כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שנהנית לקרוא ולהגיב לקטעים כתובים, ולדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילה:
- Organized by
-
-
הדרישה הבלתי הגיונית שלי: תגובות מנומקות
-
הדרישה הבלתי הגיונית שלי: תגובות מנומקות
תבניות הניתנות לשימוש:
אהבתי את השיר ___(כותרת)____, כי __(סיבה)___.
התרגשתי מאד לקרוא את ___(כותרת/פירוט)__. הצלחת לעורר בי רגש __(שם רגש)__.
הצחקת אותי עד דמעות! צחקתי במיוחד מתיאור ה___(פירוט)___.
אהבתי מאד את מה שכתבת. אבל ___ (ביקורת עדינה ומנומסת)___.
יש לך רעיון לתבנית נוספת? נשמח -
23 תגובות
-
הצילו 😨
רק אני מרגישה שאין לי אוויר כשאני רואה תבניות וכללים?
אבל לא תכננתי לפתוח בתמימות שרשור בקהילת כתיבה
ולגלות שיעור מתמטיקה 😵
רות, אין תבניות לקטעים עצמם?
יש לי הצעה:
ביום___אחד, יצא/ה___ ל___.
ואולי –
רכבת יצאה מתל אביב לחיפה בשעה 17:34 ונסעה במהירות של 104.0795 ק”מ לשעה
רוכב אופניים יצא מחיפה לתל אביב בשעה—– במהירות של—-
מתי הם יפגשו?
איפה?
איך קוראים לרוכב האופניים?
איזה צבע הרכבת?
למה בקרון השלישי חסר כיסא?
מי זרק מהחלון האחרון סיגריה בוערת?
למה זה גרם?
מי שילם את הנזקים על השרפה?
הוכיחי שקוטר ראשיהם של הנהגים שווה!
—-
טוב, זו הייתה סתם פריקה על המתמטיקה שאף פעם לא חיבבה אותי. סליחה🙂
רות, אני אוהבת את זה שאת מנהלת את הקבוצה!
נימוקים:
1. את עושה את זה מצוין!👍🏻
2. את מתקתקת ונוכחת ומעוררת את הפורום בלי הפסקה.
3. את מעלה אתגרים מעניינים ומניעה לפעולה.
4. את נחמדה ומעניינת.
אני אוהבת את הכללים האלו!
נימוקים:
1. הם מעלים את הרמה של הפורום!!!
2. הם תורמים לכותבת.
3. הם עושים סדר…
אני רק שאלה פצפונת…
מותר לנשום באמת? ס’תומרת, מותר לסטות מהכללים?
(אולי יש גם בשביל זה כלל… כמה לסטות? איך? איפה?😂)
אם אני רוצה להעלות קטע שלי בשרשור נפרד, אפשרי?
ואם אני מתרגשת מקטע מאוד, לא יודעת לשים את הדגש על מה, מותר לי לכתוב את זה?
ואם לפעמים אני מרגישה שמספיק אימוג’י דומע, למשל?
-
רעות,
את בהחלט הסופרת של הדור הבא – — – – – – – – – –
* * * *
אה, שכחתי נימוק!
נימוק: גבולות של מורות כבודות תמיד גרמו לי למרוד, סורי, המורה.
-
-
רעות, את כותבת ממש ”חזק”, גם אם המתמטיקה לא הצד החזק שלך… את הבעיה
שהצעת אציג אולי בשיעור מתמטיקה של ערב פורים (אם נלמד אז על בעיות תנועה ואם
אני אזכור ;))
התבניות היו לטובת אלה שכן אוהבות תבניות וכללים (לא את, לא את…)
חשוב לי יותר מה שקרוי “רוח הדברים” ולכן אני מסבירה את השיקולים שלי בהצבת
הכללים, ובהחלט שחריגה פה ושם (במיוחד של אחת שמנמקת מובן ומחוייך כמוך)
מתקבלת. אבל לא יותר מדי…
את המינון משאירה לשיקולך. סומכת עלייך 😉
ועל כולן פה 😉 -
רעיון ממש טוב! (בעיקר מבחינת הסופרת 😉 )
נימוק: כיף לקרוא תגובות אמיתיות לדעת בדיוק מה הרגשת ולמה, ממה זה נובע והאם להמשיך כך…. בקיצור לחפור לכם עד הסוף =)
כך גם בהערות וביקורות, כדי שנדע להתמקצע בדיוק בנקודה הזקוקה לשיפור. -
הכי אני לא אוהבת כללים.
