מיתוג שיווק ופרסום איידי וייס
מיתוג שיווק ופרסוםתגובות הפורום שנוצרו
-
ברור!
אבל חשבתי שאם זה רלוונטי, אז לרשום משהו כמו ‘לדבר על הנושא של קניית חצאית חדשה, ושהאורך יהיה טיפה יותר, כי היא בגיל שצומח מהר ושיהיה לה מספיק מקום לגבוה – שלא תצטרך מיד לקנות עוד אחת.
לדבר על הנושא של האבל, איך היא מתנהגת בכיתה ואיך החברות מקבלות את זה, ואם זה נורמלי או לא נורמלי לומר לידה את המילה “אבא”.
לדבר על…’
בקיצור, הבנת למה אני מתכוונת?
(כי אני מוצאת את עצמי מאבדת ידיים ורגליים בנושאים שונים שמחכים לטיפולי, אבל בגלל פיזור הדעת שלי – אני לא יכולה לטפל בהם. כשאני כותבת לעצמי שורת סיכום כזאת – הרבה יותר קל לי להתקדם.) -
אני נהנית מהפרקים ואני תוהה במקביל איך בכלל אפשר להנות מסבל כל כך קשה…
חשבתי, לעניין השכחה, שאולי כדאי לך לרשום נקודות שאת רוצה לדבר עם הבת שלך? שיהיו לך עוגנים לאן לחזור אליהם, כשאת מוצפת.
-
קראתי את הפרק.
דבר נוסף שמפריע לי, וקבל פתאום שם ומהות – זה איפה כל סגל המלוכה? השרים? השלישים?
יש מלך ומשרתים, אבל ביניהם חייבים להיות שלבי ביניים, וגם לאלו יש סמכות לא מועטה לטפל באירועים שונים. המלך לא חייב לטפל בכל דבר, כאילו שאין עוד עניינים בממלכה שצריכים להיות בטיפולו.
-
פרק יפיפה.
אני קצת מתלבטת, כי מרגיש לי משהו לא ברור עם כל הסיפור הזה.
אולי תוך כדי הכתיבה יתבהר לי? ננסה.
בכל אופן, איך המלך לא חושד שיש עוד מניעים סביב בנו, הלכאורה בוגד? הרי אם אנחנו מדברים על קונספציה של ה7.10 – אחד הדברים החזקים שטוענים שם הוא שכולם היו באותו ראש. מישהו אמר ש’חמאס מורתע’ – אז כולם חוזרים אחריו בצייתנות: “חמאס מורתע, חמאס מורתע” בלי לעצור רגע ולחשוב שאולי זה לא כך ואולי זה עלול להיות אחרת.
לעניין הסיפור, מרגיש לי שהמלך נעול שהבן שלו בוגד, גם אחרי כל כך הרבה שנים. הנכד שלו מגיע אליו והאוא עדיין שבוי בחד תכליתיות הזאת, בלי בדיקת עומק נוספת.
-
אריאל, בדקת?
-
תתעקשי על i7, ואם יש לך מספיק כסף לi9 טוב, אולי זה עוד יותר טוב.
ככל שהשנים עוברות, המעבדים מתבססים ומתייצבים. עברו כמה שנים מאז שהi9 הושק, ויש לו ביצועים טובים. (שמעתי שיש כבר i11, עוד לא נתקלתי בפועל.)
כמו כן – שיהיה כרטיס גרפי טוב.
-
כבחירתך.
מה שכן, גם אם זה משהו שהיה ואיננו – זה אומר שהעולם שלנו “הכיר” אותו. יש לו מיקום מסויים, יש לו מאפיינים גיאוגרפיים, היסטוריים, סביבה, צמחיה, חיות, מה לא. עולם שלם 🙂
תצרי אותו, פשוט.
-
כן, בפלאשבקים לעולם שלנו, אני חושבת, אם אני מבינה מה את מתכוונת לשאול.
-
מעולה לגמרי! אבל תוכלי לרשום משהו תוך כדי? רקע? איך זה נוצר?
