מיתוג שיווק ופרסום איידי וייס
מיתוג שיווק ופרסוםתגובות הפורום שנוצרו
-
והערה נוספת: כשכתבת על שתי הקבוצות שנמצאות ביער, אחת היא זו שתפקידה לסייע והשניה – להפריע – כתבת לנו את זה בתור “מבט על”, כדי לעשות לנו סדר, נכון?
כי בנוגע לדטראנים, בסדר, הבנו. אבל בנוגע לקבוצה השניה – איך בדיוק היינו צריכות להבין שהם אלו שיש להם אינטרס להפליל את דניאל? כלומר, כן, היינו צריכים לקשר אליהם את כל השיבושים, אבל בגלל שזה מדי מבולבל – קצת קשה לי להבין איפה ואיך ומה.
והחברים הרעים שהציקו לידידיה, האם יש להם עוד תפקיד בהמשך? כלומר, האם זה מתוזמן? כי אם לא, זה מרגיש לי קצת תקוע. סתם הערת אגב.
אגב מודעה קודמת ואפיונים, אני שוב משתמשת באיסתרק: תושבי הפלאט מזוהים מאד, שמתן לב? הלבוש שלהם שייך למישורי הפלאט, הגלימה, החרב, העיניים, המבט, השיער, הצבעים – – –
הכל מאופיין.
הכוזרים בכוזר הישנה – גם מאופיינים בפשטות. בכוזר החדשה – בפאר ובנצנצנות. שמנה לב. אם הייתן פוגשות מישהו כזה ברחוב, הייתן יודעות לשים אותם בכוזר הישנה, החדשה, בגבול או בפלאט (או בכלל בבולגריה…)
-
אני חושבת שצריך לאפיין את שני הקבוצות (בעצם את שלושתם… גם הקבוצה של ידידיה עצמו) בצורה יותר מובחנת ומובדלת.
כרגע, הם מאד מאד ‘מעורבבים’, התיאורים הפיזיים שלהם מאד דומים. אם הייתי יכולה לדמיין איך נראה כל חייל (מספיק שני פרטים בולטים, זוכרות את שיני השפן של ההוא שהיה קשור לתמונה שצייר הצייר בכוזר? בסוף הוא ניסה לשבות את מקאן, אבל הוא נהרג) על ידי פרט בולט (רזה, גרום, חסרות כמה שיניים משמעותיות, עיניים קטנות ומתרוצצות, אף רחב ואדום ושרוט, צלקת, לא יודעת) – זה יתן כל כך הרבה אופי וזהות.
תנסי. מקסימום בעריכה תאפייני גם למפרע.
-
בקיצור, לדעתי פחות משנה סוג השאלות אלא יותר ההגדרה שלהן כשאלות חטטניות וחסרות טקט, ובעיקר – ממי הן מגיעות, מתי ובאיזה קונסטלציה.
הרי אם אחותך, למשל, תשאל אותך את השאלה הספציפית הזאת בשקט ובאינטימיות – יש מצב שתעני לה בכנות. אבל אם איזו אישה מזדמנת מהרחוב תשאל אותך בקולי קולות לאוזני כולן? אוף ואוף ואוף, כפרת עוונות אמיתית.
-
אני חושבת שאם את הולכת לאור החיים – הם קובעים לך – הם נהיים המנטורים שלך.
עריכה ספרותית ולשונית – זה אומר: א’ – אחידות סגנונית ואחידות לשונית (נניח, בכל מקום שאת כותבת את המילה ‘דווקא’ – את כותבת אותה עם שתי ו’. למשל. ואחידות לשונית גולשת לכיוון העריכה הספרותית – בו אפשר לשנות קטעים, להזיז אותם, לנסח מחדש, ואין סוף לדברים.)
ועימוד – זה אומר בחירת פונט (תורה שלמה… התאמה מבחינת צורניות, גודל, מרווח בין שורות, מרווח בין קטעים, הזחות, קישוטים מסוגננים) – ופה אני גם מרמזת לך מה אפשר לעשות מבחינה עיצובית, איך אפשר לנפח את התוכן בלי שהקורא ירגיש שהספר מנופח.