מי אמר שבמתמתיקה יש כללים?
ובגאו (מטריה….) לא הסדרתי להעביר את מהלך המחשבה למורה באופן שיזכה אותי בתשובה נכונה לדעתה (רשמתי רק את התוצאה הסופית….) (ואף אחת לא העזה לחשוב שהעתקתי, רק לא קיבלתי ציון עד שהסברתי לפחות בע”פ מה דרך התוצאה) (אה, בסוף לקחתי שיעור פרטי לכתיבת הוכחות…)
ובדקדוק אני מדקדקת ע”פ שמיעה. וכנ”ל בתחביר הבעה וכן על זו הדרך… (מי אמר בספרות שיש רק דרך אחת נכונה לנתח שיר משעמם שהמורה החליטה שהוא מעניין (אותה…)?)
בקיצור, הבנתן את הרעיון.
לא חשבתי שדווקא כאן יפגשו אותי הכללים.
אותי.
אז מה רות? אני לא אגיב יותר??? 🙁
-
תגיבי, גולדי.
אבל עם נימוק. כלל אחד יעבור, נכון? 😉
גיטרה, תודה על התגובה המעודדת.
וסתם, לגבי כללים – איך את שומרת הלכה? היא כולה כללים על גבי כללים…
לא מזלזלת ביראת השמים שלך, חלילה וחס, רק מזכירה שיש מטרה בלהתרגל לכללים גם
בדקדוק והבעה 😉
אתן עושות את השרשור מעניין!
נימוק: ככה יש לי מה לקרוא 😉-
הלכה זה אחרת…
מדובר בכללים אחרים…
בלי נימוק. (אני חייבת…)
איך את כותבת? עם כללים ותבניות?
כאילו, הסיפור שלך נראה בצורה כזו:
[תבנית] [תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית][תבנית] תנור. אפייה. הגשה.
???
אני לא מסוגלת.
אני כותבת רק עם השראה. שמציפה. שפשוט גולשת, אל הדף היומן המחברת הספר ההזמנה או מה שזה לא יהיה. אין אצלי כללים. יש כנפיים שמעיפות רחוק. אל העבר הווה או עתיד ללא הבדל דת גזע ומין…
אני כותבת עם מנגינה, פנימית ששרה את עצמה. מי שיש לו לב ואוזן חדה מזהה בדיוק מה עבר עלי כשכתבתי. (אולי לכן קשה לי לפרסם?) הכללים מייבשים אותי. את הים הגדול שסוער בתוכי. מגביהים בי חומות (אני צריכה לנמק?) מטביעים תהומות. מרקיבים לי דגים, מרחיקים ציפורים.
ואז אני מנוגבת כמו מדבר. צחיחה מרעיונות. מחפשת תעסוקה אחרת להשקיט את הלב הבוער.
הבינות? רות?
-
-
הבינותי, ואני גם מסכימה איתך.
איני כותבת לפי כללים.
ואני בהחלט בעד שתתני לנו תגובות זורמות ומפויטות ויפהפיות כמו שאת יודעת
לכתוב!
אני רוצה להזכיר לך, שהכלל של הנימוקים הגיע אחרי שהיו תגובות רבות מסוג
“וואו, מרגש”.
יודעות מה? יש לי רעיון.
כל תגובה שהיא מקורית וייחודית, גם ללא נימוק, מתקבלת.
מה דעתך, גולדי?
מה דעתכן?-
אם ככה אז בסדר.
מוכנה.
כאלה תגובות אני אוהבת להגיב…
אני רואה שאת מורה מזן אחר…
או שבשיעור את יותר רשמית? ויותר נצמדת לכללים?
