מיתוג שיווק ופרסום איידי וייס
מיתוג שיווק ופרסוםתגובות הפורום שנוצרו
-
בחרת לכתוב את זה בצורה של שיר, נכון?
אפשר לדייק עוד במילים, בתחושות, במיקום שלהן.
הרגשתי שאני קוראת משהו באמצע הדרך, בכיוון של 75%-80% מוכן, ורק השיופים האחרונים חסרים.
-
עשית לי בום בלב.
הרעיון כל כך מיוחד, כל כך עמוק, וההלם כל כך חשוף ונוגע.
כן הייתי נוגעת בצורת ההגשה ומשייפת.
-
במקרה (=רק מה’) ראיתי את השאלה הזאת.
אני לא יודעת אם מה שאכתוב יהיה קשור או לא, אבל בכ”ז אם כן ואם זה יהיה לתועלת אפילו למישהו אחר – “אל תמנע טובה מבעליו”.
בעבר שמעתי שיש חברות רציניות עם אבטחת מידע רצינית מאד, שהתקינו תוכנת חסימה של נתיב. מזה הבנתי שנתיב עומדים ברף הנדרש לאבטחת מידע ברמה גבוהה מאד. ברמה המעשית, התוכנה של נתיב יושבת על המחשב. יש לה היום שירות של ספק גם כן, אבל אני כרגע מרוצה מהספק שלי ולא החלפתי לספק של נתיב. כמובן, שספק של נתיב מבטיח גם סינון על הרשת לפני המחשב האישי והתוכנה שמותקנת עליו.
מנסיון אישי שלי, אני מסוננת דרכם ואני מרוצה מאד – הן מהסינון והן מהשירות.
לגבי פרטים נוספים, אני לא יודעת הרבה פרטים מעבר למה שכתבתי; אבל שווה לבדוק את הכיוון הזה.
-
** תוכן זה הוסתר **
-
** תוכן זה הוסתר **
-
** תוכן זה הוסתר **
-
** תוכן זה הוסתר **
-
** תוכן זה הוסתר **
-
נשמע מעניין מאד, בהזדמנות אציץ עליו.
בגדול, הייתי גם אני ברשימה של לירון פיין, נרשמתי לאיזה הדרכה שלו – וירחם ה’ אלו תכנים כפרניים ובעייתיים. יש לו שיטה, כן, אבל הוא מחיל אותה בגסות על כל מה שזז כולל על התורה. לא מתאים.
שת”פ עם משה גוטמן הוא דבר מפתיע, ועוד יותר – שיש הסכמה לספר הזה.
אגב, מהספר של דבורי אני קצת פחות מתלהבת. לא בגלל שדבורי לא כותבת טוב, להפך. היא כותבת מעולה! אבל זה מדריך בסגנון הייחודי שלה בצורה בולטת ומוקצנת, וקצת פחות נותן מקום להתפתחות חופשית. מי שרוצה לכתוב “כמו דבורי” – אז בבקשה, הספר שלה מצויין (והייתי מפרגנת אותו לעצמי בהחלט), אבל מי שרוצה התפתחות חופשית – עדיף ספר יותר נייטרלי.
-
אני בהלם לגבי הפסקת קפה.
מה עם “שבי רגע”?
אני לא מאמינה ששרי ולך כותבת כבר סיפור שני, בחינם.
-
אני רוצה לספר לך משהו:
יש לי חלום לערוך עיתון פנימי קהילתי. דברתי על זה עם כמה חברות, וכולן – נצצו להן העיניים. העיתון הזה יצא בעבר, הוציא 2 או 3 גליונות ונמוג. האמת? הוא לא היה ברמה גבוהה יותר מדי… הסיפורים – מליציים מדי. השירים – או נמלצים ומאולצים, או ילדותיים. אולי היו גם מאמרים? אני לא זוכרת, יתכן.
בכל מקרה, לא שמרתי לי אותם. היה לי דברים אחרים לשים במקום שאולי הם יכלו לתפוס. מה שכן – נשאר לי הטעם שלהם, סוג של טעם תעשייתי סינטטי ותו לא.
אבל כיוון שאני מכירה איכות, אני רוצה להוציא משהו עם איכות. כמובן – גם מעוצב ברמה גבוהה, כי אם לא – אין טעם להוציא. אבל מה? אני רוצה שכל הכותבות יגיעו מתוך הקהילה. כלומר, לא מוכנה לקבל כותבות מבחוץ, תהיינה מי שתהיינה. לא חוה רוזנברג, לא דבורי רנד, וגם לא רותי קפלר. אני שואפת לשלם על התוכן (וזה יקרה אם יהיו חסויות מספיק טובות, הלואי אמן), וגם אז – העיתון אמור להתהוות מבפנים ולהשאר בפנים.
