אתיקה —

[מיכל וילמן]

למישהי שפונה אלי ומתחילה לדברת על מטופלת אצלי, ומנסה לבדוק ולוודא זאת:

כדאי לומר: “את אמרת… לא אני”. עם הבעה חתומה ללא רצון לשתף פעולה

בהצלחה!

[חני שידלובסקי]

לא לשתף פעולה. לומר בהחלטיות: אני לא מדברת על מטופלות שלי.

[משתמש לא ידוע]

מסכימה עם מה שכתבו לפני, לא לשתף פעולה ולא לנדב שום מידע. ובטח לא לאשר שהיא מטופלת שלי.

למדתי על בשרי! יום אחד ירדתי לגינה מתחת לבית שלי וראיתי אמא של מטופלת שלי. הייתי המומה כי אין שום סיכוי בעולם שהיא תהיה שם. מרוב הלם נגשתי ושאלתי אותה מה שלומה ואיפה הילדה… היא הסתכלה עלי כאילו נפלתי מהירח ולא הבינה על מה אני מדברת. חשבתי שאני הוזה! מתברר שהאשה הזו היתה תאומה זהה של האמא!!!! בחיים לא האמנתי שיקרה לי כזה דבר. הן לבושות באותו סגנון, אותה פאה!!! אותו דיבור!! בסוף היא הרגיעה אותי, וגם האמא של המטופלת הרגיעה אותי שאפילו הבעלים שלהם מתבלבלים. וגם הילדים.

למדתי מזה לא להיות בטוחה בכלום ולא לפנות לאף אחד ולא לנדב מעצמי שום מידע.

[שיינדי אייזנבך]

לי זה קורה הרבה.

אני עונה בדרך כלל: מממממממ. אההההההה.

ואם הגברת מולי מתעקשת להמשיך בשאלות,

אני עונה לה: הכל בסדר. ופשוט מחליפה נושא.

[מלכה קופטייל]

מזדהה אתך שיינדי,

“ממ” ו”אהה” זה פשוט “אני שומעת” ולא – אני מאשרת/מבטלת/מוכיחה משהו.

היתה לי פעם שיחה הזויה

מאחות של מטופלת שהתקשרה לבקש ממני שאפנה את גיסה (בעלה של המטופלת) לטיפול, שזה לא נורמלי שתקופה כל כך ארוכה (!) שהיא בטיפול ועדיין המצב כך וכך.

אסור היה לי כמובן לשתף ולו במילה וחצי על ההתקדמות המדהימה שאחותה חווה, (ועל השיחות לגבי פניית הבעל לטיפול…)

רק הקשבתי לה וניסיתי להבין את הכאב שלה .

“אני מבינה שקשה לך לראות את.. מהמקום שלך, מה שקורה אתה” וכו’

לא נתתי לה להיכנס איתי לשיח על אחותה, לא על אם היא אצלי בטיפול (אף שאחותה שיתפה אותה בעצמה), ולא האם וכיצד מתקדמת וכו’.

פשוט – הפונה עצמה הייתה הנושא, והבהרתי לה בסוף, שאין לי שום זכות לדווח/ לשץף או לקבל ממנה עצות לגבי מטופלות שלי, הצטערתי בשבילה שהיא הרגישה מוכרחה לעשות את הטלפון הזה, כי בלי קשר לאתיקה – זה מכוער בעיני (השתדלתי לדונהּ לכף זכות, ש-ככל הנראה היא טיפוס נמרץ ואוהב לפעול כשצריך, והרגישה שהיא ממש חייבת לעשות משהו… זו הייתה באמת עבודה:)

בשנה וחצי האחרונות, החלטתי – ושיתפתי בהחלטתי כמובן את הבאות לטיפול, שבמקום ציבורי – אני לא מכירה אותן פשוט. למרות שיש עוד אלף ואחת דרכים להכיר נשים, עדיין – לפעמים זה גרם למבוכה (שלי או של מטופלת) מול שאלות מיותרות, וב”ה אני מאד מרוצה עם זה. כמובן שאם הרחוב ריק ממש והיא עוברת מולי, אין סיבה שלא אדרוש בשלומה, והכל לפי העניין.

בכל מקרה, אני חושבת שעדיף להיות זהירים ככל האפשר בנושא הרגיש הזה

(על אף שהיום הנושא של “ללכת לטיפול” פחות סודי ומלחיץ, בפרט שאני באופן אישי מטפלת בשיטה שמסייעת לבעיות פיזיות – שם עניין הבושה עוד הרבה פחות מטריד. עדיין, יש לכבד את רגשות הזולת באשר הם…)

בתפילה שלא ניכשל!

[שולמית אורלנציק]

תודה לכולכן, חידדתן לי את הנושא

רציתי להוסיף כשהמדובר במפגש עם המטופלת עצמה-במקרה שהמטופלת ניגשת ומדברת, כמובן שאפשר לשתף פעולה אך למטפלת מצידה אסור לצור שום שיח,אפילו לא לנפנף לשלום.