טיפול יעוץ אימון והנחיה
מטפלות באומנויות, פסיכולוגיות, עו”סיות, מנחות, מדריכות, מרצות, מאמנות, יועצות, ברוכות הבאות! ... פירוט נוסף
מובילות:
- Organized by
-
-
אקמול או אופטלגין? ואולי אדקס? ואיך זה קשור ל’מאניה’?
-
אקמול או אופטלגין? ואולי אדקס? ואיך זה קשור ל’מאניה’?
יש לנו טבע כזה, אנושי לגמרי
אמיתי ממש, ונכון להחריד (תלוי בהקשר)
שקשה לנו מאוד מאוד להניח
לעצמינו לשאת כאב.
רק מרגישים משהו, רגע כאב לנו
מחפשים מהר מהר
היכן הנחנו בפעם האחרונה את המשכך,
אקמול, אופטלגין, אפידורל…
מה שזה לא יהיה
פעם אמרתי לשכנה שרצתה ללוות ממני אקמול
שאני משתמשת עם ‘אדקס’
הרבה יותר איכותי וחזק
תשובתה המפתיעה-
‘סבתא שלי אומרת’ משכך חזק
זה לכאבים חזקים… שלא נזדקק
ואבא שלי אומר
שמטרת נטילת האקמול היא
לשתות את כוס המים…..
אז קצת צחקנו על הכאבים הפיזיים שלנו
ומה קורה כשכואב לנו בנפש?
כשיש לנו התמודדות
כשמשהו לא הולך לפי איך שרצינו
אנחנו מחפשים איזשהו אלכוהול אכיל
לא להרגיש, לא לחוות, לא להכנס לזה מידי
שיעבור, שיגמר, שיחלוף
צר לי יקרה
ולטובתך ממש
הבועה הזו חייבת להתנפץ!
אם את קצת יותר אינטלגנטית
ממה שהיית בכיתב ז’/ ח’ עממי
ואפילו אפילו, ממה שהיית בכיתה י”ב
ואת כבר קצת יותר מתמצאת
במה שקורה פה בעולם,
איך הוא מתנהל,
מהי מטרת בריאתו,
מהו רצונו של מי שבראו
אז את בטח יודעת שהחיים
עשויים גלים, ולא סתם
יש לכל זה מטרה
אבל זה ממש נושא לפוסט אחר
מה שחשוב הוא להפנים את זה.
מעצם טבענו אנחנו חיים 😉
וכל דבר חי,
מתרחש בו תהליך של מחזוריות
בכל הרבדים שלו.
כשזה לא ככה,
זה או דבר מת, או מפלסטיק
סימן החיים במוניטור
זה שהוא ‘מזוגזג’
כשהטבע שלנו והנטייה שלנו
לא לחוש כאב
פוגש בגל כזה שמכאיב לנו,
בהתמודדות שקשה לנו
אנחנו מנסות למנוע אותו,
מנסות לשמר תחושה של רוגע
ולא להיכנס להתמודדות שמערערת לנו
את תחושות ה’מאניה’
קשה לנו להיות פתאום בחושך,
אנחנו אוהבות רק אור,
רוצות שיהיה לנו רק מואר וזורח
בצורה הזו,
אנחנו כאילו פוגעות במחזוריות הזו
שהיא החיים שלנו
מנסות לעצור אותה
אבל האמת היא,
שהיא ממש לא נעצרת
אנחנו בעצם מכניסות אותה למקפיא
ומהירות הגל מוקפא,
אך לא לעולם,
אנחנו לא מפלסטיק,
החושך הזה קיים ועוד איך
רק ‘מהירות החושך’ שלו
הולך ונהיה איטי יותר,
אורך זמן רב יותר
והוא יהיה גם נוכח יותר.
חבל.
חבל שמחוסר ידע,
אנחנו מאריכות לעצמינו את הסבל הזה
חבל שמחוסר שימת לב,
ההתמודדות נהפכת לקשה יותר.
כדאי וחשוב מאוד
לשים לב לגלים שלנו
עליות, ירידות,
הצלחות וכישלונות,
לתת לכל דבר את המקום שלו
הן לשמחה והן לכאב,
ככה חיים באמת!
לא כדאי להאט את הקצב
של מה שאמור להיות בכל מקרה
כן חשוב לחוות את הכאב הנכון והאמיתי
שיש לנו בהתמודדויות שלנו
לא לברוח מהן
להרגיש, לחוש, לחוות
לא להקפיא אותן, הן לא נעלמות…
עכשיו אנחנו בימים של כאב של צער
של חורבן, של אבל.
אמרה לי חברה
שהשנה פחות הרגשנו את ההבדל
בין יום לפני י”ז בתמוז
לימי האבל של שלושת השבועות
בגלל המצב בו אנחנו מצויות
אפשר לדון על זה
אבל מה שברור שמחר ר”ח אב
ומשנכנס אב, ממעטים בשמחה
בואי ננסה להיכנס לזה,
נכאב את הכאב של הגלות,
של הריחוק, האובדן,
וגם את הכאבים הפרטיים שלנו,
שמקורם הוא בגלות השכינה
אל תצפי להרגיש את זה
תתפסי את הכאב במחשבה, בתפיסה
רק בצורה הזו תחושת הכאב תבוא
ממקום פנימי, אמיתי, משתוקק ומתגעגע
הלוואי שנזכה
ואף על פי שיתמהמה
וכל כך הרבה הוא מתמהמה…
עם כל זה
מחכה,
מחכה לו בכל יום שיבוא
שנזכה להפגש בירושלים הבנויה
בקרוב ממש!
אמן
-
4 תגובות
-
וואו ריגשת
כ”כ אמיתי ונוגע!!!
-
עמוק, ואמיתי ונוקב.
הלוואי שנזכה לגאולה, שנרצה אותה, שנמתין לה.
ואז יבוא המשיח וגם תחיית המתים.
-
במחשבה שניה, אני רוצה לומר, ש”מאניה” היא מצב של מחלה, ולא כל דבר תזזיתי יכול להיקרא “מאניה”.
גם דיכאון אותו דבר. לכל מונח מהמונחים הללו יש הגדרות מפורשות ברפואה הפסיכיאטרית, ומה שאינו עומד בקריטריונים אינו נקרא מאניה ולא דיכאון ועוד כיו”ב.
-
מרים,
רבקה כתבה פה בצורה מטאפורית.
לא התכוונה באמת באמת למניה ולא לדפרסיה 🙂
Log in to reply.
