מיתוג שיווק ופרסום איידי וייס
מיתוג שיווק ופרסוםתגובות הפורום שנוצרו
-
אליגוריה מיוחדת במינה!
-
תנסו לכתוב את הטקסט שלכן בתוכנה אחרת, להעתיק ולהדביק בפוטושופ. אולי זה יעזור?
-
הקאפס לוק דלוק?
-
תגלגלו קצת כלפי מעלה. יש תגובה שלה מה04.04.2024, כלומר – לפני כארבעה חודשים.
זה אומר שהיא כן פעילה. השאלה אם פעילות דרך המייל נרשמת כמו כניסה רגילה, או שאינה נרשמת.
-
אני רוצה לכתוב פה עוד משהו חשוב:
יש סמינרים קטנים, שלא פותחים מסלולים מגוון מסלולים – אלא לרוב שולחות את הבנות שלהן למרכז החרדי להכשרה מקצועית. לא יודעת איך הם לוקחים על עצמם את האחריות, כי המילה ‘חרדי’ זה רק קישוט למקום.
לנשים נשואות הרבה יותר קל מבחינה רוחנית לשרוד בקקפוניה ששוררת שם, וד”ל. כשלמדתי בפרוג, למשל (ופרוג בהחלט לא נכנסים לקטגוריה של מקום לימוד שמרני, כעקרון) – הבנות היו הרבה יותר שמורות, נושאי השיחה לא היו כל כך בעייתיים, והאוירה היתה הרבה יותר נעימה ושמורה.
(היו סמארטפונים? היו, ודאי. אבל זה לא היה אישו ולא נושא להשוצה למי יש יותר משוכלל, אחרי איזה ידועניות כדאי לעקוב, ואיזה שיר הוא להיט עכשיו, ושלא תדעו… מדובר בשירים חסרי רמה, חסרי תוכן וחסרי בושה. ולא הייתי בקורס תמים בכלל, אלא בקורס שלמדתי איך מעצבים את כל העולם הזה! ובצורה יותר ברורה: קורס UX/UI – עיצוב חויית משתמש.)
-
למדתי בפרוג, אני מכירה קצת את סיעור מוחות, וכרגע אני לומדת במרכז החרדי להכשרה מקצועית. כמובן שיש עוד – אבל אני לא מכירה אותם מספיק טוב בשביל לספק עליהם נתונים.
אני לא יודעת למה את שואלת, אבל אם את רוצה השוואה רוחנית – אז דווקא פרוג וסיעור מוחות עומדים הרבה הרבה יותר מעל המרכז החרדי, ואכמ”ל.
אם מבחינה מקצועית – כנ”ל.
מבחינת השמה – כנ”ל.
מבחינת יחס אישי לתלמידים – תבררי טוב. בפרוג הרמה טיפה יותר עממית מסיעור מוחות, אבל יש דגש לקידום כל הכיתה. בסיעור מוחות מרגיש לי שלפעמים יש קצת סנוור מכוכבים (כוכביות, סליחה). במרכז החרדי (אם עדיין עומד לשיקול, סתם כי הכנסתי אותו 😉 ) – אני לא יודעת לומר לך.
אינטרנט: תבררי. אין לי מושג איזו חסימה קיימת היום בפרוג, אני יודעת בוודאות שעזבו את נטפרי (בור ששתית ממנו מים) וחזרו לאתרוג. בסיעור מוחות – אני לא יודעת. במרכז החרדי – יש נטפרי.
אגב המרכז החרדי – אני יודעת שבבעלזא יש מסגרת מסויימת לכל מיני מקצועות שלומדים דרכם. גם הרמה הלימודית הרבה יותר גבוהה, גם הרמה הרוחנית מפוקחת היטב.
בשורה תחתונה: בד”כ למקומות לימודים כאלו, שמגדירים עצמם “מכללות” מגיעות בנות משלנו לרכוש מקצוע ממורים טובים. בד”כ הצוות הוא צוות מקצועי ללא שום מחוייבות להיותו חרדי. במסגרת ההגדרה הזאת – אנשי צוות יכולים להיות חילוניים, דתיים או חרדיים. בפרוג אני יודעת שיש פיקוח על הקשר בין הצוות לתלמידים, אסור לתלמידים ליצור קשר חברי עם מרצים. בסיעור מוחות – אין לי מושג. במרכז החרדי – הנושא הזה הפקר לחלוטין.
