טיפול אהובה מליח
טיפולתגובות הפורום שנוצרו
-
אחיזת כלי כתיבה חשובה מאד.
יש לי שני סרטונים בהן הוא מקיף את הנושא. אני לא מצליחה להעלות אותם לכאן.
אני מצרפת קישורים (שאין לי מושג אם הם יעלו לכן).
בכל מקרה, מי שרוצה אוכל לשלוח לה אותם במייל.
בסרטונים הוא מסביר, שיש דרכים רבות לאחיזה נכונה מאשר אחיזה שאינה נכונה. בסרטונים הוא אף מדגים איך הוא עובד עם ילד על אחיזה נכונה של כלי כתיבה וכמובן… טיפים!
https://www.youtube.com/watch?v=8lxe1GpwwOU
https://www.youtube.com/watch?v=cAjqojC5ozo
-
על איזה איזור את מדברת?
במה זה כרוך? כמה מפגשים? -
רק לידיעה הכללית,
אבחון דידקטי עולה לא מעט והוא מהווה מידע בלבד. אין לו ערך בוועדות ללא האבחון הפסיכולוגי שצמוד אליו.
אם צריכים או יצטרכו את האבחון בשלב מאוחר יותר לוועדות ולא רק למידע הייתי ממליצה על פסיכודידקטי, שמקיך את המידע הדרוש. הרבה יותר וגם תקף לוועדות.
-
יקרה,
למה את קוראת ‘גדולה מהחיים’?
-
אני מחפשת קטלוג קישוטי קיר לכיתת שילוב בנושא של אסטרטגיות למידה.
יש למישהי??
-
תמיד שינוי פורץ גבולות
-
ציפי יקרה,
קודם כל, מזל טוב על ה’כיתה א’ ‘ של הילדה. זה מעבר לא פשוט, שאיך שמסתכלים על זה ולכל המעורבים בו זה מעבר מורכב.
לגבי הילדה שלך, הבדיקה היא אכן איך היא מבחינה לימודית ורגשית. (השמיעה שלה בסדר?)
רחפנות אינה סיבה מצדיקה לחשוש, כי בעיות רבות נפתרות עם העליה לכיתה א’. יש שם מורה וסדר והתרגשות עד השמים ובחזרה (וכמובן ילקוט וקלמר שהוא רק שלה!!) וזה עשוי לאזן אותה.
אם את רואה בתחילת שנה שהיא עדיין מתקשה לאסוף את עצמה, יש מקום לבדוק את הסיבות לכך, והן רבות.
אם את ממש חוששת, הייתי מציעה לך לבדוק את הקשב שלה עד החגים ולזמן תור לנוירולוג רק כדי שתהיי שקטה.
מקווה שעזרתי!
-
יקרה,
יש ברשת רשימות ארוכות של כללי APA לכתיבת ביבליוגרפיה.
הכללים משתנים כמעט בהתאם למולד הירח.
אני מצרפת לך כאן קישור שמצאתי
https://www.beitberl.ac.il/libraries/main-library/citation_guide/apa7.
יש לי גם קובץ מאד נוח, אני לא מצליחה משום מה לצרף אותו לכאן כקובץ, אשלח לך אותו במייל בלי נדר.
בכל מקרה, כדאי לך לברר היכן שאת לומדת או למקום שיבדוק לך את העבודה. זה הטוב ביותר.
תאמיני לי, כתבתי הרבה יותר מעבודה אחת בחיי, הם מסתכלים בעיקר על ראשי הפרקים, התקציר והביבליוגרפיה…
בהצלחה!
-
רַק מִלָּה אַחַת / אהובה מליח
רַק מִלָּה אַחַת
מְפַלַּחַת כְּמוֹ חֵץ מֻרְעָל
וּבְכָךְ הוֹרֶגֶת
אָדָם עִם אָדָם,
וְנִשְׁפָּךְ הַדָּם…
רַק מִלָּה אַחַת
מְחַבֶּרֶת כְּמוֹ קֶשֶׁת בֶּעָנָן
וּבְכָךְ אוֹרֶגֶת
אֶחָד עִם כֻּלָּם,
וּמְחַיֶּכֶת מוּלָם.
