושברים בעיקר שברים

וכל צופר בתרועה

מיידע על קיומה

של התחנה הבאה

בה אני צריכה לרדת

[מיכל מיכל]

חיה, הכתיבה שלך מדהימה!!

נוגעת ומרגשת!!

וזה ממש יפה בעיני שאת כותבת באומץ על נושאים כאלו…

תודה רבה!

[שרה לרנר]

וואו, יפהפה. ועצוב.

אהבתי מאוד את הרימוזים המשובצים בשיר.

[רבקי טייך]

אהבתי

יש לי כמה הערות :

בשירה אני לא מבינה כלום

אבל אני יקית (בשורשים 😂)

בגוש קטיף לא גדלו תפוזים חם שם מידי

היה שם חממות

ולגבי כתומות של צה”ל

יש לכל פלוגה כתומה משלה

למשל כתום – זה פיקוד העורף

ירוק בהיר זה של הנח”ל

ואדום כפי הידוע לי זה זה כמו צנחנים , אוגדת 98, סיירת מטכ”ל וכו

אבל נראה לי שספוקן וורד לא חייב להיות מדוייק עד כדי בעובדות

אהה ועוד משהו :

יש לנו דברים משותפים עם כל יהודי ויהודי

אבל הדרך שלנו שונה

וההשקפות גם הם

[C M]

חח וואו איזה קטעים .. לא חשבתי על התפוזים הכומתות וכו’ … בכל אופן אני לא מגוש קטיף😅 ( וזה כבר עונה על השאלה ההשקפתית … אם זו הייתה דעתי הייתי מתגוררת בחומש … זה לא סותר שיש צמתים שללא ספק ניתן להכיל לכבד ואפילו להזדהות באותם הצמתים … מה שכן אני הקטנה לא באמת יכולה להביע דעה אבל צבע הכיפה לא זה מה שבאמת קובע על האדם ואי אפשר באמת לבצע הכללות )

[שולי סרף | סטודיו SARAF]

נו נו רבקי, אם כבר יקית, לכי על זה:

ולגבי כתומות של צה”ל
יש לכל פלוגה כתומה משלה

כומתות ולא כתומות

ולכל פלוגה יש כומתה משלה😊

כתמים כתומים
כומתות אדומות
וחיילים ירוקים

ולא הבנתי איפה הבעיה עם הכומתות האדומות שהוזכרו??

[Hadasa]

מסתבר שלא הביאו צנחנים לפינוי😛

[שולמית אורלנציק]

אהבתי את הכתיבה,המשקל משחקי המילים

וכאבתי

בעיקר את זה שאחים שלנו,עצמינו ובשרנו

עוברים יסורים, מגורשים ומתגרשים

על מזבח של שקר

כן גם אני מבינה היטב את ההשקפה השונה

אבל אחינו הטועים(כל מי שאינו חרדי,בעיני הוא טועה)

מרגישים שהם מוסרים נפשם על הארץ הזו!

ולכן הכאב גדול עוד יותר..

[דבורה]

ואווווו

השיר מדהים

כל כך מחבר

וכל כך נוגע

שפשוט אין מילים

הרמזים ששתלת… אמאלה!

אבל משהו הכאיב לי בהודעה של @shulamutor

גם אם השפקה שונה, עדיין אפשר להבין ןלכבד

הם לא מוסרים את נפשם על מזבח של שקר

הם מוסרים את נפשם כדי להגן עלינו באמצעות רצף ישוב יהודי

אז לפי ההשקפה שלי קדושת החיים קודמת ולכן אני לא אסכן את נפשי בשביל זה

אבל גם אם הם אינם צודקים ואין להם הגיון או מקור הלכתי.

יהודי הוא לעולם לא טועה

אפילו אם לא חרדי

במיוחד אם הוא שומר תורה ומצוות.

אולי תועה

סליחה אם כתבתי מידי בחריפות

פשוט הכאיב לי…

[שולמית כהן]

שיר חזק.

מצטרפת, גם לי כאב לקרוא את המילים האלה של @shulamutor אבל לא ידעתי איך לבטא את הכאב הזה בצורה עניינית ומכבדת… אז תודה שכתבת גם בשבילי.

[מ ל]

יהודי הוא לעולם לא טועה?

אפילו אם לא חרדי???

[שרה לרנר]

לא נראה לי שנכון לומר שיהודי לעולם לא טועה.

אבל המדד לכך הוא לא אם הוא חרדי או לא, אלא אם הוא עובד ה’ או לא.

המילה “חרדי” היא לא מילה נרדפת ל”עובד ה'”.

יש עובדי ה’ שאינם שייכים למגזר החרדי, ויש חרדים בהשתייכותם שאינם עובדי ה’. ויש גם הרבה שהם גם וגם.

אבל הדת שלנו, ככל שידוע לי, היא יהדות, לא חרדיות.

