דיונים - כתיבה ספרותית |

על הסכין 1# 🔪 – כיס ולב

כתיבה ספרותית

על הסכין 1# 🔪 – כיס ולב

פורסם ע"י רות רוט הוראה רכזות וחינוך on 25/12/2022 ב11:30 pm
מצורף קטע הומור, שהתפרסם במגזין “על כוס קפה” מגזין 10 – חנוכה תשפג.
(רוצה להצטרף ולקרוא תוכן איכותי פעם בחודש? כאן מצטרפים:
alkoscaffe1@gmail.com)
תודה לעורכת רבקי וקנין, על שהשיגה לנו את הסכמת הכותבת להעלות את הקטע על
שולחן הניתוחים. ותודה לכותבת תמר זיו על הסכמתה, ומכבדים את רצונה להישאר
אנונימית.
אז הקטע בקובץ מצורף, והמייליסטיות שרוצות מוזמנות לשלוח לי מייל
avodarut@gmail.com ולקבל כקובץ מצורף.
אני מצרפת גם את התוכן עצמו, עם שיבושים קלים – כי זו העתקה מ-PDF.
ומחכה לקרוא את הניתוח היצירתי ו/או המקצועי שלכן!
כותרת: שימי לב בכיס
כל מה שהסיפור הזה לימד אותי הוא שימת

לב בכיס. אומנם, סיפור זה אינו מדהים או

מטריף את החושים. אבל מה, הוא על כיס

– ועל לב – וקרה בכסלו – אז מה צריך

יותר? אתחיל לספר:

מעשה בעקרת חרוצה, שהמוטו שלה היה

הכביסה:

לפעמים מגוהצת, לפעמים על ספה.

לפעמים בארון (לפעמים על רצפה…)

הייתה מלוכלכת, הייתה נקיה. העיקר

שהייתה עבודה רבה תחת הכותרת

“כביסה”, והעקרת דנן אהבה את כל הנ”ל

)קרי -את העבודה הרבה).

היא זיווגה זיווגים (של גרביים, ולא הר-

ויחה דמי שדכנות). היא כיבסה ציציות ביד,

באקונומיקה. היא גיהצה הררים במגהץ

האדים הישן והטוב. מגהץ הקיטור החדש

(והטוב גם הוא) סירבל אותה. הוא חוסך

זמן? אהמ… כן, יש בזה משהו. אבל אם

ערימת החולצות תתחסל ‘חת-שתיים, על

מה היא תתלונן בשיחת-שכנות על דא ועל

הא, על בלגן ועל הילדים שלא מסדרים ועל

הררי הגיהוצים שלא נגמרים…? אז היא

נשארה עם מגהץ האדים. ועם התלונות.

היא הפעילה מכונות, ולפעמים מייבשים.

לרוב, היא תלתה את הכביסה. גם כי חבל

על הבגדים, ויש הטוענים שייבוש במייבש

הורס את הטקסטיל, וגם בשביל התלונות

לשיחת השכנות כנזכר לעיל.

אי-אז בעלומיה, טרם הניסיון שצברה

בעקירת הבית, הכניסה בטעות מגבת

צהובה למכונת הרתחה לבנה. הקיטל של

הבעל הצעיר הצהיב, אבל זה עדיין עדיף

משלוש חולצות חדשות שכובסו בטעות

דומה עם גרב שחור, הלא כן?

(נ.ב. לו היה זה טור פרסומי, הייתי מספרת

איך הקיטל חזר לבוהקו הלבנבן. אבל

זה לא פרסומי, אז לא אספר שזה קרה

בעקבות הווניש-קליה, ההוא עם פס-זהב

המיועד לכביסה לבנה).

טוב, ההקדמה התארכה די והותר, ועכשיו

אתחיל לספר – באמת:

העקרת דנן בנתה תוכנית עבודה. יעילה,

יש לציין. מומלץ ללמוד: את כל הכביסה

הלבנה מכבסים רק פעם בשבועיים,

וממלאים ארונות לשבועיים הבאים. אהמ…

בתקופת חגים. כי בתקופה רגילה של

שבת-מקסימום-ראש-חודש, מכונה אחת

לבנה מספיקה לחודש.

