שיחה ממתינה 👁‍🗨 אין להם שיעור

[רות רוט]

אני עוקבת בענין רב אחרי התגובות, כל אחת ואחת שווה קריאה!
אני רוצה להתייחס קצת לזווית הספרותית: כל הספרות הטיפולית וה”צהובה” (מה
שנקרא, צבעוני), כל הספרות שפותחת נושאים שלא אמורים לפתוח ללא בקרה – היא
בעייתיצ מאוד מבחינה ספרותית.
(לדעתי, כמובן! ואשמח לקרוא את דעתכן).
ולמה?
1. היום קהל הקוראים רדוד ושטחי, ואין מספיק קוראים עם עומק שיודעים ליהנות
ממשחקי מילים, ניסוחים ותיאורים. היום מקובלת הכתיבה ‘הזורמת’, ו(כמעט) כל אחת
שיודעת להקליד ויש לה איפה לפרסם, מפרסמת. בעבר דנו על זה בענין השירה, אבל זה
נכון לא פחות לגבי הספרות. יש אומנם כותבות טובות, אבל באחוזים הן הרבה פחות
ממה שהיה בעבר.
2. הספרות הישנה – הגויית – היתה ספרות. היה מה לנתח, מכל הבחינות: מבחינת
לשון ותחביר, מבחינת תוכן, מבחינת מבנה עלילתי, מבחינת הבעת רגשות ועוד ועוד.
היום חלק גדול מרבי המכר נוגעים בנושאים שמעניין לדבר עליהם, לטחון אותם,
ולהכיר אותם. ומבחינה ספרותית, הספרות הזו מורידה מאוד את הרמה הספרותית.
(האם החשיפה לתחום הנפש, הרגש והבעייתיות – היא טובה או רעה? – זה נושא לדיון
אחר, שמקומו בקהילת הטיפול.)
בלי להזכיר שמות של סופרות, אני מסתכלת על ספרים חרדיים ישנים, שנגעו בכל מיני
נושאים מאוד פשוטים ובנאליים, והיו כתובים בצורה יפה, מעניינת ומרתקת!
היום כבר מיצו את הכל… אז מחפשים נושאים חדשים. לכן גם כל כך רווחות היום
האלגוריות. זהו ז’אנר חדש יחסית, שעדיין לא מיצו בו את האפשרויות הנורמליות
והטובות. אבל איך שאני רואה, עוד כמה שנים (ואולי כבר היום?) תהיינה אלגוריות
גרועות מאוד!!! מכל בחינה שהיא. שיכתבו על ידי סופרים חרדים, כן.
ולדעתי, ספר שהפך להיות ‘רב מכר’ – לרוב, זה לא בגלל העומק שבו… בלשון המעטה.
ובמיוחד כשאני שומעת תלמידות טיפשות, סליחה על הביטוי, שתהליכי החשיבה שלהן
לקויים והן חסרות היגיון מחשבתי – נהנות מאוד מספר מסוים, בגלל הניסוחים
והעומק והתובנות לחיים וכו’… – לא מכירה את הסופרת, אבל ברור לי שהיא לא
מאלה שהייתי רוצה להיות חברה שלהן. תת-רמה!
וסליחה על הניסוח הקוטל. יש כאלה דברים. ואולי על זה נאמר “ואיש לפי מהללו”.

[שרה]

רות, אז מה אפשר לעשות? שנפסיק לכתוב?….

שואלת באמת. המצב היום שהשוק רווי. אין נושא שלא כתבו עליו.

אם היום יצא ספר על נושא פשוט ובנאלי, גם הוא יהיה כתוב טוב – לא תהיה לו דרישה, כי יש מספיק ספרים טובים על המדף כמוהו…

אז מה, שוק הספרים החרדי מיצה את עצמו?

מסכימה לחלוטין עם זה שיש ספרים הנחשבים לרבי מכר והם רדודים ושטחיים לחלוטין. חושבת לגמרי שיש סופרות שיש להן עומק ויש להן מה לחדש, אבל הנושאים שהן עוסקות בהן – ספק אם מתאימים להתפרסם בבמה ציבורית.

אז מה הנישה שנשארה לנו? ככותבות, לא כקוראות…

[רות רוט]

אנחנו באמת בבעיה, ככותבות.
היום באמת כתיבה לא נחשבת בכלל מקצוע מכניס, וזאת בלשון המעטה. ויש הרבה
שמשלבות סוגי כתיבה רווחיים יותר כמו כתיבה שיווקית וכו’.
תכל’ס, שוק הכתיבה הוא שוק אכזר, קשה מאוד להיכנס אליו. צריך הרבה ס”ד, כמו
בכל תחום.
זו דעתי.

[שרה]

ואם נעזוב לרגע את ההיבט הכלכלי, ולא נסתכל על הכתיבה כריווחית או לא

האם יש חוסר בשוק לחומרי כתיבה מסוג מסוים? האם יש נישה שעדיין ממתינה לכותבים?