[ה ה]

לצערנו יהודים טועים,

והם לא מגנים עלינו, ד’ מגן עלינו.

יש הבדל בין אם מדובר על אדם ספציפי שמתגייס ונלחם ובאמת עושה את תפקידו, (בכל אופן לפי הבנתו)

לבין השיטה והדרך שהיא טעות יסודית!!!

לימוד התורה וקיום המצוות מגן עלינו -ולא פי מליון מהצבא, אלא זה המגן היחיד!!

לכבד – צריך לכבד כל אדם שנברא בצלם, ובפרט יהודי,

אבל זה לא סותר את זה שזה כואב שהם טועים ומוסרים נפשם בדבר לא נכון,

יש הלכות וגדרים לכל דבר, גם למצוות ישוב הארץ, ובכל מקרה שום מצווה היא לא יחידה, יש תרי”ג מצוות…

[מ ל]

דבורה, כל מילה!

[ג .]

דבורה

התחברתי כל כך למה שכתבת

ביטאת את הדברים במדוייק

אנחנו אוהבים כל יהודי

וה’ אוהב כל יהודי

אבל בשום אופן א”א לבלבל את עצמינו עם השקפות שזרות לתורה

התורה מגינה ומצילה

ולא בשום אופן הצבא

יהודי כיחיד הוא אהוב תמיד

ואנחנו מתפללים על אחינו כל בית ישראל

אבל בהשקפה אנחנו ממש לא איתם

[מלי שארף]

מוחה בכל תוקף על דברייך

דבורה אהובה את צודקת שה’ ולימוד התורה מגנים עלינו אבל את גם טועה כי גם הם מגנים עלינו

המציאות היא שאת לא היית חיה בארץ ישראל היום אם לא המתנחלים

והצבא גם

נכון שאם כולם היו לומדים תורהלא הינו צריכים את ההגנה שלהם וההגנה הרוחנית היתה מספיקה אבל אנחנו לא בדרגה הרוחנית הראויה

ולכן אין לנו ברירה אלא להגיד תודה שיש לנו את הזכות לשבת וחיות כאן ואם לא להסכים אתם אז לפחות להעריך את הרעיון של מסירות הנפש שלהם

גם בעלי אברך ואני חרדית מלידה וכך אני מחנכת את ילדי. רבותי הורו לי (לא באישי אלא כחלק מהמגזר) לא למסור את הנפש על קיום יהודי בארץ ישראל.

זה לא מונע ממני להסתכל בהערכה רבה על מגזר מדהים ומיוחד ששונה ממני בהשקפתו אבל ודאי וודאי שמכוון לרצון ה’ ואני בטוחה שהרגש היהודי העז והמסירות נפש שלהם עושה הרבה רעש בשמים גם אם זה מגיע במקומות הלא נכונים

אנחנו לא אלוקים ולא תפקידנו לשפוט מי עובד את ה’ יותר נכון. אנחנו שופטים את עצמינו בלבד, ותאמיני לי שכמגזר יש לנו המון במה להשתפר. והעובדה- אם היינו מושלמים הכח הרוחני שלנו היה כ”כ גדול שהוא היה משפיע על כל עמ”י.

אם הם צודקים או טועים- תשאירי לה’ לשפוט

לך תשאירי את ההערכה העמוקה למגזר שמקריב חיים בכל המובנים כדי לשמור על יהודים!!! ואת הזכות הזאת את לא יכולה לקחת להם

ולידיעתך- במגזר הזה יש המון תורה, תופתעי לגלות כמה שטייגען הבחורים שלהם עושים.

[תמי אפשטיין]

מלי, רוב גדולי הדורות, ביניהם החזו”א והרב מבריסק (ולמעלה בקודש) טוענים כמו דבורה.

זכותך למחות, אבל הדברים לא מדעתם.

והאמירה שאלמלא החיילים והצבא לא יכולנו לחיות פה – זה ממש כפירה.

לומר שאוכלי נבלות וטריפות (לא כולם, חלילה. מדברת על אלו שכן, ויש רבים כאלו בצבא) שומרים עלינו? שהם שליחי ההשגחה והיא עוברת דרכם?

מה היה בדורות שלפני קום המדינה? איך התמודדו אז? מאורעות תרפ”ט נולדו ‘בזכות’ הרעיון הציוני. ואחרי שהוקם החזון הציוני והקים עליו את מדינו ערב – החלו הצרות. יהודים חיו בארץ מאות שנים לפני כן.

לא באה להתווכח. אבל כן להעמיד דברים פשוטים וידועים.