בינתיים, ספרים שעימדתי לא היו פחות מ350 עמוד. חלק עברו את ה400 בכיף.
-
תהילה, קודם כל, לפי צורת הכתיבה והתפתחות הסיפור פה – אני לא דואגת.
דבר שני, יש מספיק טכניקות ‘לנפח’ ספרים, תשאירי לי ברשותי כמה סודות מקצוע ;), בסדר?
דבר שלישי, החלוקה לA5 או A4 פחות משמעותית, למרות שזה עשוי לתת לך אינדיקציה. בכל מקרה, ‘שופכים’ את הטקסט כולו לתבנית בתוכנת עימוד, כך שזה לגמרי לא משנה באיזה גודל עמוד השתמשת בוורד. גם אם כתבת את הכל הכל ברצף אחד – ויש אופציה כזאת בוורד – הטקסט מתחלק בתוכנת העימוד ולא בתוכנת הכתיבה. (יש דברים יותר משמעותיים; כותרות, מספר פרק, הפרדות בין קטעים, לא זוכרת כרגע מה עוד.)
מה כן משמעותי? מס’ המילים. זה עשוי לתת אינדיקציה ראשונית.
בינתיים, לפי התקדמות העלילה ולפי התכנון שלך ‘לנפח’ קצת יותר את ההתחלה – את יכולה להיות רגועה לחלוטין.
(ומחיר של 70 ₪ לספר, זה כולל: עימוד, עיצוב כריכה, הוצאות הגהה, הוצאות דפוס, הוצאות הפצה. לא משנה אם את עושה את זה עצמאית או שאת נותנת למישהו אחר לשבור את הראש.)
-
אם זה יהיה מדי הרבה עמודים, תמיד יהיה אפשר לסיים בנקודה מסויימת ולהתחיל ספר שני 🙂
כשאת רוצה לחשב, לא מחשבים לפי עמודי A5 בוורד. אני חושבת שהחישוב הוא בדפי A4, וה’תרגום’ שלהם לדפים (לא לעמודים) – הוא פי 1.3.
מכל מקום, גם אם אני לא זוכרת כרגע מדוייק – אשתדל לברר לך את זה.
וכמו שאמרו לך, העריכה תשייף לך המון, תוסיף ותגרע, תשנה, תרכיב את הפאזל מחדש ותיצור לך יצירה מושלמת.
-
העלית לי דמעות לעיניים.
כל כך מרגישים את החוסר, הכאב, ההעדר.
-
קיצוצי שעות זה סוג של הרעת תנאים, לא?
בכל מקרה, לא בטוחה שהדיון הזה קשור לכתיבה ספרותית, הגם שאת רוצה את המידע בשביל כתיבה.
-
אם עלה פה הנושא, אני רוצה לכתוב פה משהו קצת עמוק:
כולנו אמהות או אמהות בפוטנציה. האמהות שלנו מתבטאת מול כל ילד בצורה אחרת (!), והילד לא יכול להכתיב לנו, כהורים, איך לבטא את ההורות שלנו. כן, אני יודעת שעברתי מ’אמהות’ ל’הורות’, בכוונה.
השיר הזה הוא פסול לפרסום בציבור. מי אומר שהאמא המדוברת בשיר לא עושה דברים אחרים לבת שלה באהבה? אולי היא לא יודעת לבטא את האמהות שלה בצורה שהבת כל כך כוספת ומשתוקקת אליה?
למה הבת עצמה כל כך ילדותית ומחליטה שהיא רוצה לקבל אימהות בצורה אחת בלבד, שהיא החליטה עליה? מי אומר שסיר מרק חם על הגז, כזה שהילדה צריכה, נעבעך, לטרוח למזוג לעצמה בעצמה, לא מתאר אהבת אם ואמהות ומסירות? למה רק כוס שוקו כפי העדפות הבת, עוגיות רעידת אדמה רכות במרכז ופריכות מבחוץ על צלחת – זה מה שמבטא אמהות?
