ילדי גרושים

[רחל פישביין]

סליחה על ההערה אבל אני די בטוחה שהשאלה לא מתאימה לפורום פתוח (אולי פירסמת כאן בטעות).

לדעתי, אולי אני לא מבינה מספיק, גם בפורום סגור לא ממש אתי לפרסם כזאת שאלה.

[נועה יחיאל]

נושא מאד רגיש!!

אני כן הייתי עובדת עם האימא –

“מה מסעיר אותה בחוויות שלהם”

בטוח שיש שם רגשות קשים כמו:

בושה, כישלון, אכזבה, בדידות, אשמה ועוד…..

לא חושבת שזה חכם – להתעלם מהרגשות שלה,

ולא להרבות בשיחה עם הילדים ע”כ,

הם כן צריכים להרגיש פתוח ולדבר על הכל!!

אבל, במקרה שזה לא עובד, אפשר לדבר עם הילדים

ע”כ שעם אימא כדאי כמה שפחות לדבר בנושא (ככה הם גם ילמדו רגישות לשני)

בהצלחה!!

[שיינדי אייזנבך]

רחל,

מנסה להבין ולא כל כך מצליחה,

למה אסור לדבר בפורומים על חולשות אנושיות?

מה? חולשה אנושית זה סוד? זה חולשה ששייכת רק לאנשים מסוג מסוים?

מי מאיתנו היה מרגיש אחרת, שה’ יצילנו?

יש פה סיפור הכי אנושי ורגיל, על קנאה.

קנאה באדם שהצליח יותר מאיתנו, וזה יכל להיות שלנו, וזה לא.

וזה קשה. מאד מאד מאד קשה.

מישהי היתה מרגישה אחרת? הכי אנושי שיש.

האשה הזאת צריכה לעשות עבודה מול הקנאה שלה.

זו לא עבודה קלה, ורק לאחריה היא תוכל לשמוע דברים
ולהשתתף ממקום נקי.

ממקום מרוחק, מנותק, אדיש, אפילו שמח בשביל הילדים.

זו עבודה עבודה, ולא ביום אחד,

אבל המודעות והרצון כבר מקדמים.

[רחל פישביין]

שיינדי, ממש לא הבנת אותי.

מותר לדבר על חולשות אנושיות וכולנו בני אדם ולא מלאכים.

אני פשוט חושבת, שלא הייתי הולכת לטיפול אצל אחת שמעלה דילמות מהטיפול בקהילה פתוחה בקדם. זה הכל. (גם בקהילה סגורה זה לא היה נחמד לי רק ששם לא הייתי יודעת מזה)

אם פותחת הנושא פירסמה אותו מתוך הסכמה של המדוברת, אני לוקחת את מילותי בחזרה.

[רבקי טייך]

מי אמר שזה מטופלת שלה?

[רחל פישביין]

אני מצפה ממטפלת מקצועית לשמור על חסיון בין אם זו מטופלת שלה ובין אם שיתפו אותה בדילמה מן הצד.

סייגתי שאם המדוברת הסכימה לפירסום, לא אמרתי כלום.

(לא אומרת לאף אחת מה לעשות, זה פשוט נשמע לא מקצועי. חבל)

[ברכה שטיין]

אף פעם אי אפשר לשפוט כאב של מישהו אחר!!!

“עד שיגיע למקומו”- אני אף פעם לא יגיע למקום של השני

עם כל התנאים שלו (כלכלי. משפחתי. רגשי. פיזי. נפשי. טכני. זוגי וכו..- הכל יחד)

שולחת חיבוק ענק לגברת המקסימה שבמשמורת יחידנית!!!!

לבד!!!

365 יום בשנה!!!

אחראית על הכל לבד!

כביסות,חינוך. פרנסה. ניקיון פסח ותמיד. קידוש . בישול, גידול

ומה לא?