-
-
תראו, לטעמי הפורום הזה נועד כדי לעזור לנו לקפוץ הלאה. אל תבהלו כל כך מהכללים!
מה, כל החיים לא עברנו את הבצפר והסמינר?
לטעמי זה כל הכיף. אם יש כללים, יש איפה להיות מחוכמים ולגבור עליהם. זה מוסיף טעם ועניין..
ובינינו, כולנו סופרות. סופרות צריכות להיות עם חזק. להתמודד עם הכללים בדרך היצירתית שתמיד מובילה אותן.
הרי בסופו של דבר הציבור ביקורתי מאוד, וגם העיתונים שעל במותיהם מתפרסמים או יתפרסמו סיפורינו יציבו לנו דד-ליין וכללים חסרי טעם כמו ‘בכל פרק חייב להיות מוסר השכל/ פסוק/ פתגם מהמקראות’
אז לדעתי האישית תודה על הכללים, רות. הם מקפיצים אותנו [תרתי משמע😋]!
-
מורה מזן אחר – הגדרה יפה וקולעת (לדעתי) 🙂 אפשר לשאול את התלמידות שלי 😉
בכל אופן נשמח לראות אותך פעילה כאן!
מגיבה, וגם משתפת חומרים משלך!
הצלחות -
😂
איזה שרשור כיף נהיה פה!
נראה לי שהבנו, רק תגובות שוות, לא לכתוב מהמם וזהו.
מי שצריכה תבניות מוזמנת לבקש מהמורה עזרה.
אגב, אני לחלוטין בעד כללים. הם חשובים ותורמים לחיים.
כמובן שבנושאים מהותיים הם קריטיים, אבל הם חשובים גם בהכנת עוגה, למשל. (בגללם אני אף פעם לא מצליחה לאפות)
רק מה – בתחומים שהם לא מהותיים אפשר לסטות. מותר לסטות. אוהבת לסטות! לא מצליחה לא לסטות…
מהם תחומי מהותיים – זה משתנה לפי כל אחד והערכים שחשובים לו.
בכתיבה למשל, הייתי צריכה תבניות וכללים בשביל להתחיל
אבל אחר כך למדתי לסטות וזה כיף…
בתסריטאות למשל, יש כללים רבים. איך תסריט אמור להיראות, מה צריך היות כתוב, באיזו צורה, מה אסור שיהיה כתוב… אני מסתדרת, ויש בזה משהו נחמד
אבל בתגובות על הומור לפי כללים אני כבר מסתבכת😉
ואגב, דווקא די הצלחתי עם מתמטיקה, קיבלתי ציונים סבירים והייתי בהקבצות גבוהות
היו שלבים שממש הצלחתי (בדרך כלל זה קרה כשעשיתי באופן נדיר שיעורי בית)
ועם כל זה שנאתייייי מתמטיקה. נורא לא מתחברת לזה, לא יודעת למה!
-
אני גם לאפות לא נצמדת למתכון… ולכללי אפיה פשוטים…
ודווקא האוכל שלי והעוגות לרוב יוצאים אכילים פלוס.
ורגע, שלא תחשבו במתמתיקה, הייתי בהקבצה הכי גבוהה, תמיד. וקיבלתי ציונים גבוהים במיוחד. וכמעט תמיד פתרתי אחרת מהמורה. היא טענה שיש לי הגיון עקום.
אולי לפי הכללים שלכן תוכלו לנמק לי למה?
-
-
כן, תלמידה מיואשת:
אם הגעת לפתרון הנכון אבל בדרך מקורית משלך – כל עוד היא הגיונית ומובנת היא
בסדר. השאלה אם אכן היא הגיונית ומובנת…
ותלוי, כמובן, גם למי.
ומשולחן המורה:
בשיעור גאומטריה של חזרה למבחן, ביארתי את חשיבות הנימוקים בהוכחות, ותוך כדי
פתרון תרגיל ביקשתי נימוק (לא רק פה אני עושה את זה ;)) ותלמידה הבריקה: “כי
ככה ה’ רצה”.
בשיא הפאתוס נאמתי: “חני, תקשיבי. את פשוט צודקת!!!”
