כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שנהנית לקרוא ולהגיב לקטעים כתובים, ולדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילה:
- Organized by
-
-
מחכה לתגובות….
-
מחכה לתגובות….
פרק ראשון: ההיעלמות.
בד’ תמוז איבדתי את עצמי.
בבוקר עוד ראיתי אותה, התפללנו יחד.
אבל אחרי זה אחיותיי עיצבנו אותי, ופתאום היא נעלמה.
חיפשתי אותה, שלא תחשבו.
אבל לא מצאתי.
ככה זה, קשה לי לחפש דברים לבד.
בדרך כלל היא עוזרת לי, אבל כאמור, היא נעלמה.
וזהו, מאז אני לא עם עצמי.
מדי פעם היא מגיחה, לדוגמא בכנס של תשעת הימים.
נכנסתי לאולם, וראיתי אותה מחכה לי שם בפינה.
היה מאד נחמד לפגוש אותה אחרי שבועיים שלא היינו יחד.
בכינו יחד, התרגשנו, התפללנו על ביאת המשיח.
שמחתי נורא שמצאתי את עצמי.
ידעתי שאם לא הייתי מוצאת ההרצאה לא הייתה מרגשת אותי כל כך.
אבל איכשהו, כנראה שלא שמרתי עליה מספיק חזק, כי בדרך חזור עוד פעם היא נעלמה לי.
למלא זמן.
היה גם את הפעם ההוא, כשנסעתי לכותל.
היא חיכתה לי ליד קיר האבנים העתיק כאילו שאף פעם לא נעלמה.
היה מרומם, נורא.
אבל כשיצאתי מהכותל היה כל כך צפוף, ופתאום לא ראיתי אותה.
ומאז לא פגשתי אותה עוד פעם.
****
פרק שני: הספד.
לפעמים אני מתנהגת אחרת, שונה מתמיד.
ואז אני מרגישה איך שהיא חסרה לי.
כשהיא איתי אני אף פעם לא מתנהגת ככה.
לפעמים אני אפילו לא שמה לב כמה היא חסרה לי,
אבל הסובבים אותי אומרים לי:
את לא עם עצמך.
נכון, הם צודקים, אני לא עם עצמי.
היא נעלמה לי כבר בתחילת החופש.
ומאז אני צריכה להתמודד לבד.
וזה קשה, קשה כל כך.
היא תמיד הייתה הטובה מביננו, שיודעת איך להתנהג ומה לומר.
היא הייתה עוזרת לי להסתדר בחיים.
וגם סתם ככה,
אני נורא מתגעגעת לעצמי.
היא חסרה לי מאד.
לפעמים אני שומעת משפט חזק או וורט מעניין,
ואני רוצה לדון על זה עם עצמי, והיא לא איתי.
לפעמים אני נזכרת איך היא עוזרת לי תמיד להתפלל.
ועכשיו…
בסוף החלטתי להשלים עם המצב.
הייתה פעם עצמי.
הייתה.
איננה.
*****
פרולוג: לו יהי.
ואולי, בד’ אלול.
אני אכנס בהתרגשות מוסתרת לכיתה.
ופתאום אני אראה אותה, את עצמי.
יושבת שלווה על הכיסא שלי.
והיא תסתכל אלי במבט החכם שלה.
ותחייך חיוך כזה, כאילו שהיא אומרת לי:
בואי, מוזמנת לשבת.
ואז היא תצטנף על הכיסא, שיהיה לי מקום.
או שאולי היא תתרחב על כל הכיסא, שיהיה לי נח לשבת עליה.
ואז נתפלל ביחד.
ואני אזכר איזה כיף זה להתפלל עם עצמי.
ואני אבטיח לעצמי שמהיום אני אשמור עליה חזק.
שלא תיעלם לי.
ואז יהיה שיעור ראשון של המחנכת.
התחלה חדשה, אלול, זמן תשובה.
ונתרגש ביחד, אני ועצמי.
וכשייגמר השיעור, אני אקום מהכיסא,
ואני אחפש את עצמי.
ואני לא אמצא אותה.
“אבל איך זה יכול להיות?” אשאל.
” אני מרגישה את עצמי כאן קרוב”.
ואני אחפש אותה.
מתחת לשולחן, ומאחורי הכיסא.
ואני לא אמצא אותה.
ואני אחפש יותר טוב.
ואז…
אני אמצא אותה, את עצמי.
בתוכי.
בתוך עצמי.
-
19 תגובות
-
וואו!
ווואוווווו!
זה יפהפה ורגיש ועדין ונוגע.