ולא, אין אפשרות להפריד בין ההגנה של הצבא לבים מה שמתרחש בו מבחינה רוחנית. בוודאי לא כל עוד מדינת ישראל נלחמת על צבא העם (המדינה המערבית היחידה בה יש גיוס חובה. היום גם רוסיה הצטרפה אליה…) וטבעה את המושג כור ההיתוך הישראלי . כל המלצות המומחים הם ליצור צבא קטן וחזק, וההמלצה נדחית פעם אחר פעם כי יש מטרה ברורה, שהם אפילו לא מסתירים אותה.

מבחינתי קחי את דבריי בסוגרים גדולות, כי הן לגמרי לא קשורים לשיר ולחריזה והרימוזים (המיוחדים!) שבו, אלא למבט ההשקפתי.

כואב לנו על כל יהודי שנרצח ונופל, וזה לא בסתירה. יש בציבור שלהם הרבה תורה, זה נכון. אבל ההשקפה מבולבלת. מותר לנו להניח את זה על השולחן ולהבין את זה

[מ ל]

תמי, כל מילה

ואני רוצה להוסיף -ידוע המשל על העגלון שאמר שנס שהאוזניים שלו קפאו בחורף ולא בקיץ, כי רק בחורף יש שלג, איתו ניתן להפשיר את האוזניים…
בדיוק כך נשמע מי שאומר שהצבא מגן עלינו, כי לולי הציונות והקמת המדינה- לא היה צריך צבא יהודי
(מה היה פה לפני שהוקמה המדינה?… רק פחות פיגועים ויותר שקט ושלווה)
אתן יכולות להתווכח ,אבל הויכוח הוא לא איתי ,אלא עם גדו”י ,שהם אלו שאמרו את זה ,כפי שתמי כתבה.

[שירה]

מאוד מאוד יפה!

ייש כח על המבט מעבר לנראה,

והלוואי שנהיה מחוברים באמת כל עם ישראל.

הייתי מחליפה את ה”כתמים כתומים” ב”צמידים כתומים”,

לא יודעת אם כולן כאן מכירות, זה צמידים מאוד ידועים של הזדהות עם ההתנתקות

[שירה ג]

כמו שנאמר: “כתום הוא הצבע שלנו- גוש קטיף”😄😄

[C M]

תודה על הפרגון.

כתבתי כתמים כי זה הסתדר לי יופי עם הקמטים וכו’ .. מבחינת המשחקי לשון זה יותר התאים … כמובן שאפשר לכתוב צמידים , לדעתי הנושא די ברור

לגבי הכומתות שעוררו פה סערה , רציתי בשורות הללו לכתוב ולשלב את הצבעים שברמזור … כמו שבכתיבה הזכרתי את הרמזור … חיילים ירוקים , כתמים כתומים , כומתות אדומות ( ואם זה לא מסתדר אז שיהיה אדום מדם 😝😔)

[שולמית אורלנציק]

מצטערת כ”כ שפגעתי,לא הובנתי נכון

הכי מצחיק,שרוב החברות שלי דתיות לאומיות…לפחות לשעבר

מה שהתכוונתי זה בעיקר לרעיון הציוני,לחיילים שמתים או נפגעים בפעולות צבאיות

שכל מטרתם הוא כבוד ולא שיקולים טהורים של ביטחון.

באמת תפסתי טרמפ על השיר וזה לא יפה ולא נכון.

מקווה שעכשיו הובנתי נכון.

[מלי שארף]

תבדילי בין חילים שמתים לבין הרעיון האידיאולוגי של הצבא

אנחנו מתנגדים לצבא שמטרתו המוצהרת היא “כור היתוך” כדי למחוק את היהדות הגלותית ולעשות את כולם ישראליים

אף אחד לא מתגייס בשביל זה זה לא מענין את החילים. מענין אותם רק להגן על העם

ולכן אנחנו כן תומכים בחיילים ולא תומכים בצבא

[א ק]

אני מתנצלת מראש אם התגובה שלי קצת קיצונית,

זה ציבור שאפשר להבין, לכבד אבל ממש לא להעריך. ולא אני אמרתי את זה אלא הרבנים שלנו,

לא לוקחים חלק ממצוות התורה והופכים אותם לדרך והשאר המלצות…

ןלמה אני כותבת את זה? כי אני חושבת שיש הרבה דברים שאנחנו חושבות, עושות, וכו’ אבל כשהילד שלנו יממש את מה שאנחנו חושבת בשקט זה יהיה לנו אכפת! ועוד איך! כי הילד יכול לקחת את זה טיפהלה יותר רחוק, לא רק להעריך אלא גם להתנהג כמוהם בדברים מסוימים.

