איך גומלים ממציצת אצבע?

[מיכל וילמן]

כל צורך בגמילה מחייב הבנה ראשונית של:

א. תהליך קניית הרגלים חדשים – שזה הדרגתי וחייב להגיע עם אמפטיה ואמון (כשיש באמת קושי)

ב. הבנה למהות הרווח של הענין, שממנו רוצים להיגמל (מה הוא נותן לילד), כדי להבין את הקושי בגמילה ממנו

וכך ניתן יהיה לספק אמפטיה, בד בבד עם הסיוע בגמילה.

למשל: מוצץ הוא יכולת הרגעה למצוקה או כאב פנימי

כאב גדול כקטן. כמו: כאב פיזי, עייפות, געגועים לאמא (למשל כשהיא יוצאת בלילה וכו’) וכל סוג של כאב/קושי.

במוצץ (או ליטוף של חיתול לדוגמא), יש ניחומים שמרפדים את הכאב ומקילים את ההתגברות עליו.

אם את רוצה עוד קצת ייעוץ, יכולה לשלוח לי שאלה במייל:

michal2lov@gmail.com

מיכל וילמן

[רחלי]

מנסיון, ולא מהמקום הטיפולי,

לפעמים, במיוחד כשיש לילד צורך באוביקט המעבר, גם אם נראה ש”הצלחנו” לגמול אותו, יהיה מעבר לאוביקט אחר, כך שחשוב לשים לב, האם “הצר שווה בנזק המלך”.

[מיכל וילמן]

זו הסיבה שצריך לעשות את זה היטב ועם הבנה ועם נתינת החסר במקום אחר רגשי

לדוגמא:

גמילה מהנקה:

תינוק שנגמל מהנקה, כמובן כדאי לדרג את הגמילה (כשאפשר)

אך להמשיך ולתת לו כמה שאפשר את הקשר והחום והקרבה, גם בלי הנקה

כי זה בעצם מה שהוא היה צריך בעיקר

והוא לומד כעת לחיות בלי הקשר הפיזי החזק הזה – אבל הוא רוצה להמשיך ולהרגיש

שהוא נמצא עדין ולא פחות ב”תוך הלב של אמא”

[תמר וינברג]

מיכל ורחלי, תודה! מחמם את הלב לראות את האהבה שיש כאן…

איך אני יכולה להסביר לילד בערך בן 6 למה כדאי לו להגמל? ומה רע במצב העכשווי?

כלומר- אני מבינה את הצורך להיגמל, והוא בכלל לא בעניין…

[מיכל וילמן]

צריך להבין מה קורה מסביב ולהכיר את הילד קצת יותר:)

כמה הילד זקוק ל”ניחומים”?

איך לתת לו את מה שהוא זקוק – באופן אחר?

עד כמה הוא רגיש?

האם הוא כעת בתקופה נוחה או לחוצה יותר?

(למשל תקופה לחוצה – אולי כרגע הוא בתקופות מעבר

כמו עולה לכיתה א’, או במעבר דירה וחברה וכד’)

וכל זאת, כדי לבדוק אם מתאים כעת להיגמל

ואם כן, כיצד להקל מעליו להיפרד מהמוצץ.

להסביר בשכל, לא יעזור

זה מדי רגשי. הוא בעצמו לא מבין בשכל, עד כמה הוא זקוק לכך

הוא פשוט מרגיש את זה וזהו.

ולכן, הדרך היא, לתת לו את הרוגע. וההכלה במקום אחר

באופן מוגבר יותר, ואז הוא יקבל כוחות וגם רצון, להיגמל

ואז אפשר יהיה לדבר איתו.

דוגמא לנתינה מוגברת כזו: זמן איכות עם אמא, לפני השכבה וכד’

המון הצלחה!

[תמר וינברג]

תודה מיכל:)

אין על הלב הרחב שלך…

[מירי]

כל כך אהבתי את התגובה!

רוצה רק להוסיף, מניסיון אישי

ש-יש ילדים שהסבר שכלי דווקא כן עובד עליהם

את הבת שלי ניסינו לגמול ממוצץ בגיל 4.5

כל לילה היא אמרה לנו: ממר אני ישנה בלי מוצץ…

עד שהגענו לרופא שיניים (עם ילד אחר בכלל) והוא אמר ככה באגב שמוצץ מזיק לשיניים

באותו יום, מעצמה היא הלכה וזרקה את המוצץ!

