כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שנהנית לקרוא ולהגיב לקטעים כתובים, ולדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילה:
- Organized by
-
-
שיחה ממתינה 👁🗨 אין להם שיעור
-
שיחה ממתינה 👁🗨 אין להם שיעור
-
מוסיפה על התגובה שלי למעלה,
הרפתקנות בספרים לא חייבת להיות הרסנית.
אם לא נדבר על תמונות קיצוניות ועל דברים בוטים מדיי, לדעתי אין שום בעיה שילד יקרא איך תפסו את אייכמן ויקבל קצת מושגים. גם אנחנו מקבלות מושגים ורובנו קיבלנו אותם גם בגיל צעיר, וב”ה אנחנו בסדר.
צריך לא לשכוח גם שילדים ונוער הם מאוד מאוד סקרנים, ואין מה לנסות לסגור להם עיניים ואוזניים.
גם צריך לקחת בחשבון שכשילד מסתקרן ומנסים לסגור אותו, הוא עלול לחפש במקומות אחרים..אם יש ספרי קומיקס חרדיים קצת הרפתקניים, אולי יותר מדיי לטעמך, זה לא בהכרח רע לילד,
וכמובן שכל מקרה וספר לגופו
ואגב, לטעמי ספר עם אנשי מוסד והרפתקאות כאלה הרבה פחות גרוע ומסוכן לתודעה של הילד מספר “תמים” עם סיטואציות משפחתיות נחמדות שפעם אחת שם הילדה מתחצפת לאמא.
למסרים עקיפים יש משקל גדול מאוד.
-
תחשבו על זה –
ילד טהור יושב בחיידר מול גמרא. קורא שורה. קורא שוב. מתאמץ להבין, מתאמן על הדרך הקשה של צעד אחר צעד.
חוזר הביתה. אוכל, משחק קצת, רוכב על אופניים…
ואז הוא מתיישב על קומיקס, ומה הוא רואה שם?
בחור ישיבה (כדי שזה יהיה חינוכי, כמובן) נאלץ בעל כורחו (כנ”ל), להתגייס למוסד או משהו זכה בשל מוחו הגאון או כשרונותיו הנדירים.
ושם – הוא פועל בתכסיסים מבריקים, משתמש בטכנולוגיות חדשניות, מגיע למקומות הזויים, מפתח מהלכים מטורפים.
הוא מקבל תשואות לכל אורך הדרך, הציורים מלאי צבע (ואש, ויריות, ודם)
אה… טוב, כמובן שבעמוד האחרון הוא אומר לכל נשיאי העולם שהוא לא צריך את הכבוד, הוא רק רצה להציל את עם ישראל ושמח לעזור, אבל כמובן שהכייייי שמח וטוב זה עם התורה…
נהדר, מצאנו מסר!
אחרי לילה גדוש בחלומות סוערים על פצצות ורובי לייזר – קם הילד הטהור והולך לחיידר.
ופתאום – צריך לשבת… ולהקשיב.. ולהתרכז בגמרא. ולא הכל מובן. כלום לא מובן ברגע הראשון! צריך להעמיק, ולהעמיק עוד. ואם לא הבנת – אל תעבור הלאה, תיאר באותה שורה. תחזור עליה שוב. ושוב.
למה צריך להתאמץ כל כך? יש דרכים הרבה יותר קלות!
ואז הילד בוהה באויר, או מדפדף הלאה בלי באמת להבין. בשולי מחברתו הוא מצייר מסתערבים רעולי פנים, ובסתר ליבו מדמיין בערגה – ‘הלוואי שגם אותי המוסד יחטוף- – – -‘
*
נכון, זה לא כל כך ישיר
אבל זה לאט לאט קורה… ודמויות שדומות באופן מטריד מידי לגיבורי על גויים (בסדר, חוץ מהפאות והכובע)
כובשות בסערה את לבם של ילדינו.