😍😘

[מרים זילברמן]

ילדים חייבים הכלה בכל נושא בחייהם? וזה למה? חושבת שחלק מסגרות זה להבין שיש תחומים שהם שלנו בלבד ואנחנו צריכה להתמודד עם זה לבד או למצוא מישהו שיכול להכיל בתחום הספציפי הנדרש.

הדילמה של האם היא קשה ומנוקבת. מצד אחד הכי בעולם רוצה להיות שותפה בחיי הילדים מצד שני כל הגברת שיתוף בנושא הזה זה כאב חותך אצלה.

לא חושבת היא חייבת להכיל ולהיות שותפה מלאה במה שקשור לחיי הגרוש שלה גם אם זה נוגע לילדים. אבל כן הייתי חושבת שבאידל תנסה להיות כמה שיש לה יכולת ולתת להם תחושה שהיא איתם ואוהבת אותם והם יקרים לה.

[מירי רוט]

אמא לא חייבת להיות כל יכולה

ואם זה נכון לה ומקל עליה להתנהל מול הנושא הטעון הזה כך

היא נאמנה לעצמה ולרגשותיה

הילדים צריכים לכבד את הקושי הזה

מה, הם לא מבינים שלאמא הדיבורים האלה לא נעימים בכלל?

הם ימצאו כבר מי שישתתף איתם בחוויות

בכל נושא אחר אמא שותפה ומכילה

בנושא הזה לא

[דינוש music]

לדעתי זה פצע שצריך לפתוח אותו כדי לרפא ולנקות את המוגלה שהצטברה.<div>

כלומר זה כואב לה ומפריע לה כשהילדים שלה חוזרים נלהבים מהגרוש שלה.

למה זה כל כך כואב לה?

כי היא לא יכולה לתת את זה?

אז היא צריכה להבין שהיא מביאה לילדים שלה את הלב והם מרגישים אותה והם יודעים שהיא תמיד תהיה שם בשבילהם.

אז פה ושם הם מתלהבים מדברים חומריים זה טבעי, הם ילדים.

ואני חושבת שזה לא טוב להדחיק אלא היא צריכה לעמוד מול המציאות.

כששומעים סיפור עצוב או נזכרים בטרגדיה אישית – בפעם הראשונה זה שורף.

בפעם השניה זה צובט.

בפעם השלישית זה רק כואב.

בפעם הרביעית אולי גם לא נרגיש כלום.

כשיש חוויה לא נעימה ומדחיקים את כל מה שקשור אליה זה בסוף נפתח ומוציא רגשות מצטברים ואז זה יכול להתפרץ במלוא העוצמה.

כשיודעים לגשת אל זה ולטפל בזה לאט ובהדרגתיות הפצע מחלים.

ילדים הם חכמים, יכול להיות שהם גם מזהים את החולשה שלה ודווקא לכן שואלים ומספרים כמה שיותר כי הם רוצים להיות בטוחים בטיב היחס בין ההורים.

אני חושבת שהיא צריכה להתעניין, להראות שהיא קשובה אליהם, שהיא שמחה בשמחתם וגם להבהיר להם שהיא נותנת להם את הלב שלה ובסוף זה מה שחשוב.

זה גם יעשה לה הרגשה נינוחה יותר וגם זה יתן רוגע לילדים.

בסייתא דשמייא יהיה טוב.

בהצלחה.

</div>

[שיינדי אייזנבך]

דינוש,

מי אומר שהיא מביאה לילדים את הלב?

ומי אומר שאבא לא מביא לילדים את הלב?

ויתכן שהחיים שם הרבה יותר נעימים, נוצצים, חמימים, מרגשים?

ואולי החיים איתה ממורמרים יותר? לחוצים יותר?

קורה המון, שילדים גדלים אצל הורה,

וחושבים שהם מפסידים -מי יודע מה – אצל ההורה השני

ועם הזמן עוברים לשני אם רק מתאפשר,

או חולמים על זה כל הזמן.

