טיפול בת-חן כהן
טיפולתגובות הפורום שנוצרו
-
מגיבה ממקומי שכמטופלת ומטפלת.
אף נושא שמעלים לא נעלם בחלל הפתוח, מטבע הדברים נושאים מהותיים יחזרו על עצמם עד שיקבלו את המענה הראוי להם.
גם אם לא תעשי את זה באופן יזום.והדברים נשארים, לא נעלמים לשום מקום. גם אצלך וגם אצל המטפלת.
כמו כל חוויה בקשר, שמשפיעה השפעה עמוקה על עצם ההתהוות שלו.
ואני מאמינה שהמטפלת מחזיקה אצלה את הנושאים שמשמעותיים בשבילך, גם אם זה לא דווקא החוויה הספציפית שהתרחשה אתמול, זה כל התפיסה שלך אודות קשר איתה-קשר עם אנשים וכו’.
לדעתי את יכולה להרפות, להביא את מה שחשוב לך ומשמעותי באותו רגע, ולדעת שדברים מהותיים פשוט יעלו מאליהם בשלב זה או אחר, לא יתמוסס לשום מקום…
בהצלחה.
-
** תוכן זה הוסתר **
-
ניראה לי לא מזכירות:
0505294246 -
תודה לכל המגיבות!
שנה טובה!
-
שמעתי המלצות טובות על חדוה וסלי.
מעבירה בירושלים דרך סמינר מעלות וניראה לי שגם בסמינר החדש.
בהצלחה. -
מוסיפה על רחלי ממה ששמעתי-שלפעמים מאפשרים בבי”ס להעסיק מטפלות ללא תואר באמצעות קומבינות ושכר נמוך יותר-הגדרה כמורה מקצועית וכדו’.
יש מקומות שאפשר להשתלב בתפקידי טיפול באופן לא רשמי.
אבל לא הייתי ממש בונה על זה, לא אפשרי בכל מקום. -
שלום f7518751 🙂
אם הבנתי נכון מהדברים שלך,
את מרגישה שאפשר לדבר את הדברים עם המטפלת, אך לא מתוך חיבור כמו שהיית רוצה
או כמו שהיה בטיפול הקודם.חושבת שיכולת בכלל לשתף בתחילת טיפול, מראה שיש התחלה טובה ובסיס טוב לקשר
ביניכן, והרבה תקווה שבעתיד בעז’’ה תוכלי לשתף כמו שאת רוצה.מבינה שהאירועים שקורים עכשיו בהווה, מציפים ואת מרגישה צורך להיעזר במטפלת
כדי לעבד את מה שקורה.
ואז שווה לחשוב,
מה יקרה אם תספרי והעיבוד לא יהיה רגשי ומושלם? מה עושה לך המחשבה הזו?
האם אנחנו חייבים לשתף בחוויות רק באופן מחובר כדי לקבל מענה ממי שמולנו
ולהרגיש הקלה?
והאם אנחנו צריכים להיות מסוגלים תמיד לדון במה שעובר עלינו מתוך בחינה רגשית
מעמיקה, או שזה בסדר לפעמים להישאר בשכל?
ובכלל איך המחשבה שאני מדברת עם המטפלת, אבל אנחנו עדיין לא נוגעות בעומק
החוויה אלא ברובד השכלי מעשי שלה?לי יש מחשבה כזו,
שהנפש שלנו משתמשת באופן טבעי במנגנונים אוטומאטיים בריאים, ואם לוקח לה זמן
לייצר אמון ולהרגיש נח ובטוח להיפתח, יש לזה סיבה ושווה להקשיב לה. זה מנגנון
טבעי ובריא.
אח’’כ בהדרגה אנחנו מתחילים להוריד את ההגנות ששומרות עלינו, וזה טוב מאוד.
הייתי מציעה לך לא להאיץ בעצמך, ולמרות הרצון לרוץ קדימה להשתהות עדיין, את
כבר תדעי כמה…ועוד דבר-אולי זה נשמע כבר לעוס, אבל זה באמת בסיסי:
שווה לדבר עם המטפלת את מה שהעלית פה.
פעמים רבות כשאנחנו מדברים על דברים שקורים בקשר, זה אמנם קשה בתחילה, אבל
בהמשך ’שובר את הקרח’ וקצת מוריד את העוקץ מהקושי של ההתחלה, אחר כך פעמים
רבות זה מאפשר לנו יותר להביא את עצמינו ולהוריד קצת הגנות.כתבתי כמה הגיגים שעלו לי בראש, מקווה שמתאים למה שהתכוונת ועוזר במשהו.
בהצלחה רבה! -
*דינאימית
*מטפלת
סליחה -
כן, באוריינטציה שינאמית.
