כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שנהנית לקרוא ולהגיב לקטעים כתובים, ולדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילה:
- Organized by
-
-
סיפור קצר לניתוח שלכן:) מוכנה שזה יכאב.
-
סיפור קצר לניתוח שלכן:) מוכנה שזה יכאב.
לספור כמה צלקות ספג הקיר מול הספה מאז פסח זוהי פעולה מטופשת לחלוטין.
אתי הגיעה למסקנה הזאת מזמן, אבל משום מה היא המשיכה לשבת ולבהות מול כלים- כביסה- סתם בלאגן, מגרדת בלחי.
אפילו הניסיון לארגן לילדים בגדים למחר לא צלח.
גניחה מהמקרר הקפיצה אותה.
היא שמה לב פתאום שהבית כולו רוחש וממלמל; השעון, המזגן, המקרר.
אפילו הספה נראתה לה זרה פתאום.
היא הרגישה שמשהו נורא עומד לסגור עליה, והציפייה הדרוכה מאיפה הוא יקיף אותה חסמה לה את האוויר.
לא, לא, לא.
היא לא הרגישה. היא ידעה.
הבנה פתאומית חצתה לה את ההכרה.
–
“פנחס התארס!” אופס, זה היה בקול. חיוך גדול ומטופש נמרח לי על הפנים כשאני מבינה שבעצם אף אחד לא שמע אותי עכשיו.
אני קמה סופסוף אל הכלים.
אוף, איך רחל צפה לי עכשיו. כלומר, ברור שהיא תצוף לי עכשיו.
זאת רחל במלרע, שלא תטעו.
וכמובן אין חגיגה בלי עוגה ואין רחל בלי תובנות חיים. אמנם מתאים מאוד לפרופיל שלה לאנפף, אבל היא לא, ובקול יחסית קלאסי היא פולשת לי לתודעה עכשיו.
לוחשת, כמובן, כדי להעצים את האפקט “כל אחד והפקעלע שלו, הא?”
משפט הדגל לטיפול זמין במקרי קנאה פשוטה.
כמעט נשברה לי כוס!
לא משנה ולא מעניין כמה רחל טרחנית, עובדה היא שעכשיו, כלומר החל מאז שפנחס התארס, אין לי צרת- מחמד.
אוף, אולי זה רשע מידי להתבטא ככה. אבל בכל מקרה ובכל ניסוח, אין לי פקעלע עכשיו. כולם בריאים, שמחים ושלמים. זה אמור להיות טוב, אבל אני יודעת שלכל אחד יש פקעלע, ואין מושלם בעולם.
ואם החיים שלי טובים עכשיו, כאילו- אין שום צרה, ב”ה, אז הצרה שלי אמורה להגיע ממש בכל רגע.
אולי אני מגוחכת. או שאולי זה טוב לפחות שאני מודעת? אוף. אין לי כח לעשות כלום.
כיור ריק.
–
הבוקר שלי מאיר פנים, עד שהוא רואה את הבית ונזכר בקורות האתמול. הוא עוזב, מפנה מקומו למן עננת מטלה כבדה.
אני שוקלת להדליק מוזיקה כדי להתרענן אבל לא מעיזה לפגוע בכבוד העננה. הצרה שלי עלולה להפתיע יותר אם אשכח להתכונן.
העסק הזה מסובך יותר ממה שחשבתי.
איך זה הגיוני בכלל, כל העסק הזה?
הקב”ה הביא אותנו לעולם- שווים?
אולי באמת החיים שלי מדהימים ונפלאים עכשיו
ולא אמור להשתנות המצב הזה?
כואב לי הראש.
הילדים מגיעים.
–
ערב. קורה שיש אסיפות הורים, נכון? היום קרה.
אולי יעשה לי אפילו טוב לצאת. אחרי התלבטות קלה אני מגיעה למסקנה חכמה ממש;
אם ממילא אין לי אופציה לבחור, עדיף להחליט שזה יעשה לי טוב. חכם, לא?
הערב שמגיע אחרי יום לא נחמד מאוד, מגלה לי שבאמת אני ממש שמחה לקחת את הפלאפון והארנק, להציץ במראה ולצאת לאוויר של ערב נעים.
שירה בכניסה לבית הספר. איזה יופי לי! לפגוש חברה זה לגמרי בונוס .
מה נשמע הדדי וכל זה, ואני שואלת אותה על שני דקות מזמנה אחרי שנכנס שתינו.
היא מסכימה, בטח.
אני נכנסת ויוצאת והיא כבר מחכה לי, מכבדת כמוני רגע של שקט.
אחרי שני רגעים כאלו אני נאנחת קשות, מחכה כמובן שהיא תתעניין ואז אני אתחיל לשפוך כמקובל. נס שהיא באמת שואלת.
אני קצת מתבלבלת כשאני שופכת בבת אחת הכל, אבל מרגע לרגע המילים מסתדרות לי יפה והשאלה שלי עולה מובנת. קצת מביכה אותי, אבל לא נורא.
