שיחה ממתינה. והפעם: סופר = מחנך. כן או לא?

[חיה ל.]

מממ…

לא הייתי מגדירה את הסופר כמחנך…

אם כבר כמשפיע דגול…

שהכל תלויים בו…

[ב ק]

ואני מתכבדת להיות הראשונה..

סופר לדעתי הוא בשום פנים וצורה לא מחנך

הדבר הכי גרוע שסופר יכול לעשות זה לחנך את צאן מרעיתו השותה בצמא מדבריו

זה יוצר דחייה עמוקה לקהל הקוראים ה’עמך’ הפשוטים. ושאם נהיה כנות, הסופר לא באמת בעמדת כוח למולם… וגם לא יותר טוב מהם…

וזה גם כמובן מעודד כל כך להמשיך לקרא מהיצירות שאותו אחד כותב…

בקיצור-

אם מישהי הצליחה לא להבין,

אני חושבת שזה זוועה שסופרות לוקחים לעצמם גם את תפקיד המורות…😜

[רבקה]

סופר הוא ”מעצב דעת הקהל” עולמי

אבל- מהדלת האחורית…

הדחייה שתמר מדברת עליה, לדעתי נוצרת כשהסופר בא כביכול ‘מלמעלה’, להרביץ מוסר בקוראים.

הכוח שלך כסופרת זה לבוא ממקום אנושי, ממקום מתמודד,

להלביש על הדמויות שלנו קשיים ולבטים שכולנו מתמודדות איתם,

להזדהות עם הכאב ולהוביל למקום גבוה…

[ולמי שמפקפקת, שאלה;

היית מוכנה שהבת שלך תיחשף לכל חומר קריאה, מכל סופרת על פני כדור הארץ?

לא, אה?

אז יש השפעה לכותבת או שאין? 🙂 ]

[כותבת בלילות]

לגבי ה’דחיה עמוקה ל’עמך הפשוטים’ – חולקת עלייך.

כל סופר יש קהל יעד, ואם, לדוג’, ה”עמך” ישנאו את מיה קינן (לשם הדוג’) בטענה שהיא מחנכת אותם, זה רק מבהיר את העניין.

סופר מחנך – צריך לדעת איך לחנך. וכשיש לו קהל יעד אין איסור בעניין, ואני אישית אוהבת את הרעיון (שוב, כשיודעים איך לעשות זאת).

[רות רוט]

חיה – מה ההבדל בין משפיע דגול למחנך?
תמר – באידיאל באמת סופר לא אמור לחנך, אבל האם בעצם מהותו הוא אינו מחנך? עצם
זה ששותים בצמא את דבריו… – זה לא הופך אותו לסוג של “משפיע” (כמו שחיה
הגדירה) או “מחנך לאומי” (כמו שההיסטוריה מגדירה) או פשוט ל- אדם שהכוח עלול
לעלות לו למוח?

[ב ק]

כל עוד זו מציאות שהוא בעצם מחנך אנשים-

מה יש לעשות

כי ספר בלי מסר, לא ספר…

אבל אם הוא בא באידיאל לחנך אנשים-

זה זוועה ספרותית

וכל עוד הספר נשאר ספר ולא מחנך את האנשים בכוח, ולא נגמר בשורות סיום חגיגיות ומחנכות להפליא,

זה בסדר

ולא צריך להגדיר את זה בתור ‘חינוך’.

[רות רוט]

אבל בעצם, זה חינוך.
וצריך לבחור את המחנכים הטובים ביותר…
מה אתן אומרות על זה?

[רחלי ש]

יש לנו נטייה תת מודעת לראות בסופר מחנך. ע”ע כל הדיונים שאנו מתפלספות עליהן לגבי סופרים, תובנות, דילמות שהם מעלים וכו’…. לפעמים אנו יכולים לצטט סופר בתור מאן דאמר באיזה נושא.

לדעתי למרות שכולנו אומרות שהסופר הוא לא מחנך, בסתר הלב כן מתייחסים אליו כאל מחנך או אדם מורם מעם וההתייחסות הזו לדעתי היא שלילית והרבה דברים גרועים קרו כתוצאה ממנה.