כי עד כמה שאני יודעת, גם בספרות הכללית – העולמות המפונטזים מעוגנים כך או אחרת בעולם המציאותי. זה יכול להיות עולם עתידני, עולם שעוברים אליו בצורה מסויימת, מקום שאינו קיים, מקום שנחרב, וכו’.
-
שמה פה את השנקל שלי 🙂
יש דמיון ל”ממלכה במבחן” בגלל רכיבי חצר המלכות, התככנות, הבגידות והסודות.
אין דמיון לסדרה הנ”ל בגלל סגנון הכתיבה הכל כך שונה ואחר.
סגנון הכתיבה שלך יחודי ומרתק, אני ממש נהנית ממנו. אבל על דבר אחד אני מצטערת, שגיליתי אותו רק היום, לאחר שנמחקו עשרים הפרקים הראשונים ונותרו רק תקצירים. אולי זה גם מקשה עלי להבין מי הוא מי, מי נגד מי, ומה האפיונים של כל דמות. בעריכה, כדאי לך לדייק.
בנוסף, גם גינוני המלכות – כדי שתדייקי אותם. נראה לי קצת חסר בתיאורים. עריכה תהיה מצויינת לזה גם בהמשך.
ולכולן: בספרות הפנטזיה הכללית מקובל גם “לייצר” מקומות, אירועים, אנשים, כוחות וכו’. תיאורי תחרויות נמצאים בספרות הכללית, כולל מנטורים, כוחות נגד, בריתות, אויבים וכו’ וכו’ וכו’. אני מניחה שרובכן לא נתקלתן – אבל זה קיים, ובגדול. ממליצה לך מאד לייצר את הבסיס, ולפרט אותה מאד לעצמך. גם משהו עתידני מתקבל, אבל כן כדאי לפרט מה קרה עד שזה קרה. כלומר: פרצה מלחמה קשה באירופה, היתה רעידת אדמה, נוצרו נהרות חדשים שפיצלו את היבשה ומנגד הר געש תת קרקעי יצר יבשת חדשה… בקיצור, אינסוף לפנטזיות. רק מה, הן צריכות להיות מדוייקות ועקביות.
המון הצלחה, כרגע אני כבר בפנים, עוקבת בהנאה ובמתח. יש לך את זה בגדול!
-
קראתי עכשיו ברצף, אין לי מילים.
ההתמודדות שלך… כואב לי לקרא את מה שעברת אבל זה כל כך מחזק! אני מתביישת שאני ככה מתכבדת בקלונך, אבל אם פרסמת את זה ככה, אני מניחה שאת רוצה שזה יעשה לי טוב.
אני עוד צריכה לישון על זה ולעכל. לעכל.
חבל שרק עכשיו נחשפתי לפרקי ההוד שלך.
נקודה אחת קטנה: תארת איך בעלך צועק ‘רעבעצן’ המון פעמים על הסבתא, ואם אני מבינה טוב – זו לא התנהגות נורמלית שלו. יתכן שהיא רימזה על האירוע המוחי, אבל אלו דברים שמבינים אותם רק בדיעבד.
המקום ינחם אותך, את משפחתך ואת סובביך וימלא את חסרונך, ולא תוסיפי לדאבה עוד. שה’ יתן לך המון כוחות.
-
מצטרפת לכל מילה שנאמרת כאן.
כתיבת סיפורת מחייבת!!! תכנון מקדים, הכרה מיטבית של הרקע של הדמויות, בניית עלילה עם ציר זמן מתוכנן ונכון, עלילה (כמובן) ותכנון סצינות (ספר טוב זקוק לכ70-80 סצינות.)
ביקורת עוזרת להצמיד את העלילה לתכנון המקורי, שלא תגלוש יותר מדי הצידה. כן, אני יודעת שאפשר להכנס לסמטאות צדדיות, אבל ביקורת טובה היא כמו רחפן שמספר לך אם יש דרך יציאה מהסמטה, או שתשארי תקועה ללא מוצא הגיוני.
דוגמאות? קוראת “לבית”, סיפור אחד שנגמר, סיפור אחד שעדיין נכתב.