מופלץ במבוגרים ובנוער ככל הידוע לי. -
מצטרפת להמלצה על אפרת!!
תרפיסטית באומנות Ma, פסיכותרפיה ועוד..
בתחום למעלה מ10 שנים, לא יודעת מדוייק. -
למרחב.
רשימת המתנה ארוכה, שנה בערך. -
שעות לא פורמאליות רק כדאי לברר מראש שעומד בדרישות, שלא יהיה עוגמת נפש.
צריך מישהי עם תעודת הוראה לאומנות ועוד דרישות.
תבדקי עם המקום לימודים.. -
יודעת שב’’מלכות’’ עושים אחזה קומבינה עם השעות.
רק לא יודעת מה העלות.
כדי להתחיל את הלימודים צריך רק 300 ש’, לפעמים לא עומדים על ה200 הנוספות..
אם זה מעודד… -
** תוכן זה הוסתר **
-
במקומך הייתי בודקת את העיתוי-מתי התחיל?
אם התחיל עכשיו, אחרי השינוי במעון, הכי לגיטימי בעולם שבשבילו זו תקופה
מאתגרת יותר של שינוי והסתגלות למקום חדש.
הוא פשוט מגיב לסוג של קושי בשפה משלו.
וזה יעבור כניראה כשיתחיל להרגיש שם בטוח ומוכר. -
מענין שמעלים את הנושא הנ”ל של תלות בטיפול, בהקשר הזה של סיום טיפול.
משתפת כמטפלת, שלאחרונה בדיוק סיימתי טיפול עם מטופלת וותיקה יחסית, ובפגישת סיום עם כל מה שדובר, עלה גם הנושא הזה.
כמה היא נזהרה לשמור על עצמה מתלות בטיפול, מהפחד שכשיגיע היום, היא לא תצליח להתנתק מהצורך בתלות.
והביאה גם את הפחד שעדיין קיים גם עכשיו בפגישת סיום, כשמגלה שכן היתה תלויה… אולי זו לא היתה החלטה נכונה לסיים? והביאה חשש מהיום שאחרי כשלא יהיה את הטיפול.
עלה הדימוי של ילד שהולך בתחילה עם אחיזה בדברים, ובבוא היום הוא עוזב אותם כשמרגיש מסוגל ומתחיל לצעוד בעצמו.
להגיד שהוא לא מפחד? -הוא מפחד.
להגיד שהוא לא ייפול? – הוא עוד ייפול.
אבל הוא מסוגל לצעוד קדימה בלי תמיכה, להתנדנד קצת, ליפול ולקום ולהמשיך ללכת עד 120 בכוחות עצמו…
ותלוי בסוג הטיפול, אבל בטיפול דינאמי לא הייתי מגדירה את התלות בטיפול כנפילה לקשר תלותי, אלא דווקא אות לכך שהטיפול ב”ה השיג את מטרתו במובנים מסויימים. כמובן שעם הרבה קשיבות ושימת לב לסיום טיפול מדורג ורגיש מאוד, והקשבה מה קורה ביום שאחרי..
עם זאת בהחלט מסכימה שלא כל אחד רוצה ומסוגל למצוא את עצמו במצב של תלות בטיפול, ולפי זה אנחנו מפעילים שיקול דעת כשאנחנו בוחרים סוג טיפול-משהו שעובד מהר וזול יותר, או משהו שעובד עמוק וקשה יותר.
בלי להכליל, אבל ניראה לי שרעיונית זה נכון, לרוב.והלוואי שהיה בעולמנו משהו שגם עולה זול ומהר, וגם מחזיק ויעיל כמו היקר והקשה… 🤨
-
את יכולה לפרט קצת על הרקע שמאחורי השאלה?
אם זה בסדר מצידך..
זה יכוון כך שתקבלי מענה הכי נכון ומדוייק. -
שלום יהל.
אני באה מעולם הטיפול ולא מכירה את תחום האימון.
אבל ההפרעות שציינת לעניות דעתי דורשות טיפול מקצועי (ולא אימון), ובמקרה
הצורך-תלוי ברמת ההפרעה, במרפאה משולבת שמטפלת בחלק הרגשי עם החלק הפיזי. -
מוסיפה נקודה קטנה (מזווית המטפלת):
המטפלת צריכה להחזיק מצד אחד את הרגשות של המטופלת, להנכיח ולתת תוקף, מה שלפעמים המטופלת לא יכולה לעשות בעצמה.ביחד עם זה, כשמדובר באנשים כמו הורים או בן זוג, חשוב מאוד שהמטפלת תחזיק אצלה ביחד עם רגשות מורכבים של המטופלת, כמה הם עצמם (הורים ובן זוג) ראויים להבנה והכלה, וכמה קשר מיטיב עם הורים / בזוגיות (למעט קצה שלא זה הנושא) הוא חיוני ומיטיב בבסיסו.