רַק מִלָּה אַחַת
תְּחַבֵּר כְּמוֹ גֶּשֶׁר מָתוּחַ
אֶת כֻּלָּנוּ עִם עַצְמֵנוּ,
בִּתְפִלָּה,
שֶׁתֶּחֱזֶינָה עֵינֵינוּ.
רַק מִלָּה אַחַת
נִצֶּבֶת בֵּין הַשִּׂנְאָה לְאַהֲבָה –
“סָלַחְתִּי”.
-
אהבתי את האתגר, למרות שהיה לי ממש קשה, אולי כי אני אדם שלא מוכתב על פי כללים???
אין לימושג.
זה מה שיצא בסוף..
אמא ביקשה גם דרשה: “הראל ויהודה זוהי חובתכם. טטאו יסודי. כנסו לחדר מחשב. נקו סביבת עבודתכם”.
פיהם צעק: “קדימה! רק שותים תה!”
אמרה בובע: “גם דודי הבכור ושמעון זעירא חייבים טובה יחידה, כאמור ‘לא משלכם נתתם’. סמכו עליי, פה ציווי קדוש. ראוי שתאמרו תודה”.
-
ההתמחות שלי היא בכמה תחומים עם ותק של שנים רבות:
הוראה בתיכון – התמחות של מקצועות העברית: ספרות, לשון ואוריינות כולל למידה, הגשה ובדיקה של בגרויות. רישיון הוראה בספרות.
יעוץ חינוכי – בעלת תואר ראשון בחינוך וראשון ושני ביעוץ חינוכי ועובדת כיועצת חינוכית (יסודי ותיכון)
טיפול בהבעה ויצירה – התמחות ביבליותרפיה, אך עובדת בשילוב אומנויות. לימודי תעודה ממכללה ירושלים.
כתיבה – לא למדתי באופן מסודר, הקב”ה לימד אותי את הקורסים הדרושים מגיל קטן… אני כותבת שירה, פרוזה וכתיבה מקצועית עיונית.
מרצה ומוסרת סדנאות – השתתפתי בקורס מרצים בערכים, אך ההרצאות והסדנאות שלי הם בעיקר מתנת שמים וניסיון רב. כל ההרצאות מלוות במצגת מקצועית ולעיתים אף בליווי סרטים ערוכים על ידי.
מה אוכל לתרום לקהילה? מה שאוכל, מה שיהיה צורך
לגבי הדיון שנערך כאן בנושא של ניסיון מול למידה. אני מצדדת מאד בניסיון, אך אם לניסיון מצורפים גם לימודים מקצועיים, הם מקבלים משמעות נוספת. למותר לציין, שמצד אחד, אם מישהי בוגרת של לימודים מקצועיים ובאופי היא אינה מתאימה לנושא או לתפקיד, הלימודים אינם מסייעים לה רבות. מצד שני, כאשר עובדים רק דרך הניסיון ללא ידע מקצועי הדבר ניכר בעבודה בפרט בנקודות המפנה או בהתמודדות עם מקרים חריגים.
לדעתי השילוב בין השניים הוא השילוב המנצח.
-
תמיד י שמין הרגשה כזו, ואני מסכימה לחלוטין עם מירי.
כל אחד צועד במסלול שלו ובקצב שלו.
אם היא מסתירה משהו, ההסתרה הזו היא חלק ממנגנון ההגנה שלה. יתכן שהיא עדין בודקת, עדין בונה את האמון במבוגרים, באנשי מקצוע, בזרים וכו’.
להלחיץ אותה זו טעות, כי זה ההבדל הדק שעובר בין פתיחות ובין חשיפה.
בפתיחות היא מגיעה למקום שהיא מרשה לעצמה לשתף מבחינה רגשית, התפתחותית, קוגניטיבית ועוד, ולכן היא מרגישה טוב עם הפתיחתות שלה. כאשר מישהי נחשפת, היא עומדת במערומיה והיא מרגישה נורא מבחינת תסכול, בושה, כעס, אשמה ועוד.
יתכן שהיא תפתח ותדבר, אך היא תרגיש עם זה נורא.
יתכן שהיא תדבר ותספר, אך היא כבר לא תשתף פעולה!