שירה מסתכלת עלי תוהה קצת. עוד רגע היא תגיד שהיא לא הבינה, אני מכירה אותה.
שתיזהר כי השקעתי הרבה בנאום הקצר והנסער שלי.
“אבל אתי לא הבנתי..”
ידעתי. ידעתי!
“…את רוצה להגיד לי כאילו שלכולם יש חיים שווים?”
שתיקה מצידי.
“המשפט הזה עם הפקעלך הוא שטות גמורה. זה פשוט הכי קל להגיד את זה, על כל אחת שהצליחה יותר ממך. לדמיין ולהחליט שאם ככה הולך לה, בעבודה נגיד? אז חייב שיש לה תיק במקום אחר”
איכסה, חתולה!
“ואז את מצקצקת וכבר לא מקנאה. כי הרי לכל אחד יש את הפקעלע שלו.
ואם ככה, החיים שלה בטוח לא טובים,
לפחות לא כמו שהם נראים לך. אז איזה יופי…”
היא עוצרת, נושמת רגע.
“…החיים שלה לא טובים, אז את כבר לא מקנאה. וגם לא צריכה לטפל בקנאה הזאת”
שוב עוצרת, מחכה להמהום מצידי.
“עכשיו זה נתקע לך פתאום עם זה שאת לא שוויונית עם האחרים.
אל תדאגי, החיים שלך נהדרים ומלאי אושר. וזה בסדר. גם אם אצלי זה לא ככה”
אנחנו נכנסות לרחוב. מאטות קצב.
שוב הראש שלי דופק.
“אבל זה תקף גם בימים שאלי החיים יחייכו יותר…”
הבית שלה כבר כאן. אנחנו נפרדות.
כמה טוב שיש לי עוד כמה דקות הליכה עד לבית.
המילים שלה דופקות לי בראש בין שני דפנותיו, מעלות הדים והבנות חדשות נולדות בי. שואלות בעדינות חדרים שקטים בלב על רשות כניסה.
ואני עדיין לא מעזה להסכים שהיא צודקת.
אם אני מסכימה עם זה שהמשפט הזה הוא זיוף גס של צדק,
שרחל המדריכה טעתה – – – –
די כבר איתה! בסדר, היא טעתה!!!
עכשיו אני כבר לא צריכה צרה.
אני כן צריכה להתחיל לעבוד מאפס על מידה ישנה-ישנה-ישנה-חדשה.
אפילו מילה נרדפת אין לה, בשביל קצת לרכך.
קנאה.
היא כל כך כעורה ומגודלת שאני לא יכולה שלא להתפעם לרגע.
רק לרגע… ברגע הבא אני מתמלאת פתאום כעס יגע, חסר תכלית, על שירה.
איך ברגע אחד היא הפיחה את כל הצדקיות שלי מעל המפלצת הזאת.
ואין בי כח.
אני מרימה ידיים אל מול אמת דקה ועיקשת,
מניחה לה לשכך את הכעס, לעורר תאי עקשנות ישנים.
הבניין שלנו כבר עומד מולי. הוא יפה ופשוט כל כך בחשיכה.
עולות בי דמעות פתאום ואני לא יודעת למי הן, מתוך עולם רגשות שחי בי פתאום.
עוד הבנה נובטת בי פתאום, רגע לפני שאני מעלה את האור בחדר המדרגות.
אני תופסת בה שלא תעלם. מרפה, מניחה לה להיספג בי.
הקב”ה העניק לכל ברואיו חיים לא שוויוניים, הוא נטע בנו מידות רעות.
הוא נתן לנו גם את הכוח לעבוד. הוא נותן בנו כל יום אמון, משיב נשמה כל בוקר.
בשביל זה.
מי אמר שגיל ההתבגרות נגמר בסוף התיכון?
-
12 תגובות
-
וואו, כמה צחקתי מהביטוי “צרת מחמד”….
זה טוב!
-
כתבת יפה מאד.
אני הייתי מגדירה את זה כ”טור” ולא כסיפור.
לא יודעת אם זה נכון, אני לא מספיק מומחית בתחום.
-
וואו…
איזה סיפור!
אמיתי. כנה. נוגע. ומעודד….
ומצד שני גם מחייב..
סחפת אותי כל כך פנימה….
הכתיבה שלך מעניינת ויפה, זורמת ומרתקת מאד!
ישר כח על השיתוף!
-
תהילה, את כותבת כל כך יפה!!!
פשוט, זורם, אמיתי- אמיתי וכן.
זה סיפור שהייתי מנסה לשלוח לאיזה עיתון (זה מה שאת מתכוונת לעשות איתו?), כי חבל עליו שהוא ישכב סתם במגירה.
תמשיכי לכתוב ולשתף אותנו!
-
תהילה, הקטע מהמם! רעיון מיוחד וכתיבה קלילה וכיפית לקריאה,
ובגלל שביקשת לקבל הארות, אציין שדווקא בגלל שהוא כתוב כל כך זורם ונעים, היו
כמה משפטים שעיכבו אותי בקריאה,
אני לא עורכת לשונית, אבל תבדקי אם נשמע לך הגיוני:
* הבנה פתאומית חצתה לה את ההכרה. -> הבנה פתאומית חצתה את הכרתה.
