כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שנהנית לקרוא ולהגיב לקטעים כתובים, ולדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילה:
- Organized by
-
-
עתניאל המשך ממלכה במבחן.
-
עתניאל המשך ממלכה במבחן.
-
וואו וואו איזה פרק
משובח ממש
דוחף את העלילה מכל הכיוונים!
-
את כותבת מהמם ומרגש ממש ,
עכשיו גיליתי לראשונה את הסיפור ,
זה פשוט מדהים
מחכה ממש להמשך,
בהצלחה
-
בבקשה תמשיכי!!
יש לך כתיבה מהממת! אני ממש במתח מההמשך..
-
תודה לכולם.
הפידבקים החיוביים שלכן מעודדים אותי להמשיך.
-
אוהבת את הכתיבה שלך…
עשירה ומביעה
כל כמה זמן יש פרק חדש?
-
תודה.
אני לא יכולה להתחייב על זמן כי זה קשור בהשראה, ובפניות ובכל כך הרבה דברים שאין לי אפשרות לשלוט בהם.
אני משתדלת כל שבוע שבועיים.
-
-
חייבת לרשום לך…
הכתיבה שלך כל כך יפה!! ואיכותית!!
יש לך את זה מאד!!
נהניתי לקרוא כל שורה…
ממש מחכה כבר לפרק הבא!!
בטוחה שתגיעי עוד רחוק!!
יש בך כישרון אדיר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
-
וואו. אין לך מושג כמה התגובה שלך מרגשת אותי.
אני זוכרת עוד את הזמנים בהם לא האמנתי שאצליח להיות סופרת בכלל. בוודאי לא מישהי שאוהבים לקרוא את החומרים שלה.
מה דעתכם, באמת? אם אוציא ספר מתי שהוא, תקראו אותו? תקנו אותו?
-
-
בכיף ובשמחה ….
לגבי שאלתך אם תוצאי ספר..בטוחה שהמכירות יעלו..אני אישית בכל אופן בל”נ יקנה!! -תעדכני אותנו כשיוצא (את לא כמו הרבה סופרות יש לך משהו מיוחד בכתיבה!)
יותר מזה..סיפרתי לחברותי אוהדות הקריאה…שמרגיש לי שיש כוכב חדש עולה….–בתחום הסופרות…
אז תהיי רגועה….–יהיו חבר’ה שיקנו–(או שישאילו ממני🤔:))
מחכות כבר לפרק הבא….
-
וואו.
מרגש ממש.
אין לי מושג אם אוציא ספר מתישהו. מה לעשות, צריך לזה הרבה כסף שאין לי. בסך הכל בחורת סמינר שמתפרנסת בעיקר מביביסיטרים… אבל אני ממש מתרגשת לשמוע שאוהבים את החומרים שלי.
זה מוזר לשמוע, אני? כוכב עולה? זה אמנם חלום שלי, ואתן מדהימות, אבל בינתיים יש לי הרבה ביקורת על החומרים שלי, ואני משתפשפת. בשביל זה אני משתפת פה. כדי שתעזרו לי בזה.
אבל זה ממש מעלה לי את הביטחון ואתן קהל מדהים לשיתוף! תודה!
-
-
פרק 8
עתניאל טיפוס לוחם מטבעו. והעובדה הזו בנוסף להכשרה שקיבל גרמה לו להיות מסוגל לשלוט על רגשותיו בצורה כזו שלא יחוש בהן כלל בעת הצורך.
אולם בכל זאת, צרם לו האופן בו עשו שימוש חופשי מפקדי המרד ברגשותיו.
“התכנית של אביך מצויינת, עתניאל יקירי. אתה אכן האדם המתאים ביותר לתפקיד.
איש מלבד בנה של האבירה מקאן לא יוכל להתקרב מרחק נגיעה מהמלך”
תמנע יקטן, אחד ממנהיגי המרד הלא אהודים, זחוח כתמיד.
וכשציין את מילים האחרונות, הדגים בידו על צווארו כמה המרחק הזה יהיה קטן, בתנועת שחיטה שלא הייתה מביישת שודד ים ממוצע. וההדגמה הבחילה אותו.
ענין אחד הוא להתנקש למען המטרה. וענין אחר זה להינות מהמטלה.
לכן, אולי, הוא פנה למפקדו הישיר. מתאמץ שלא יראו על פניו את סלידתו “מהן הפקודות?”