(כמובן שבלילה היה לה קצת קשה וישבתי איתה יותר כדי להרגיע וכו’

אבל היוזמה היתה לגמרי שלה, וממקום מושכל לחלוטין!)

[מיכל וילמן]

תודה תמר:)

ומירי, את אכן מעלה כאן סיטיואציה של ילד במצב יותר בוגר

שבהחלט מסוגל לדחות סיפוק עכשווי ולהישמע להגיון

זו בהחלט דמות בוגרת יותר.

[נועה יחיאל]

אצלי אישית עזר בשתי הבנות שלי,

ראיתי שהרבה יותר נוח לי להרגיע אותם עם מוצץ,

יותר מאשר שיחה, חיבוק וכ”ו,

וח”ו לשמוע אותן בוכות,

ברגע שהבנתי את זה הייתי הרבה יותר

החלטית ובטוחה לגבי הגמילה, והבנתי מה הצורך שלהן,

התחלנו עם “מוצץ רק בלילה”

אחרי תקופה לילה עם מוצץ, לילה בלי,

זה עבר מצוין, כי זה נתן לה מסר עקיף

שהיא מסוגלת לישון גם בלי מוצץ (עם תגמול בהתחלה)

אבל מחר היא שוב תישן עם,

כשהייתה מעירה אותי בלילה,

ולא הצלחתי להרגיע אותה בדרך אחרת,

הייתי מביאה לה מוצף מתוך עייפות,

בבוקר אמרתי לה, והיא ידעה,

“לילה הבא יהיה רק תחילתו עם מוצץ”,

סיכמנו שהיא מגיעה לגיל 5 היא ישנה בלי מוצץ,

וכך היה, ב”ה היא אפילו לא חושבת עליו,

אצל הגדולה, זה אפילו מגעיל אותה.

כמו שכתבו כאן,

להבין שצריך תחליף, ולעשות את זה בהדרגה ובביטחון.

בהצלחה!!

[מלכי הרשקוביץ]

בא לי להעיר הערה לא של מומחית לגמילה אלא של אמא למשפחה ברוכה כ”י.

פעם שמעתי משפט חכם שאומר

מה שילד לא יעשה בתור מבוגר אין למנוע ממנו לעשות בתור ילד.

גם אם זה לא ממש עולה בקנה אחד עם רצונותיך ושאיפתך.

ואני אסביר:

הבת שלי אהבה לרכב על אופניים עד כיתה א’ למרות שלא מקובל אצלינו בכלל שבנות רוכבות. ואז היא קלטה שזה לא מתאים. ידעתי שבע”ה היא לא תרכב לנצח.

אבל לתת לילד לעשות משהו שגם מבוגר עושה ואסור, זה צריך למנוע מגיל צעיר. סרטי מחשב, טלפונים חכמים, עישון וכד’

אני חושבת שמאצבע כדאי לגמול בגיל צעיר כי יש חשש כבד שלא יצליחו להגמל לעולם.

אבל עם מוצץ אף אחד לא מתחתן.

מנסיון של משפחה ברוכה ב”ה שרובם לקחו מוצצים. וחבל על מי שלא לקח….

אולי פעם אחת עשיתי את השטות הזו של לגמול ילד.(ואגב עד היום הוא זוכר לי איזה טיפש היה כשהסכים להחליף את המוצץ במשהו אחר שקיבל במקום). כל השאר נגמלו מתי שרצו ובאיזה גיל שרצו. כשזה בא מהם. כן הגבלתי את השימוש במוצץ מגיל הגן שיקחו רק בבית ואח”כ כשכבר גדלו עוד קצת רק בשינה. וב”ה לא נסחבו עם זה לכל מקום ובכל שעה. אבל ממש לא הפריע לי שאחד מהם נגמל בגיל 8 (זה היה כמדומני הגיל הכי מבוגר).

באמת בכמה פעמים זה הצליח במהירות גדולה כשרופא השיניים אמר/העיר להם.

בכלל כל דבר שאנחנו משחררים ולא לחוצים ממנו מסתדר הרבה יותר טוב. לחץ בנושא לא עוזר.