חברתה מיהרה לוודא שהתשובה תהיה קבילה במבחן…
עניתי ת’אמת: לא.
ומיד הוספתי נימוק…
לא כי התשובה אינה נכונה, אלא כי המבחן בודק את הידע במתמטיקה ולא את יסודות
האמונה 🙂
(והוספתי את הבדיחה המוכרת: יוסי שואל את המורה – “נכון לא מענישים מישהו על
משהו שלא הוא עשה?” המורה מאשר, ויוסי מתלהב – “מצוין, כי לא עשיתי שיעורי
בית”).
אגב, אני חושבת שהאתגר הבא שלנו, אחרי פסח, יהיה המתמטיקה. או סתם לימודים.
חדדנה עטים.
או אולי נפתח שרשור חדש משותף לקהילה ”הוראה למידה ועזרים” (=הוראת
מתמטיקה), וכן לקהילת ”טיפול ייעוץ אימון והנחיה” (=טיפול בחסכים ובמשקעי
ילדות), וכמובן גם לקהילת ”כתיבה ספרותית”, בגלל זכויות היוצרים…
ואגב, אם במילים עסקינן:
אני משתדלת מאד להימנע מאימוג’י, ומציעה גם לכן לעשות זאת.
אימוג’י מהווה תחליף למילים, והוא מתאים כש”אין מילים”. כאומניות במילים,
מומלץ להשתמש בהן ולא באימוג’י.
(השורות האחרונות היו טיפ נוסף להעלאת הרמה).-
אני כבר ממזמן לא תלמידה, עוד מעט הבת שלי תהיה…
וגם כשהייתי תלמידה אם היית שואלת את המורות שלי הן היו אומרות שאני לא בדיוק תלמידה. תשאלי אותן כבר למה… (נימוק מנומק)
ואין צורך לפתוח שרשורים נוספים. הכתיבה מהווה בשבילי טיפול מושלם בחסכים ומשקעים (אני לא מסכימה עם המילה ילדות כי המון מתוכם היו כשכבר לא עניתי על ההגדרה תינוקת של בית רבן…)
ואני אשמח שתעלי אתגר חדש.
לא כי משעמם לי.
רק לרענון המוח והלב…
אולי תתלבשי על המתמתיקה הטהורה…
אני מאד אוהבת מתמתיקה. רק בלי נימוקים…
-
-
קראתי עכשיו את כל השרשור ביחד.
אני חושבת שהייתי מבחינה בין כללים, עקרונות-רציונאל ופרקטיקות.
העקרון נוגע במהות הדבר, והוא מה שעומד מאחורי הכללים. זה מה שרות, הסברת כל כך טוב בתגובות האחרונות. העקרון של משוב שאמור להתייחס באופן ממשי ליצירה, ולכן עליו להיות אותנטי ולא בנאלי, להיות יחודי ולבטא התייחסות ליצירה הספציפית (יפה, מדהים, מרתק או נוגע ללב – לא מספר כלום על מהות היצירה. אבל מחמאה שמתארת מה הדבר המדהים, המעניין או הנוגע ביצירה – מראה שבאמת קראת מה שכתוב, וגם מעבירה את הקוראים את אותו תהליך, שגם הם יוכלו להבין מה כל כך מדהים או נוגע ביצירה הזו. גם הכותבת יכולה ללמוד מהמשוב מה עשה את זה מוצלח (ואולי תוכל ליישם את אותו עקרון בפעם הבאה).