תפילה לא מבטאת אמהות? שיחות, אפילו סמולטוקים, לא מבטאים אמהות? לא רוצה להתחיל לפרט פה כי הרשימה לא תגמר, אבל יש אינסוף צורות לביטויי אמהות, כולל ביטויים נמנעים מכל מיני סיבות, וה’ ישמור עלינו ועל כל עם ישראל שלא נתנסה, יש ויש ויש.
במקורות שלנו כותבים לנו רבותינו: אין אדם עומד על דעת רבותיו אלא לאחר ארבעים שנה. הכותבת צריכה להיות עם פרספקטיבה של 40 שנה לפחות!!! כדי להתחיל להבין שהיא לא באמת מבינה את אמא שלה.
בעיני, זה שפיכת כאב בצורה של עצבים, לא בצורה של פריקה בריאה. ואני לא חוזרת בי: על כאב כזה – רצוי שתלך לטיפול רגשי או פסיכולוגי, ודחוף.
-
לפני שמעלים חומר, רצוי מאד לבדוק אם ראוי לפרסם אותו או לשמור אותו למגירה.
ואם כותבת השורות מרגישה ככה, אני פשוט ממליצה לה לפנות לטיפול רגשי דחוף.
-
בכל מקרה, כדאי לשאול סופית את הדפוס.
העיצוב עצמו, עדיף שיהיה בRGB, אבל לאחר הסגירה והשיטוח – אפשר להמיר אותו לCMYK בהתאם להוראות הדפוס.
-
מעולה ששמת את העץ הזה.
תני שמות גם לכלות המלך. אגב, אין לו בנות בכלל? רק בנים? וחוץ מאחיות של ידידיה, אין עוד נכדות?
ועוד שאלה, איך יכול ידידיה להיות יורש העצר, אם נחמיה הוא הנכד הגדול ביותר בן הבן הגדול ביותר?
וסתם כך, שמתי לב שאת משתמשת הרבה במילה ‘ממלכתי’. אני חושבת שבמשטר מלוכני מתאים יותר המילה ‘מלכותי’.
-
אז יש מקום להבדיל בין הרב הממלכתי הראשי לבין הרב המלכותי הראשי? אם באמת יש.
בית המלוכה אמור להיות משהו משמעותי מאד לכל אזרח, ומשהו לא פחות מזה – נעלה. בית המלוכה אמור להחזיק רב מלכותי שאמור לפסוק גם לבית המלוכה וגם למדינה כולה.
אבל טוב, יש מצב שאלו הערות לשוניות שידונו בעריכה הלשונית 🙂
ופליז, תני שמות לדודות של ידידיה. ואין מצב שהן לא משפיעות ומדברות מדי פעם עם הבעלים שלהן ומסבות את תשומת לבם לדברים שונים, או מבקשות מהם כל מיני דברים שיעבירו מפה לשם בעל פה או בחפצים ממש.
-
-
איזה יפה שזה.
מה זה הברק באמצע? זה חלק מהגדרת המברשת?
(ותאזני את הורדרדות המוגזמת… זה נראה מזעזע! היא מספיק מתוקה בלי להיות בטעם מסטיקי דביק…)
-
זה מקרטע להפליא עם נטפרי.
-
וואו, איזה כיף להזכר בנוסטלגיה הזאת!
-
אמא’לה, את בטוחה שהאישה הזאת יציבה לחלוטין ולא מעורערת בנפשה?
אני אפילו לא מסוגלת לדמיין לי מי חולת הנפש הזאת. את יודעת מה, אולי קלינית היא תקינה, אבל אם כן, היא מושחתת במידותיה.
(הייתי בירושלים בשבוע של ל”ג בעומר והתלבטתי מאד אם לתאם איתך ולבוא להכיר אותך, עשית לי חשק גדול מאד להכיר אותך אישית. בסוף… נרדמתי מרוב עייפות.)
-
איזה פרק
איזה תהליך נוגע ללב.
-
אני חושבת שאת מתכוונת למסלול נתיב עסקי.