החיים מלאי כאב לפעמים,

ודברים לא פתורים,

ולא תמיד הכאב מקהה עם הזמן. לפעמים אפילו מחריף.

צריך לקרוא לילד בשמו,

לשים את הרגשות הקשים על השולחן,

ולהתמודד מולן.

זו התמודדות ככל התמודדות קשה אחרת.

[דינוש music]

ברור שזאת התמודדות.

וברור שלא הכל נוצץ וורוד.

וברור שזה קשה.

זה הניסיון שלה, ואני מאמינה שיש לה את הכוח והכלים להתמודד.

כתבת שאולי היא לא נותנת להם יחס ואת הלב וכו’….אין דבר כזה.

אני לא שופטת ח”ו אבל אני מאמינה שלכל אחת ואחד יש מה לתת ומה לתרום לעולם ובעיקר לילדים שלו ולכל אחד והאחת האמירה שלו.

הם לא יקבלו אצלו מה שיש אצלה והם לא יקבלו אצלה מה שיש אצלו.

החיים זה לא 100% מה שרוצים.

יש עליות ויש ירידות ויש התמודדויות ואני מקווה בשבילהם שהם יצליחו לעמוד בזה בצורה הטובה ביותר.

[שולמית אורלנציק]

אני הייתי מפנה את האמא לטיפול,לתת לה הרגשה שההתמודדות שלה לא פשוטה ובהחלט מגיעה לה תמיכה.

[משתמש לא ידוע]

סורי על התגובה הבועטת

אבל לא ראיתי כאן שום תגובה נורמאלית חוץ מגיבובי שטויות….
נשמע שאינכם מכירים מקרוב את הנושא

ורק רואות אותו במבט מאוד מאוד מצומצם של “אני”

הדברים הרבה יותר עמוקים וחסרים כאן המוןןןןן פרטים כדי לנתח את רגשותיה של אותה אם בהינף מקלדת…

[חגית ב]

חילזון קטן יקרה!

כל נושא שעולה בטיפול הוא עמוס רגשות, גם אם הוא נראה מהצד תינוקי או רדוד. וגם אם ההיפך

אנחנו לא מחברים סיפורי מתח.. זה חיים של בנ”א!

ואין זה אומר שהדרך לטפל צריכה להיות מורכבת או עשויה מילים גבוהות.

לפעמים שיח פשוט עם המטפל/האדם הנכון בזמן הנכון ולקבל את התגובות הראויות- זה מספיק!!!!!! כדי למצא כוחות וגישה אחרת.

וכמובן אין דרך לשנות <b style=”background-color: var(–bb-content-background-color); font-family: inherit; font-size: inherit; color: var(–bb-body-text-color);”>מציאות חיים של אף אחד ו<b style=”background-color: var(–bb-content-background-color); font-family: inherit; font-size: inherit; color: var(–bb-body-text-color);”>ח”ו לשפוט!

[חגית ב]

וכמובן שמטרת הטיפול לא לשנות מציאות חיים של אף אחד וח”ו לשפוט!

[מירי רוט]

זה פורום פתוח יקרה

לכל אחת זכות להביע את דעתה

ענו כאן נשות מקצוע דברים של טעם

אנחנו מכבדות כל תגובה

לצערי ילדים להורים גרושים מוכרים מקרוב אולי לכל אחת , זה לא משהו נדיר

אדרבא נשמח לשמוע גם את דבריך

[עמליה]

על קצה המזלג:

ידוע בעולם הטיפול רגשי שיש גם רדידות וגם עומק, וזה נמשל לקרחון ענק שרק את הקצה העליון רואים ,

כך שגם רדידות יש לה עומק…

ברדידות זה נראה קנאה, זה נראה אובססיה, ועוד

לאשה כזו בד”כ עשויות להיות בעומק רגשות של בדידות, ורצון פנימי חזק לקשר, וזה יכול להוביל לכך שלדוגמא

היא רוצה לדעת מה קורה בצד שלו כי יש לה אמירה פנימית לרוב לא מודעת של: ” למה איתי הוא לא יכל להישאר בקשר”, ומה יש בה שלי אין? ושוב זה צורך פנימי עז וחזק שאם מודעים לו , ונותנים לו מענה אז יש יש יכולת להישאר אדישים, וגם לשמוח עם הילדים בלי להרגיש את הרצון הזה.