או שהמצב היום שלכל קורא שמבקש ספר לצורך מסוים יש מענה בספרים הקיימים?

כלומר, אם לרגע אני לא מתייחסת לכתיבה כמקצוע ריווחי [כי מהבחינה הזאת באמת יש בכתיבה אפיקים מכניסים יותר, כמו שאת כותבת] אלא במבט רעיוני, תיאורטי. האם יש סיבה היום להוציא ספרים חדשים? או שהכל לעוס?…

ככותבת, מקווה מאד שכן. כקוראת, חושבת שאולי לא…

[רעות אנסבכר]

ככותבת, מאמינה שכן

כקוראת – בטוחה שכן!!!!

אוי ואבוי אם יפסיקו לצאת ספרים חדשים!!!!!!!!

מה הפסימיות הזו?

זה כמו שכבר אמר מי שאמר – “כל מה שהיה אפשר להמציא, כבר הומצא” וזה היה ב1899!!

יש המון ספרים חדשים מאוד

על נושאים כשרים וטובים

יפים יפים ומרתקיםםםם

בנויים טוב, משובחים מכל היבט

לא רוצה להתחיל לנתח עכשיו סופרות… זה עלול לגלוש לדיונים הכוללים לשה”ר

אבל תזכורות קטנטנות למי ששכחה – חיה לוברבום, תמר מור, שרהלה מלוביצקי

וכמובן שיש עוד

יש על מה לכתוב, יש מה לכתוב

ואם יפסיקו לכתוב ספרים זה בעיני כניעה לתרבות העולם המערבי הטכנולוגי המסומם והטיפש

[רחל פישביין]

לדעתי, כתיבה היא אומנות.

אולי אפשר להתפרנס ממנה, אבל לא זו אמורה להיות המטרה שבשלה כותבים.

אני יודעת היטב שלא זה המצב, ויש הרבה סופרים/ות שכותבים על מנת להתפרנס, ויש להם תוצרים מעולים.

אבל לדעתי בשביל לכתוב ולפרסם, חייבת להיות בנכתב אמירה מאוד חזקה.

אמירה שייחודית למי שכתב את הדברים,

אמירה שאין אף אחד אחר שיכול להביע אותה באותה הצורה,

אמירה שהיא תמצית של רגשות ורעיונות אמיתיים.

כמובן שאני לא חושבת שאסור לכתוב לצורך פרנסה. אבל ספר שנכתב מתוך מטרה כזאת, הרבה פעמים באמת לא יחדש שום דבר.

מקווה שהבנתן אותי, חברותי האומניות.

[מירי]

אני לא חושבת שזה נכון שאין על מה לכתוב

בגזרת הספרים לנערות צעירות למשל, יש הרבה ספרים מתוקים וקלילים ואהובים מאודדדדדד

כולם מהווי הגיל ותחומי הענין שלו, אבל לכל אחד מהם יש את הצבע והאופי שלו, ובלי לגעת בשום נושא בעייתי / שנוי במלוקת וכו’

אני מתכוונת לסגנון של: שיבולים שנותרו בשדה, שני צעדים אחריך, קובית קרח ועוד על זו הדרך

נכון שתיאורטית הרקע של כולם דומה אבל לכל אחד מהם יש אמירה שונה לגמרי

ואני מאמינה שאפשר לייצר עוד לא מעט ספרים בסגנון הזה

ביננו, מי שב-א-מ-ת אוהבת לקרוא, לא חייבת דווקא את הרקע השונה והדרמטי והאחר והנושאים שאף פעם לא דברו עליהן וכו’

אם הספר כתוב טוב, ויש לו אמירה ייחודית, זה לגמרי מספק

(גילוי נאות: אני שייכת לזן שלא יכול לעבור ליד מילה כתובה בלי לקרוא, כולל חשבון חשמל 😉

אז אולי זה לא ממש משקף, אבל אני מאמינה שאני לא היחידה…)

[ה ה]

אני חושבת שהשוק מיצה את עצמו בתחום ספרות רגילה.

אבל כן יש מקום בהחלט לסוג ספרים אחרים,

ורואים את זה בשטח,

למשל כמו ספרי אידישע קאפ לסוגיו שכבשו בסערה את השוק – מדובר ברעיון חדשני וסוג אחר של ספרים,

הספרים של הרב זילברשטיין – גם מדובר בספר שמוגש בצורה אחרת – מעניינת.

אני חושבת שזה מה שהשוק צריך, פחות ספרי קריאה קלסיים , יותר גיוונים – אבל שיהיה עם איכות וברמה!

[אושרת ישראלי]

כנ”ל הספרים של חיה הרצברגר

אפשר לקרוא אותם שוב ושוב..