אומרת את זה בחוויה אישית שלי, שפעם לקחתי הדרכות אצל מטפלת מעולה ממש, אבל היתה לה נטיה קצת לבוא ‘לרעת’ ההורים, סוג של לדון אותם לכף חובה.. ומזה הבנתי שזה נטייה שעלולה להשפיע, וכמה חשוב שאיש טיפול יחזיק את התחושות כלפיהם כחלק מתהליך, אבל לא כנכונים בפני עצמם.
שהמטפל יראה את היעד, שבעיניי הוא להגיע לקשרים מיטיבים עם כל אחת מהדמויות בחיינו.
-
תודה רבה לכל מי הגיבה!!
זה נתן לי תחושה ממש טובה שאני בחברה טובה-ממי שהזדהתה. ועזר לי להבין יותר מה אני מרגישה.
ונתן לי כיוון אחר מי שחשבה אחרת.ובכלל-עשה לי לחשוב שאולי אם זה טיפול שעולים בו רגשות כאלה ואחרים, זה תלוי אולי
בסוג הטיפול
בכמה המטפלת נותנת לזה לקרות בחדר או עוצרת את זה,
ואם המטופלת רוצה לאפשר לזה להתרחש…?ובכלל יש לי מחשבות איך כשאני הולכת למטפלת, אני בוחרת בה אפילו בתת מודע (מזכיר שידוכים, להבדיל)…
אם זו אחת שמביאה גישה כזו או אחרת, עם מזג מסויים או אחר וכו’.אני נגיד פגשתי את המטפלת שלי בצומת אחרת כמישהי שראיתי מהצד, ומיד הרגשתי שבא לי לדבר איתה, והשאר היסטוריה…
לא יודעת, חושבת בקול…
ואולי זה בכלל נושא לדיון נפרד..
תודה רבה לכולם!!
נ.ב.
ר.ט., נכון שזה פורום מלחיץ לפעמים? הזדהיתי איתך.. 😉 -
רעות, השאלה שלך מזכירה לי את הצורך שלנו הראשוני, הינקותי הזה:
שאמא תבין מה אני רוצה גם בלי שאצטרך להסביר,
שאנשים סביב ידעו מה טוב אליי ויהיו מכווננים אלי גם בלי שאגיד להם.אני מזדהה עם זה ממש באופן אישי.
השם טבע בטבע, מצב הנפשי מיוחד של האמא-מסוף ההריון ועד כמה שבועות אחרי הלידה,
שיש לה רגישות גבוהה מאוד לתינוק..
שהיא מרגישה בצורה טבעית ‘בתחושת בטן’ את הצרכים והרצונות שלו ונענית להם.
ובטיפול, (לפחות בגישות מסוימות) אנחנו מנסים לחקות חוויות כאלה ראשוניות ולתת הזדמנות לחוות אותן בצורה טובה יותר מהעבר.
אז זה רצון הכי טבעי בעולם, לרצות שהמטפלת תבין לבד מה אני צריכה ובדיוק.
רק מה שהמטופלת היא בשר ודם (כמו אמא בעצם…),ככה שגם אם היא מתכווננת ככל יכולתה בשיא כוחותיה, היא תוכל להבין את מה שאני רוצה באחוזים מסויימים בלבד, אם לא אסביר ואדייק אותה.
והחוויה האחרת היא לדבר איתה על התסכול בזה:
שלא מבינה אותי לבד,
ושצריך להסביר לה, וששותקת כשצריכה שתדבר ומדברת כשצריכה שתשתוק ועוד…
ואולי כמדברים את זה ויכולים להבין מה קורה לי מולה, ולהבין את התסכול שלה כשהיא מפספסת אותי.
אולי זה עצמו מאפשר תהליך של טיפול?
ואז בהדרגה (כמו תינוק שגדל ומתחיל להיפרד מאמא), אנחנו יכולים להתחיל לעמוד בכוחות עצמינו, להרגיש נח לדברר את הרצונות שלנו ולהסתדר עצמאי יותר ועוד.
מקווה שהובנתי…?
ומי שמעניין אותה קצת תאוריה (אני טיפוס כזה , לפעמים זה עוזר לי להבין את עצמי ואת הטיפול שלי 🙂),
ע”פ ויניקוט זה מוגדר כדרישה ל”מושקעות אימהית ראשונית”.
ומצרפת כאן קישור למאמר טוב ב’טיפולנט’.
תודה שהעלית את זה, עזרת לי להבין דברים עלי 😊
betipulnet.co.il
בטיפולנט | מושקעות אימהית ראשונית
את הפירוש המדויק למושג הרפואי מושקעות אימהית ראשונית, כמו גם את הסממנים ודרכי הטיפול, תוכלו למצוא בקלות באתר, תחת לשונית פסיכופדיה
-
רוצה להביא עוד כיוון שלא צויין כאן.
