מיתוג שיווק ופרסום איידי וייס
מיתוג שיווק ופרסוםתגובות הפורום שנוצרו
-
קטע מצויין.
מרגיש לי יותר קטע מאשר שיר.
והוא מזמין התעמקות וחשיבה. נוגע ללב, כואב ועמוק.
-
תוכלי להדגים מהשטח? כלומר, לקחת ספר ולומר X הוא הפרוטו-, Y הוא הסיידקיק שלו. Z הוא הנבל וA הוא הסיידקיק שלו.
אגב סיידקיק, לא הכרתי את המושג. תודה שחידשת לי!
-
מנהלת, צריכה להיות יותר בשביל הטכני.
אבל אתגרים יכולים להתנהל מצויין גם אם רות לא תהיה מנהלת עם תואר.
-
אני עדיין לא בטוחה שה’לא אוהב’ שהוא מצהיר לגבי כל מה שאפשר, זה באמת חוסר אהבה לדברים שונים… יש סיבות להמנעות, אבל לא בגלל נטיות אישיות – אלא בגלל שהחיים לימדו אותו ש”X זה לא כדאי”. או “אם יש Y, יש גם Z אח”כ, ולכן לא כדאי להתעסק עם Y”.
אני מנחשת כל מיני דברים (לא אוהב לגעת בחפצים = השארת טביעות אצבעות. שוקולד זה פיתוי לדברים שהוא לא אוהב לעשות. לשאת דברים מהמכולת – ניצול), אבל נחכה להמשך.
-
באמת תמהתי איך עדיין אין פה דברים כאלו 🙂
רעיון מבורך!
-
התחלה יפה מדי בשביל לא להמשיך אותו.
לא חבל לקטוע אותו באיבו?
איזה נער מתוק. מגיע לו חיבוק אפילו שהוא לא אוהב מגע. טוב, לא חיבוק. אולי שוקולד? אופס, גם זה לא. טוב, נחפש לו בחנות משהו שהוא כן אוהב, וגם גרבר בא בחשבון.
-
בציבור הכללי יש ספר פרוזה (הוא מזעזע ממש, לא ממליצה למי שלא צריכה להגיע לזה) שכתוב ממבט של ילד בן 6 שנמצא בשבי יחד עם אמא שלו. את כל החינוך – הוא מקבל ממנה, וכל מי שהוא מכיר ב’עולם הגדול’ – זה את עצמו ואת אמא שלו. (אני בכוונה לא מפרטת יותר.)
צורת הכתיבה בתחילת הספר עילגת בצורה מביכה ממש. כאילו איזו רוסיה החליטה לתרגם ספר מאנגלית לעברית, והיא עפה על עצמה עם הידיעות שלה… אבל העילגות משתפרת והולכת לקראת הסוף, כשהילד יוצא מהשבי, פוגש בעולם הרחב, באמא של אמא שלו, ובעוד אנשים.
(כמשל, הספר הזה עם כל המקרה האיום שהוא מתאר – יפיפה. אבל הוא לגמרי לא מהעולם השמור שלנו – לכן אני מעדיפה לא לפרט יותר. אבל מי שמכירה את המשל על שני העוברים – אחד רוצה להוולד ואחד פוחד להוולד ומעדיף להשאר באיזור הנוחות המוכר שלו – זה מזכיר את זה קצת.)
-
איזה עסיסי תיארת!
אהבתי ממש. מוצלח מאד. גם האורך (הקצר), גם התיאור היפה שאני מנסה לפענח עד הפאנצ’ ליין, ועד החיוך שהעלית על פני. מקסים!
-
מעניין מה שאת אומרת לגבי מה שבעלך אומר, כי כתוב שבסוף הגלות נהיה דווקא בגלות ישמעאל ומתוכה נוושע.
משום מה זכור לי שדווקא בודהיסטים יש בעולם הכי הרבה (בהנחה שהודו מתמודדת בהצלחה על גודל האוכלוסיה מול סין), אח”כ – איסלם, ורק אח”כ נצרות. מה גם, שבאיסלם יש עניין בריבוי ילודה ובנצרות לא ממש בוער להקים משפחות ולהביא ילדים. הארצות הנוצריות באירופה הולכות וגוועות מריבוי זקנים וממיעוט ילדים.