אני אתן דוג’ פשוטה, ילד שרואה את אמא שלו מזמינה באתרים עלול להשתמש בהם בהמשך לעוד דברים, כי זה כבר לגיטימי,

וד”ל

[מלי שארף]

יכולה לצטט לך כאן את כל ההרצאה של הרב דב יפה ועוד רבנים גדולים אחרים (ליטאים) שחושבים כמוני

יותר נכון אני חושבת כמותם ושואבת את השקפתי מהם

אבל לדעתי התפיסה שלך מושתתת על פחד (חוסר ביטחון קלאסי חרדי) ואין מה לדון כשמדובר ברגשות

מתפללת שנשכיל להשתפר ולצמוח בעבודת ה’ ולא נחפש את מי שלא

ואולי נזכה לדרגה רוחנית גבוהה כזאת שלא נצטרך צבא וחיילים

ואולי נצליח באהבת חינם (שזה היופי בשיר שנכתב כאן למעלה- היכולת להזדהות למרות השוני. אהבת חינם!!) ואז יבוא משיח

[א ק]

יראת שמים היא גם סוג של פחד.

אני ממש לא מתחברת למילים חוסר ביטחון קלאסי חרדי,

לקחת ערכים ולהפוך אותם למגבלה מסוימת זו טעות קריטית בעיני.

אבל אולי נשאר בזה שזכותו של כל אחד לחשוב אחרת…

[מרים סולובייציק]

יש מושג של “והאלוקים עשה שיראו מלפניו” השם ברא בטבע האדם מציאות של יראה

אז אם הוא זוכה יש לו יראה מהשם – הוא ירא שמים

אבל מי שלא ירא השם – ירא מדברים אחרים

ובימינו לא חסר יראות, כל מיני פוביות ואמונות תפלות

אז כדאי לטפל בהן כדי שנזכה להיות יראי שמים.

אפשר גם לעבוד על זה לבד, כלומר, לזכות להיות ירא שמים וככה להגיע אל המציאות של יראת שמים. ואז נזכה להיות יראי השם.

בהצלחות!!!

[מלי שארף]

בנות אהובות!!

אל תבלבלו בין יראת שמיים לפחד.

יראת שמיים היא חשש מעברה- במישור הרוחני. כמו לחשוש להוצאת דיבה על מגזר שלם ולאמר “אין מה להעריך בו”- מעבר לעובדה הפשוטה שזה לא נכון. גם אם זה היה נכון- אם היתה כאן יראת שמיים וקצת לימוד הלכות שמירת הלשון בסיסית המשפט הזה לא היה נאמר.

פחד הוא דחף ששייך למקום הגשמי. יש לו את התועלות שלו כמו להזהיר אותנו מסכנות אבל צריך להשתמש בו כמו בכל דבר גשמי- בשיקול דעת. בכל ההרצאות ששמעתי בחיי -וזה הרבה מאוד!- על חינוך ליראת שמיים= מפי הרב הויאר, הרב פליסקין, ספרי הרב וולבה זצ”ל, והרב טאובר ועוד רבים אחרים- תמיד ראיתי שחינוך שמושתת על פחד הוא טעות גדולה.

ולצערינו הגדול אנחנו רואים את זה בדור שלנו (שוב זה מגיע ממקום טוב של להיזהר שהילדים שלנו לא יושפעו מהרחוב) כמחנכים מפחד הילד מסיק חוסר ביטחון בדרך שלנו. וזה קיים במגזר שלנו.

אין בעיה לחנך ילד בשיח פתוח על יתרונות וחסרונות של מגזר כזה או אחר. אין בעיה לאמר לו” בבית שלנו לא כך”. יש הרבה דרכים לחנך. אבל כאן הפחד מדבר מגרונכן…..

כולם- כל גדוליישראל כאחד- ממליצים להשאיר את הפוליטיקה המגזרית מחוץ לחינוך הילדים. אנחנו יכולים לעורר בהרבה צואות על טעות במגזר באוזני נילד אבל לא להכפיש את שמם.

אנימודעת היטיב למחלוקת הנוראים בין החזו”א לאדמור מגור ובין הרב ש”ך לרבי מילובאוויטש. הכינוים שהם מכנים שם אחד את השני זה נורא ואיום.

ולמרות שמישהו מהם כינה את האדמור נגור עוכר ישראל ומשחית את הקדושה וכאלה- הילדים שלי מעולם לא ישמעו או ישמעו ממניביקורת כזו. כשאני אהיה בדרגה הרוחנית שלהם יותר לי. כרגע אני מסבירה למתבגרת שלי ברמת הבנתה על הבדלים בתפיסה ובשיטות ומה אנחנו נוהגים.

כשאנשים ברמה הרוחנית שלנו מקטלגים זה מגיע מפחד, והיהדות לא מחנכת מפחד.

[מלי שארף]

לתמי ו מ ל

זה דיון מורכב מאוד מכדי לנהל אותו כאן- הדיון על צבא ומדינה.

דבר אחד ברור- כל מה שאמרתן הוא במצב של “מלכחילה”. אם היינו זוכים לשבת כאן ללא מדינת שמד. אם היינו צדיקים מספיק- אתן צודקות – התורה היתה מגינה לבד. אם לא היה וכן היה.