צמד המילים “לאט לאט” או “ללכת בקצב שלה” הן צמד המילים שאי אפשר בלעדיהן בטיפול.
-
לעניות דעתי, בדיוק כמו שסליחות לקראת ראש השנה וכיפור מתחילות ממוצאי יום כיפור, כך גם התעודה הגרועה (?) מתחילה מהיום הראשון של השנה או מתחילת המחצית.
תעודה משקפת למידה בהיקף של מחצית שלמה. לעיתים היא משקפת כשרונות, לפעמים עבודה ולפעמים… זלזול!
אם ילד מביא הביתה תעודה שאינה משקפת את כשורונותיו והיה יכול להצליח הרבה יותר, הוא בהחלט אמור לקבל שיחת ברור, מה שהיה, כמובן, אמור להיות במהלך השנה ולאחר אסיפת הורים (אם זה צף שם).
ברגע שילד מגיע עם תעודה שמשקפת את ההשקעה שלו מול היכולות הנמוכות שלו, אנחנו מסבירים לו, שלכל אחד יש מסלול משלו ודורשים ממנו מה שהוא יכול, ואם 70 שלו זה המקסימום שלו אז 70 שלו זה ה 100 שלו, וההורים אוהבים אותו וגאים בו גם על ה 70 שלו. להסביר לו שהם אינם רואים ציון, הם רואים השקעה והוא משקיע, כל היתר זה שטויות!! היו גם גדולי ישראל שהיו להם קשיים והם הפכו להיות גדולי ישראל בעזרת התמדה והשקעה ולא בעזרת כישרונות (המהר”ם שיק, למשל).
הבעיה אולי מתחילה, כשיש ילד בבית שמשקיע רבות ומשיג את ה 65 – 70 בקושי ומולו יש ילד בבית שבקושי פותח ספר לקראת מבחן והישגיו נוסקים מעל ה 90. זה קשה, אבל חשוב שכל ילד ידע (בפרט לקויי למידה!), שאחת השאלות שהקב”ה שואל אדם אחרי מאה ועשרים היא: קבעת עיתים לתורה? הוא אינו שואל אותו כמה למדת, אלא האם למדת.
אם למדת, הכל בסדר! החובה שלנו היא ללמוד ולהשקיע, הישגים הם הצלחה והצלחה אינה קשורה אלינו. זו הסיבה שאנחנו אוהבים אותך וגאים בך כי אתה עובד ומשקיע.
-
בסיום שנה שעברה מסרתי כיועצת סדנת סיום למורות שלנו בנושא של “סוף דו”ב, הכל טוב”.
עם סדנה עם תמרורים ושיח שאינו בהכרח קשור לבית הספר, אלא באמת ערב של שחרור ו כיף בסיום שנה.
ההוצאות היחידות שהיו הדפסות של הכרטיסים, מזכרת והרבה זמן שלי עם אהבה והערכה אמיתית למורות!
את רוצה תיעוד מדויק של הכל??
זה כלל גם ארוחת ערב, רוצה גם את התפריט? 😅
-
זה באמת קושי ולא מהפשוטים.
ברגע שיש לו את העיבוד השמיעתי ככלי זה מעולה.
יש לו חושים נוספים שניתן להשתמש בהם כמו חוש המישוש?
במקרה זה זה לשלב בין השמעה ויצירה של האות עם הניקוד שלה.
כשהוא נוגע באות כמו חימר או פלסטלינה ולאחר מכן מרכיב לה עיגול קטן של חיריק זה מתחבר לו.
-
עולם האבחונים הוא רחב לאין ערוך.
יש בו סוגים רבים, בעיקרון יש להתאים את האבחון לקושי הנדרש בירור.
לא נים לומר, יש בו גם שרלטנים לא קטנים.
גם מסיבה זו וועדות מבקשות מסמך קביל רק ממאבחן מוסמך בתחומו.
יהיה קל יותר להתמקד אם תפרטי בדיוק למה את מתכוונת.
-
יכול להיות מעולה.
אבל אני (או יותר נכון מורת השילוב…) רוצה לשלב כמה אסטרטגיות ברעיון מרכז.