-
יש הבדל גדול בין ספרי הרפתקאות ככל שיהיו למסרים מעוותים,
ספרי הרפתקאות זה תלוי בסוג ואופי הילד (והאמא…) יש ילדים שחייבים ספרי הרפתקאות ואפילו יש כאלו שחייבים ספרי שואה וכו’
אבל- יש ספרים עם מסרים לא חינוכיים שזה יכול להמצא בכל ספר ובכל נושא שהוא,
יכול להיות ספרי הרפתקאות שיש בו משרים חינוכיים ויכול להיות אפילו ספר על בית המקדש אבל עם מסרים שליליים,
אני חושבת שתפקיד שלנו כאמא להחליט מה הגבול אצלינו בבית איזה סופרים לא קוראים,
כשאני הייתי ילדה- אבא שלי לא הסכים לקרוא סופר מסויים כי ילד לא צריך לחשוב שילד גיבור הוא זהשהציל את אח שלו מתוך האש או ילד שדיבר עם משטרה והציל את השכנים….
אבל פשוט להיות ערניים איזה סופרים וסופרות יראי שמיים וככה לא צריך לעבור על כל ספר…
ונתפלל שאנחנו עושים את שלנו וה’ יעשה את השאר….
-
אני חושבת שמה שהיום מאד השתנה וזה כל כך עצוב
זה המילים הסלנגיות שנכנסו
לא זוכרת את המילה שהפריעה לי נורא, אבל זו היתה מילה ממש לא מהציבור שלנו שככה נכתבה בספר של סופרת מוכרת
למה? למה אנחנו צריכות להכניס לעצמנו את המילים האלו?
אפילו המילה מבאס בעיני לא אמורה להכתב בספר
וזה הזוי השינוי שקרה בכמה שנים האחרונות
קראתי ספר של סופרת מוכרת וידועה שקראתי את הספרים הקודמים שלה
ופתאום קראתי ספר מהשנה שנתיים האחרונות – ונאלמתי דום מול הרמה שירדה לרצפה והכתיבה וכל המסר
פשוט הייתי באלם! (הא’ בכוונה)
וכל הספרים שכתוב עליהם לנשואות בלבד או למבוגרים
מצחיק בקושי….. כל הילדים והבחורות רצות לקנות אותם
הנושאים היום נפרצו מאד מאד ברמה שלא תיאמן…..
-
אני חושבת שיש הרבה בעיתיות בחלק נכבד בספרים של היום,
כמו שרשמו כאן:
נושאים שהשתיקה יפה להן או שלא עושה טוב שמפיצים אותם ברבים,
קומיקס (לא מדברת על קומיקס סבא או על רבנים, תבדקו רק פעם אחת כמה שטויות רשומות בדף אחד של קומיקס!!!)
סופרים שנקראים חרדים אך הם לא בעלי יראת שמים – שהמסרים שלהם הגלויים והסמויים בעיתיים
ספרי מתח ועלילה קיצוניים – כמו רצח מתח קיצוני ועלילות לא הגיוניות
עצם זה שספר נגיש בכל מקום (שכנים / עיתונים וכו..) ולא מתאים לכל גיל ולכל אחד.
ברור שב”ה יש גם המון ספרים טובים ואיכותיים מלא מתיקות של תום ויראת שמים, כן גם ספרים עם עלילה.
אני חושבת שלילדים טוב לקרוא ספרים (איכותיים!!!) וזה תעסוקה מצויינת ומעשיר אותם,
א- ב- ל!!!!
זה גם לצד השני ספר לא טוב יכול להרוס נפש של ילד / אדם , ואין בזה שום גוזמה,
אני חושבת שחייבים להכיר בעובדה הזו,
כמו שברור לכל אימא שהיא צריכה להזהיר את הילד שלה לא ללכת עם כל אדם ברחוב, ככה חייבים להזהיר ולבדוק שילד לא מושפע מכל סופר…
ואם תרצו זה הבעיה העיקרית באינטרנט והאייפונים שכל אחד יכול להשפיע על השני (בין אם זה ילד ובין אם זה מבוגר) בלי שום בקרה וסינון, אותו דבר גם בספרים, כמה אנשים יצאו לתרבות רעה בגלל ספרי מינות בדורות הקודמים? למה לב לאחים מתאמצים לכלות את כל החוברות שהמסיונריים מפיצים ? כי זה מחלחל לנפש.