אולי המפקד שלו פיקח יותר מהאחרים ואולי סתם הוא מכיר אותו, אבל תלם קטן התמקם על מצחו שעה שענה. “היבשות?” הוא נעץ בו מבט מוטרד. כן. אין מה להתלבט. הוא פשוט מכיר אותו.
בתור רווק ללא קרובים בעיר, עדיה התארח בביתם לעתים קרובות. והוא מכיר את האובססיה שלו אחרי צדק.
“הפקודות היבשות הן לשלוח איגרת מרגשת לבית אמך בה אתה טוען שכעת, לכשבגרת, והנך ברשות עצמך, חושק אתה להתאחד עם אמך מולדיתיך. זו בקשה הומניטרית. הלא כך?” קולו נטף ציניות טהורה אולם פניו רציניות.
“מארמון מקאן קל הרבה יותר יהיה לך לפעול.
כמובן שיתדרכו אותך בצורה עמוקה ומייטבית יותר, אולם כעת, אנחנו צריכים רק את הסכמתך הכללית למהלך.”
“והפקודות הלא יבשות?” הוא הפתיע את המפקד שמצידו החזיר מבט יציב ולא ענה.
עתניאל נכנע ראשון למלחמת המבטים. “אחשוב על כך.”
היציאה לא הייתה מנומסת ואלגנטית כלל. אולם היה נחוץ לו קצת שקט, חושך, ואוויר.
הוא צייתן, ושקט, בדרך כלל, ועל כך גאוותו.
אולם כעת משוכנע עתניאל שהתכנית שהציע אביו למחתרת איננה תמימה כלל.
יש לו מטרה. והוא יודע מהי.
אביו משתמש במשאבי המחתרת גם כדי להסב נקמה עצמתית דרך אגב.
נקמה ישנה. שהזמן לא הכהה אותה.
הוא אוהב את אביו. אפילו מעריץ. ומגבה כל תכנית שתצא תחת ידיו.
ומי הוא שיעמוד בין אביו לבין הנקמה לה חיכה שנים רק משום שהוא מרגיש לא מוכן?
כמה היה נותן כדי שלא רגשותיו הן אלו שיכריעו בין הצלחה לכישלון?
הוא חלם על הפגישה הזו מאז היה ילדון בן שבע.
שנים הביט על אמהותיהן של חבריו ודמיין את אמו- שלו.
הוא זוכר רק את דמותה מטושטשת, נותנת לו נשיקת לילה טוב. אבל לא מעבר לזה.
הוא לא חלם שיום יבוא ולא סתם שיאפשרו לו לפגוש אותה אלא ישלחו אותו כמעט בלי לחשוב על כך שיש גם אותו בפסיפס המושלם הזה של התכנית המדוייקת.
הם לא יודעים, האנשים ששלחו אותו, כי בשבילו התכנית תהיה יותר מטבעית.
כי זה, בעצם, מה שהוא משתוקק לעשות. ומרגיש פחד עצמתי כל כך. כמו שלוחם כמוהו לא אמור להרגיש.
מישהו יצא מאוהל הפיקוד. עדיה. “עתניאל? אני מצטער שהייתי צריך להנחית עליך כך את הפקודות.”
מזמן הבין עתניאל שהיחסים בינו לבין עדיה הם לחלוטין לא יחסי מפקד- פקוד.
גם בשל ההרכב הלא רשמי של מחתרת, וגם כי בתור הבן של אביו היחס אליו שונה, אולם גם משום שהם הצליחו ליצור חברות נעימה.
תמיד חלם עתניאל על אח גדול ותמיד חלם עדיה על אח קטן. זה פשוט הסתדר להם יפה מדי.
“אני מבין את זה. יש לי אמא. המפקדים שם אולי שכחו את זה. אולם היא לא רק אובייקט שלך. היא אמא שלך.”
פניו של עתניאל עטו מסיכה אדישה. עדיה צחקק בהבנה. וטפח על שכמו.
“אבל יהיה בסדר. אני בטוח שתתגבר על זה. אתה לוחם קשוח” הוא נעץ בו מרפק ידידותי.
“ואם לא?” עתניאל לא התרכך. אולם קולו, במפתיע לא חזק וצלול כמו שציפה. עדיה הרצין.
“מה אם ברגע האמת לא אצליח לעשות זאת, מה אז?”