ודבר נוסף: למטפלות רגשיות מכל הסוגים אסור שתהיה שיפוטיות כלפי אף אדם, ואם יש היא צריכה לבדוק את עצמה…

בברכת שנהיה שליחים טובים

[משתמש לא ידוע]

לא חושבת שיש בעולם גרושה שמתגעגעת לבן הזוג שלה… או מקנאה בבת הזוג החדשה
אנשים לא מתגרשים סתם—- הם חושבים על זה הרבה לפני שהם באים לעשות את הצעד הזה…

אולי את צודקת בעובדה שגירושין הם סוג של כישלון

אבל זה לא באמת ככה…

הילדים הם חכמים מאוד, הם מודעים לעובדה שההורים שלהם גרושים——– וגם מרגישים בזה….

השאלה כאן היא לא על האמא… אלא מה הילדים מנסים להרוויח מאותו שיתוף, מאיזה מקום זה מגיע…

[חיה ברג]

תתפלאי, מכירה כמה וכמה כאלה…

מסכימה איתך על המשפט האחרון.

[הודיה אלבאז]

חיה יקרה

לא הבנתי האם את מטפלת של האמא או של אחד הילדים?

כי זו באמת דילמה לא פשוטה ונשמע כי האם באמת צריכה לעבור תהליך שבסופו היא כבר תמצא את התשובות בעצמה,

מה שאם את מטפלת שלה תוכלו לעשות יחד.

כי כפי שידוע לי בטיפול אנחנו לא אמורות לתת למטופלות שלנו תשובות מעשיות,

אלא א”כ זו הדרכת הורים ואז הסיפור באמת יותר סבוך עבורך כמטפלת.

שה’ יתן לך את העצה הנכונה ותהיי שליחה טובה!

[פולי לינדנבוים]

למרות שלא התנסיתי בתחום הספציפי, אני מנסה לדייק את הדילמה- היא מיקדה ש-

זה עיצה שהיא קבלה כדי לא להשאב לרגשות כלפי החיים שלו וכדי לו להחיות את הדמות שלו בחייה.

משמע יש כאן צורך להתנתק רגשי, וגם אם יש קושי כמו קנאה וכד’ (שלא ציינה כך)

אלא “שורף” = אולי כאב, צער, על שהילדים מוצאים שם “אורות” ונתונים שאין ביכולה לתת להם,

כמו כן יתכן שהשיח על החוויה שלהם אצל האב מעלה כל מיני רגשות עם השלכות לא חיוביים,

לכן –

ייתכן שיש צורך ליצור נפרדות,

יחד עם הקשבה והבנה לחוויות הילדים – ללא הסחפות רגשית למערבולת,

בשיקוף בהבנה- כמו שאתן יודעות לא חייבת להיות הסכמה והתחברות לסיטואציה. כמו שכתבתן כאן: עבודה, עבודה…

חשוב שילדים ידעו שאמא היא האוזן קשבת, גם אם לא נעים לה לשמוע,

ילדים צעירים עדיין אסור להם לסנן את הצורך בשיתוף ל- “לא לספר בשביל לא לצער..”

זו עבודה של אמא לדעת כיצד להקשיב לילדים גם אם לא נעים / מעצבן /מאכזב/ כואב לשמוע את מה שאמרו..

ולענות בצורה מושכלת,

מצדיעה לה-

!!!