כתבתי ביתר פירוט, תוכלי למצוא פה:
-
בקיצור, נותר לך לבחור בין אתרוג לנתיב עסקי. (נתיב עסקי זה המסלול שלי, מסלולים אחרים אני פחות מכירה.)
-
תתקשרי אליהם ותבקשי את הפירוט המלא מהם.
ברעיון, גם בנתיב עצמו יש רמות שונות של סינון: מייל בלבד, מייל ואתרים נחוצים (ממשלתי, בנק, קופ”ח), מסלול עסקי (פותחים 30 אתרים בחודש, כאלו שצריך לזה אישור מיוחד* או שעוד לא נבדקו) ויש מצב שפספסתי מסלול אחד.
אני כבר שנים במסלול עסקי, לא מכירה את המסלולים האחרים בשביל לפרט עליהם. כן מכירה את השירות של נתיב, ואני יכולה להעיד שמדובר בשירות אנושי, מקצועי ויעיל מאד.
(*אישור מיוחד – בד”כ באתרים שהתמונות בהם דורשות סינון יותר מוקפד, או שסתם הרובוט החליט שהאתר לא בא לו בטוב בעין… על פי רוב, אתר בדרגת סינון זהירה הוא בד”כ אתר בסדר, אפילו בתמונות אין בעיה. אבל זה הזהירות של נתיב, שיהיה.
לגבי דרגות סינון – יש ארבע דרגות: דרגת אזהרה קלה – את יכולה לפתוח לעצמך אבל מזהירים אותך. בד”כ האתרים בדרגה הזאת הם בסדר לגמרי. דרגת אזהרה בינונית – הסינון כרוך בקוד טלפוני, ואת יכולה לבחור אם לפתוח למס’ שעות מוגבל או לצמיתות. דרגת אזהרה חמורה – קוד טלפוני, אפשרות לפתוח רק לטווח מקסימלי של 48 שעות, ו-“אי אפשר לפתוח”. לפעמים, בשיחה עם נציג, אפשר למצוא פתרון נקודתי גם לאתרים שאי אפשר לפתוח בכלל ושצריך מהם דברים ספציפיים.)
-
-
זה חלק מההבדל בין סיפור בהמשכים לספר.
בעריכה טובה, יעמדו על הנקודה הזאת, יעבדו על הבידול וההבנה מי נגד מי, עם מי, מתי, איפה.
-
צודקת, אם עושים את זה בצורה ילדותית ובוטה.
מצד שני, גם הפיזור חשוב.
(ולא, ספר שהעימוד שלו מדי גרוע בעיני, אני פשוט לא מסוגלת לקרוא. ואל תנסו לשכנע אותי שהתוכן שלו מעולה, כי הצורה מפריעה לי ואני לא מסוגלת להתעלם מזה.)
-
טבעי שילד שאבא שלו נאסר ע”י המלך בחשד כל כך קשה, יהיה מלא ברגשות קשים, אולי יפעל בפזיזות, וירצה לעשות דברים נמהרים כדי לשכנע את כולם שאבא שלו כן בסדר. אני לא מדברת על הראיות שישנן, אני כן מדברת על הכאב שיש בו, שצריך נס כדי שיהיה מתועל לנאמנות למלך בלבד, ושלא יעשה כלום למען אבא שלו חוץ מהרצון לנצח בתחרות.
-
ידידיה – מצד אחד הוא בן של אדם חשוד ממש. מצד שני – הוא מקבל חופש ולא חושדים בו משום כיוון, אפילו שהוא רוצה בכל ליבו לגרום לזיכוי אביו.
קצת קצת מופרך, בעיני. מינימום זהירות זה לעקוב אחריו ולראות שהוא באמת נאמן, ולשמור על צעדיו.
אפילו אם יגלו שהוא בחור טוב ונאמן וישר (מה שהוא באמת) – יהיו מספיק שוחרי רעתו שישושו על כל הזדמנות לפגוע בו ולהוציא דיבתו רעה.
וה”עוד מישהו שהבין”, מי יודע אם זה באמת או שזה סוג של ‘למרוח’ את ידידיה.