אין מה לייחס לסופר כוחות מיוחדים או על – אנושיים, או סמכות חינוכית או רוחנית. הוא בסה”כ בעל מקצוע ולא מעבר. אמנם חובתנו לבחור בספרים איכותיים כי כן עוברים אלינו התכנים שהסופר מכניס בספריו וידוע שספר שלילי גרוע יותר מרצח (הסופר והרוצח בגיהנום למי שלא מכירה.) אבל כמו שבוחרים בעל מקצוע איכותי לכל עבודת שירות שאנו צריכים, כך גם הסופר

לדעתי, עצם הדבר שחושבים להקביל בין סופר למחנך זה כבר מראה על תחילת ייחוס כוחות לסופרים שהתצואות לעיתים בעייתיות מאוד.

נ.ב. כסופרת שכותבת סיפורים ומשתדלת שהמסרים יהיו חדים ונוגעים אך יודעת שלא תמיד אני זוכה להיות בדרגה של הגיבורים שלי לצערי, מלחיץ אותי שמישהו בכלל הולך לייחס כוחות של חינוך….

[רחלי ציטרון- שטרן]

מדריכה בבתיה היא מחנכת?
לי הייתה כזאת, שמו’סים, דרשות לוהטות, חוצבות להבות, לא התחברנו
היו עוד מדריכות, מחנכות בנשמה
הן השאירו את החינוך בנשמה, אבל הוא פשוט נבע מכל מילה שלהן, הן נתנו לי המון
זו החכמה
להצליח
לחנך
בין המילים
אנחנו מחנכות, נרצה או לא
זה תפקידנו כסופרות!
בהצלחה לנו! ושנחנך לטוב!

[מירי]

מי שלא מושפעת בכלל-בכלל-בכלל ממה שהיא קוראת – שתקום!

כולנו מושפעים מהמילה הכתובה, וכפועל יוצא – כל סופר משפיע על הקוראים שלו

ולא כ”כ משנה אם הוא מתכוון לזה או לא

תפיסת העולם שלו, השפה, המושגים… כל אלה נכנסים לתוכן שהוא כותב, ומשפיעים על הקורא, גם העלילה עצמה חסרת כל תוכן / מסר

אפשר לקרוא לזה בצורה ישירה – מחנך (ולאו דווקא במובן החיובי)

ואפשר להשתמש בהגדרות יותר מחמיאות כמו: משפיע, מעצב דעת קהל וכו’

ככה או ככה – חד משמעית שיש לו השפעה עלינו

דוגמה?

שמה רגע בצד את התוכן, מתייחסת רק לשפה שבה בחר הכותב להשתמש.

לא רק אני פגשתי דיוורים לרשימות תפוצה בסגנון “מגניב” ו”סופר-מפנק” וכו’, נכון?

הראשונה שהעיזה היתה “גזעית” או בנוסח שמרני יותר – נועזת

אבל זה כבר מזמן הפך לחלק מהנורמה.

יש לי הרגשה שאם אני אראה יום אחד את ההיא שעומדת מאחורי ההפקות המגניבות האלה, אני אהיה מופתעת לראות שהיא אחת כזו שממש, אבל ממש לא הייתי מצפה ממנה להתנסח ככה בדיוור מקצועי

אין לי דרך אחרת להגדיר את זה חוץ מאשר ההשפעה של המילה הכתובה = הכותב, על הקוראים

וזו רק דוגמה טכנית—

[רחלי ש]

אבל את לא מכירה גם את המשבר ההפוך?

שאת רואה את הסופר ואת לא מאמינה שכך ניראית הדמות שאת כ” כ מקבלת ממנה ורואה אותה כמורת דרך?

אולי תפקיד הסופר הוא באמת לדעת שלכל מילה יש משמעות וכן להציע אמירה חינוכית או מוסרית לקהל

אבל התפקיד שלנו זה להתייחס לזה בעירבון מוגבל ולו בשביל בריאותנו הנפשית

חוץ ממסרים הספר גם מעניק לנו פנאי והנאה וכמו שאף פעם לא חשבתי שיוצרי הקלטות למיניהם ה מחנכים את הילדים שלי (למרות שאני מקפידה רק על שמע איכותי) או שמחברי משחקי הקופסא מעצבים את האישיות שלהם -זו לדעתי ההתייחסות הבוגרת של קורא לספר – חווית פני והנאה ששזורה במסרים חיוביים ולא סדנת חינוך חוויתית