עדיה השיב בזהירות “אני מאמין שאביך ימחל ויבין אותך” עתניאל הנהן.
“כן. אבי יסלח לי בסופו של דבר. בכל זאת, אני בנו. אולם מה עם שאר המפקדים? מה עם המנהיג?”
עדיה שתק.
ברגע הראשון הוא פתח את פיו בנסיון להגיב דבר מה, אולם אז חדל. עתניאל צודק. הם לא ישכחו זאת. וזה לא יגמר טוב.
“הם לא שואלים” הוא המשיך וקולו חרישי “הם לא באמת שואלים לרצוני. זו הייתה פקודה. ואין לי ברירה אחרת אלא לחזור עם זר הנצחון. אז אני מקבל אותה מחוסר ברירה אחרת.”
עדיה נותר עוד רגע אחד. אולם אז, משום שלא היה לו משהו חכם לומר, הוא חזר בלי לומר מילה לאוהל הפיקוד.
אולם פסיעותיו כבדותאשמח ממש לתגובות!
-
מיוחד!!
תאמת אני ממש במתח…
מרגיש שהולך להיות הרבה הפתעות…
תמשיכי!!!☺
-
חני- חייבת לומר לך.
אני מאוד אוהבת לקרוא. מאוד מאוד. ממש תולעת. בימי בחרותי הייתי קוראת 4 ספרים בשבוע. {!}
ואני מאוד ביקורתית. מאוד. לא אוהבת כל סוג של כתיבה. אוהבת רק כתיבה איכותית. טובה. שנותנת להבין לבד, לא “משתפכת”. ובוא נגיד שהרבה מאוד סופרות אני יכולה לזהות את הספר הראשון שלהם לפי הכתיבה הבוסרית.
סליחה על ההקדמה הארוכה.
הכתיבה שלך היא פשוט טובה. יש בה את כל מה שאני מחפשת בספרים, [את כל הדרישות הנל..]
ולא להאמין שאת לא סופרת דגולה. באמת. הייתי בטוחה שאת איזה סופרת שלא מגלה לנו את השם האמיתי.
ופתאום את כותבת שאת בחורה בת 18-20, לא להאמין!
אם זה הכתיבה שלך בהתחלה, אין ספק שתגיעי רחוק מאוד!!!!
אל תפסיקי להאמין בזה, אל תפסיקי לחלום על זה. זה בעז”ה יקרה!
מקווה מאוד שאת שולחת סיפורים שלך לעיתונים.
ומחכה ליום שתוציאי ספר. ושוב- תאמיני שזה יקרה, ובעז”ה זה יקרה. נכון שזה עולה כסף, אבל יש לך אבא עשיר….!
אני לא יודעת כמה כסף עולה להוציא ספר, אבל כשאני הייתי בחורה קניתי אורגנית של 5000, + עוד כל מיני דברים שעלו לא מעט- מכספי בייביסיטר ומעוד מקומות שד’ שלח. תאמיני בו שהוא ייתן לך, והוא ייתן לך.
הצלחה רבה, ותמשיכי להנות אותנו!
-
וואו. תגובה מרגשת כל כך.
תבינו. אני רגילה לפורומים שמי שיותר משתלח שם אחד בשני, נחשב יותר. כל כך נעים לי להפגש בציבור ששם את הערכים הכנים שלו לפני הלייקים.
אני קצת יותר צעירה מגילאי 18-20… מקווה שזה בסדר…
ולא. אני לא כותבת בשום עיתון. למה, את מכירה עיתון שירצו נערה שתכתוב להם חומר? אני אשמח שתגידי לי.
-
-
וואו אני גם בהלם שאת בחורת סמינר
את כותבת מדהים!!!
ואני אחת שקוראת מלא מלא ויש לך באמת כתיבה מיוחדת
ברור שנקנה ספר שלך ונמליץ ,
מה עשית לבסטיאן?
והאם שחריה גם קשור לשם?
-
חני זה אלוף ומיוחד
עמוס ברגש אבל לא מתמרח, יש איזון טוב בין הרגש למתח 🙂
אפשר להפחית קצת אולי מכמות הרגש אבל זה מדהים גם ככה…
יש לך את זה בגדול…
הערה לגבי שלוואן – (אם הוא לא מת או משהו במהלך הסידרה) אנא אנא הוא חייב להיות חלק מרכזי בעלילה!!!!!