זה החובה שלנו כיהודים לסנן לנו ולילדים שלנו את מה שאנחנו מכניסים פנימה לנשמה.
ולצערינו השוק הזה פרוץ מאוד מאוד היום בלי השוואה למה שהיה פעם.
(דרך אגב ספרי הגויים שהיו בזמני בסמינר – אחרי צנזורה, היו יותר טובים מספרים בעייתים של סופרים “חרדים” של היום, כי לא היה שם כזה רוע ושחיתות וכן היה ברור שזה ספר גוי ולא דרך חיינו)
-
יש מספר ספרים בשוק של סופרות מאד, מאד מוערצות ונחשבות, אתן יודעות למה זה קרה להן ואיך הן הגיעו לפסגה?, עד לפני כמה שנים הן לא ידעו איך נראה ספר…, מה שקרה, הן פשוט התחילו לדבר על דברים שעד אתמול בציבור החרדי לא דיברו על זה, אלה רק בחדרי חדרים, הנוער שלנו שותה בצמא כל בדל מידע, לא בעייתי מי יודע מה, רק גירושין ובעיות שלום ביית ועוד על זו הדרך…, אני רואה בסופרות דנן, פורצות גדר לנושאים שהשתיקה הייתה יפה להן, עוד לדוגמא: נוער נושר, וכל תהליך הנשירה, נכון, וודאי, בסוף הגיבורה גם חזרה, אבל הלגיטימציה שניתנה והבמה המכובדת שנוצרה… אלו דברים שאנחנו לא יכולים להצביע במדויק, “הנה, כאן הבעיה” אלה זה מסרים דקיקים כחוט השערה שעוברים הישר לתת מודע של הצעירים שלנו, שמקבלים ומאכסנים את החומר בחפץ לב…, בספר הבא שהילד שלך קורה, תראי שזה לא תכנים שאת לא היית מדברת איתו עליהם, ואולי נעלה דרגה?, בשולחן שבת, הייתם מדברים על הנושאים שכתובים בספרים האפורים?, תחשבו על זה, ספר זה לא סתם סיפור ילדים, ספר זה אחד ממעצבי הנפש העדינה של ילדינו!!!
-
כשאני קוראת את הדיון והתגובות השונות בנושא, זה נע פחות או יותר בטווח שבין “גרוע מאוד” לבין “מה רע”
ואני מרשה לעצמי לשאול שאלה אחרת – “מה טוב”?
נניח שצודקות אלו שאומרות שלא יקרה כלום למי שיקרא על נושאים מסויימים / מתח היסטרי / קומיקס / …
אבל משהו טוב כן יצא מזה?
חווית קריאה זה משהו טוב וחיובי, ולכן פעם קראו גם ספרות גויית בצורה מבוקרת, אבל היום יש כל כך הרבה ספרים שבהחלט יכול לצאת הרבה טוב מלקרוא אותם, אז למה לתת מקום לספרים שהם רק “לא מזיקים”? (במיוחד שה’לא מזיק’ הזה שנוי במחלוקת רצינית, ומאוד מאוד תלוי מי קורא ומתי וכו’…)
-
כל מילה!
-
-
רחלי
סופרת נחשבת כותבת ספור לפי נושא שהעיתון דורש ממנה
זה לא שהיא כותבת ומגישה לעיתון לבחירה
זה המגזין שבחר נושא שיעלה לו את הריטינג…
אבל קחי את חוה רוזנברג שבשמה הבדוי היא תמר נון
היא גם כותבת על נושאים רגישים והיא סופרת מפעם!
-
על נושאים רגישים אפשר לכתוב ברגישות.