נקודה נוספת שלא קשורה לשאלה שנשאלה וסליחה מרופאי השיניים שקוראים את זה. במחקר הקטן שלי שמשתתפים בו מעל מנין ילדים ב”ה. אין קשר בין מוצץ ליישור שיניים. הילדים שלי לקחו את המוצץ העגול הכי פשוט עד גיל 4 לפחות במקרה הכי טוב ולחלקם יש ב”ה שיניים משורטטות כמו בתמונות של רופאי השיניים, ללא יישור שיניים כלל. רק לחלק קטן מהם היה צורך ביישור שיניים.

בכל אופן, מאחלת לך הרבה הצלחה בגידול הילדים בכל העניינים (כולל הגמילה).

[מירי]

לגזור ולשמור!

[מלכי הרשקוביץ]

תודה מירי!

חיממת לי את הלב.

[בלה]

@מיכל וילמן וכל החכמות, מנצללת את ההזדמנות והדיבורים בנושא.

ילדה עם קושי בויסות חושי שמוצצת אצבע באדיקות- איך ניתן לסייע לה בכך?

[ד.]

מצטרפת למלכי-

למה את רוצה לגמול אותו?

אם זה בגלל השיניים- הבת שלי שמצצה עד גיל מבוגר מאד לא היית הצריכה ישור שיניים וילדים אחרים שלי- שלושה שלא קבלו לא מוצץ ולא מצצו אצבע היו צריכים יישורי שיניים במחירים שאסור לפרסם:)

לא בטוח שכדאי לגמול בכח, בנים לדעתי גומלים את עצמם בגלל הכבוד, מכירה מקרוב שני מקרים כאלה.

בהצלחה

[מירי]

מאצבע כן כדאי לגמול, לטובת הילד

כי כמו שכבר כתבו כאן – זה משהו שיכול ללוות גם עוד שנים ולא תמיד כ”כ קל להגמל ממנו

(כבר פגשתי מורות שבטעות הגניבו אצבע לפה בזמן ששמרו על מבחן למשל 🙁 )

[CHANCE]

השאלה היא איך.

כאן עדיין לא מצאתי תשובה שתסייע למעשה… 😞

[תמר וינברג]

תודה ענקית ענקית!!

ואם בקטע של כנות, אני לא גומלת אף אחד ממציצת אצבע,

רק רציתי לדעת קצת על הנושא לצורף פרויקט מסוים.

ה’ ישלם שכר כולכן!

[מיכל וילמן]

גמילה בגדול – אלו שינויי הרגלים

ובד”כ כדאי לעשות זאת בהדרגה

עם שימת לב לצורכי הילד ולא ללחוץ אותו באופן כזה

שהוא בסוף יאמץ משהו אחר במקום…

ולכן , אולי יותר תשאלי באופן ממוקד

במי מדובר?

מה הגיל?

מה ניסית או לא ניסית?

ואז אפשר לקבל עצות יותר תועלתיות ולא מזיקות

[שרה פישמן]

שמעתי, איך לא מכירה אישית:

לרבקה שואף, קלינאית תקשורת יש –

ספר שהוציאה: ‘התוכנית הסודית של מוטי לפרידה ממציצת אצבע’ יש תיאור של תהליך פרידה ממוצץ ובכללי ניתן לדלות ממנו רעיונות לתהליכים של שינוי הרגלים אוראליים. מחיר הספר 64₪. הספר מציג תוך כדי סיפור (שנכתב בצורת יומן) .

המייל שלה: shoefrivka@gmail.com

[ד.]

תמר,

למה דחוף לך לגמול אותו?

לא מאמינה שיגמל לבד?

[תמר וינברג]

לא דחוף לי לגמול אף אחד,

רציתי חומר על הנושא בשביל פרויקט מסוים.

ובסוגריים, אם כבר שאלת-

מנסיון עם ילדים ‘מצוצי אצבע’, האגודל נשאר בפה עד גיל גבורות…

ממוצץ לא כדאי לגמול, חבל על הכח. בטח לא בגילאים צעירים.

אבל מאצבע מאוד כדאי לגמול. לפעמים אפילו כדאי להעביר למוצץ או ‘פינוק’ אחר, שלילד יהיה קל יותר להגמל ממנו באופן עצמאי.