לגבי הסיפור: סיפור משובח ממש! אהבתי אותו מאד.
לענ”ד, אפשר להעמיק עוד קצת ולחדד את הדמות של עומר עם הקונפליקט הפנימי שלו. לעמת אותו עוד יותר מול מוסא והשאר. ואיך, אגב, אבא שלו לא שונא אותו כמו מוסא?
-
למה אחים שלו כל כך שונאים אותו, למרות שהוא בן לאמא ערביה?
אגב, מוסלמים יש יותר מנוצרים למרות שעומר חושב אחרת.
-
איזה קסם יש בכתיבה שלך, תהילה. זה שואב אותי!
-
פינטרסט זה אתר לשיתופים אמנותיים.
כמובן, שההתחלה היתה יחסית כשרה ובסדר, עד שהתחילו לשתף אמני זמר (אמנות, לא?) אמנות גוף (דברים שהציבור שלנו לא מכיר, ב”ה. יותר בכיוון בגדי המלך החדשים וד”ל) ועוד תמונות פחות ופחות לעניין. מאז – לחברות הסינון יש הרבה עבודה.
בשיתופים שכן בסדר, יש מקור השראה מדהים. בהחלט מומלץ.
אם את צריכה עוד מקורות השראה – אלו אתרי תמונות כמו פריפיק, שאטרסטוק. לא כדי לקנות אלא כדי לראות מגמות והשראות.
אם את רוצה לקחת השראות טובות – לכי למוזיאונים לאמנות יהודית ברחבי הארץ. החל ממוזיאון ישראל (יש שפע ועושר ממצאים), עבור דרך היכל שלמה, ולא כלה במוזיאונים קטנים ופרטיים. אני מציינת את זה למרות רוב רובם של הגופים האלו לא חרדיים בעליל – כדי שתדעי שזה קיים ואפשר להגיע ולבדוק שם. אם זה מומלץ מבחינה השקפתית? עוד שאלה. לא פוסקת כאן ולא ממליצה לשום כיוון.
מקור השראה נוסף: חנויות מקוונות של אמנים או של מעצבים תעשייתיים. יש להם השראות, לפעמים מטורפות.
(זה בתור התחלה. לכי ללמוד תולדות האמנות עם אטב על האף, זה יכול לתת לך המון השראה.)
-
** תוכן זה הוסתר **
-
** תוכן זה הוסתר **
-
** תוכן זה הוסתר **
-
-
מהמם! מלא אוירה, וכל כך הקו הייחודי שלך!
אני אוהבת 🙂
-
** תוכן זה הוסתר **
-
** תוכן זה הוסתר **
-
-
תארי לעצמך… לפעמים כשמרפים, נוצרים הדברים הכי טובים.
זה לא משל, זה כן משל. זה משהו שנותן לך המון נקודות לחשוב כי אם את מכוונת לפרשנות מאד מאד ספציפית – מגיעים צמתים שזה מבלבל לחלוטין, ההמשך סותר את הפרשנות.
יש לך עולם עקבי, יצירתיות עקבית, סוג של עלילה אליגורית ממש.
אהבתי מאד! המסר, זה דבר ראשון, וצורת ההגשה – דבר שני. מיוחד מכל כיוון.
-
מי רוצה להרוג את עמית, לא אחים של מוסא?
יש גיל מינימלי שבו הם יוכלו גם לבצע את זה, בפועל ולא רק ברעיון וברצון.
ואת החלק השני של המשפט האחרון לא הבנתי. מה זה ג’מעה?
-
כנ”ל, אם מוסא רק בן 15 – אז מי רוצה לרצוח את עמית? אחים צעירים שלו? בני כמה הם בדיוק???
תאפייני את כל האחים, יהיה לך תשובות פתאום לעוד כמה שאלות שלא נשאלו עדיין.
-
מוזר לי.
ידעתי שהדת הכי נפוצה זה דווקא דתות המזרח הרחוק, אח”כ האיסלם, והנצרות במקום השלישי.
למתי זה נכון, הנתונים של גוגל?
(ובלי קשר, תדאגי שהכותרת תקבל שם ראוי והגיוני. בינתיים זה שם מדי מעורפל 😀)
-
** תוכן זה הוסתר **
-
** תוכן זה הוסתר **
-
** תוכן זה הוסתר **