יש ספרים שהנושא הרגיש מוטח בפנים בצורה בלתי מבוקרת…
וכמה עגום – מאוד אטרקטיבית ומלהיבה. בום, מפוצצים קירות! מעיזים! מספרים סיפורי קיצון! בעיות נפשיות ואישיותיות מתחבאות מאחורי כל שטיח, שדים מגיחים מאחורי המקרר….
וכשזה כתוב ככה – בצורה צבעונית, עלילתית וחושפת חושפת – זה סותר את הרגישות ופוגם בה (וגם גורם להרבה נערות ממש צעירות לקרוא ספרים לא תואמי גיל…)
הסיפורים של ‘תמר נון’ כתובים בצורה נעימה ובתוך גבול הטעם הטוב
ובאמת נראה לי שהסיפורים שלה לא מעניינים נערות צעירות
מה יש לילדונת בת 15 לחפש בסיפור על נושא שלא קשור לעולמה ולא מפוצץ שום קיר?
-
בא נשמור על רמה גבוהה,
וננסה לדון בנושא עצמו בלי שמות של סופרות,🤐
זה גם יכול לגלוש לדיבורים אסורים…
-
-
עוד נקודה בקשר לנושאים שעליהם כותבים –
יותר מידי הרבה ספרים מבוססים על מציאות חיים שאנחנו מתנגדים לה
יצא לי לקרוא ספרים שהגבורים שלהם, ללא יוצא מן הכלל, אינם שומרי מצוות, ומתנהגים כמו כאלה שאינם שומרי מצוות, איפשהו לקראת הסוף מישו שם חזר בתשובה ו”גייר” את הספר
אבל כל האקשן והמתח ממש לא היו שם
ואני שואלת את עצמי למה? אנחנו כל כך שומרים על הילדים שלנו ולא רוצים לחשוף אותם לתרבות האחרת
אז בספר פתאום זה כן טוב?
כנ”ל לגבי סיפורי צבא-מוסד ושות’. אנחנו כמגזר מתנגדים באופן מאוד נחרץ לכל צורת ההתנהלות של הגופים האלה, אז למה הם אמורים לככב בדמיונות של הילדים?
ואם רקע חרדי לא יכול להתאים לעלילה של הסיפור, אז הגיוני מאוד שגם העלילה עצמה לא מתאימה לנו…
-
היי.
מירי, מה שאמרת שבעבר היו קוראים ספרות גויית מבוקרת, אכן. צודקת. אבל בזמנו ידעו שחובה!!! לבדוק כל אות ותג, ידעו מהי הסכנה והכירו בה!, היום המודעות לבקרת ספרים קטנה משמעותית, כי הרי כולנו חרדים… ולגבי חווה רוזנברג, א, נמנעתי בכוונה מכתיבת שמות כדי להתרחק אפילו מאבק לשון הרע…, אבל באמת יש סופרות שמיטיבות לכתוב בצורה לא בוטה, ולא פותחת ומחטטת מדי…, לעומת הסופרות שמהסיבה הנ”ל לא אכתוב את שמן, כותבות, פותחות, מתארות תהליכים וכו’, וכו’.
-
ברור שבדקו כל מילה!
הבעיה התחילה כשהפסיקו לבדוק…
-
-
זה נכון שהיו מבצעים בדיקה מעמיקה יותר על ספרים
אבל בתכלס הבינו שהיא אפשר לקחת מהנוער את העלילות שמסעירות לו את הדמיון
ודאי שצריך לבדוק כל ספר לגופו
אבל אי אפשר לקחת סגנון עלילה מסוים ולפסול אותו כי זה מלהיב מידי
-
???. מי אמר??? חוצמיזה… יש דרכים כשרות יותר להסעיר לנוער שלנו את הדמיון.