זה דמות שמתחברים אליה מיד…
-
תודה על ההסבר המפורט.
ולגבי הרעיון עם שלוואן, אני חושבת שאני אאמץ אותו. אין על שלוואן. עשו לו עוול כשלא התייחסו אליו בפדהאל. אני אפצה אותו בסיפור שלי.
-
-
וואו חני….
רוצה לבדוק בתעודת זהות אולי התבלבלת ויש לך כן כמה שנים נוספות
כתיבה כ”כ עשירה ונוגעת
מה שבטוח, אני אקנה את הספרים שלך….
-
עתניאל הוא הבן של מהללאל?
-
עתניאל לא יכול להיות הבן של מהללאל, למה הוא היה צריך להיות בפדהאל בן 5 בערך, ומהללאל לא היה נשאי אז בכלל…
-
-
ואגב חני – אני ממש אוהבת את הכתיבה שלך.. וזה די נדיר..
את כותבת מרתק ועשיר,
והסיפור שלך הוא בהחלט אחד הדברים הראשונים שאני פותחת
תמשיכי פליז עוד פרקים כי אני במתח…..אם יש לך עוד חומרים שכתבת אשמח לקרוא…
הרבה הצלחות!!
-
חני את אלופה
ואני בהלם שאת פחות מ18
ובטח שאת יכולה לכתוב בעיתונים
אני מאמינה שאם תשלחי את הפרקים אם ירצו אותך
-
איך עותניאל יהיה הבן של מהללאל?
מהללאל ירצה להרוג את איסתרק??
גם כשהיתה לו הזדמנות לעשות את זה הוא לא העיז… ולא רצה…
-
חני!
את כותבת יפה ממש!!
עלי והצליחי!
אבל אני ממש מבקשת, בתור אחת שעד עכשיו לא הצליחה לפתוח את “קדם” (הייתי חסומה) ורק עכשיו מתחילה לקרוא את הסיפור שלך – אני ממש מבקשת-דורשת שתפתחי מקום שבו יופיע רק הסיפור פרק אחרי פרק בלי התגובות! א”א לקרוא ככה!!! זה הורס לי הכל! ; )
אני אשמח שתבקשי לפתוח את הסיפור שלך בלשונית חדשה שבה יהיה רק הסיפור בעצמו! בלי תגובות!
והתגובות – כמובן! כבודן במקומן מונח!!
תעשי להן לשונית אחרת!!!
טנקס’!
מחכה למילוי בקשתי! ; )
והמון הצלחות בהמשך!
-
שלום חני ל’, שמחה לראות אותך איתנו כאן 🙂
יש מקום בו מופיע רק הסיפור בלי התגובות. תלחצי כאן.
קריאה מהנה. -
פרק תשיעי
עד כה הוא שמע על הצעיפים הצבעוניים החביבים על שחריה רק ממשרתים מאחורי גבו וממחנכים טרדניים.
אולם כעת הזדמן לו לראות אחד כזה, ממש מולו.
שחריה איחר לארוחת הערב. אולם איסתרק העדיף להבליג.
הוא היה מסוגל לשתוק גם על הצעיף החצוף והעדכני ולסמן זאת לעצמו לטיפול מאוחר יותר,
אולם נראה שעם החופש שנתן לעצמו שחריה כשהניח לאביו להבחין בצעיפו החדש, הותר הרסן גם מעל דעותיו ומחשבותיו האמיתיות.
הוא רצה לרמוז לו, בעדינות, שסגנון הלבוש הזה אינו מקובל עליו ואינו הולם, על פי דעתו, בן מלך. על כן גישש בזהירות.
“האם אין חם לך כעת?”
נראה ששחריה חיכה לסיבה להתפרץ ולהתריס בגלוי כלפיו.
הוא נגס מעדנות באומצת הבשר שבצלחתו. “האם באמת איכפת להוד מלכותו משלמותי הגופנית ומבריאותי או שהוא רק דואג לשלמותי הרוחנית, שאלך לפי התלם, כנסיך לדוגמה?”
בשולחן התרחשה דקה ארוכה של דממה. שקט צורם.
הוא אמור להגיב על החוצפה. אבל הוא רק שומט את סכינו ומזלגו על הצלחת בנקישה. הדרך המנומסת והאצילית להביע מורת רוח.
אבל רעואל, בן טוב שכמותו, התרומם בסערה, כשהוא דוחה את צלחתו קדימה.