* ואם החיים שלי טובים עכשיו, כאילו- אין שום צרה, -> המילה כאילו, אין לי
רעיון אחר, אבל נראה לי שכדאי לנסח את המשפט מחדש ולהשמיט אותה
* או שאולי זה טוב לפחות שאני מודעת -> לא בטוחה, אבל נראה לי סדר המילים לא
נכון, אולי יותר נכון: או שאולי לפחות זה טוב שאני מודעת
* עדיף להחליט שזה יעשה לי טוב. חכם, לא? -> קצת הפריע לי שהמילה חכם חוזרת על
עצמה פעמיים, אולי אפשר להחליף ב”גאוני”
* הצדקיות -> צדקנות אולי?אל תבהלי מכמות הכוכביות, טרחתי לכתוב רק משום שאני באמת חושבת שהקטע הזה
יפהפה!
אגב, שאלה – למה רק הקטע הראשון לא כתוב בגוף ראשון? זה בכוונה? כי זה קצת
בלבל אותי…בהצלחה!
-
במחשבה נוספת,
מה זה “הפיחה את כל הצדקיות“? להפיח זה כמו “להחיות”, נראה לי שהתכוונת למשמעות הפוכה בדיוק, לא? -
גם נוגע, גם ברמה, גם אמיתי, גם טוב…
תני עוד!
-
וואו פשוט אהבתי
כתיבה נוגעת, סוחפת ועם נגיעות הומור מתוק
יש לך את זה בגדול
מעניין יהיה לקרוא ספר שלך
😃
-
וואוו תודה כולכן!!!
אתן כאלו מדהימות:) המשוב שלכן מחמם את הלב!!!
מירי- איזה עיתונים מקבלים סיפורים מסופרות לא מוכרות?
או שאני סתם פסימית…?
גילה שמחתי מאוד לקרוא את כל התיקונים שלך.
עם כולם הסכמתי…
למילה הפיחה יש שני משמעויות
להפיח מלשון להפיח חיים, מה שאת אמרת.
משמעות שניה היא לנשוף, להפיח רוח במובן הפיזי
ולמשמעות הזו התכוונתי.
הקטע הראשון כתוב מגוף ראשון בכוונה תחילה
לתת טוויסט מעניין:)
-
תהילה, אין לי נסיון עם עיתונים, אבל כל סופרת מוכרת הייתה פעם לא מוכרת.
אם יש לך את זה- ויש לך! -שווה לפחות לנסות, לא?
טוב, מי אני שאדבר, אבל באמת אהבתי את הכתיבה שלך!
אם את שואלת אותי- כל עיתון צריך לחטוף אותך, ומי שלא- יפסיד! -
תהילה, וגם מירי –
תעשינה חיפוש בדיונים על נושא של כניסה לעיתונים / כתיבה במגזינים וכדו’.
נכון שכל סופרת מוכרת היתה פעם לא מוכרת, אבל —
1. פעם היו הרבה פחות סופרות “לא מוכרות”, ולכן היה קל יותר להיכנס לשוק.
(באופן יחסי, יחסי!!!).
היום כל עונה יוצאות בוגרות רבות של קורסים לכתיבה יוצרת לשוק, וכמו בכל תחום
גם כאן יש את הענין של ביקוש מול היצע.
2. כיום יש מגזינים רבים חינמיים (לרוב, דיגיטליים). שם קל יותר להיכנס, (תלוי
כמובן מתי ואיפה…) – אבל תלוי מאד מי העורכת שם וכמה היא ביקורתית 😉
3. פשוט לנסות. לנסות. לנסות. לשלוח לכל מייל של עורכת שאת מכירה, או לכל מייל
של עיתון, לנסות קצת כתיבה שיווקית עם הרבה ביטחון עצמי… מה שנקרא – לשווק
את עצמך.
ואגב, תהילה – אמרת שזה לא השם האמיתי שלך, נכון? – אז קחי בחשבון שתבחרי שם
שיהיה לך נוח איתו תמיד. אמנם יש כאלה שאחרי שם-עט מחליפות לשם אמיתי, אבל יש
גם הרבה שנשארות עם שם-העט והוא המותג שלהן. אז קחי שם שתסכימי לעמוד מאחוריו
גם כשתתגלי… 😉
ולא ממליצה לאף אחת לעשות כמוני – לפחות חמשה שמות-עט. אני מחזיקה קובץ שבו
רשומים שמות העט הקיימים והאופציונליים (מה, אני חייבת לחשוב על שמות רק
לגיבורות הסיפורים? אסור לי לבחור שם לעצמי?!…) ובאיזו במה פירסמתי בכל שם,
ובעיקר – באילו במות נחשפתי בשם האמיתי שלי 😉 😉 😉
הצלחות! -
וואו רות את ממש צודקת עם השמות עט
צריכה עוד להתבשל קצת
גם עם השם וגם עם הרעיון של עיתונים.
תודה:)
Log in to reply.