-
אני רק רוצה להוסיף על הקומיקסים,
קומיקסים על סיפורי חז״ל ולפעמים גם על גדולי ישראל
לדעתי, יותר גרוע מסיפורי מתח מדומינים של סופרת אלמונית,
שיתפה אותי מחנכת בכיתה ח׳ בביה״ס,
שבנות התווכחו איתה על מה שאמר הכלי יקר בחומש, בטענה ש:״בקומיקס כתוב אחרת!!!״
מי אמר שעדיף מציאות מסולפת על פני דמיון מופרע?
אם שואלים אותי, עדיף שילד יקרא סיפור מדומין וידע שזה שטויות ולא אמיתי ושהתרחש רק בדמיונה של הסופרת,
מאשר שיקבל תמונה מסולפת על גדולי ישראל או חמור מזה, על סיפורי התורה ועל סיפורי חז״ל ה״י.
-
את צודקת, שרה.
אם זה מסולף.אך לדעתי ניתן להוציא ספרים, ואפילו ספרי קומיקס,
המעניקים ידע תורני נכון ומדוייק.
מה העניין לסלף?
-
-
אין עניין לסלף, רק המציאות בשטח, שהסופרים שלנו לא תמיד טורחים ובודקים עד לקוצו של יוד את דיוקו וכוונתו של רש”י ורמב”ם, אלה מתבססים על מה שהגננת לימדה בגיל שלוש…
-
רחל, מסכימה איתך,
לא הכוונה סילופים ממש,
מספיק ״רק״ חוסר דיוק במקומות קריטיים…
-
ובנוסף, אם כבר בעניין הקומיקסים, כל העניין הזה שמציירים את דוד המלך… במלחמת גוליית…, מי התיר לצייר את דמויות ההוד שלנו מהתנ”ך?, ועוד הילדים שלנו בטוחים, שכך היה נראה… והמילים הכוחניות יחד עם הדמויות…. מצטיירים לילדים כעוד חייל מאומן… ח”ו
-
בקשר לקומיקסים אז-
יש וכן יש קומיקסים טובים ומצוינים ולא צריך להגזים,
נכון שבקומיקסים על גדולי ישראל יש בעיה של ציור שלהם,
אבל!!!!
יש גם כאלו של סופרים מצוינים
שגם כותבים לך מקורות על כל סיפור,
ואם התווכחו עם מורה על הכלי יקר זה הגיוני!!
כי יש ההמון מדרשים ומפרשים אחרים,
ואולי ההוא של הקומיקס ההסתכל על מפרש אחר,
וגם כותבים לילדים בתחילת הספר על זה שהציורים לא משקפים באמת את דמותם של גדולי ישראל.
ואם דיברת על ספר שרואים בו את דוד המלך כמו חייל מאומן בטוחני שהוא לא של סופר חרדי בכלל!
ושוב אני חושבת שבעצם הקומיקס אין בעיה!!!
אלה רק בתוכן!!!!
ועל זה כל אמא ואבא מופקדים להחליט מה מתאים לילדים שלהם לקרוא,
ולבקר את מה שהם קוראים!!
ולפעמים קומיקס הוא יותר טוב מספר קריאה-
כי הוא גורם לילדים שלא אוהבים לקרוא כן לשבת ולקרוא,
ולהעשיר את עצמם.
-
מאד עוזר שכותבים שהציורים לא משקפים את דמותם האמתית של גדולי ישראל…, הילדים שלנו פשוט קוראים את השורה הזו ומתייחסים אליה…
-
משום מה הדיון עושה רושם של – אי אפשר ספרים בלי רע אז בוא נלך על נרע במיעוטו,
חבל,
יש היום הרבה בעיות בספרות ה”חרדית”
אבל יש גם הרבה מאוד ספרים איכותיים שתורמים לילדים – מכל הסוגים ובמינים,
פשוט חבל להתפשר, אפשר למצוא הכל בכל מכל – אבל טוב איכותי תורם ומרומם, למה להתפשר על הזול וההרסני??
-
אולי כי זה בד”כ מה שהילדים נמשכים אליו?
