מיתוג שיווק ופרסום איידי וייס
מיתוג שיווק ופרסוםתגובות הפורום שנוצרו
-
וזה ההמשך, למי שרוצה להמשיך לדרדר את עצמה…
(2Wת Wלpi, למשל.)
-
אגב שגיאות כתיב, תקראו פה משהו מעניין:
https://www.hamichlol.org.il/%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%AA!!!1
ואם אתן מכירות באנגלית כל מיני מילים שאמורות להסתיים בS ומסתיימות בZ בצורה מופגנת, פה המקור.
-
אני לא מספיק מתמצאת בכתיב מלא וחסר.
לכן, מבחינתי, “עכשיו” = “עכשו” (נדמה לי שהתקין זה בלי י’), “שמיים” = “שמים”, “על ידיי” = “על ידי” וכו’ וכוכוכוכו’.
בספרים, עריכה לשונית אמורה לכסח את זה ולאחד את הצורניות לאחידה לאורך כל הספר, לכן זה פחות מטריד אותי. כשאני מתמקדת בחלקים האחרים, אני מסירה את האחריות של העריכה הלשונית ממני (בלי קשר לכך שאני מעדיפה להקל מעליה במקסימום…)
אבל יש שגיעות מאצבנות שגורמות לי לגרד. נכון שזה מהמהם לעשות לייק להודעה ולצבור מלאנטות לייקים? ואם את רוצה מתכון טוב, את שואלת איך מטבלים את האוכל כי טיבול זה הבסיס. ובכלל, אני זוכרת שחברה שאלה אותי איך כותבים ‘נורא’. היא התכוונה במשמעות של ‘נורא’, ואני עניתי לה שכותבים את זה עם ה’ בסוף, בשיא התמימות. אכלתי אותה, כי היא רשמה לי בספר הזכרונות שהיא נורה אוהבת אותי. באשמתי.
בכל אופן, יש מילים שעדיף להכיר לפני שכותבים. בין אם יש להם שתי צורות, בין אם הצורה הנכונה קצת פחות נוחה ויותר מסורבלת – אל תביכו את עצמכן, תבררו.
(וכותבים ‘מהמם’, בלי ה’ נוספת. וטיבול, זה משהו שטובלים בו. תיבול זה מלשון תבלין.)
-
אני חושבת שיש מקום להבדיל בין שגיאות כתיב במסך, לבין שגיאות כתיב במסר מודפס.
שגיאות כתיב על מסך, כאלו שנובעות מהקלדה מהירה נסלחות הרבה יותר. אגב יש גם קיצורים מוזרים שונים (TNX, גמני, לונורא וכו’) שנוצרו מכוח הצורך לקצר בהקלדות. לפעמים מרגיש לי פתטי לגמרי אלו שכותבים פתאום כוכבית, ואז תיקון… כאילו, תזרמו. אלו טעויות נורמליות, אל תתנצלו. בכתיבה שוטפת במסך מותר שיהיו טעויות, זה נורמלי ומצופה, והגיוני אפילו.
אבל אלו טעויות הקלדה, רוחים שבורחים ואינם במקומם, חילופים מוזרים בין אותיות (אתויות, למשל) או שגיעות במקום שגיאות.
אבל – טעויות כתיב מובהקות שכולם אמורים להכיר בבעייתיות שבהם, והם לא נפוצות ושאי אפשר לתרץ אותם בשגיאות הקלדה – זה אמור להביך את מי שכותב אותם. אם יכתבו לו ש’אבראם אטחתן עם סרה’ – ארים יותר מגבה אחת, ויותר מפעם אחת. בואו, זו לא שגיאה נורמלית, נכון?
במקרה מובהק כזה, הייתי – או מסמיקה בשביל הכותבת (אולי היא לקויית למידה? חנ”מ בצורה כזו או אחרת?) ואם זה חוזר על עצמו, אולי אפילו הייתי מדברת איתה שתלך לבדוק מה קורה איתה.