כלל זה משהו שאומר לנו לעשות או לא לעשות – יש בו משהו מצמצם אבל גם מכוון. הכלל אמור לעזור להגדיר את העיקרון על מנת ליישם אותו, אבל היות והוא מוגבל יותר, מטיבו, יתכנו שתי אפשרויות: יתכן שיישום יבש של הכלל יישאר עקר מהמהות והעיקרון <font face=”inherit”>ויתכן גם שיש דרכים אחרות ליישם את העיקרון, לאו דווקא בתוך מסגרת הכללים. למשל כאן – דובר על הכלל לכתוב נימוק – אז באמת הכוונה שמאחורי הכלל היא לחייב להביא משהו ספציפי וייחודי המתייחס באופן ממשי ליצירה. אבל יתכן שמישהי תענה על ההגדרה היבשה של הכלל ותכתוב: “</font>נהניתי<font face=”inherit”> לקרוא כי הסיפור של מאוד מרגש”, אז יש כאן נימוק אבל המשפט הזה לא יחודי ויכול להיכתב על הרבה יצירות… ומצד שני יתכן שמישהי תכתוב כמשוב ” הביטוי א,ב,ג נגע לי מאוד” – וזו התייחסות ספציפית יחסית, למרות שאין בה נימוק. או למשל “הגיבורים מתאפיינים ב…” וזו התייחסות מתארת, למרות שגם בה אין נימוק.</font>
פרקטיקה זו דר מסוימת ליישם. התבניות שניתנו הן דרך אחת מאוד לייש את העיקרון והכלל, אבל כמובן שיש ג הרבה דרכים אחרות.
כשאנשי מגדירי כללי, בדרך כלל הם מתכוונים לעיקרון, לרציונאל שמאחורי הכלל.
לפעמים אנשים שמתנגדים לכללים – יותר קל להם כשהם מבינים את העיקרון. ויש כאלו שעדיין יתקשו ליישם את העיקרון במסגרת הכלל הספציפי, וזקוקיםם שתינתן להם חרות באשר לדרך, ועדיין ניתן יהיה להגיע להסכמה בדבר העקרונות. מה שקרה כאן הוא דוגמא לעיקרון הזה. ואני בטוחה שתוכלו למצוא לעיקרון הזה הרבה דוגמאות ויישומים אחרי בחיים…
<font face=”inherit”>
</font> -
מקפיצה, לטובת כולנו.
בקרוב, אי”ה, דיוק כללי ביקורת ותגובות בפורום, לתועלת כולנו. אם יש הערות / תגובות – אשמח לקרוא כאן, בדיונים אחרים רלוונטיים, באישי, או במייל avodarut בג’ימייל
-
נימוק, סיבה, תירוץ…
מה ההבדל ביניהם?
למה אני דורשת את הנימוקים?
והכי חשוב – איך מצליחים לעמוד בכללים הנוראיים של המורה? (:) למה מורה? אפשר
לשאול את בתאל בשרשור הומור || תגובות 😉 )
אענה על ראשון ראשון:
1. ההבדל בין נימוק-לסיבה-לתירוץ.
ובכן, המילון שלי מביא למילה ”נימוק” את ההגדרה הבאה: טיעון, ארגומנט, הסבר,
סיבה, טעם, הנמקה, טענה, ראיה, הוכחה, תירוץ. סוף ציטוט.
המילון הזה משמש אותי הרבה, ועל אף הבעיתיות שבהגדרות שלו אני מכירה לו טובה.
אי לכך אני לוקחת את דעתו שנימוק=סיבה=תירוץ, ולכן כל תגובה שבצידה טיעון /
הסבר / סיבה = היא תגובה מנומקת.
2. דרישת הנימוקים הגיעה במטרה אחת: שמירה על רמה.
ערכו של מוצר נמדד לפי ביקוש והיצע. באוספים של ילדים (וגם בשל מבוגרים) יש
פריטים “פושטים” ויש “יוקרים” (י’ עם חולם, ק’ עם סגול, במלעיל).
ככל שהפריט נדיר יותר, הוא יקר יותר.
ככל שתהיינה פחות תגובות, הן תהיינה יקרות יותר.
ואני לא מתכוונת שתפסקנה להגיב… אלא שלא תהיינה תגובות רבות שחוזרות על
עצמן, כי אז הן מאבדות את ערכן.
הנה דוגמא לתגובות ‘פושטיות’:
סיימת ספר, ואז את מתמתחת ואומרת “וואו, איזה יופי”.
מה יופי?
יופי.
יופי שיופי. אבל איך אדע אם שווה גם לי לקרוא את ה”יופי” הזה?
