כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שנהנית לקרוא ולהגיב לקטעים כתובים, ולדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילה:
- Organized by
-
-
עוד כמה מילים שמותר לכתוב ולקרוא בתשעה באב
-
עוד כמה מילים שמותר לכתוב ולקרוא בתשעה באב
בס”ד שבילים של הגיגים / א. כהן
גלות, גלות, גלות, גלות, גלות, גלות, גלות, גלות, גלות, גלות, גלות, גלות, גלות, ג.. גלו.. גאו.. ג… גאו.. גאולה. ג-או-לה. עשרות שנים של גלות שלי, עשרות שנים נוספות של גלות של אמא שלי, דורות של גלות…
התרגלנו לגלות, איך נעבור לגאולה?
יש כזה מין אזור נוחות, שעלינו להסכים לעזוב, כדי להיגאל.
הוא ממש לא נוח, אבל פשוט נוכח, האזור הזה של הגלות.
האם את מסכימה – לוותר, בלי לחוש טיפשה, פראיירית או מסכנה?
האם את מוכנה – לא להיפגע? לא משנה מה שאמרו לך, עלייך. את תמיד תמיד שווה?
האם את מפסיקה להתייאש, להתבחבש בצרות שיש?
להבין שככה עכשיו הכי טוב בשבילך,
להאמין תמיד, ולקוות שכשיהיה טוב אחרת, הוא יגיע?
האם את מבינה שבגאולה, לא תוכלי להתבכיין יותר?
האם יש בך עוז ותעצומות להיות תמיד טובה?
לבחור בטוב בכל עת ובכל שעה, בלי הרגעים של ההתלבטות, של הספקות.
לחוש תמיד מה הנכון, ולעשות אותו בלי בעיה?
להפסיק לראות בעיות, לפתור אותן ולחוש גאווה.
פשוט להצליח, ולקשור רק אליו את כתר ההצלחה?
האם תוכלי להסכים לתת לשני בלי לחוש עליונות, בלי לקבל זכות שיפוט?
לתת פשוט כדי שלשני יהיה טוב, ולא משנה אם הטוב הזה הגיע דרך מישהו אחר.
האם את מסכימה להיות תמיד יכולה?
או לפעמים להיות לא יכולה, כי הכול יכול לא נתן, ולא בגלל שנכשלת.
האם תסכימי לבחור לפי סדר העדיפויות הנכון, המדויק.
לפי רצון ה’, בכל עניין?
בלי להיכשל, בלי להתבלבל.
זה שייך לגלות.
בגאולה – הכול ברור, ומחייב כל כך.
האם את מוכנה?
להרגיש משוחררת מכל אשמה,
ובכל זאת, ובגלל זאת להיות פשוט טובה.
לאפשר לאחרים לבחור את שלהם,
בלי להיות מעורבבת, באחריות מיותרת.
להפסיק את המרוץ האין סופי להספיק,
ולהיות מסופקת רק אם נגמרְת והספקת רשימה בלתי נגמרת.
מצליחה לתאר? לטהר?
ט’ באב הוא זמן קצת להתבונן, קצת להתכונן. לנסות לעבור מגלות לגאולה.
לנסות להסכים להיות קצת יותר טובה, יותר מדויקת למטרה.
פחות מבולבלת, פחות נעלבת, פחות גאה.
יותר מאמינה, יותר חזקה, יותר מחוברת למטרה.
להסכים לעבור למקום אחר, טוב יותר.
בלי לפחד לאבד את מה שהיינו רגילים אליו.
מה שהיינו רגילים להתלונן עליו.
להסכים להפסיק ליהנות מהחוויות הקטנות שבין קודש לחול, לוותר על רגעים של מלחמה.
וכיתתו איתותם …
כל כלי המלחמה הקטנים והגדולים, יהפכו לכלי עבודה פשוטים, יום יומיים.
כבר לא צריך להילחם, להתחבט, להתלבט.
הכול ברור, פשוט עושים מה שצריך. רצון ה’.