אולי כסופר צריך לבוא ממקום של חינוך עקיף אבל זה כבר עניין אחר…

[מירי]

מכירה בהחלט

המשוואה סופר = מחנך לא אומרת שהספרים יעשו את העבודה במקומנו, או שקריאה = סדנת חינוך, כמו שהגדרת, אלא בדיוק להפך – לחדד לנו כמה כח יש לספר, ולהעיר את חוש הביקורת שלנו ביחס למה שאנחנו קוראים / מאפשרים לילדים שלנו לקרוא, מתוך הבנה שגם אם לא זו המטרה, עובדתית – זה משפיע

ייתכן שכשמבוגר קורא משהו, בעין ביקורתית, ו”בערבון מוגבל”, זה פחות ישפיע עליו

אבל:

א. אני לא באמת מאמינה שאפשר לשמוע משהו וממש ממש לא להיות מושפעים ממנו

(קראת משהו? זה נכנס. נחשפת למושגים שלא היית רוצה להיחשף אליהם? זה אל-חזור. אין דרך למחוק)

אולי מבוגר ביקורתי לא יאמץ תפיסות עולם של סופר שהוא קורא חומרים שלו, אבל השפעה בטוח שיש

ב. ביחס לילדים – זה הרבה הרבה יותר קריטי, כי חוש הביקורת והמסננות שלהם לא כ”כ מפותחים

תכלס – אנחנו לא קונים ספר כדי שיחנך את הילדים במקומנו, אבל חייבים להיות מודעים שהוא עשוי לעשות את זה בלי שנתכוון, ולאו דווקא בצורה שמתאימה לנו…

אם בחרנו ספר טוב, “עם אבא” – יכולים להיות לנו הרבה רווחים מעבר לחווית הקריאה, ואם בחרנו ספר בלי מידי לסנן – לקחנו סיכון גבוה

[משתמש לא ידוע]

מסכימה מאוד עם כל אלו שכתבו שלמילה יש השפעה. והשפעה חזקה מאוד. כמו שפרסומות משפיעות עלינו בצורה חזקה (אגב, כמה שהן חזקות יותר כך הסיכוי גובר) ולרוב זה באופן לא מודע.

אישית, אני רואה את זה כאחריות גדולה. לכתוב כמה שיותר מדויק, ולכוון לשם שמים. לפעמים דווקא האנשים ה”פשוטים” “והעממיים” כביכול, שבאים עם האמת שלהם- הם אלו שהכי חודרים לנו ללב, הרבה יותר ממחנכים דגולים ורמי מעלה.

למילה יש כוח. בעז”ה עם תפילה והשתדלות נכונה, אפשר לעשות איתה המון המון טוב!

[נעמה שרגא]

מסכימה חלקית… עתונאי יכול להשפיע יותר חזק ממחנך. המילים והמידע של כתבה
עיתונאית יכולים לעשות מהפכה של ממש.
סופר שכותב ספורת משפיע, אבל לא רואים את התוצאות מייד. דברים משפיעים
ומחלחלים לאט- לאט.

[שרית מדמוני]

בהחלט

סופר משפיע על קוראיו. גם אם הוא לא ראוי לחנך. הוא עלול להשפיע כמחנך לטוב ולרע.

לכן חשוב לסנן ספרים לי לעצמי, לילדיי כל זמן שאפשר ולפחות לחוות דעה במידה ויש הסתייגות. וכמובן לתלמידים.

תחת השם ספרות חרדית נכנסו הרבה סופרים וסופרות. ולעיתים דעותיהם לא מושלמות, או בעיתיות בכדי להעביר לקורא ידע ומחשבות. ולכן כדאי להתייחס לקריאת ספרים בהחלט כגורם מחנך ומשפיע לטוב ולרע.

[גולדי]

לטעמי כתיבה זה כוח ועוצמתי מאוד!