אחד מהם, היו בו בעיות חסרות הגיון בציר הזמן. עם תחילת השנה – טיול שנתי, תכנון כנס תשובה, ועוד מלא הרפתקאות… לא הגיוני בעליל לתקופה. מדובר בסופרת יחסית חדשה שהכתיבה שלה טובה מאד, והצטערתי בשבילה שהיא לא לקחה עורכת ספרותית אלא הסתמכה על המחמאות, כנראה (וזו השערה שלי), מסתבר שמחמאות הן כלי מעודד אבל לא באמת מקדם.
סיפור שני, מרגיש לי שהכותבת לא מבינה על מה היא כותבת!!! בחרה שני תחומים. שניהם מרתקים, אבל בשניהם היא לא עשתה תחקיר עומק, אלא חקרה רק את מה שהיא רצתה שיהיה בסיפור. יצאו פרטים מגוחכים להפליא. וזו לא סופרת מתחילה בכלל.
…אז מה אני רוצה לומר כאן? שתעריכו ביקורת. היא לא באה להרוס, אלא לכוון.
אם זה יהיה ברור לכולן, נוכל להתחיל לעשות משהו.
-
תודה שרה, סידרת לי את התמיהות שלי 🙂
-
אני ממש אוהבת את הניתוח שלך.
-
נכון, ועדיין.
בית המלוכה ‘סימן’ את אבא שלו, ומטבע הדברים – גם בני משפחתו אמורים להיות ‘בהשגחה’ מסויימת. נכון שידידיה מסתמן כידיד, אבל עדיין – ביקורת מינימלית זה מינימום שבמינימום, אחרת זו רשלנות פושעת ממש.
-
אכן כן, ולכן הטמין מי שהטמין את המכתב בתוך מכתבה של האם.
אבל אם ידידיה ‘מסומן’, איך זה שאין מי שעובר על המכתבים שהוא מקבל מהבית מטעם בית המלוכה? זה מינימום שבמינימום בבטחון.
אלא אם כן, עברו על המכתב ומי שהשתיל את המכתב (המזוייף או שלא) מהאבא עשה את זה בין הביקורת על המכתבים לבין המסירה.
-
הנקודה האחרונה בכל אופן היא: האבא לא נראה לי כל כך טיפש לשלוח מכתב דרך המלך, לכתוב ברמזים שהוא ברח אבל לחתום בשמו- קצת לא הגיוני.
וואו, מיכל, כל מילה.
לכן זה מה שאני חושבת: מי שכתב הוא לא אבא של ידידיה בשום צורה שהיא. ואם הוא כן – אז הוא אולץ לכתוב את מה שהכתיבו לו.
-
מגיבה, עוד לפני שקראתי את הפרק:
משת”פ בוגדני (מהארץ שאיתה חתם המלך על חוזה שלום?) ידע על מיקומו של אבא של ידידיה, הצליח להכנס לכלא (אולי אפילו בתור סוהר), ארב לסוהר אחר כשהגיע לתא של אבא של, הכניס אותו לשם בכוח, רצח אותו, ושבה את אביו של ידידיה.
בקיצור, בלאגן.
-
אינבעיה, העיקר שהיא תהיה.
לזה אני חותרת 🙂
פחות משנה אם זה מקום קיים במציאות, או לא.
-
מציינת פה את מה שאני מכירה שיש כן ציונים ודיוקים:
1. הארי פוטר, ותסלחנה לי שאני משתמשת בו. הוא דוגמה מצויינת לספר עם ‘מיקומים’ מדוייקים, תאריכים, שמות, תופעות, יקום חליפי ומדוייק. (קראתי את הערכים בויקיפדיה, לא את הספרים עצמם חוץ מהראשון – עליו רפרפתי.)
לא סתם הסדרה הזאת כל כך הצליחה עם ספרי המשך, פאנפיקים, סרטים, ואינסוף מעריצים.