סיום טיפול לכשלעצמו הוא לא פשוט.
זה עלול להציף חוויות שהיו לנו סביב של אובדן אנשים קרובים (כגון מוות) או נטישה וכדומה.
וזה לא סתם שלפעמים מתקשים לסיים בצורה מדורגת של סגירה מסודרת.
כי לעמוד מול התחושות שזה מעלה-זה לא קל.
אבל להצליח להיות עם זה ביחד ולשרוד, לפעמים יכול להיות לנו חוויה מתקנת משמעותית מאוד דווקא בסוף התהליך.
וזה שווה את המאמץ לדעתי.
לדוגמא:
אם יש לי חוויה של נטישה מעזיבה של חברה טובה, או מוות פתאומי של אדם קרוב, חלילה,
בטיפול זו ההזדמנות שלי לעזוב מתוך רצון שלי (אם זה כך),
עם הכנה,
עם להביא את מה שאני מרגישה כלפי זה,
עם לעשות סיום של קשר כשהצד השני מתעניין באמת בחוויה שלי וחושב איך לעשות את זה בצורה הטובה ביותר בשבילי. ועוד..
וזו הזדמנות גם להבין על עצמי:איך אני עם פרידות?
האם כשמשהו קשה לי אני פורשת בבת אחת, או מאפשרת להשתהות ולבחון?
כמה אני חושבת על השני (מטפלת) או כמה על עצמי באותה סיטואציה?
האם אני מעיזה להגיד כשמשהו לא נכון או מדוייק לי?
שאלו דברים שאפשר לבחון ולהבין ב’לייב’ בפגישות שלפני הסיום.
בעיניי זו הזדמנות של ממש, וחבל להפסיד אותה-כמטופלת בעיקר.
ויש כמובן את צד המטפלת כשיש סיום פתאומי וכו’, אבל ניראה לי שזה פחות רלוונטי כאן בפורום…
חושבת שלא היינו רוצות לקחת את המטפלת בחשבון כשחושבים על סיום, ומתוך התחשבות רבה לוותר על מה שנח לי עצמי למען המטפלת….
(גילוי נאות,
לא קל לי לכתוב על הנושא הזה.
כי כמטופלת, בשלב הזה של חיי, קשה לי מאוד לחשוב על סיום עם המטפלת שלי…😊
אז קבלו את זה מתוך כובעי כמטפלת, בינתיים.. 😉)
-
ברה של שושבנית שושבנית,
מעניין מה זה בשבילך לבכות?
ומה זה לבכות ליד מטפלת?
יצא לך פעם לדבר עם המטפלת על זה שמפחיד אותך לבכות בחדר? זה משהו שאת יכולה לראות את עצמך אומרת לה?
מה עם לכתוב מה שעל הלב במקום לדבר? אפשר לכתוב לפני הפגישה ולהביא לפגישה, אפשר לכתוב בתוך הפגישה אולי ככה פחות יציף. ואז כשהדברים כבר נמצאים בחדר והמטפלת יודעת, זה יכול מאוד לקדם.
אם מנסים הכל ועדיין מרגישה שלא מתקדם, שווה לשקול קודם טיפולים שהם פחות יחוו כאיום, דרך תרפיה-כמו אומנות או מוזיקה. או אולי קונטיבי יורת (כמו CBTׂׂׂ) כהכנה לטיפול מעמיקה יותר.
בהצלחה.
-
לא מחייב שהטיפול לא יעיל וכדאי לעזוב.
לדעתי אם מאבדים עניין בטיפול שווה להביא מול המטפלת, ולבדוק מה עולה.
והאם זה מביא לשינוי בתהליך? לתת את הזמן גם לזה.
אם הכל סטטי תקופה ארוכה ולא מרגיש יעיל או מקדם או מעורר רגש מסויים, אחרי שמנסים לפתח על זה שיח עם המטפלת, אם לא היה שום שינוי, לשקול אם כדאי לסיים ואולי לנסות מישהי אחרת.
זו דעתי.
-
בתאל אני מטפלת בעצמי 🙂
ולרגע הרשיתי לעצמי לפתוח דיון כמטופלת בשחרור מוחלט. מותר? 😉
אין חשש שבאתי לתקוף את עם המטפלות, אל דאגה.בטיפול יש גישות שונות ורבות וזה בסדר.
והטיפול שלי הוא אחר לגמרי מטיפול של כל אחת אחרת כאן. בטוח.מה שרציתי זה לקבל הזדהות ממטופלות ותשובות ממטפלות אחרות. כמוך למשל.
תודה 🙂