למה אני מספרת לך? לא כדי לאכזב אותך מראש, אלא לספר לך: א. אולי תמצאי יוזמות כאלו בעצמך? יש היום עיתונים נשיים שונים, “החן”, “בעצמך” (או “לעצמך?), “אשת” – ועיתונים דיגיטליים שונים כמו “הפסקת קפה”, “השמורה”, ולא זוכרת מה עוד – ויש בהחלט. מה דעתך להתאחד עם עוד כמה כותבות מוכשרות ולהוציא עיתון כלשהו עם קונספט, ולהפיץ במייל? תתחילי בקטן. יהודית מ”הפסקת קפה” היתה שכירה בהייטק, אני חושבת, והתחילה את יוזמת ה”הפסקת קפה” שלה בקטנה ממש. אני חושבת שקבלתי את הלינק והתחלתי להיות מנויה החל מהגליון השני, בערך. היום? זה אימפריה ממש, היא מזמן כבר לא בהייטק – אלא מנהלת את הפסקת קפה עם צוות משל עצמו. היום יש לה את הפריווילגיה לסנן כותבות, למשל.
אז נכון שההתחלה היא חינמית, אבל היא ממוסגרת מאד ברור ומכוונת למקום מאד מאד מסויים.
-
אם את כותבת ומעלה מודעות…
כל אלו שנותנות על בסיס קבוע דברים בחינם – הורסות ממש לאלו שמתפרנסות בתחום הזה.
אני לא אומרת שאסור מדי פעם לעזור לאי מי שיש סיבה מוצדקת לעזור לו – אבל לא לחלק חומרים בחינם לכל העולם. זה עשוי להכנס בגדר “חב לאחריני” ממש.
-
הכתיבה מצויינת, אבל אני מעדיפה להשאיר את זה ברמת המשל, ולא לגזור ממנו נמשלים מייסרים ומלקים בשוטי שוטים של אש את כל מי שנמצא סביב.
יש לי קצת נסיון חיים, ובד”כ כשקורה התנתקות כל כך מוחלטת – ובעיקר מצד הילד – יש לזה סיבות טובות מאד בד”כ. אני לא אפרט פה, כדי לשמור על כבוד המקום, אבל לצערי ולכאבי – נתקלתי במגוון סיבות כואבות וקשות מאד שאילצו ילדים להתנתק מההורים.
הצורה בה הבת דורשת מחברה שלה לתקשר עם אבא שלה – היא לחלוטין לא מציאותית – אלא אם כן היא נרקיסיסטית או חסרת מצפון בצורה מוחלטת, או מושחתת לחלוטין.
ואף אחת מאיתנו לא נמצאת באחת משלושת נקודות הקצה האלו, נכון? מה גם שאלול זה חודש של קרבה ואהבה, של רחמים ורצון – ולא של איומים ושוטים והתרחקות וסרוב להתקרב חזרה.
-
מרגיש לי שאני יכולה להבין את המכלול, רק אם הספר נמצא לי כרגע “טרי” בזכרון (וכמובן, שאני מכירה את התוכן מספיק טוב.)
נניח, הדוגמה האחרונה לבינתיים עם איציק פלד והאחים קולמן – כן, קראתי. זוכרת שקראתי. זוכרת את העלילה בקוים כלליים (ההורים היו מרגלים והפעילו 6 סוכנים מתחתם. כל ילד היה סוג של גיבוי לכל סוכן, והיה לו איזה ידע משובש שזה בעצם הקוד של הסוכן. משהו כזה. אני זוכרת שזה היה סבוך לתפארת ולנוי, מורכב כהוגן, והיה צריך להחזיק ראש מהתחלה עד הסוף ולזכור את כללללל הפרטים הכי זעירים, כי אולי יש בהם משמעות קריטית להמשך. זו בעצם הכתיבה של חיים גרינבוים; הסתבכויות מפוארות, מידע דקיק, והתרת סבך מרתקת.)
גם הדוג’ של הספר “סתרים” – אני לא מכירה. לא מבינה מה הדוגמה הזאת באה לתת. מבחינתי זה קטע נחמד, אבל שוב: לא מכירה, הקטע הזה יפה בפני עצמו, אבל אני לא מבינה ממנו הרבה ביחס לספר, ק”ו לגבי הגיבור והסיידקיק שלו.
כנ”ל גם איציק ועבד, “פנאטי”.
-
** תוכן זה הוסתר **
-
הקטע הזה יותר סמלי מאשר רק שיקוף מציאות. הסימבולים שלו כל כך עמוקים, ואפשר להגיע לתובנות כל כך חכמות ויפות מהניתוח שלו.
-
** תוכן זה הוסתר **
-
** תוכן זה הוסתר **
-
** תוכן זה הוסתר **
-
לא דבר חדש בכלל, וזה בהחלט שמירת זכויות יוצרים של זמרים, מלחינים ועוסקים במוזיקה.
חפשי “אגודת אקו”ם”, הם קשורים לזה.
-
** תוכן זה הוסתר **
-
** תוכן זה הוסתר **
-
** תוכן זה הוסתר **
-
** תוכן זה הוסתר **
-
הייתי מאתגרת אותך לכתוב את זה בצורה יותר מגובשת, לא עם שורות כל כך מפוזרות.
לחילופין, אולי בצורת הכתיבה הזאת יש לך כוונה נסתרת, להעביר את תחושת הריחוף הנרקומנית?
(אל תגידי ש’כן’, אם זה הבריק לך עכשיו דרכי… כי זה תירוץ למפרע. כשקראתי, הפריע לי מאד הפיזור הזה.)