את הכביסה העדינה מפעילים רק בשעת צהריים מוקדמת, עם שעון

מעורר מכוון לזמן המשוער בו המכונה תסיים לגרוף את המים. וזאת,

כדי להוציא את הבגדים ולתלות אותם מיד. (הכלל הנ”ל נקבע בעקבות

דברים שהיו מעולם, וד”ל).

למכונות הכוללות בדים שעלולים לקלוט ריח רע משהייה ארוכה עם

חבריהם הרטובים, מכניסים קצת חומץ במקום מרכך. מניסיון, זה עוזר.

לשמור על צבע הבגדים הכהים.

למניעת ריח, לא בטוח. תנסי.

(ואם יש לך עצה פרקטית ויעילה באמת, איך למנוע את הריח הזה,

אשמח לדעת. ת’ ז’)

(תעזור לי גם רפואה מונעת: איך יודעים, כבר בחנות, האם החלוק

השבתי המהמם או העליונית שאי-אפשר-להשאיר-אותה-בחנות,

ייאלצו אותי לתלות אותם פרושים מיד בסיום המכונה, עקב הריח הרע

שהם יספחו מהבגדים האחרים?)

וכמובן, לגבי הכיס: יש לבדוק את כל כיסי המכנסיים של המבוגרים.

שני זיכויים שהלכו לאבדון בקרבי המכונה ובכרעיה, לימדו אותה פרק

בהלכות-כביסה.

ביום בו בן החמש-ושלשת-רבעי בכה על השבלולים האבודים, ששמר

בכיס מכנסיו וכעת הם מסתובבים בסחרחרת המייבש, למדתי שבכל

הכיסים צריך לשים לב. אחרת יכנסו לשם, אולי, חלזונות.
Attachments:
רות רוט הגיבה לפני 1 שנה, 9 חודשים 2 חברות · 3 תגובות
3 תגובות

רות רוט
הוראה רכזות וחינוך
חברה
01/01/2023 ב10:28 pm

אני רואה שאין תגובות?! אין ניתוחים?!
אז אתנדב להתחיל…
הקטע מסווג תחת הכותרת “קטע הומור”. (מכירה מילים נרדפות? מוזמנת להחכים אותנו!)
מה יצר את ההומור? – לדעתי, ההפתעה שבסוף. (ומה דעתך?)
כמובן, קיימים יוצרי הומור נוספים. (מכירה אותם?)
קצת הפריע לי, ברמה אישית, ריבוי המאמרים המוסגרים והסוגריים.
הקטע בנוי בצורה ברורה:

1. הקדמה – פיסקה אחת. בהקדמה מתוארת מטרת הכתיבה.
2. פתיחה – בה מתואר הנושא.
3. גוף – הענין עצמו. כלומר: כל מה שקשור לכביסה.
4. הפואנטה בסוף.

אין סיום וסיכום מוגדרים – כי ככה זה בקטע הומור…

יש לך מה להוסיף? מוזמנת!!!
רעות אנסבכר
אומנות הבמה והפקות תוכן
חברה
02/01/2023 ב9:43 am

תודה רות על המדור החדש והמסקרן!

בנוגע לקטע – (שמאוד לא נוח לקריאה בתצוגה הזו…)

ההומור הרגיש לי מושחל בין לבין בתוך השורות

ודווקא הפואנטה בסוף ממש לא הצחיקה אותי

הרגישה לי קצת מודבקת ולא קשורה לקטע
רות רוט
הוראה רכזות וחינוך
חברה
02/01/2023 ב3:45 pm

רעות, תודה על המילים החמות!
גם אני גיליתי (באיחור) שהתצוגה הזו לא מספיק נוחה… חושבת מה לעשות הלאה.
ולגבי ההומור – בקריאה נוספת, מסכימה איתך.