מילים סתמיות כמו – “מרגש” “וואו” “יופי” וכדו’, הן בעצם כמו לייק. מצא חן
בעינייך? תלייקי. את לא חייבת לכתוב “וואו, התלהבתי”.
דבר בעייתי נוסף הוא מחמאות ריקות מתוכן, כמו: “את ממש הסופרת של הדור הבא!”
“איך שאת מוכשרת!” “מדהים!”
3. אז מה כן… – – –
בתגובה הבאה שלי אכניס תבניות לתגובות מנומקות, ואתן כמה כללים מעשיים. -
תגובות מנומקות
באופן עקרוני, הרעיון הוא לא “לומר לי” שנהנית, אלא “להסביר לי” שנהנית. אם
אתן בקהילת הכתיבה הספרותית, אתן אמורות להבין 😉
קצת כללים מעשיים:
* כתיבה בגוף ראשון אמינה יותר משימוש בגוף שלישי, מומלץ להשתמש בה.
דוגמא לתגובה על קטע הומור: “ממש צחקתי” (ולא: ממש מצחיק).
דוגמא לתגובה על שיר: “התרגשתי, הצלחת לגעת לי עמוק בלב”. (ולא: מרגש. נוגע
בלב).
* דיוק מעלה את הרמה. ולכן:
התרגשת / התפעלת – מצאי מילה אחרת שתבטא רגש מדויק (כמו: תקוה. געגוע. רצון.
כמיהה. כיסופין. אהבה. שנאה. בעירה פנימית. ועוד כיד הדמיון והמקלדת הטובה
עליכן).
אם יש מילה או משפט שאהבת במיוחד – צטטי אותו.
אם היה ביצירה משהו ייחודי – צייני אותו. (כמו: משלב, חרוזים, תוכן – נושא,
צורת מבט, זוית הסתכלות… וכו’).
* כל תוספת לתגובה מעבר למילים נדושות ובנאליות, נחשבת כנימוק -
מחמאות עם תוכן
מחמאות כמו “את הסופרת של הדור הבא” הן בנאליות ונדושות מדי. לא נותנות שום
דבר, חוץ מאשר פרגון (זוכרות את הלייק? הוא מפרגן מצוין!), ומילים שאת לא באמת
עומדת מאחוריהן. (אלא אם כן את עורכת עיתון ומתכננת לבקש חומרים מאותה כותבת).
מחמאות עם תוכן אלה מחמאות מדויקות.
מנחים חינוכיים לסוגיהם ממליצים לשבח את העושה ולא את המעשה וכו’… לא נכנסת
לזה. אני רוצה מחמאות מדויקות או עקיפות.
דוגמאות למחמאות:
“מחכה לקרוא עוד חומרים שתפרסמי”. (כמובן, לא לכתוב את זה לכל אחת, כי זה גורם
לאבד את כל האפקט. והרי כל המטרה בכללים המרגיזים הללו היא השגת אפקט מסוים,
הלא כן?)
“את יודעת לכתוב הומור ברמה”.
“זה לא השיר הראשון שאת מפרסמת, וכל השירים שלך מוצלחים”.
חלק משמעותי באפקט של המחמאות הוא המינון.
אז בלי הרבה מלח ופלפל, בסדר? רק קורט 😉 -
הייתה פה כבר אחת שקלעה בהגדרה מוצלחת:
המורה, לנשום מותר?
-
שיעור ספרות או לשון / תחביר / דקדוק?
אני מלמדת גם ביולוגיה, מתמטיקה, אנגלית.
מקווה שלא שכחתי כלום 🙂
תכל’ס, נימקתי והסברתי את עצמי.
על מה את חולקת? אשמח לתגובה! (מנומקת ;)) -
רות, את מקסימה,
והבהרת את עצמך באופן מושלם ומנומק כדבעי!
מבינה את החסרת הפעימה, לרגע, מהכללים המדוייקים,
אולם כפי שרות הסבירה:
סגנון תבניתי כזה,
או דומה לו, או מקורי אך בכיוון –
מעלה את הרמה לאין שיעור.
לא הייתי רוצה להיות בפורום נאיבי ורדוד…
Log in to reply.