כולם צריכים לדעת את העובדה הזו…

הסופרים/ות- לזהירות כפולה ומכופלת בכל מילה

ולקוראים/ות- לזהירות בבחירה נכונה של מי שאתם מוכנים שישפיע עליכם בלי שתרגישו…

[שירה אלג'ם]

רק רוצה להוסיף לכל המילים החכמות פה את דברי הרב וולף:

ספר שהסופר שלא לא מניח תפילין, גם הספר לא מניח תפילין (משהו כזה, סליחה על חוסר הדיוק)

ואני חושב שחשוב מאוד לזכור את זה

אני באופן אישי לאחר שנחשפתי למידע מזעזע על אחד הסופרים /ות (בכוונה לא מזהה, כי לא רוצה שזה יהפוך לדיון פרסונלי) היותר מפורסמים בציבור, חשבתי שחובה להוציא את הספרים האלו מכל בית חרדי

[אילה]

סופרת-מחנכת

התפרצתם לדלת פתוחה,

הרבה זמן אני חושבת על כך

שלמרות שלא הכתרנו ,ראינו, בחרנו-

סופרים וסופרות

הופכים למחנכים ומחנכות

ומעצבים דעת קהל

ברצונם או שלא,

זה מה שקורה במקרים רבים.

ואולי זה הזמן לעורכות המגזינים ועורכי העיתונים:

סננו לנו את הסופרים והסופרות,

תבחרו רק בנקי והטהור ביותר

רק כאלה שהייתם רוצים שיחנכו ישירות את הילדים/ות שלכם,

ואתכם כמובן..

[בתא-ל טשיטיד מדריכה זוגית לכלות ונשים]

מסכימה עם כל מילה שלך- אילה,

נרצה או לא זו עובדה מוגמרת,

מורות משתמשות בסיפורים של סופרים וסופרות

להעביר מסר בצורה עוצמתית יותר,

מרצים משתמשים בדוגמאות שקראו בספרים

כדי לחדד רעיונות, ולתת להם תוקף (סוג של מאן דאמר…)

אולי המילה מחנך מרתיעה אבל ודאי וודאי שלמילה הכתובה יש כוח

אדיר והשפעה גדולה מאוד, לדעתי אפילו יותר מסרט,

סופר והוגה הוא ודאי משפיע אנחנו רואים את זה ב”ויקיפדיה”

או בספרי בביליוגרפיה שכתוב תאור על הדמות כתוב שם

שספריו / שיריו / דעותיו הפוליטיות היו מושפעות מהסופר…וכו’

כשאני ניגשת לכתוב משהו שיתפרסם אני נזהרת ביותר,

ובודקת מה הרגש/ החוויה / המחשבות כשעולים לי כשאני קוראת את מה שכתבתי

ולפעמים גם מעבירה למישהו שאני סומכת על היראת שמים שלו

שיבדוק אם המילים מדייקות ומכוונות- כי חוץ מהפאץ’ ליין הסופי

יש עוד עשרות מסרים סמויים ועקיפים

שצריך רגש חזק ועין ביקורתית כדי להרגיש אותם, ולבדוק שהם מתאימים לנו.

ותפילות אף פעם לא מיותרות כאן…

גם בלבחור ספרים בשביל עצמנו ובשביל הילדים שלנו שלא ננזק

וגם בלכתוב מסרים טובים ומדויקים לרצון ה’

[אהובה מליח]

בשיעור הראשון של הקורס שלי בספרות ילדים, אני מתיחסת תמיד לדברי הרמב”ם, שספר תורה שכתבו מין ישרף. ספר תורה?? הרי הוא רק העתיק, הו אלא הכניס את הדעות שלו. אלא גם כאשר אדם רק מעתיק הוא כניס את הדעות שלו ואת רוח הדברים שלו.

אם סופר הוא מחנך? יש בהם הרבה מאד מהדמיון.

אני כותבת את הדברים ככותבת, כקוראת מושבעת וכביבליותרפיסטית. למילה הכתובה יש כוח מרפא עצום וכמו כל משהו חיובי יש גם משהו שלילי. בכוח של מילים להרוס ולקלקל בדיוק כמו שבכוחן לבנות ולרפא.

אולי הייתי מכנה את הסופר משפיע או מעצב דעת קהל. המילה מחנך היא אולי יומרנית מידי, למרות שבכל מקרה יש לו בהחלט השפעה של הקוראים שלו.

זו הסיבה שאנחנו כל כך נזהרים בתכנים ובמי שכתב אותם.

לצערי, פעמים רבות הספרות החרדית מטשטשת את הגבול בין סופר למחנך, וספרים הפכו להיות לספרי מוסר גם ברובד הסמוי. כביכול אדם / ילד חייב (!!) לצאת מהספר הזה עם מסר באופן ברור. פעמים רבות הדבר פוגע בעלילה, כי העלילה משרתת את המסר ולא המסר משרת את העלילה.