-
פרק מקסים, אבל לא הייתי מצפה לפגוש את דניאל ככה רענן… הוא צריך להיות חיוור, חלש משהות ארוכה מאד בכלא (גם של אבא שלו, גם של עצמו), מותש, אולי כפוף. ואיך ידידיה מזהה את הקול כל כך מהר? עברו 10 שנים של תמורות, מאסר כל כך ארוך לכאורה אמור לשנות גם את הקול, לא?
והאמת, היה לי קצת קשה להאמין איך נראה מערך הכליאה. 5 דלתות, ובכל דלת אופציות חדשות? כלומר, חדר אחד מרתף יינות, חדר אחד המון תאי כליאה משני צידי מסדרון ארוך (זה אומר שזה חייב להיות חדר ארוך מאד?), חדר אחד בשביל הנסיך ידידיה (אני קצת צינית, אבל בהנחה שכל החדרים במרתף נבנו באחידות, אז החדר בו ידידיה היה כלוא – אמור להיות חדר ענק ממש! גודל של אולם!)
השומר הדטראני, אני לא מרחמת עליו. עלוב נפש לחלוטין.
-
איזה פרוייקט אימון כיפי.
את מתרגלת בקבוצה? או עצמאית?
-
פתאום שמתי לב לדיון על דברי ועל התהיה שלך איך אפשר לתאר אופי ומראה דווקא מלשון מדבר.
נכון שזה נראה מעושה ומלאכותי לומר ‘שערי החום מתנופף’, אבל זה גם מתבקש לא להכניס צבע שיער בקטע כזה, אלא דווקא לאפיין את הבעיה שהשיער הארוך יוצר, או את תחושת הרווחה שאין לו שיער ארוך שיתנפנף לו לתוך העיניים ויציק לו; “הרוח העזה מעיפה את העלים ומשירה עלים חדשים לאויר העולם. אני רק יכול לשמוח שסיפרתי את שערותי לפני שיצאתי לדרך, והן לא מציקות לי”. הנה, השיער שלו לא ארוך. כבר משהו. או, למשל: “אני מסתכל על עצמי בזרות. הצבע האפור של המכנסיים לא מוכר לי פתאום, למרות שזה אחד מהבגדים היחידים שאני לובש כמעט כל הזמן, ויש לי עוד כמה זוגות מכנסיים.” אלו דברים אגביים מאד, אבל כשזה נעשה בעקביות – הם מוסיפים המון טעם לקריאה.
עוד משהו? “אני מתלבט איזה זוג נעליים לנעול…” (וכאן בא פירוט על שני זוגות, פחות משנה מה הוא יבחר מביניהם. העיקר – יש משהו מתואר ו’מקורקע’.)
ובאמת, כדי שסיפור יתקרקע ויהיה מציאותי ככל האפשר – את חייבת לבנות לו מסגרת גם של ביגוד, גם של צבעים (אולי אסור ללבוש שם צבע סגול שנוטה לאדום, למשל? ומה הצבע של דטראן?), לדעת אם הלכו כיסויי ראש ואיזה (כיפה לא מספיק, וכתרים, את יודעת איזה מגוון מוזר להפליא יש?) ואיך נשים לבושות.
זה תחקיר נחוץ מאד.
-
מיוחד!
-
לפני שאת מתחילה באפיונים, תתחילי בזיהוי חיצוני עם פרטים שמאפשרים ‘להתפס’ אליהם.
בסופו של דבר הם הכי מאפשרים לקורא לדמיין לעצמם את הדמות בצורה הכי קרובה למה שאת מתכוונת, ולעגן את הסיפור במרחב הזמן, המקום, והדמויות הפועלות.
