כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שנהנית לקרוא ולהגיב לקטעים כתובים, ולדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילה:
- Organized by
-
-
תוכי. שיתוף על התמודדות
-
תוכי. שיתוף על התמודדות
כל קטע נכתב בזמן אחר, בהפרשים גדולים.
אשמח לתגובות:)
1. יש תוכי מיוחד, בצבע ירוק, יש בו טורקיז וקצת תכלת, אדום מעט וכחול. הוא ממש יפהפייה, עם גוונים מיוחדים. מראה את יופי הבריאה. הוא נמצא בכלוב. אמנם יפה ומאובזר, אבל כלוב. כמה שיהיה בו דברים שונים. מגלשה ומשחקים, נדנדה ועוד פעלולים. עדיין הוא כבול, עדיין הוא מסוגר. עדיין הוא בכלוב. מידי פעם הוא זוכה לצאת ממנו, לאיזה הצצה חטופה וקטנה לעולם שמחוץ לו. הוא לא רואה את הכל מבעד לסורגים אז, אלא חווה את המראות והתחושות בראיה ברורה וחדה. הוא זוכה ברגעים האלו להיות חופשי, להרגיש את הכנפיים שלו, למתוח חזק ובשחרור את הנוצות. להרגיש ולנשום את החופש. הוא שמח, טוב לו. יש לו חיוך אפילו, ולפעמים צחוק. ממש לא יאומן. אבל אח”כ הוא שומע את הסיכה שננעצת בבלון, את הבום של הניפוץ. הנה הוא שוב חוזר כמו תמיד אל הכלוב. הוא שוב חוזר אל המקום הסגור והחנוק, אל המקום הקטן הזה, בלי שחרור גמור. נגמרו להם רגעי הקסם. נעלמו החיוכים. פגו להם הנשימות הרגועות. זהו, הוא שוב בפנים. נכון, הוא יודע שזה המקום שלו עכשיו, זמני אולי ואולי לא. הוא מנסה לקבל את זה, להשלים. להסתכל אל האמת מול העיניים. זה קשה, אבל הוא משתדל. נכון שהכל התפוצץ לו מול העיניים. נכון שהוא ראה את הכל שוקע ולא היה. הוא אומר שזה רק אשליה. הוא ינסה אולי לחייך גם בתוך הכלוב. לנסות לחיות גם מעבר לסורגים. להשתדל לצייץ במנגינה נעימה, גם כשהוא מאוד רוצה לצאת לבחוץ. עכשיו, אחרי שהוא חזר, למרות הכאב. הוא ינסה להרים את הראש, וליהנות ממה שיש לו בפנים.
2. התוכי היפהפה הזה, עם הגוונים המיוחדים כבר לא נשאר אותו דבר. נשרו ממנו הרבה נוצות. שכחו לתת לו אוכל, יש לו קצת מים. הוא חלש כ”כ. בלי כוחות. העיניים שלו עצומות רוב הזמן, הפה שלו קפוץ ומסוגר. כל הגוף שלו נוקשה ועייף. חולה ורפוס. מידי פעם יורדת לה איזה דמעה שמרטיבה את הנוצות בכאב וסבל. הוא פוסע לו בכלוב, בפסיעות קטנות קטנות ואיטיות להחריד אין לו כמעט לאיפה לזוז. הוא נשאר באותה תנוחה בלי כוח לקום ולנוע. הוא מסתכל בעיניים כבויות על המתקנים. לא מבין איך אפשר להשתמש בהם, לא רואה את עצמו עולה עליהם. הוא לא יודע אם הוא יזכה לצאת מהכלוב עוד פעם. אם בכלל יהיה מחוץ לסורגים מתישהו. בינתיים הוא יושב בפינה, מרכין ראש ובוכה את חייו.
