[עליזה דבו]

וואו. וואו. וואו.

קטע מצמרר!

אבל יפה, נוגע, ואנושי כל כך!

תודה רבה על השיתןף.

(בשונה ממה שנאמר, אני דווקא נהניתי מכך שלא נתת פרטי רקע, אלא השארת לנו לגלות לבד בהדרגה)

[עליזה דבו]

קטע יפה מאוד! אהבתי ממש את הרעיון.

בשונה ממה שנאמר, אני דווקא אהבתי את “מבררת עגבניה. כלומר, תלמידה.” לדעתי זה לא מסביר את הבדיחה, כולם הבינו אותה, אבל זה כאילו משקף את המחשבות של המספרת. אבל אולי בכל זאת עדיף “סליחה, תלמידה”.

הציק לי שכתוב “אמנם” פעמיים במרחק של שלוש שורות, וכן שלא היה פיסוק לאחר “ותיבחן במבחן חוזר”. ולדעתי נקודה יפה יותר משלושה קוקוים.

הנ”ב הראשון מוסיף הרבה לדעתי, ואגב אני מזדהה מאוד, כי לאחר שהערתי את הערת גזרת ל”א לאחי, הוא זה שפתח לי את המקורות הנ”ל. (אם כי הוא ת”ח וזה כמובן שונה מתלמידה שמנסה לסתור את המורה)

אני מבינה מאוד שכתבת על התתלמידה “מתחכמת”, כי ברור לכולם שהתכוונת לשפה העברית לפי כלליה באקדמיה, ולא ללשון הקודש. (זה ודאי לא סותר את זה שיש לקבל את דבריה בצורה יפה)

לגבי חלופה למילים: צריכה- זקוקה, אבל- אך, מרשה- מאפשרת.

[עליזה דבו]

קודם כל- כתיבה מדהימה! מרתקת!

זה לחלוטין לא עושה רושם של ספר ילדים, בגלל המשלב הגבוה והכתיבה באופן כללי. בנוסף, עצם הכותרת ‘פרולוג’ כבר מביאה להבנה שזו סצנה המתרחשת בעבר. וגם הכריכות (בשני הצדדים) עושות את שלהן.

מסכימה עם התגובה שנאמרה כאן על כך שנראה שרוצים לספק מידע כאשר הילדה מציינת שאחותה “רק לא הכינה שיעורי בית”.

וכן מסכימה גם עם התגובה על השמות, גם אם יש יוצאים מן הכלל, עדיף שמות שיותר משקפים את המגזר.

אהבתי את היצירתיות והתעוזה של הדמויות, את המערכת יחסים היפה שלהן, ואת כל הפינות הלא ברורות שמשאירות מקום למתח. (למרות שלדעתי, עד כמה שהביטוי “משכרת. משקרת.” הוא יפהפה, הוא מעט שחוק והפך לקלישאה…)

הייתי מרותקת לחלוטין, עושה חשק לקרוא עוד!