אבל אנחנו במצב של “בדיעבד”- יש מדינה שחרתה על דגלה את השמדת התורה, וה’ הוא זה שגלגל את הדברים כך שבמצב הרוחני העצוב שלנו אנחנו זקוקים להשתדלות של הצבא. כמובן שאברך אחד שווה אלף חיילים, וכמובן שהמלחמה האמיתית מתנהלת במישור הרוחני, אבל עדין מצד ההשתדלות הדתיים הלאומיים הם אלה שעושים את ההשתדלות במלחמה הזו (בשונה ממלחמות אחרות). זו המציאות. והם לא עושים את זה כי הם תומכים ברעיון האידיאולוגי של כור ההיתוך של הצבא- תשאלו אותם. יש להם סיבות אחרות וזה לא משנה לנו למה.

המציאות היא שהם עושים את ההשתדלות והם מסכנים את חייהם, ובלעדיהם סביר להניח שגם את וגם אני לא היינו כאן כי התכנית בשמחת תורה היתה להגיע עד ירושלים…. והם אלו שרצו ראשונים להילחם (ולמות).

רבותינו הורו לנו לא לסכן את חיינו כדי לשמור על רצף ישובי ולהגן על התושבים. לא כי הם חושבים שהתורה תשמור (כמובן שהיא שומרת אבל אסור לסמוך על הנס. אסור לאדם להכניס את עצמו לסכנה ולאמר: הזכות או התורה או משהו ישמור עלי. אולי אם הוא שליח מצוה אבל לא סתם בשביל לגור פה. ואגב זה סלע המחלוקת-האם זה שליח מצוה? כי אם כן אז מותר למסור נפש כי זכות התורה…. בקיצור זה מורכב מאוד אבל זה לא הענין.) אלא כי האופציה האחרת היא פשוט לעבור לחו”ל- כמו שבן משפחה שלי שאל פעם רב גדול אם לא יהיה מי שישמור והערבים יגיעו עד אלינו מה נעשה? והוא אמר לו נחזור לגולה….. כלומר לא נסכן את חיינו עבור ארץ ישראל. אבל זה שאנחנו כן יכולים לחיות כאן זה בזכות אלה שכן מסכנים.

אנחנו יכולים לחלוק איתם בדיעה. אפשר לדון בדברים ו”להניח על השולחן”. אבל אין לנו הבנה אמתית מה רצון ה’ מהם, וודאי שיש להם זכות עצומה שעומדת להם. ואנחנו חייבים להכיר להם טובה על כך. אותנו לא מענין מאיזה מקום זה מגיע. טועים או לא. וזה בסדר לקרוא להם טועים. עסקינו הוא במה שקשור אלינו לא בחשבון שלהם עם ה’. ועדיין אנחנו חיבים להם.

עצוב לי לכתוב דבר כל כך יהודי ופשוט ובסיסי כזה.

מקוה שה’ יפקח לכם את העיניים והלב.

[ג .]

התורה בהחלט שומרת עלינו

כל גדולי ישראל אומרים ואומרים שוב ושוב שהתורה היא זו שמגינה עלינו ואמרים להתחזק בלימוד , שמירת שבת ועוד

לא שמעתי גדול אחד שאמר להתחזק בצבא

ולא. אין אצלינו את האלף למטה אלף למטה של משה רבינו.

כי הצבא לא נלחם את מלחמת ה’ אלא את מלחמת המדינה.

והם לא הולכים לפי דעת תורה

כמובן שאנו מתפללים לשלום עמ”י והחיילים כי הם אחים שלנו

אבל ממש לא מתפללים על שלום הצבא

התורה היא מגינה ומצילה

ולא הצבא

אין מחלוקת שצריך לאהוב כל יהודי

אבל גדו”י מכל החוגים החרדים כולל החסידויות

רחקו מאוד מהדרך של הצבא

[מלי שארף]

ש. ג. ה. יקרה

תקראי שוב מה שכתבתי על ההבדל בין צבא כגוף לחיילים כפרטים- כנראה פספסת את זה

ואגב זה עדיין לא סותר את ההשתדלות…. למרות שהיא לא מוטלת עלינו. כמו שכתבתי לעיל.

[ג .]

למי שרוצה דעת תורה בנושא

קו למען אמהות

02-5796551

[ג .]

זה בהחלט סותר

הם לא עושים את ההשתדלות במקומינו

אנחנו עושים את שלנו בלימוד תורה ובחיזוק בה

והם לא נשלחים במקומינו ממש לא

אבל נראה שהויכוח חסר תועלת

מומלץ לכל אחת לשמוע את דבר רבותיה בעניין

אבל קדם זה במה לנשים חרדיות

אולי שקדם יעלו לכאן דעת תורה בשבילינו?