3. תוכי, מה שלומך? איך אתה מרגיש? יש לך מה שאתה צריך? תמיד יהיה חסר, משתדלים למלא כמה שאפשר. רוצה לספר לי איך אתה רואה את העולם מבעד לסורגים? איך הכל בצורה גדולה ומאיימת. אך מצד שני אתה מרגיש בטוח. אתה מוגן, אבל גם מוגבל. אני מדמיינת אותך לפעמים גדול ומרשים, עם צבעים מיוחדים מכל שלל הגוונים. לפעמים אני רואה אותך קטן כזה, ממש פיצפון, שאפשר להחזיק באצבע וללטף את כולך. ככה אני אוהבת. הגדול ניראה לי מאיים, אתה מבין נכון? לכן, כשאני חושבת עליך אני רואה אותך כזה בגודל קטן, לא מידי אבל גם לא גדול.
אני רוצה להגיד לך הרבה דברים אבל בסה”כ אתה תוכי, כמה תבין? אולי את שפת הלב כן. חוץ מזה שבהמשך הכל לומדים. החיים הם הבית ספר הכי טוב, כמה שזה קלישאה – זה הכי נכון. ולפעמים קשה לשמוע וכואב, אבל זו האמת, אמת כואבת. אבל אני רוצה לעודד אותך ולהגיד שזה המקום שלך, וטוב לך בו. כי לכך נבראת, או לככה הכינו אותך. במחשבה שניה, אני יודעת שאתה רוצה מרחבים, רוצה עוד שמש, רוצה שחרור.
אולי תספר לי קצת על זה?
תוכון, קטנטון. בכלוב גדול, או אולי קטן. אבל סגור. נכון יש אוויר, נכנס, ברור. אבל זה עדיין לא חופשי. מחכה שיום אחד יצא לגמרי. יודע שזה המקום עכשיו, מבין שצריך להשלים, אבל בכל אופן מייחל ומקווה שיבוא יום ויראה את העולם. את הצבעים, הריחות, הקולות. זה לא שעכשיו לא, אבל זה בצמצום, בקטן. הכל מתוך כלוב.
אתם יכולים לנסות להבין? קצת להיכנס לחיים שלו? לנסות להרגיש מה הוא מרגיש? להסתכל לו בעיניים ולשלוח לו תחושה שכן, קצת בכל אופן. ניסיתם להסתכל על העולם במבט שלו? ניסיתם רק לרגע לראות איך חיים בכלוב? להסתכל מה הוא רואה, לנסות להרגיש איך זה בין פסים שחורים. סגורים? אולי. אולי יום יבוא ותצליחו. וגם אם לא, אם רגע אחד כן ניסיתם, אולי קצת הרגשתם. הוא ירגיש, הוא יידע. וזה יהיה לו טוב. אני בטוחה!
-
5 תגובות
-
לתוכי לא טוב בכלוב, זה לא המקום הטבעי שלו,
לבני האדם מסביב טוב שהוא בכלוב, הם יכולים כך להנות ממנו – על חשבונו,
לפעמים אנחנו שמים את הילדים שלנו (או ששמו אותנו) בכלוב, קוצצים להם את הכנפיים, לא נותנים להם לפתח אישיות משל עצמם מפחדים לשחרר
כי ככה אנחנו רוצים להנות מהם, שיהיו מקור הגאווה והסיפוק שלנו
אך ילדים הם לא תוכים ולא מיועדים לתצוגה והשווצה,
הם מיועדים לחופש ולפעולה עצמית (עם חינוך והדרכה כמובן)
-
וואו קטעים יפים!
ממש מעורר רחמים על התוכי…
וגם עלינו כלואים בכלובים עצמיים
לא יודעים איך לצאת
ולא! ממש לא מסתפקים בקצת אוויר…..
-
למה קטע 2 נכתב באיקסים? מה כתוב שם?
-
אני לא יודעת למה הוא נכתב באיקסים.
דרך אגב, אני רווקה. הקטעים מדברים על עצמי, על סיפורים שאני עוברת..
-
נוגע ללב, כתוב יפה
Log in to reply.