תודה רבה!!
-
כתוב שתוקף הדומיין פג, משום מה.
ניסיתי לחדש ולא הצלחתי.
לפחות תדעי שהבעיה היא לא המחשב שלך, גם משהו…
הגיל הזה הוא לא כל כך תחום ההתמחות שלי, מקווה שהסתדרת בעזרת השם.
הצלחות!
-
תלוי מאד באופי העבודה שלך. יש מקום להוסיף פן אישי בתחילה בפתח דבר.
בעיקרון עבודה סמינריונית אינה מקבלת נימה אישית ואפילו כתיבה בלשון נוכח אלא רק נסתר, לדוגמה: אין לומר “מכאן נסיק ש…” אלא “מכאן ניתן להסיק ‘ ש…”. כמו כן אין לדתוב ראשי תיבות, מה שמצוי מאד בציבור שלנו!אם את צריכה משהו נקודתי נוסף גם בנוגע לראיון, צרי איתי קשר בפרטי. ואם אוכל לעזור, בשמחה!
-
בהצלחה!
תבררי בסמינר וולף אצל המנחה שלך איך כותבים ביבליוגרפיה בהתאם למה שהיא תבדוק לך.
-
לשלוח שוב לפרטי ואת תאגמי את כל הנתונים?
-
דבורה,
זה סיפור מוכר ותמיד תמיד מרגש מחדש!
תודה
-
חברות,
כמו שהבטחתי, מצורף התיעוד של התוכנית שהכנתי לערב מורות בשנה שעברה.
ההדגשה היא שזה בשנה שעברה כי היא היתה שנה מלאת סגרים, ובסופה היה מצב בטחוני לא פשוט.
מצורפת ההזמנה, שמטרתה באמת היא להקליל את האווירה, שלא תחשובנה שמדובר בעוד אסיפת מורות של סוף שנה.
התוכנית שנסובה סביב הנושא, של “סוף דו”ב, הכל טוב”. (דו”ב דרך ובחירה), דברנו על הדרך והבחירה שפעלנו איתה בכל השנה.
המזכרת היתה גביע לכל מורה, שמלאתי בסוכריות כי באמת הגיע להן!!
מה שחשוב באמת הוא שההתמקדות היתה באמת כערב כיף ולא בהקשר של בית ספר או עבודה. למשל:
– בשיח על הכרטיסים של בחירת התמרורים, היה ניתן לתת דוגמאות גם מחיי הבית או המשפחה והחברות בכלל.
– עם חלוקת המזכרת כל מורה אמרה, למי היא היתה רוצה להעניק גביע אחרי השנה הזו. היו כאלה שהקדישו גביע לבני הזוג שלהן, לתלמידות שלהן (שנה של מרחב קולי משגשג…), לילדים שלהן, לחברות או לחברה ספציפית מהצוות.
מה שחשוב ביותר בסוג זה של ערבים פטריוטיים לצוות הוא לשמור על אווירה כייפית (לא אווירה טובה!! אווירה טובה ונעימה היא ‘שפה של מורות’, אלא אווירה כייפית, שיהיה להן פשוט כיףףףף😂 ).
גם הארוחה שכללה סלטים, דג בתנור וקינוח טעים שהן לא עבדו על שום דבר, זה גם עשה את שלו.
כמו שכתבתי לעיל, שיתפתי סדנה זו כאן לשימושכן הפרטי בלבד, אין להעבירה הלאה!!
בתפילה שתמיד נשרה סביבנו טוב ושמחה!!
-
אארגן את כל התיעוד לקובץ אחד ואעביר בשמחה.
התפריט היה גם ממש טוב ואני הכנתי גם את האוכל כי רציתי שהם באמת תגענה רק לערב של כיף. תראו את זה גם בהזמנה…
התוכנית כמובן לשימושכן הפרטי ולא להעברה!
-
אני דברתי כאן על חוש המישוש.
הדבר מתואר באופן מאד ברור בסרט “כוכבים שעל פני האדמה”.לחוש את האותיות, לכייר אותן, ואצלו גם לומר בקול את האות או התנועה. אפילו הייתי אומרת לעצום את העיניים ורק לגעת ולומר בקול.