מה זה אפיונים? צבע שיער, סוג, אורך, צבע עיניים, סוג מבט, אורך ריסים, סוג גבות, מילה על האף, השפתיים, השיניים, אם יש רווח בין השיניים, מידות גוף, נתוני השמנה, סוג בגד מועדף בכל מצב, צבע מועדף, התאמה מסויימת בין צבע בגד לצבע העיניים או השיער, סוג כזה.
כשאת נוקבת בפרטים האלו – את משדרגת פלאים את העלילה.
אגב בגדים, איזה בגדים הם לובשים? אין אפיונים לבגדים, כדאי לך להוסיף באופן גורף. (בעריכה, כן?)
-
מה יש בשירים שלך שכל כך נוגעים בי.
מה יש בהם.
אמא’לה.
-
אמא’לה, תזכירי לי מי זה אפרים?
אני כבר מבולבלת קצת מריבוי הדמויות…
-
-
בשכונה שלי מסתובבים שני משוגעים אמיתים.
שניהם מנותקים מהמציאות ברמה הזויה.
הם לא חולי נפש, הם משוגעים. מ-ש-ו-ג-ע-י-ם.
אולי השגעון שלהם קשור בסכיזופרניה, אולי במשהו אחר, אבל משהו בסיסי בנפש שלהם לא מחובר לעצמו ולמציאות, ואין גם דרך הגיונית לעשות את זה, כולל להלעיט אותם בתרופות.
אולי לכל אחד מהם טוב בינו לבין עצמו בתוך עולם הדמיון שהוא חי בו, אבל בינינו, אנחנו הרוב.
אני לא כותבת את זה כלעג, אלא כדי להסביר שלצערנו, עדיין לא פס מהעולם המושג “משוגע”.
אישה ש’מדברת עם הקב”ה’ (=מדליקה שירים של אברהם פריד בסמארטפון שלה) ומקללת את כל מי שנמצא בקרבתה, היא מוכיחה את כולם על צניעות (אני גרה באזור חרדי, כן?) כשהיא עצמה עם מכנסיים (ארוכות, אבל מכנסיים), רוקדת ברחובות ובכבישים לפני מכוניות ואוטובוסים (נס שהנהגים כבר מכירים אותה) לצלילי שירים שרק היא מבינה מה היא שומעת, מדברת עם רבנים דמיוניים, ומקשקשת על קירות היא בשום אופן לא אישה נורמלית. היא משוגעת.
בשכונה מתייחסים אליה בכבוד, אבל עם המון רחמנות.
כמוה יש עוד אחד משוגע, מוזנח מסכן, מסתובב עם רמקול ושירים ברחובות. יום אחד פגשתי אותו במכולת כשהוא לא מוכן לגעת בכלום כדי לא להדבק בחיידקים. יום אחר הוא צעק על אישה (רק הוא ‘ראה’ את האישה, כן?) שאסור לדרוס אנשים עם עגלת תינוק! וזה לא תרצח! ושתזהר! – הוא משוגע. כן, צחקו עליו צחוק עצוב מאחורי הגב על הופעתו ההזויה, מה לעשות שזה לחץ על כפתורי הצחוק אצל כולם.
אבל אלו שמחזיקים בכוח בחיים ועושים כל השתדלות כדי לא ליפול מהעשיה והחיבור היומיומי לחיים, לעולם ולעצמם, הם לא משוגעים. הם מתמודדים שראויים לכל הכבוד הראוי.
@miriamsoloveichik , את וכל מי שמתמודד כמוך וקם ומועד ונופל ונשרט וחובש את עצמו בכוחות על ושוב קם – ראויים בעיני להיות בשורה הראשונה של אלו שמקבלים פני משיח. זו התמודדות על אנושית, ואת משתמשת בכוחות נפש אדירים כדי לעמוד בה.
-
בלי ספוילרים: מה עם הזירה של התחרות?
ידידיה כביכול הופרש באמצע התחרות, למרות שהוא מחוייב לה, מה קורה בזירה הזאת? איך חבריו מתייחסים להעדרו?
