דרושות שחקניות

[עליזה דבו]

מדגישה- פניות של שחקניות תטופלנה רק עם צירוף של אודישן מצולם, לא עם שואוריל לבד. אפשר לצרף שואוריל אם הוא מעובד למי שרוצה, אבל הכי חשוב האודישן.

[עליזה דבו]

הבנתי שהקובץ של הקטע לאודישן חסום, זה הטקסט: (אין צורך במבטא)

בית טוויה 1 (הסיפור מתרחש בסוף המאה ה-19 בכפר קטן בצרפת)

יום עבודה שגרתי—

קלוז אפ על תנועות העבודה של כל אחת: רגל על הפדל, יד אורגת וכו’. כולן שרות יחד שיר עם צרפתי.

ליליאן (מנהלת המפעל) נכנסת נמרצת לחדר העבודה.

ליליאן: בונז’ור!

כולן: בונז’ור מאדאם!

ליליאן: שיהיה לנו יום מוצלח, פורה, ויעיל!

וההספקים שלנו להיום הם—

שלושה אריגים למשפחת קריסטיאן, שני שטיחים ברקמת סמל האצולה לאציל פולקין. קטרין, אני סומכת עליך בשביל הרקמה של הסמל, כן? (קטרין מהנהנת) ומה עוד? (מנסה להיזכר) כן, ניפוץ שישה כלים מסיבי כותנה גולמיים.

קדימה, לעבודה!

(ליליאן יוצאת)

שרלוט: וואי, העבודה הזאת לא נגמרת…

אדלאיד: כן, אנחנו מכירות כבר את התלונות שלך, שרלוט.

לא נמאס לך לחזור כל יום על אותו דבר?

קתרין: בדיוק. ותתחילי קצת להיות יעילה, לא יזיק לך.

שרלוט: (ממלמלת) אפילו להתלונן אי אפשר כאן.

הכל ענין של מזל, בעולם הזה. אם נולדת למשפחה אמידה- יש לך כסף בשפע, לא צריכה לעבוד במפעל בשביל כמה פרוטות. ואם נולדת למשפחה פשוטה מכפר קטן בקצה צרפת- את צריכה להעביר כאן את רוב החיים שלך באריגת בדים. אריגת בדים. אריגת בדים. אריגת בד—-

קטרין: טוב, די! הבנו שאת לא אוהבת לארוג בדים.

(בלגלוג) לא נאה לשרלוט הגבירה להעסיק את ידיה העדינות עם נול.

אדלאיד: (צוחקת, מצטרפת גם היא) אולי תרצי שאנפנף עלייך במניפה, כבוד הגבירה?

שרלוט: תצחקו, תצחקו.

אבל אתן יודעות מה? המזל מתהפך לפעמים. יום אחד גם לי יהיה מזל, אתן תראו. יהיה לי עסק משלי, עובדות שאני אנהל אותן וקצת יותר רווחים מכמה מטבעות. ובמקום לשבת כאן, אני—

קטרין: שרלוט, תראי מה את עושה! את הורסת לגמרי את האריג!

שעות של עבודה יקח לתקן את זה עכשיו.

אדלאיד: (מתקרבת לראות את הנזק ונאנחת) אין לך ברירה, תצטרכי להישאר אחרי העבודה כדי לתקן את זה.

שרלוט: אח, איזה חוסר מזל (בתסכול)

אדלאיד: תשתקי כבר ותמשיכי לעבוד. תוכלי להמשיך לחלום כשתהיי מנהלת מפעל. “כשיהיה לך מזל”.

קטרין מצחקקת.