[נעמה שרגא]

חברות יקרות,
אני קוראת את הדיון, זהו נושא שצף ועולה שוב ושוב עוד מימי המחתרות.
הרבה ערפל, הרבה בלבול, הרבה שאלות שחוזרות על עצמן וכאלו שמשתנות עם הזמן.
הגבול בין לאהוב כל יהודי – אבל לא להתחבר למי שדעתו אינה דעת תורה, להתפלל –
אבל לא להתבלבל, הוא דק וטעון חיזוק וברור כל הזמן.
הנקודות הללו חייבות להיות ברורות לנו, בתור נשים עובדות ד’, בתור אמהות, בתור
משפיעות.
מעודדת כל אחת למצוא את התשובה בדרכה: קריאת ספרי השקפה/ שאלת רב פרטנית/
שמיעת שעורים- כל אחת מה שמתאים לה, אבל מה שחשוב- לא להשאר מבולבלות ! זו עצת
היצר להחליש אחת ועוד אחת ולהפיל את כלל ישראל.
שנזכה לראות ישועות בקרוב!

[איילת אדריכלות ועיצוב]

מלי,

קוראת כל מה שכתבת, נהניתי לקרוא ומאוד הזדהיתי. מסכימה לגמרי!

בסוף בסוף כתבת שאנחנו חייבים להם, וזה קצת הפריע לי,

הם תורמים את שלהם ואנחנו את שלנו, כולנו חיים כאן ביחד. לא הייתי מסתכל על זה בתור חייבים, אלא בתור שגם הם עובדי ה’, גם אם זה בדרך שונה מאיתנו. ויש מה להעריך אצלם.. (אני חרדית צו”לית – וטוב לה)

ואנחנו בחרנו לחיות אחרת, לפי גדולי התורה שלנו (גם להם יש רבנים😉)

ולדעתי, לא צריך להגיד שכולם רעים וממילא רק אנחנו טובים, אלא אפשר פשוט להדגיש את כל הטוב והיופי בדרך שלנו, וזה נוגע לכל דבר, בין מגזרים, קהילות, שכנים ובין אחים.

מעריכה פה גם את מי שחושבת אחרת ממני😍

[מיכל מיכל]

איילת, צודקת, צריך לראות את הטוב בכולם.

לגבי החייבים. כן, אנחנו חייבים להם, חייבים להם טובה.

לא מצאתי אפילו לא רב אחד שאומר שאנחנו לא צריכים להכיר להם טובה.

נכון, הם עושים את חלקם ואנחנו את חלקנו.

משה רבנו לא הכיר טובה לאדמה, למים? למה? היא רק עשתה את חלקה…

אדם צריך להכיר טובה על כל דבר שהיה לו איזשהי הנאה או טובה ממנו.

לא מוזכר בשום מקום שחובת הכרת הטוב תלויה בדעותיו הרוחניות/פוליטיות של מישהו…

[תמי אפשטיין]

מלי, אין לי עניין להשתבלל.

אבל הדברים שאת כןתבת הם כמעט כפירה.

ואם את דווקא רוצה – בואי נזרום עם הדוגמא שלך:

איפה היה הצבא בשעות הראשונות של האירוע המחריד בשמחת תורה? לא מדברת על היחס ומגלומניות לכל האיתותים שהיו קודם, אבל בשעת האירוע עצמו! איפה היה כל הצבא המהולל? מתי הוא נזכר להפציע?

להעמיק יותר?

מצלמות האבטחה באופקים מספרות שהמחבלים הגיעו לאזור החרדי. שמחת תורה, כידוע, הוא היום שבתי הכנסיות מלאים מזן אל זן באנשים נשים וטף. בלי לדמיין אפשר להבין איזה אסון יכול היה להתרחש שם.

ומה? הם הסתובבו ועזבו את המקום. לא. לא היה שם צבא שעצר אותם, לא היה אי מי שכיוון אותם. היה אחד שדאג להם. מלמעלה. ואותו אחד יכול לדאוג גם לי, בכל מקום שאהיה בו.

ניבות היתה קרובה עוד יותר. יש הסבר טכני לסיבה שהיא ניצלה? יש הסבר רוחני – בהחלט.

זו תמצית הנקודה.

[שרי רובל]

דבר ראשון והכי חשוב, השיר מקסים והתגובות מרתקות.

דבר שני, אני גרה ביישוב שרובו דתי לאומי ועל כן חברותיי הקרובות הן דתיות לאומיות ואני אוהבת אותן אהבת נפש.