המסר אמורל היות שזור באופן מושלם בעלילה, אין לומר את המסר כביכול “זת ישראל זכרי…”. כבר קראתי ספרים שרק הניסוח הזה היה חסר, העלילה היתה בדיוק המשפט הזה.

כך שיש פעמים שלכתיבה יש את האומנות לכשעצמה ולא רק משהו שבא לומר משפט כמו: אחרי הספר שלי תצאו מחונכים יותר.

אני מקווה מאד שאני ברורה, כי אני כותבת ממש בזהירות, זו אחת הסיבות שקשה לי מאד בקריאה של הספרות שלנו, לא נעים לומר.

[פנינה ליכט]

מסכימה איתכן שספר בא להעביר את הקורא חוייה. הוא לא לקח אותו כי המסילת ישרים בבית היה בשימוש של מישהו אחר אז הוא חיפש משהו במקום 🙂

מצד שני, אנחנו לא מדברות על ספרות במבט עולמי. אנחנו מדברות על ספרות של ציבור שמור, ערכי, שרוצה להתקדם, ספר שאין לו שום מסר – לא יתן חויה. (מכירות ספרים כאלו? שאת סוגרת את הספר ואומרת – טוב, נו, ו-?), הקוראים מצפים ממך שתגידי להם משהו.

כולם מסכימים שאין עלילה בלי קונפליקט, נכון? לא מבחינה רוחנית, מצד חויית קריאה.

השאלה היא מה מספיק חוייתי בשביל כל ציבור קוראים.

ילד בן 5 יכול להסתפק בחויה ברמת ה”רותי הולכת לאיבוד”.

ילדה בת עשר תרצה תהליך ברמה גבוהה יותר.

קוראת בת 20 צריכה חומר משובח מספיק, ולדעתי (לא מדברת על ציבור הבנים.. :)) לא יספיק לה רק לקרוא על גיבור על שמצליח להכניע את כל סוכני המדינות הזרות ולחזור לחוף מבטחים. היא תרצה משהו מעבר. לא כי היא מחפשת לגדול ולהתקדם, היא פשוט רוצה להנות מחוייה, וסתם עלילה שטוחה לא תספק לה חוויה.

מסר לא צריך להיות רק רוחני. מחנכים מחנכים גם לשבת ישר ולא להצביע על אנשים ברחוב :), הוא פשוט צריך להיות. ספר שאין לו אמירה מסוימת לומר לציבור הקוראים, לא יעניין אותם.

כמובן, אלף פעמים כמובן, שצריך לדעת איך לומר כל דבר. אני צריכה לצאת מנקודת הנחה שהבנאדם המסכן לא חיפש שיעור מוסר אלא חויה, רק שכבנאדם ברמה – הוא לא יוכל לקבל את החוייה הזו בלי לקבל איזשהו ערך ברמה.

מה שכן – לשים לב שהמסר לא משמש לי כתחליף לעלילה. פעם שמעתי מסופרת ידועה מאוד שבציבור החרדי יוצאים ספרים ברמת ספרות נמוכה מאוד, כי המסר מחפה על זה שבעצם לא ידעתי לכתוב. מסכימה איתה בכל לב:) הרבה יותר קל לנו למצוא לגיבור קונפליקטים והתנגשויות כשהוא חי עם הלכות וערכים מאשר לאיזשהו פרא אדם עם אפס מוסריות…

ומכירה עשרות ספרים כאלו 🙁

אבל זה כבר מזמן חשבתי, שלא הגיוני להגדיר כל מי שיש לה מקלדת וחתימה על סיפור מסוים בתור סופרת. אולי כותבת, אולי משתפת בהגיגים אישיים. אולי מטפלת רגשית על הנייר. מה הקשר סופרת? סופרת זה הרבה מעבר לאותיות מוקלדות על דף…

אז לא, אלו שכותבים לך “בת ישראל זכרי” (אפשר לכתוב את זה באותיות אחרות, ב500 עמודים) הם פשוט לא סופרים. אין מה להיבהל. אולי מחנכים (אהממ… אני מעדיפה מחנכים ישירים פחות:)), אבל פשוט לא נכנסים להגדרה של סופרים.