[רות רוט]

ככותבת, ברור לי שעדיין יש מה לחדש ומה לכתוב. ברגע שאגיע למסקנה שאין – פשוט
אעזוב את התחום ואפסיק לכתוב.
כקוראת – אני חושבת שהבעיה הגדולה היא ההיצף שקיים היום. כשאני הולכת לחנות
ורואה כמויות של ספרים חדשים או מוהדרים, ברור לי שחלקם – לפחות – שווים כל
שקל שהם עולים, וגם את הבלגן בבית שהם יוצרים… (כי מדף הספרים כבר עולה על
גדותיו). הבעיה היא שקשה למצוא אותם. וככותבת – כל עוד לא קראתי הכל – אולי
אני חוזרת על ספרים של מישהו אחר?
וכאן אני מגיעה למה שרחל פישביין כתבה, מסכימה איתה מאוד – כתיבה היא אומנות.
אם נקביל למוזיקה או לציור, האם יש עוד מנגינות שטרם הולחנו, כלי נגינה שטרם
הומצא או חפץ/סגנון שעדיין לא צוייר?
כדי שהחומר הכתוב יהיה שווה קריאה, הוא צריך בראש ובראשונה להיות שווה כתיבה.
והשווי הזה לא קשור בכלל לפרנסה ולכסף, אלא לשליחות.
(להגיד שאני לא כותבת עם דדליינים בשביל כסף? – יהיה שקר. אבל אני בהחלט כותבת
עם דדליינים גם בשביל שליחות, והתוצרים טובים יותר כי יש יותר ס”ד).
ואגב, רעות אנסבכר – טענת: “ואם יפסיקו לכתוב ספרים זה בעיני כניעה לתרבות
העולם המערבי הטכנולוגי המסומם והטיפש”.
ואני חושבת, שזה יקרה לא כשיפסיקו לכתוב ספרים, אלא כשיפסיקו לקרוא. ולצערנו,
זה קורה באחוזים יותר ויותר גדולים.
אגב, כשמקצועות כמו הבעה וספרות נחשבים (גם אצל מורות!) מקצועות מיותרים, או
כמעט מיותרים, או מקצועות ש”או שיש לך את זה או שאין לך את זה” – זה חבל מאוד.
כי כמו שמלמדים את הילדים לקרוא עם ניקוד ואח”כ בלי ניקוד, אפשר ללמד אותם
לקרוא ספרות ישנה וטובה, לקרוא שירים (טובים ואיכותיים!!!!) וליהנות מהם, ועוד.

[מירי]

אם את מקבילה למוזיקה האומנותית – אז דוקא שם יש הרבה פחות הצפה

מכמה וכמה סיבות:

* לא כל מי שיודע לנגן מנסה את כוחו בהלחנה, בשונה מכתיבה שבה (כמעט) כל מי שיודע לדבר חושב שהוא יכול גם לכתוב ולפרסם. בשביל להלחין צריך רמה מאוד גבוהה ויכולת ספציפית

אולי כמו מה שהיה פעם בכתיבת פיוטים להבדיל

* יש הרבה פחות מוזיקאים

* במוזיקה יש מגוון מאוד מאוד רחב של אפשרויות – מוזיקה תזמורתית, יצירות סולו, הרכבים שונים, יש ז’אנרים וצורות מכאן ועד… לכל כלי יש את הגוון שלו והיצירות הייעודיות שמתאימות לו באופן ספציפי, לכל תרבות יש אתהצבע שלה, ובשונה מספרות חרדית שבה זה לא רלוונטי, במוזיקה זה סופר-רלוונטי

* במוזיקה, הנגן נותן את האמירה האישית שלו, ככה שזה מייצר אינדבדואליות נוספת. אותה יצירה שמנוגנת ע”י שני נגנים שונים נשמעת אחרת. בדוק ומנוסה!

ולמרות הכל, גם במוזיקה כל הזמן מחפשים חידושים… כמו למשל סגנון שיש היום שבו היצירה כתובה בקווים כללים בלבד ולא מדוייקת…

[רבקי רפפורט]

אני אומרת לכן כקוראת שאוהבת ספרות משובחת (הייתי קוראת ספרים של זריצקי בביה”ס)

אוי ואבוי אם סופרות היו מתיאשות ומפסיקות לכתוב

באופן טבעי ככל שגדל ההיצע גדל גם כמות הספרים פחות ברמה, וזה בסדר

מה שצריך הוא לעמוד על המשמר ולשמור על חוש ביקורת פעיל

אני אישית קוראת רק ספרים של סופרות שאני אוהבת את הכתיבה שלהן

מיה קינן, תמר מור, יעל רועי, אסתר קווין ועוד כמה

בטוחה שאני מפסידה ספרים יפים ואיכותיים כי אני לא מכירה את הסופרת

אבל שווה לי, כי כשאני מתחילה לקרוא ספר, גם אם בעמוד החמישי נמאס לי, אני ימשיך להתעצבן ולקרוא

אני לא חושבת שספרים צריכים להיות חדשניים

כתיבה איכותית של סופרת שאני אוהבת, אני יסכים לקרוא לא משנה על מה…