-
דבורי צודקת בהחלט, באמת יש המון ספרות טובה ואיכותית, אבל בואו ונהיה מודעים לרעים… שלא חסרים…, נדע שלא כל ספר שמגיע מספריה שכונתית, הוא אכן מתאים וראוי…, ולא שולחים ילד לבד לקנות לעצמו ספר מתנה על מבחן מוצלח… כי כמו שחוי אומרת, הם נמשכים ל…, ופשוט נדע במקום הכי קדמי במח שכל ספר, לא חשוב מי כתב אותו, חייב לעבור ביקורת רוחנית, שלנו, ההורים.
-
ברגע שספר לא איכותי מבחינה רוחנית
לא יהיה רב מכר
כי אנחנו ההורים לא נאפשר שישימו אותו בספריה
נוציא עליהם שם שהם לא מתאימים לחינוך הטהור וכו
הם לא יכתבו!
הוצאות כתיבת ספר הן כל כך רבות ,שזה לא שווה לכתוב משהו שאולי יהיה על זה ביקורת
וישאר על המדפים
-
לא מדויק
יש כמה סופרות שכותבות מדהים (בלי לכתוב שמות…)
והספרים שלהם רבי מכר
אבל זה ידוע שיש עליהם המוןן ביקורת
ויש הרבה אנשים שלא קוראים אותם
-
אם הם רבי מכר אז כנראה הציבור שכן קונה וקורא גדול יותר מזה שלא…
-
וזה חבל ועצוב, מירי, שהציבור כ”כ לא מודע לבעיית הספרות החרדית וכ”כ נופלוים בזה
-
מסכימה לגמרי!
-
-
-
-
אושרת,
רעיונית את צודקת
אבל מה לעשות שלעולם לוקח הרבה זמן בדרך אל תיקונו…
ועד אז, הספרים האלו יהיו רבי מכר. והאחריות תהיה עלינו.
מעלה נקודה קטנה שפחות עלתה פה –
כתבו הרבה וכתבו נכון כמה חשוב לשמור על הילדים, כמה משפיע עליהם מה שהם קוראים.
רוצה להוסיף, שלא פחות חשוב לשמור על עצמינו, האימהות שלהם או האימהות שבדרך
גם בספרים, העיתונים והטורים שאנחנו קוראות יש מסרים בלי סוף. ולא כולם חיוביים… המון דעות אישיות של הסופרות נכנסות בתוך השורות וביניהן,
ודווקא לסופרות למבוגרים יש נטיה לחפש את הנושאים הסנסציוניים, את הדבר שעדיין אף אחד לא חשב או לא העז לכתוב עליו… כדי להיות ייחודית, ולקבל איזו שהיא בלעדיות בשוק הרווי. בריא לנו לקרוא את כל זה? חוש הביקורת שלנו מספיק מפותח וערני לסנן?
וגם אם אין מסרים שליליים – לנו כן נכון להיות מוצפות בהגזמה בנושאים של טיפול, בעיות נפש, זוגיות, מחלות? עושה לנו טוב לעסוק ולהעלות אותם למודעות שוב ושוב? וכמובן, כשמדובר בסיפור ולא במציאות – המצבים יהיו צבעוניים ודמרטיים הרבה יותר מאשר במציאות.
לנו כן נכון לקרוא את כל זה?…
-
בואי נגיד שלקרוא את כל המידע הזה
זה בשביל להבין מה עובר על השני…
כמה פעמים אנחנו חיים בתוך הבועה של עצמנו
מכירים רק צד אחד של העולם
ובטוחים שהשני הוא בעיתי/עוף מוזר או לא נורמלי עם חותמת
ובאה כתבה אחת ושמה זרקורים על תסמינים מסוימים
ופוקחת לנו את העיניים להבין מה עובר על השני ולפעמים גם לסייע?
אני כותבת את זה בתור בן אדם שיודע יותר ממה שהוא צריך לדעת
אבל הרבה פעמים עזרתי לאחרים בזכות הידע שלי
וכן הוא הרבה פעמים הגיע ממאמרים בעיתון…
Log in to reply.