אין מלחמות, אין כאבים.
הכאב הזה שעולה בך, מתרפה, מתרפא. כבר איננו. מיותר.
את לא צריכה אותו בשביל להתקרב אל ה’.
את מרגישה תמיד טוב, מושלם.
מרגישה בגאולה מכל תחושה לא טובה.
מעולה, מתעלה.
את רואה את כולם מצליחים, ולא מקנאה. מפסיקה להשוות, מסלולים או דרגות.
מסכימה להרגיע, מוכנה להירגע? את פשוט את, והם הם. ושלום על ישראל.
את יודעת תמיד מה טוב לך לאכול, ושום דבר שאינו בריא לך, לא מגרה אותך.
ואת יודעת מה ללבוש, מה לנעול, ושום דבר שאינו הולם אותך, לא מהווה פיתוי.
יש לך את כל מה שאת צריכה, וגם למשפחה, לכל עם ישראל, שום דבר לא חסר.
הכול גדֵל על העצים, בלי שום תירוצים.
ואת לא כועסת על אף אחד.
כי יש כאן רק אחד.
והוא טוב ומיטיב, ואת פשוט מרגישה את זה בלי עוררין.
ואת מודה על כל מה שקיבלת, וגם על מה שלא.
מליאת הכרת הטוב,
ומבקשת עוד מתוך התרפקות אמיתית על מקור הטוב.
ואת אומרת בדיוק את מה שצריך, ברגע המתאים, לאדם הנכון.
כבר לא על הספקטרום, משום בחינה.
מחוברת, מתואמת, גם עם עצמך.
והרגע הזה של האכזבה, ומולו ההפתעה – כבר לא יגיע.
כי את יודעת ובטוחה כל כך שהכול סלול ושום דבר לא חייב להיות במסלול, כל כך רגוע.
את בוחרת לעשות את הטוב והאמת, בלי ‘מה יגידו’.
לא המשפחה, לא החברה, לא השכנה. פשוט את מול בורא עולם, וזהו.
לפעמים את מביאה קורבן, אליו.
קורבן שאומר את שליבך חפץ, קורבן שמקרב.
אם רצית להודות, אם רצית להתוודות. מולו.
את מפסיקה להתחרות, את שמחה עם ההצלחה של כולם.
את עובדת יחד איתם בלי לחוש חספוס, בלי להרגיש פספוס.
את מתקדמת ומקדמת כי הוא נתן לך, ולהם את הזכות.
את לא יודעת, לומר לא יודעת. את פשוט עונה מה שה’ שם בפיך, והוא שם.
ה’ תמיד איתך, את מרגישה מה הוא לוחש לך, מה הוא רוצה ממך בכל שלב.
שום דבר לא נעלם. אמא’לה!
הכול גלוי בגאולה, הטוב והמיטיב.
אי אפשר להתחבא ולהסתיר.
גם לא מעצמך.
מסכימה?
לצאת מהבושה, לצאת מהחושך, לעבור לחשיפה של הטוב והיפה.
לומר את המילים הטובות, בלי עכבות.
להשאיר עקבות של רגשות חיוביים בכל המשעולים, שעולים ועולים.
לרצות לעלות לירושלים, ולהתגלגל מגלות לגאולה.
להסכים להמשיך את המילים אחרת ממה שרגילים, ג… גל… ג… גאולה.
גאולה. למדתי מילה חדשה.
ואת ממשיכה לסקור את הרגעים בחייך,
ומוצאת עוד ועוד נקודות של גלות.
נקודות שאת רוצה להאיר באור הגאולה.
פתאום את מבינה,
שזו שפה חדשה, צריך ללמוד אותה.
ועכשיו זה הזמן, בדיוק.
עד שהוא יגיע, כבר תהיי מוכנה,
תדעי לדבר איתו באותה שפה.
גאולתית.
-
1 תגובה
-
מדהים כמה שזה נכון!
מתחילה ללמוד את השפה—
מתכוננת…
Log in to reply.