נהניתי!!!
-
תו”כ חיפשתי את עצמי
וידאתי שהיא קוראת יחד איתי
ונרגעתי
-
❤
מי את, שולי?
-
-
וואו פשוט מדהים!
אמיתי ונוגע בנשמה💗
-
תודה לכן!
פעם ראשונה בחיים (כמעט…) שאני כותבת משהו (בהנחה שרשימות למכולת לא נחשב)
בטח פעם ראשונה שאני מראה למישהו משהו שכתבתי.
תודה !
עודדתן אותי להמשיך לכתוב.
-
מדהים!!!
הזדהיתי כ”כ…
-
וואווו.
אלולי כל כך!
הצטמררתי.
-
יפהפה! נוגע.
אפשר טיפה ביקורת?
נראה לי שהמילה עצמי רשומה מידי הרבה פעמים, הזכרת אותה בהתחלה וכולם מבינים שמדובר בי, בעצמי. תני לקורא לזרום עם המילים ולהמשיך להבין לבד את מה שנאמר באופן ברור בהתחלה, לדוג’ את יכולה לרשום במקום “שמחתי נורא שמצאתי את עצמי”- “שמחתי נורא שמצאתי אותה”.
מתחברת? אם לא תשאירי את היצירה הזו כך, היא מעולה בפני עצמה!
עלי והצליחי!
-
זה היה נקודה שהתלבטתי המון כשכתבתי את הקטע.
מצד אחד רציתי להשתמש במילה עצמי כמו שאני משתמשת בשם של בן אדם.
אם זה לא היה עצמי אלא נגיד ‘רותי’, זה היה גם מידי הרבה?
רציתי לתת תחושה שמדובר בבן אדם בשם ‘עצמי’.
יכול להיות שעדיים זה כתוב מידי הרבה.
מה את אומרת?
-
-
וואו מדהים!
אולי תעשי גם פרק לאלה שלא חוזרות בד’ אלול לכיתה ופוגשות אותה… אלא ממשיכות ללכת לעבודה בדיוק כמו בד’ אב וגם בכ’ אב… מתי אנחנו נמצא אותה?!
-
זה כנראה ענין של טעם.
לעניות דעתי גם אם הייתי מחליפה את כל המופעים של המילה עצמי במילה רותי עדין היה נהיה לי מידי הרבה רותי.
אבל, אבל!!!! אני לא סופרת! ממליצה לך לבדוק עם מישהי יותר מקצועית. אני חובבנית בלבד.
-
מיוחד, נוגע ללב ומבטא כ”כ.
לא הרגיש לי בכלל הרבה עצמי.
(אולי כי אני אגוצנטרית, וכמה עצמי שיהיה לא יפריעו לי? יכול להיות.)
-
-
אני לא הרגשתי שיש כאן הרבה “עצמי”,
ומאד נהניתי מהרעיון ומהביצוע – הצלחת בהחלט לתת את התחושה ש”עצמי” זה משהו
נפרד, דמות כלשהי.
א’ ק’ – הביקורת הטובה ביותר היא לאו דוקא מכאלה שהן סופרות בפועל… קוראות
מנוסות וביקורתיות יכולות לתת חוו”ד מקצועית ומוצלחת לא פחות (ולפעמים יותר)
מכותבות. -
לחברה של עצמי, מלכי מלכי שמתגעגעת אליה כל כך וגרמה גם לי לחפש…
את מסכימה שאשתף את השיר שלך במפגש כיתתי שלנו?
אני יודעת שפירסמת כבר, וזה לא חסוי… אבל מרגיש לי עדין מדי בשביל לפרסם בלי לשאול.
בדיוק יש לנו מפגש “תכל’ס”- מפגש לבוגרות התיכון עם מחנכת י”ב (אנחנו כבר שנתיים אחרי תיכון… מדהימה שהיא!)
וזה כל כך אלולי ומתאים.
מסכימה?
-
בכיף….
-
-
מלכי מלכי רגשת!
כתיבה משובחת וזורמת, ממש אהבתי💖
-
וואו,
מלכי מלכי-
זה לא נורמלי הקטע הזה!!!!!!!!!
מדהים מדהים מדהים!!!
-
נגעת. ריגשת. דמעתי.
תיארת כ”כ אמיתי, כ”כ מדוייק.
כ”כ… יהודי.
מדהים ומקסים. אשמח לקרוא אותך ואת עצמך עוד.
-
תודה!
מחכה כבר להקריא להן…
אי אפשר שלא לאהוב ולהתרגש מהקטע הזה!
Log in to reply.