מצד מכשירי טלפון: אין הגבלה. יש בנות שיש להן סמארטפונים לכתחילה, יש כאלו שמידרדרות (במרכז החרדי, בכיף. ממש, אם זו קבוצה כללית), ויש כאלו שמגיעות ויוצאות עם מכשירים כשרים, סינון מהודר במחשב, ולבוש הולם מתחילה עד הסוף.
מי שמגיעה על מנת להתפרפר – מוצאת את כל הדרכים להתפרפר איפה שלא תהיה. מי שמגיעה במטרה ברורה ועניינית ללמוד מקצוע – עשויה לצאת עם מקצוע ברור ביד.
-
יש הרבה חומר ברשת, אבל רובו (לא כולו) הם לא מכותבים חרדיים.
התוצאה: חומר עשיר מאד, אבל קשה מאד להשתמש בו כי הוא כמעט לא תואם אורח חיים חרדי.
מצד שני, יש ספרים מאד מאד טובים שהודפסו. זכור לי ספר של אחת, וינברגר, מצפת, ואני לא זוכרת את השם המלא ולא את שם הספר.
לאחרונה – שפרה גליק (או ג’ שפר, לבחירתכן) הוציאה לאור ספר על כתיבה.
דבורי רנד.
(ובסוד: גם לחסיה ברטלר יש ספר מעולה ממש על כתיבה, תרגילי כתיבה מעניינים מאד והמון תוכן מעשיר. איך משיגים את זה? שאלה טובה…)
-
** תוכן זה הוסתר **
-
מרגיש לי סיפור עם הבטחה ברורה וטובה מאד, אני ממש אוהבת אותו.
-
לעניין ההחלמה, תנסי להשוות את הפציעה והשיקום שלו למה שקורה היום בעזה, עם החיילים.
הרכיבים של ידידיה: שיסוף הבטן העליונה בחרב לא מי-יודע-מה סטרילית (ולכי תדעי את מי היא פגשה לפני כן), כמעט-נגיעה-בריאות. אם זה מצד ימין – אז זה קרוב לכבד, לטחול, וכדאי לך לבדוק מה עוד. מצד שמאל – הקיבה, וכנ”ל.
מדובר בהחלמה מפציעה מזוהמת, ואח”כ שיקום הגוף הרפוי ושיקום כללי. לפי הנתונים האלו, את יכולה לבנות אינדיקציה כמה זמן החלמה יכולה לארוך.
לעניין ההכתרה – היא מתבקשת ונדרשת ממש, ואת יכולה בהחלט להכניס לפרק 73, עם חלוקה לכוכביות.
כל הפרק הזה מדבר על “אחרי”, בנקודות זמן שונות ומשמעותיות. הנישואין של דן ליעל הן אנקדוטה מעניינת שסוגרת חלק משמעותי מהעלילה בצורה מקורית ויפה. השאר – חייב, זה סגיר מעולה לפתיח. והכל בהחלט כן יכול להיות באותו אפילוג, שום דבר לא סותר את זה.
-
לא מוותרת על קריאה 🙂
ועשית לי צמרמורת ממש. זה סיום כל כך טוב ומתבקש, כשאנחנו מנפנפות לדניאל ולידידיה לשלום ממקום הצופים 🙂
מקסים שכתבת את האפילוג, אבל עדיף להפוך את פרק 73 לאפילוג, ולהצמיד את הפרק הנוכחי להמשך הפרק הקודם. לאפילוג מותר להיות פי 2 באורך, זה בסדר לגמרי. מבחינת קצב הזמן, זה מרגיש לי יותר מדי מהר – במיוחד לעומס שמוטל מעכשיו על כתפיו.