-
איזה כיף להבין שאת מתוכננת ויסודית. איזה כיף זה! הסיפור בנוי כמו שצריך, וכיף לקרוא אותו.
כואב לי הלב בשביל ידידיה, כמה הוא עובר.
וכמו שאמרה @tamarcd , נחמיה עורר בי אנטי.
-
בקיצור, להכיר דמות חדשה לגמרי.
הלנו אתה, אם לצרינו?
-
“לא מפסיקים באמצע המתח! לא מפסיקים!”
(טוב, את יכולה לדמיין את זה בקולי קולות דקיקים וצרחניים?…)
לענייננו, פרק משובח ממש. ואני מחכה לפרק הבא ממש ממש, כדי להבין עוד יותר.
-
כתיבה מקורית לחלוטין.
נהניתי גם מהשיר, גם מהקצב, גם מהמשימה שדורשת חשיבה אינטלקטואלית (גם אם זו ברמה בסיסית למדי, היא מהנה, מעניינת, שוברת שגרה ונותנת ערך מוסף בהקפצה ובהכפלה) – וכמובן – גם מהמסר.
את שמה פה רף חדש של כתיבה בשלה, חריזה איכותית ומשובחת, כתיבה עם מסר. תמשיכי כך!
-
עדיין, הוא היה בתא סגור עשור מחייו? הוא לא נחשף לאור שמש? זה משפיע על הנראות החיצונית, העור, השיער.
ויש מצב שגם על הקול.
אבל אני מקבלת לגמרי שיש בסיס שלא משתנה בגוון הקול.
-
הדוגמאות שלך מבריקות!
-
סתם משהו שרירותי שאת מחליטה.
את יודעת שהצבע של הערבים הוא ירוק? ושהיו תקופות שליהודים היה אסור ללבוש בגדים ירוקים כי ירוק זה צבע קדוש אצל ערבים? סוג כזה, למשל. (יכול להיות שדבר כזה קיים גם במזרח הרחוק.)
-
אני יותר חושבת שהוא איבד הכרה והיה נראה מת כשלמעשה – הוא כן נשאר חי. חלש, פצוע, חולה, כל מה שאפשר – אבל חי.
-
רציתי לצרוח כשקראתי את זה.
את מתכוונת ברצינות? זהו זה, סופית? אפרים עד כדי כך אכזר?
-
תודה שהעלית את הנושא של “אשתו של”.
הבוגד, מי שלא יהיה, נשוי לבתו של זה שהוא בוגד בו.
קונפליקט רציני מאד.
מה היא עושה? היא יודעת? איך היא מגיבה? אמא שלה עוד בחיים?
-
באיסתרק, את יכולה ממש לדמיין לעצמך איך כל אחד מהגיבורים נראה, נכון?
אם יש לך גישה לפרוג, תוכלי לחפש שם אשכולות שלמים בפורום ציור ובינה מלאכותית, שעוסקות בתיאור דמויותיהם הגרפיות של הכוזרים.
מה זה אומר? שיש להם אפיון מאד מאד ברור, עד כדי שהקוראים עצמם מדמיינים את הדמויות בצורה מאד דומה. מה זה אומר? שלכל אחד מהם יש אפיון ברור מאד (סוג שיער, עובי, כמות, צבע, עיניים, לחיים, פה, שפתיים, אף, מצח, סנטר, צדעיים, אוזניים, צוואר) – בקיצור – כל מה שאת יכולה לתאר עד הפרט הכי קטן.
למה אני מביאה את זה פה? כדי להסביר עד כמה חשוב האפיון המדוייק, והשימוש באפיון הזה. ממש ממש לתת שם וזהות ואופי לכל פרט. כשזה נעשה בחכמה (ואת בהחלט יכולה, לפי מה שקראתי עד עכשיו) – זה מקפיץ את הכתיבה כולה לרמותל אחרות לגמרי.
