דיונים - כתיבה ספרותית |

מציאות חדשה (שיתוף)

כתיבה ספרותית

מציאות חדשה (שיתוף)

פורסם ע"י גילי כללי on 15/08/2024 ב6:30 pm

תבינו, ילדים אהובים שלי. המציאות שלנו השתנתה. לא רציתי לספר לכם על כך, רעדתי מהרגע שאצטרך לעמוד מול עיניכם התמות שראו יותר מידי, מול פניכם השדופות מרעב, ולומר לכם “יקירי, אנחנו ניסינו, וניסינו, ונלחמנו בכל הכוח המועט שנותר לנו, אבל הקרב הזה הוכרע. והדבר שכל כך חששנו מפניו-קרה. ובית המקדש שלנו-משוש ליבנו, בית חיינו-עלה הלילה בלהבות”.

לא רציתי ליידע אתכם בזאת. גם אני עצמי לא רציתי לדעת. תכננתי לכם ילדות יפה ורגועה בין החומות, ילדות שחוסה בצילו של בית המקדש. רציתי בשבילכם אך ורק את כל האור והחום שהיה לירושלים להציע, באף אחד מהחלומות שלי לא היו אור וחום שבוקעים מאש איומה ונוראה. לא רציתי את החיילים האיומים שצרו סביבנו ומנעו ממכם את המזון שהיה מגיע לכם לקבל. חפצתי שעיניכם היפות תראינה כהן גדול יוצא מן הקודש ביום הכיפורים, ואזנכם תשמע את שירת הלויים. בשום אופן לא תכננתי שתראו בליסטראות גדולות עפות מעלינו, תשמעו זעקות כאב ומלמולי חולשה של חללי חרב ורעב, ואת לחשה הקטלני של האש המכלה. לא דמיינתי שתריחו ריח עשן סמיך תחת ריחה של הקטורת.

יקרים שלי.

אתם קטנים כל כך בשביל מסע אכזרי שכזה. אבל אנחנו נצטרך בעוד דקות ספורות לקום על רגלינו הכושלות, ולהתחיל ללכת יחד עם שארית הפליטה למסע ארוך ארוך, אל הגלות המרה. מסע קשה וכואב שאינו רק ברגליים, המנסות להחזיק מעמד ולא למעוד אל חולות המדבר. זה יהיה מסע בלב, זה יהיה מסע בראש, לנסות להפנים את מה שקורה פה. ושוב, לא רציתי שתדעו. רציתי שתחיו אחרת. אבל זאת הגזירה שנגזרה עלינו, ואלו החיים שנחיה עד שהשם ירחם עלינו. וכמה כואב לי לערוך היכרות ביניכם לבין המציאות החדשה.

האם אתם מבינים, ילדים אהובים שלי? האם תוכלו לתפוס את מה שקרה בדקות האחרונות? איך שהמציאות השתנתה, את החלום שהתגשם? כמה חיכיתי כבר לעמוד מול עיניכם התמות ולספר לכם: “ילדים, זאת גאולה”. כמה חלמתי על הרגע הזה. לראות את הבעותיכם המבולבלות ולהסביר שלא, לא ראש השנה היום, השופר הזה שאתם שומעים מבשר על משהו אחר. זאת גם לא אזעקה, מותק שלי, את יכולה להוריד את הידיים מהאוזניים. כדאי לך להקשיב. זוכרים איך שרנו ביחד “אני מאמין”, במנגינה כמו ששרים בגן? איך אנחנו שרים יחד “אחינו כל בית ישראל” בכל פעם ששומעים על משהו עצוב? והקטנים שבכם מסתבכים בהגיית המילים “השתא בעגלא ובזמן קריב”? אז הנה, הגיע ה”זמן קריב” הזה שייחלנו לו כל כך, סוף סוף, אתם שמחים?

בואו חמודים, אני יודעת שאתם קצת רעבים ורגילים לארוחת צהריים בשעה הזאת, אבל חבל לנו על הזמן. בואו נתארגן מהר, תלבשו בגדי שבת, אני אארוז ביסקוויטים ופירות לדרך, ובדרך אני אספר לכם לאן נוסעים. קדימה, זריז, אבא כבר התניע. מה מתוקה? אה, כן, השמלה היפה שלך במייבש, קחי אותה משם. אתה כבר מוכן? חרוץ! איזה יופי, רוץ תחכה לנו למטה. אנחנו מיד מיד באים—

כל הכבוד, תוך פחות מעשר דקות כולם כבר לבושים, מאורגנים ויושבים באוטו עם חגורה! יפה מאוד. קדימה, נתחיל לנסוע-הדרך, כנראה, תהיה פקוקה…

צהלה 😎 הגיבה לפני 2 חודשים 3 חברות · 2 תגובות
2 תגובות