אני חושבת שכדאי להתמקד עכשיו רק בשיקום הפיזי שלו ובשחזור של עד 3 תחומים, כאשר יתר התחומים יטופלו בהמשך, בהתאם להחלמה הגופנית שלו. כמובן, שקרב חרבות שדורש מיומנות מיוחדת – עדיין אי אפשר לצפות מנער שזה עתה החלים מפציעה כל כך קשה – לנצח בה ועוד במיומנות כזו…
-
אני מוצאת את עצמי מהופנטת לעיניים. כמה שהם ‘רק’ נקודות, זה כל כך מביע.
הציורים שלך מדהימים!
-
אוהבת את הז’אנר הזה, ומחכה ממש לקרוא אותו.
-
רק מילה אחת: מחכה להמשך.
את פותחת פה פתח מרתק.
-
מי שרוצה ספוילרים, מוזמנת לקרוא.
הסיפור הוא על אישה שלא מצליחה לפתח זוגיות עם בעלה. הסיפור עוקב אחרי ההתמודדות הזוגית והכאב של שניהם יחד ושל כל אחד לחוד, ועל הנסיונות לפתח זוגיות למרות הפיל הענק שרובץ בחדר ואף אחד לא מצליח לדבר עליו. במקביל, הסיפור חוזר לעבר. בעבר, רכזת פעילות פופולרית לוכדת את גיבורת הסיפור בקוריה בעקביות, בנחישות ובערמומיות, וגורמת לה להתנהג בניגוד למוסכמות, תוך כדי שהיא גורמת לה לבלבול קשה ולתהיות לגבי עצמה והתנהגותה. בהמשך, הרכזת גורמת לה להתנהג בקרבתה בצורה חופשית ומשוחררת מכל מוסכמה בצורה בוטה מאד, כשהיא גם ‘מסירה’ ממנה את כל נקיפות המצפון על כך שהיא לא נוהגת כשורה. בשלב מסויים הרכזת מפעילה עליה מניפוצליות ולחץ רגשי קשה, וגיבורת הספר מבקשת לנתק קשר – אבל מבינה שזה כבר מורכב ומסובך מדי. כשקורה האירוע המכונן – והיא חותכת – היא מבהירה גם אח”כ לרכזת שהיא מנתקת, ולא מעניין אותה בהמשך. אף אחד לא דאג לשקם את נפשה מהריסות הקשר הזה, ובסמינר בו היא למדה מבינים שהרכזת בעייתית, פגעה לפחות בבת אחת, ומטייחים את הפגיעה בצורה מגושמת ומגעילה.
מי שרוצה להבין מה המוסכמה החברתית, וזה ספוילר רציני: בחברה בו חיה גיבורת הספר – יש איסור ליצור קשר עין שלא במסגרת נישואים. הרכזת גורמת לה להסיר את כל המחסומים, וחושפת אותה לכל מיני מושגים שבת בגילה לא אמורה לדעת.
-
וואו, וואו, וואו. איזה כיף לנו שאת לא מסוגלת לחכות יותר…
הבנתי שנח הוא אנטי ידידיה, איך בדיוק מתכנן דן לשכנע אותו להפוך את לבבו ולקחת אותו לדטראנים? הוא יעשה את זה מרצונו?
-
על פגיעות של צוות חינוכי בתלמידות.
-
קראתי, הלב שלי נמעך.
כמה הערות:
איך אברהם ופנחס מכירים את מבוך המנהרות? ואיך לא מבחינים בהם בבואם ובצאתם? לטיפולך.
בנוסף, את מתארת את מי שנמצא בפנים בצבעים ובתנאי תאורה של מישהו שנמצא בחוץ. למה אני מתכוונת? לכך, שבאפלת המנהרה (איך היא מוארת, בכלל? הרבה אור? קצת? לפיד אחד? הרבה? אור של לפידים הוא אור צהוב מאד, לתשומת לבך, וזה מעוות מאד צבע) – הצבעונית מתעוותת מאד ואי אפשר להבחין בדקויות של גוונים. אפשר כן להבחין בברק מתכתי, למשל, אבל לגמרי לא לדייק בגוון הבד, גוון החרב או צבע העיניים.
-
תבדילי בין שגיאות כתיב לבין שגיאות הקלדה.
הראשון – ממש ממש לא! השני – נסלח, ואמור להיתקן בעריכה. (ואין באמת מי שנמלט ממנו, בסופו של דבר.)