הדיון מתחיל רק בין אלו שהם באמת סופרים, באמת באו לתת חוייה ברמה גבוהה.

לדעתי ברור שהם מחנכים. הם חייבים להיות. יש להם קהל, יש להם כוח ביד, יש להם רמה.

מחכים להם.

[א ק]

ספר זה חינוך, זה ברור, ומכל אלו שמביעות את דעתם בצורה זו או אחרת לא מצאתי מישהי שמכחישה את זה.

אותי יותר מענין איך הסופרים נהיים בשלוק יועצים ופסיכולוגים.

יש הסבר לתופעה המענינת הזו?

[צפורה סולוביציק | מוטעם – תוכן מותאם בטעם משובח]

🙂

זה פשוט ענין של אופנה, לדעתי הענייה.

שלמרבה הפליאה, גם בספרות היא קיימת.

לפעמים הולך לכתוב מתפייט ארוך ומייגע,

לפעמים סיפורים קצרים

לפעמים ספר שכולו מכתבים

ובכמה שנים האחרונות – האמת שזה די יצא כבר – יש מודה כזו לכתוב ספר טיפולי.

[תמר כהן]

לא כל ספר הוא ספר מוסר. בעיניי ההגדרה ממש לא נכונה.
ספר זו יצירה, אומנות, התפייטות איך שלא תקראו לזה,
כמו שציור מביע רעיון,
וכשם שמוזיקה מביעה מסר או מביעה מטרה כלשהי.
המסר בסיפור הוא הרכב עליו נוסעת העלילה, הסיפור צריך מטרה כלשהי שתיתן מסגרת
וצורך למסע אליו יוצא גיבור.
אם יש סופרות שלוקחות חזק ורחוק את הכלי שיש להן בידיים זה כבר עניין אישי,
אבל ברור שזו לא המטרה- ‘לחנך את הקוראים הלא מחונכים’.
המטרה היא ליצור אצל הקורא חוית קריאה, זו המטרה הראשונית.
שוב- מסר זו מטרה אחרת שתיצוק תוכן וסדר.
זה כמו שבמסלול הליכה כולן שואלות נו- אז מה יש בסוף,
אם תגידי להן אין כלום, העיקר ההליכה. הן תתאכזבנה בדרך כלל.
אם תגידו להן- מגיעים בסוף המסלול- למפעל שוקולד, או למצפה עם נוף מטריף- אז
יהיה להן את ההרגשה שיש מטרה וזה אחרת.
קיצור מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי.
כמובן- שספר טוב כן מצליח לגעת לקורא באיזה נקודה פנימית, אבל לא מוסר או
פסיכולוגיה, רחוק מאוד.
תודה על הדיון.

[שולמית כהן]

מסכימה מאוד עם זה שמילים משפיעות על מי שקורא אותן, (וככל שהיצירה משובחת יותר כך היא משפיעה יותר לעומק לדעתי…) ולכן צריך תשומת לב, מה או את מי אנחנו קוראים..

אבל— מראש, לפחות בתור אדם מבוגר, אני קוראת בראש ביקורתי שמודע לכך שהסופרת או הסופר הם בני אדם כמוני כמוכם, ואני יכולה להסכים או לא להסכים עם התובנות והמסרים השזורים בספר (בשונה לדוגמא מאדם שמציג את עצמו כרב שאז המסננים וחוש הביקורת אולי יותר רדומים… או להבדיל איש מקצוע שנותן הרצאה על התחום המקצועי שלו…)

[צפורה סולוביציק | מוטעם – תוכן מותאם בטעם משובח]

חושבת שכולכן כתבתן כאן את אותו הדבר בגדול:

סופר הוא מחנך(מחנך – שם עצם, מורה דרך, אחראי על החינוך וכו’), אבל הוא לא מחנך (מחנך – פועל אמצעי, הווה, עושה פעולת חינוך)

זאת אומרת – ברור שסופר הוא בעצם מחנך ומשפיע ולכן חשוב לבחור מחנכים טובים וגם להיזהר מהשפעה לא טובה

יחד עם זאת, אסור לסופר להתיימר לחנך ולשפוט, להטיף ולהעביר מוסר.

ספר מחנך – עושה את ההפך ממה שהתכוון הסופר לעשות.