מכאן אני מרגישה בנח להמשיך:))

הצער על כל יהודי שנרצח הוא צער על יהודי שנרצח בלי קשר לאורח חייו. אני משתדלת להקדיש כל יום תפילה על החטופים ועל החיילים שנמצאים בסכנה והבת שלי אומרת כמעט אחרי כל ברכה “שיהיה לעילוי נשמת כל מי שנהרג במלחמה הזו” אבל מכאן ועד להגיד שהמתנחלים צודקים, הדרך ארוכה ולא נכונה. אין יהודי טועה, יש דרך טועה והיהדות היא לא חרדיות אבל וודאי שחרדיות היא הדרך הכי הגיונית לשמור על היהדות.

אבל עזבו רגע את כל הפילוסופיות האלו, אני שואלת שאלה פשוטה, למה אנחנו צריכים להתנצל כל היום על הכלה או לא הכלה בשעה שהציבור החרדי הוא הציבור הכי לא מוכל בארץ?

חברה שלחה לי את הסרטה שרואים בה חסידים רוקדים לקראת החיילת אורי מגידיש שבס”ד חזרה הביתה. חברתי הנחמדה כתבה לי, ‘אם חסידים רוקדים לקראת חיילת, המשיח יכול לבוא’.

כתבתי לה בחזרה, ‘אם חיילים ירקדו לקראת בחורי ישיבה, המשיח יוכל לבוא’.

ולעניין שמירת הארץ, מי חיכה למתנחלים והחיילים שיבואו לשמור עליה? תקראי על עליות הפרושים, החסידים, על היישוב היהודי שהיה פה לפני הקמת המדינה. נכון שהיה פה קשה, אבל זה לא מנע מאנשים לבוא לקיים את מצוות יישוב הארץ שלא מסתכמת במגורים מעבר לקו הירוק.

[מיכל מיכל]

שירי יקרה, אהבתי את התגובה שלך🙂

יפה אמרת על הדרך, מסתבר שאם היינו חושבות שזו הדרך הנכונה בעבודת השם, היינו הולכות בה, גרות בהתיישבויות, שולחות ילדים לצבא, אבל אנחנו לא עושות את זה, כי ברור לנו שהדרך שבה אנחנו הולכות היא הדרך הכי נכונה, הכי קרובה לאמת. אבל לשנוא אנשים שטועים בדרך? לאבד את הקשר הזה? לא לשאת בעול, בכאב בתפילה ודאגה לשלומם של אחים בגלל שהם טועים בדרכם? להזכירכן, זה לא הדור שהקים את התנועה הזאת, זה כבר אנשים שנולדו וחונכו לזה, סוג של תינוקות שנשבו, והמטרה שלהם טובה ביסודה, אבל הדרך שגויה, סולם הערכים הפוך…

לא חושבת שאנחנו צריכים להתנצל למישהו על משהו, אבל גם לא חושבת שאנחנו צריכים למדוד את עצמנו ואת ההכלה שלנו על פיהם…

אני דווקא חושבת שמצופה מיהודים, החרדים לדבר ד’ ותורתו, שעושים כל מאמץ ללכת בדרך הנכונה, להוות סמל ודוגמא. אנשים שאמונים על “נושא בעול עם חברו” וכו’, מצופה מהם להיות אכפתיים יותר, רגישים יותר לצער הזולת, דואגים וחושבים יותר על גורלו הרוחני והגשמי של כל אדם מישראל. לא להגיד “הם לא קשורים אלינו, הם טועים, הם בחרו… אשמתם… בלעדיהם…”, ולהמשיך בחיינו, לא להוריד מעלינו את החיוב הזה בגלל שהם טועים בדרך. איך זה מתבטא? אצל אנשים שמכירים באמת זו פעילות רוחנית, תפילות מצוות, לימוד וכו’… וגם לא לשכוח, לזכור, ולכאוב, להיות חלק, לשאת בעול. דוגמא מגדו”י, החזון אי”ש והרב שטיינמן זצ”ל בזמני מלחמה לא היו ישנים על מיטתם, אלה על הרצפה! ואמרו, שיש חיילים שנלחמים עכשיו, שלא ישנים, שסובלים, זה הנושא בעול, זה לכאוב כשחלק כל כך גדול מהעם שלך סובל.

אהבתי את הדוגמא שלך. היו חסידים שרקדו לחיילת והיו המון חסידים שלא, והיו גם חיילים שרקדו לבחורי ישיבה והמון חיילים שלא, אז כנראה שצריך עוד כמה דברים עד שהמשיח יבוא…😉

שירי, העלית נושא חשוב!! אנשים לא כל כך מודעים לחלק הזה של ההיסטוריה, מאז ומעולם יהודים שומרי מצוות עשו כל שביכולתם לעלות לארץ ישראל, ליישב אותה, לפתח אותה…

מסתבר שהחרדים יותר ציונים מהציונים…😉

[שרי רובל]

מסכימה אתך מיכל, וחוזרת בי על ההשוואה של חוסר הכלה מול חוסר הכלה. אנחנו צריכים לנהוג לפי אמות המידה שהתורה דורשת ולא ביחסיות לאף אחד.