הסופרת יצרה עולם דמיוני לברוח אליו מכל הצרות.2. לוחמי התמורות. יש מפה צבעונית, הלכתי לבדוק. הכל דמיוני, נכון? ובכל זאת. (הרב ארז משה דורון)
3. מחנה הקיץ של אדון הוא – יש מפה. מקושקשת לחלוטין, אבל מפה. (יעל רועי)
4. מחלק התמונים – אין מפה ואין תקופה, וזה מרגיש לי קצת תלוש, באויר. לא היה מזיק לעגן קצת את התלישות הזאת.
-
כל הסדרה של הארי פוטר מדבר על עבר והווה.
יש ספרים עתידניים בהחלט.
והשליטה המוחלטת של הסופרת בפרטי המקומות, עושה פלאות לסיפור.
-
צודקת לגמרי.
אבל אני מסתייגת לאור הנסיון המוזר שהיה לי עם המחשב הנייד הקודם; בין 4-5 שנים, משומש במצב מצויין, תוכנות גרפיות שעבדו פצצה (דפוס, לא וידיאו.)
מסתבר, כנראה, שמעבד אינו הכל…
ובכל זאת – אל תתפשרי על פחות מi7.
-
את צודקת. לגמרי לא חייב ואפשר להשאיר מעורפל.
ובכל זאת, ככל שיש יותר “עיגונים” לסיפור, הוא מתקבל יותר אמין, הקורא נכנס יותר לתוכו, דברים מקבלים משמעות גם מבחינת הזמן וגם מבחינת המקום שלהם.
לכן אולי אפשר לדלג, אבל לא כדאי בכלל.
בפנטזיות שנתקלתי בהם מהעולם הכללי (הארי פוטר ודברים יותר מממ…) – יש מיקומים ברורים (ומדומיינים, כן? שאף אחת לא תלך לחפש אותם כי מקסימום הקימו אותם למפרע…), עיגון ברור לזמן (שנת 2150, בשנת 2055 פרצה מלחמה עולמית שקרה בה כך וכך, וכתוצאה מכך נהרסו המדינות א’ ב’ ג’, חלק מתושביהן ברחו לאיזור פלוני והקימו שם מדינה בשם X. בגלל הפחד הנורא מהמלחמה, שיטת הממשל היא שיטה פלונית, תוך כדי יצירת מאבקי כוח (או תמציאו לבד) בין האזרחים. הממשלה מסתירה/ מגלה לאזרחים ש______, ובגלל זה מתפתחות ______. טוב, הגזמתי קצת… אבל זה הכיוון הכללי בסיפורת פנטזיה. אולי לא בקטע כל כך קצרצר, אבל כן מוקדש לזה הקדמה, חצי פרק, פרולוג או משהו כזה.
למה זה טוב? כי אם רוצים לציין בהמשך העלילה פרטים מסויימים שנובעים בהכרח מאופי הארץ, מאופי האזרחים, מצורת הממשל או כל נתון אחר – זה מתקבל בהבנה הרבה יותר רחבה.
וחוץ מזה, זה מעשיר מאד את העלילה, אפשר לדמיין דברים שקורים או לא קורים בין השורות, ונותן המון ערך מוסף.
-
עולה לי עכשיו: תבדקי אם שבועה זה עניין של מנטליות; אם יש מקומות שפחות החמירו בהם כמו שאנחנו מכירים. בנוסף, מתי התחילו להסתכל על שבועה בצורה כל כך חמורה?
שבועה אינה איסור, אבל יהודים פחדו ממנה עד מאד. בעידן ימי הביניים החשוך, שבועה היתה אחד הדברים המאיימים על יהודים בורים ועמי הארץ, יותר מדברים אחרים.
אם זו מילה אחת בלבד, אולי באמת עדיף לוותר. אבל אם זה יחזור על עצמו – אולי שווה לחקור לעומק? אולי זה כן תואם תקופה?
-
קראתי, הוא מצויין, אבל מדבר על חלק ממה שהיה.
אני לא יודעת אם על המכלול הכללי יש פירוט. אם כן – מצויין. אם לא – כדאי לך להשחיל את זה בהקדם. בהקדמה שעומדת בפני עצמה, או סתם בין הפרקים, אבל בעשרת הפרקים הראשונים.