-
זה תוך כדי סערת הקרב ועוד לפני בדיקת רופא. אף אחד לא מבין שמסוכן לעשות את זה, כך שזה לגמרי כן הגיוני.
-
אל תספרי דפים 🙂
תני למעצבות לעשות את שלהן. לפי אורך הפרקים שלך, אני לגמרי בטוחה שתעברי את ה400.
ומגוחך לי לעסוק בכמות דפים לספר שעוד לא ירד לדפוס…
(את תמיד יכולה לעבות את הספר באמצעות פרוגול, אפילוג, תודות, מחשבות שלך על הספר – וזה יתקבל כעיבוי טבעי ומתבקש.)
-
איפה מצאת את זה?
הפוגעת היא המורה, הנפגעת היא התלמידה.
ואין פגיעות במעגל החברות מסביב. דווקא המורה הזאת מהווה סיכון לבנות נוספות.
-
איזה כיף שאת מונחת כל כך עמוק וטוב בעלילה.
אבל הקוראים שלך, עדיין לא… לכן חייבים את כל הדיוקים האלו. את חייבת להכניס אותם, כדי להחיות גם לקוראים את העלילה. ציונים קטנים, אבל נחוצים כמו אויר לנשימה, והופכים את חויית הקריאה לחוייה איכותית הרבה יותר.
לעניין הצבעים, כן מציינת שהאור הצבעוני של האש (דווקא של האש!) מאד מעוותת צבעים. מאד, את לא מתארת לעצמך עד כמה. האור של האש לא דומה בכלל לאור הצהוב של הנורות הצהובות, זה אור מסוג אחר.
(איך אני יודעת? כי לפני שנים הייתי במוזיאון המדע בירושלים במסגרת הלימודים. לקחו אותנו לחדר שדבר על התפלגות קרן האור במנסרה, וקבלנו סוג של שקף, שבנוי כמנסרה, והוא מפצל את האור. אמרו לנו לבדוק תאורות שונות, ואין לך מושג איך הופתעתי לגלות שלאור השמש יש את ההתפלגות הכי יפה, וכל נורה מפלגת את האור אחרת, כולל אור האש. נורות כתומות ברחוב בכלל מדלגות על צבע מסויים, לא זוכרת איזה.)
מציינת לך את מה שאפשר להבחין: חיוורון קיצוני (אור האש לא יכול להתעלם מכך, ובהתחשב בתנאי התאורה הקלאסיים במקום כל כך חשוך – אני מניחה שהאור לא מאיר במיוחד, אפילו שזה לפיד. זה גם תלוי בסוג חומר הבעירה, ואני מניחה ששמים חומר בעירה שלא אוכל הרבה חמצן אלא חי על המקור העצמי או משהו כזה. לפי זה – צריך גם לבדוק איך האור דולק, כי כל חומר – מאיר אחרת, שווה לך לעשות תחקיר בעניין), ברק או חוסר ברק של מתכת, ברק בעיניים, שיער לבן בצורה בולטת, וגם רק אם זה בתחום האור, הבחנה בין גוונים בהירים לכהים.
הבחנה בין גוונים עצמם – הרבה יותר מטושטשת ומעוותת. הבחנה של גוון עיניים – לא בטוח קיימת.
ובלי קשר, תני להם גם לשמוע קולות זעירים, זה מכניס מאד לחוייה.
-
אני מוצאת את עצמי מתענגת על זה כהוגן…
-
לא הולך לי להגיב נורמלי.
וגם הנראות פה אינה נורמלית.
אז אגיב תגובה ‘לא נורמלית’.
אני מנויה על רשימת התפוצה של כתב העת “יחידה” של שולמית אורבך. זה כתב עת לשירה בלבד, של נשים חרדיות. מומלץ מאד.
אפשר לראות בו דוגמאות לשירה מוקפדת ומחורזת, שירה מודרנית בלי חריזה בכלל ועדיין עומד בכל פרמטר שירתי, שירה קצבית שהקצב ‘עושה את זה’.
מצרפת פה פרטי התקשרות: yechida.magazine בג’ימייל. מדי פעם יש שירים מכותבות שמוכרות לי אישית ממש.