“סלחו לי, אחזור עוד כמה רגעים.” הוא נפרד מהם בנימוס מזויף וגרר אחריו את שחריה לקצה האולם.
הוא שם לב מזמן שמאז נישא רעואל, הוא לוקח על עצמו אחריות רבה. רבה מדי, על פי דעתו.
רעואל אינו אמור להתמודד עם מריו של שחריה.
זה התפקיד שלו. ואסור לו להתחמק ממנו.
ולו למען ילדיו, המביטים אחר הנער המתווכח עם אחיהם הגדול בכעס אגור היטב.
הם צריכים אבא חזק. אבא רך וחם, אבל חזק.
גם שחריה צריך אבא חזק. בעיקר שחריה. הוא מנסה אותו, בוחן אותו, הוא צריך להגיב בהתאם.
הוא קם והתקדם לעבר השניים המתווכחים בלחישות צעקניות. “איך אתה מסוגל להתחצף כך לאביך? מה הוא עשה שמגיע לו את חוסר הכבוד הזה?”
“הוא לא אבי.”
“אני כן” איסתרק התערב בשיחתם והניח יד כבדה על כתפו של שחריה, מביט לו בעיניים. “אני כן אביך. נדון על כך מאוחר יותר ובפורום מכבד יותר.” הוא סימן בעיניו לרעואל שיחזור למקומו. “אבל עד אז, אינני מאפשר לך לא להתחצף ולא ללבוש את סגנון הבגדים הללו. הייתי מובן מספיק?”
שחריה לא הגיב, אבל איסתרק התעלם מהמבט הממאן וחזר למקומו בביטחון שהפקודה תתבצע.
כשהתיישב בחזרה, הביט בילדיו. שלווה ובטחון על פניהם, הוכיחו לו שעשה את הצעד הנכון כעת.
כעבור כמה דקות חזר גם שחריה אל השולחן.
הצעיף אינו עוטה את צווארו.
אבל איסתרק ידע שבקרב הזה, אולי, הוא ניצח. אבל את המלחמה, קשה יהיה לנצח באותה דרך.אשמח מאד לתגובות שיתנו לי כוח להמשיך…
-
נשמע כאילו יקוואל חזר לתחיה….
מי זה השחריה הזה?
מי היה אבא שלו?
האם החזרת לתחיה את יקוואל, גרמת לו להנשא, להוליד את שחריה ואז למות שוב???
-
חה חה
כן. זהו הקונפליקט בסיפור הזה.
ההרגשה של איסתרק שהנה, שוב הוא מתמודד עם אותה בעיה.
אבל עכשיו הוא נחוש בדעתו לעשות את זה יותר טוב.
הוא לא רוצה שזה יסתיים אומלל כמו בסיפור שלו עם יקוואל.
הוא ינסה להתמודד בצורה שונה. ללמוד מטעויות העבר.
-
-
פרק יפה ממש
התפתחות טובה בעלילה!
נקודה חשובה לתשומת ליבך – ההתנהלות של כולם שם ממש לא על פי נימוסי בית המלוכה…לא הגיוני העזות בה הוא עונה לו בישרות מהירה כל כך בעיצומו של טקס רשמי
ללא הגיוני שאנשים יקומו, ימשכו זה את ז ויצעקו זה על זה כשהמלך יושב שם
וידברו לפני קבלת רשות
-
ארוחות הערב בבית משפחת הביואר, היו, כמנהג אביו המלך רעואל, מנוחתו עדן, משפחתיות ומצומצמות עד מאד.
לכן הסכים לעצמו שחריה להתחצף, והסכים לעצמו רעואל לתת דרור לכעסו על אחיו הקטן ולנהוג כפי ראות עיניו.
-
-
מדהים!!
כמו תמיד
אהבתי את זה שניסית להחזיר את יקוואל
יש מצב שתתני ממנו דש משמעותי?
לא אהבתי את הסוף שלו…
ואת ממש מתחרה אמיתית למיה
מחכה כול פעם לפרק הבא בתור
והמלצה שלי תתחילי לכתוב ספר שלך אמיתי!
אני קונה במכירה מוקדמת…
-
חני, אנחנו מתגעגעות
-
וואי ממש התאכזבתי
ראיתי שקפץ בצד ומיד פתחתי
אבל לא זה עדיין לא פרק נוסף
מצטרפת לגעגועים
Log in to reply.
