פ(נ)ינת הלשון – והפעם: עד כמה?

[CHANCE]

צודקת כל כך;
הטעויות האלו צורמות בכל פעם מחדש…

ולגבי טעויות הלשון –
אל תתייחסי יותר מדי,
משום שאני ביקורתית.

טעות לשון אחת מצאתי מיידית במבט מלמעלה:
“מידה מתאר מצב” – כוונתך הייתה לכתוב: “תיאור מידה…”.

[רות רוט]

תודה, CHANCE SPL, על ביקורתך. הזמנתי 🙂
אכן, התכוונתי ל”תיאור מידה”.
לגבי צרימת הטעויות –
טעויות לשון צורמות רק ל”מבינות”. חלק מהרעיון של פ(נ)ינת הלשון שלנו כאן היא
להפוך את כולן ל”מבינות”.
אבל אין סיכוי להצליח לעשות זאת.
אז בינתיים,
לפחות נהנה לקטר ביחד על הטעויות הצורמות 😉

[מירי]

רות,

להגיד לך תודה או נו-נו-נו?

אני באמצע לכתוב מסמך רשמי, ומוצאת את עצמי כמעט משתמשת ב”במידה ו”…

נראה לי שהפתרון יהיה שתמצאי לי תחליף הולם, כי בינתיים אני קצת תקועה 😉

[שרית מדמוני]

אם אראה לנכון.

אם יהיה לי זמן.

אם מגבלות הזמן יאפשרו

פשוט כתוב יותר מפורט וישר ואמיתי

כך נראה לי

מה אומרות?

[רות רוט]

מה המשפט כולו? ננסה יחד למצוא תחליף.
אבל!!!
אין לומר בשום פנים ובשום אופן “במידה ו”
אפשר רק “במידה ש”
או “במקרה ש”

[מירי]

אני לא באמת יכולה לאתר אותו עכשיו בתוך הקובץ (10 עמודים, לסקרניות 🙂 )

אבל אדע להבא לנצל אותך במקרים מעין אלו…

[שירה]

אפשר לחדד שה”במידה ו” זה עיוות מהכיוון של “הואיל ו”, שזה משהו אחר לגמרי (מתאר תוצאה, לא?)

[רות רוט]

שירה, תודה על החידוד!
אכן, “הואיל” מגיע עם “ו” (והוא המשעבד היחיד שמגיע עם ו’ ולא עם ש’!)
והוא מציין קשר לוגי של סיבה.

[רות רוט]

היי, מה עם חיפוש? תחפשי “במידה ו” ואז תמצאי באיזה משפט המילים המסגירות
מופיעות 😉
אבל אין מה לומר,
חלק משמעותי מהתשובה היא “להבא”
כי לא תמיד אפשר לשנות את העבר
אבל אפשר להתחרט, ולבקש סליחה, ולחזור בתשובה,
ולתקן לעתיד.
שנה טובה!

[מירי]

ככה אני נראית לך?

לא הייתי מסוגלת לכתוב את זה

אז כתבתי משהו אחר במקום, אבל לא מספיק מרשים 🙁

בשביל הסיעור מוחות, מאתגרת אתכן בכל אופן (לא עם הנושא האמיתי, כי אני מניחה שזה סינית בשביל מרבית האנושות, עם דוגמה באותו רעיון):

אני צריכה תחליף, שמתאים להשתמש בו במקום “אם”, במצב שבו אני רוצה להגיד שה”אם” אכן התקיים.

לצורך העניין: נניח שהחוק אומר שרק אחרי רבע שעה של חניה במקום אסור מקבלים דוח. אדם חנה בחניה אסורה א 10 דקות, עבר לחניה אסורה ב וחנה בה 10 דק’ נוספות. קבל דוח. אני צריכה לכתוב ערעור על הדוח, ובין היתר לטעון שהחוק אומר שרק אם הוא חנה רבע שעה ברצף באותה חניה אסורה זה עילה לקנס. כשמתוך זה יהיה ברור לגמרי שהדוח שניתן היה לא לגיטימי, בלי שאצטרך לחזור על עצמי ולומר: כיון שהאדם לא חנה רבע שעה ברצף בחניה אסורה לא מגיע לו קנס…

הבו לי תחליף יותר חד ומהוקצע מאשר “אם”

[רחל פישביין]

במקרה ש…

בהינתן ש…

[פ. ג.]

האם יהיה נכון להשתמש במקרה כשלך בביטוי “ככל וחנה האדם ברצף…” או בסגנון הנ”ל?

אשמח לשמוע דעתכן.

כחובבת דיוק לשוני, ופחות דקדוק…

תודה!

[רות רוט]

מה דעתך על “לו”?
המילה “לו” (או “אילו”) מבטאת תנאי בטל: תנאי שבלתי אפשרי שהוא יתקיים. “לו
הייתי בת של רוטשילד…”
אז ננסה לנסח כך:
לו מרשי היה חונה במשך רבע שעה רצופה בחניה אסורה, אכן היתה עילה לקנס.
(בהנחה שאת עורכת דין ויש לך מרשים ;))

[מירי]

קודם כל תודה!

ועניינית לגבי הפתרון המוצע –

“לו” זה בעצם קחת את המשפט ולנסח אותו על דרך השלילה

ויש לי עם זה 2 בעיות:

1. אני לא רוצה שבזיכרון של הקורא יישאר שהוא לא אמור לקבל קנס

ואם אני כותבת על דרך השלילה – אז קורא מרפרף עלול ליפול בזה ולהתפס למשפט שאומר שיש עילה לקנס

2. במקרה שלי, המשהו שמי שעושה אותו חשוף לסנקציות, הוא הרבה יותר מורכב וארוך מאשר חניה אסורה

וניסוח על דרך השלילה יהפוך את המשפט לזורם פחות

עוד רעיונות בעם?

[רות רוט]

סליחה על היותי המורה הרעה לדקדוק (ולתחביר):
מה זה “ככל ו”?