גם מסכימה לגמרי שהחרדים הם הציוניים האמתיים, ע”ע ר’ יוסף חיים זוננפלד שהיה מראשי הקנאים אבל לא הסכים לישון מחוץ לירושלים.

אני רואה גם את בעלי, שהוא חרדי לחלוטין וצריך לעמוד על הרבה עקרונות מול הסביבה שאנחנו גרים בה ומצד שני, הוא כמעט הוא היחיד בשכונה שמעולם לא יצא מהארץ מבחינה עקרונית גם שהייתה לו אפשרות קורצת עם היתר מהודר. יחד עם העקרונות האלו, כאחראי על בית הכנסת, הוא הכניס מאז תחילת המלחמה את התפילה לשלום חיילי צה”ל, כי לדרך בה האדם הולך אין שום קשר להשתתפות ודאגה לאחים שלנו שנמצאים בסכנה.

[מיכל מיכל]

צודקת לגמרי! יפה מאד!!

אגב, אני מכירה גם דתיים לאומיים שבשום פנים ואופן לא יוצאים מארץ ישראל (וגם מקפידים על טלפון כשר לגמרי בלבד…) מה שבציבור החרדי גם כבר נפרצו הגבולות…

גם בציבור הזה יש ויש…

ומעריכה אותך על מגורים בכזה מקום, עם כל ממה שזה דורש…!!

[חני הלפרין]

קראתי את התגובות,

בתור מישהי חבדניקית התגובה שלי קצת שונה

אני אנסה להביא אותה בזהירות ממש.

כל יהודי שנרצח במלחמה- אם יהודי בקיבוצים, במסיבה, וכמובן החיילים שנלחמים, הם קדושים! הרבי מליובאוויטש אומר שכל יהודי שנהרג על קידוש ה’ (רק בגלל שהוא יהודי) הוא קדוש!

אין לנו מה לומר עליהם, הם הלכו ישר לגן עדן! נכון, הם תינוקות שנשבו ולא קיימו תומ”צ, אבל הם נהרגו על קידוש ה’, וזהו.

הדבר היחיד שיועיל לנשמות שלהם זה כמו בציטוט כאן למטה:

“בודאי למותר להאריך בגודל הקורת רוח לנשמה הנמצאת בעולם האמת, על ידי כל פעולה והוספה בלימוד התורה והידור בקיום המצות, במעשה או בדיבור, של כל אחד מהמשפחה, ועל אחת כמה וכמה – בניו, אשר בסגנון חכמינו ז”ל, “ברא כרעא דאבוה” – יבדלו לחיים ובפרט כשנעשה הדבר בארץ הקדש, היא ארץ ישראל, אשר כל התפלות עולים דרך שם השמימה, וכמה שכתוב, והתפללו אליך דרך ארצם, וכמובא לפסק הלכה בשולחן ערוך ועד לשולחן ערוך רבנו הזקן – בעל התניא והשלחן ערוך – ריש סימן צ”ד.” (אגרות קודש חכ”ד עמ’ לג)

הרבי כתב לקצין בצבא על החיילים:

“פלוגות מאחינו בני ישראל שי’ המגינים על עם ישראל בארץ ישראל במסירת נפש“.

נכון, הם לא בדיעה שלנו ולא כמונו, אבל אין להתכחש לזה שהם שומרים עלינו!

הרבי ביקש שיניחו להם תפילין, שיקרבו אותם לתומ”צ, שייתנו להם הגנה רוחנית, וראינו את זה שנתנו לחיילים ציציות והם ביקשו ממש, וזו בכלל הייתה הגישה של הרבי, לא לקרוא ליהודי חילוני, כי יהודי אינו ‘חולין’, אלא לקרוא לו ‘לא שומר תורה ומצוות לעת עתה’.

ולגבי ההתנחלות.

קחו בחשבון, שאם לא היה את עוטף עזה המצב הרבה יותר היה חמור.

המתנחלים לא נוהגים בקלות ראש, הם מסתכנים עבורנו, הם מוסרים נפש בשבילנו, הם שומרים על הארץ כדי שאנחנו נוכל להיות כאן.

יש עניין של שלימות הארץ, שארץ ישראל כולה שלנו. והם מקיימים ממש את המצווה של יישוב הארץ.

לפני שכותבים משהו עליהם, אולי כדאי לבדוק לעומק מה דעת ההלכה בעניין.

[רות רוט]

אני חושבת שהדיון התחיל לסטות יותר מדי…
‘קדם’ הוא לא הבמה להחלפת השקפות ודיעות, וקהילת הכתיבה הספרותית מיועדת לקריאה וכתיבה של יצירות אומנות וביקורת ספרותית, לא ביקורת תוכנית ורוחנית…
אני נועלת את הדיון.