שירי אלול…

[מיכל גנדל]

לפעמים

אני מקנאה

איזה מילה רעה.

לא רוצה שאחרים ייהנו

בלעדי

שיהיה להם שמח

ואני ארגיש לבד.

שיהיה להם מעלות

שאצלי קיימים רק בחלומות.

שיהיו להם אפשרויות

שלי אין במלאי האוצרות.

אני מקנאה.

ואכולה מבפנים.

ודווקא אחרי המילים הבוטות שאמרתי

הכאב שהציף

המחנק בגרון

כשאני מרגישה כזאת חסרה.

וגם עלובה.

עם מידות כאלה קשות.

רעות.

לא נעים להודות.

עם הדמעה

והרצון

והאין.

פתאום מתגנבת בשקט.

השלמה.

עם מה שיש.

ויש.

ברוך השם.

(מ.ע.)

[מיכל מיכל]

וואוווו מיכל

כמה אמת!!

מדהים ומרגש!!

תודה!!

[צ. נ]

זה פשוט מושלם!!!! (ההתחלה בכלל)

אלופהה

[מיכל מיכל]

“קל מלך מלא רחמים”

עומדים לפניך

כדלים, כרשים,

דפקנו דלתיך,

שואלים מבקשים,

אנא תן שנה טובה,

בריאות ושמחה,

תן רוגע ושלווה,

ברכה והצלחה.

ולא מגיע לנו כלום,

אתה לא חייב לנו דבר,

ובכל זאת נותן ללא תשלום,

כי בלעדיך אי אפשר.

אז אולי תזכור לנו חסד נעורים,

איך הלכנו אחריך גם במדבר,

כולם – צעירים ובוגרים,

כל העם, אף אחד לא חסר,

שם בארץ לא זרועה,

גם כשלא הכל מובן וידוע,

ענינו נעשה ונשמע,

שמענו “והיה עם שמוע”…

ומאז ועד היום,

אבדנו קצת את הדרך,

במרוץ הזמן האיום,

שכחנו, זלזלנו בערך,

של מצוה אחת קטנה,

ועוד ניסיון שעברנו,

של רגע של אמונה,,

ועוד פעם שהתגברנו.

אבל לא על צדקותינו,

אנו מפילים תחנונים,

מבקשים שתדיננו,

כרחם אב על בנים,

כי אם תביט אל מעשינו –

אין בנו, אנו ריקים,

תראה אותנו בבואנו –

מרב מצוקים, בוכים, צועקים!

כעבדים עינינו תלויות

בך, עד שתחננו,

אדון הסליחות,

ראה נא בענינו!

כאבן ביד המסותת,

נשמותינו פקודות בידך,

אתה מחיה, ממותת,

מבטחינו שמים רק בך!

אל נא תפן אל היצר,

אתה יודע, הוא כל כך חזק,

ולמרות שרצינו בקשר,

כל יום העצים את המרחק.

השיבנו ונשובה,

חדש כקדם ימינו,

לתפילת עמך הקשיבה,

קבל צעקתינו!

ועם קצת הטוב שעשינו,

המעשים הקטנים – הגדולים,

יחד עם כל דמעותינו,

אנא פתח שערים נעולים!

ברגז אהבה תזכור,

וצאנך ברחמים תפקוד,

כי אם עוונות תשמור,

אלוקים, מי יעמוד?

אליך נשאנו עיניים,

אבא טוב שוכן מרומים,

אתה חנון וגם ארך אפיים,

אתה מלך מלכי המלכים.

כי לא תמו חסדיך,

רחמיך לא כלו,

ואם אנו כאן לפניך,

סימן שהתגוללו,

הרחמים על המידות,

כי לא תחפוץ במות המת,

הדור בנפלאות,

רב חסד ואמת.

[מיכל מיכל]

קצת ארוך…

🙄

[מיכל גנדל]

לפעמים אני חולמת

שהייתי יכולה להיות

בלי לטעות.

להיות האמא המושלמת

מלאכית אצילה

ומאירה

שלא מעירה

ומתעצבנת.

אף פעם לא נכשלת

ומרגישה כזאת נחשלת.

האמא המקסימלית

והמיוחדת

עם כח חזק מבפנים

להמשיך בגבורה

בלי ליפול

להיבהל

ולחדול.

וגם, כמובן, אישה מאושרת

מחייכת, מספרת…

וגם שותקת,

בזמנים הנכונים.

ובלי להזעיף פנים,

ולהרגיש סערה מבפנים.

ובקיצור, פשוט להיות הרעייה האידיאלית.

אה… וגם להצליח להיות כזאת מאורגנת

ומתמסרת

אחת שלא מתעייפת,

שמנהלת בחכמה סדרי עדיפויות

שברור לה מה צריך לעשות

ומתי

בלי להרגיש צורך להתנצל

לאף אחד

אף פעם.

וגם להספיק להתפלל

ובכוונה(אחרת מה זה שווה?)

להתקשר לדודות המבוגרות

ולחמות

לגיסה

שכבר מזמן לא הזמנתי אותה

ולשכנה החדשה

שעוד לא קיבלה עוגה.

אבא הטוב,

רצית אותי אחרת

לא מושלמת

ומתמודדת

לפעמים נופלת

הרבה נבהלת

והמון לא מספיקה

לא רצית אותי מלאכית

יש לך הרבה כאלה בשמים…

רצית אותי

לא יכולה,

ותלויה-

רק בך!

[צ. נ]

מושלם!! אהבתי 🙂

[רחל אורן]

אני כולי כלום

וחומר.

מלאה באין

ויש.

יש רצון

ויש תפילה

אמיתית

ונעילה.

נעילה של

עד עכשיו

ומחשבה על

העתיד

עתיד שבא

איתו חלק

לב נקי

ומחשבה.

מחשבה אחת

נקיה מהרהורים

ובנשמה בנשימה

אין עוד מקום

לשאלה

הכל מלא

מלא

תשובה.

[אפרת ארבל]

מיכל!!!

את אלופה,

קצר וקולע,

מביע,

עמוק….