אולפן סאונד ונגינה מלי הפקות אולפן | כתיבה ותוכן | קריינות
אולפן סאונד ונגינהתגובות הפורום שנוצרו
-
ואווו מסקרן ממש, וכתוב מדהים. בהצלחה בהמשך:)
-
חחחח קצר וקולע:)
-
ואוווו טירוףףף!!!!!
הזויה איך שהצלחת להעביר הכל בצורה שמורה ומקצועית כלכך!!
-
בס”ד
פרק 2.
שעת לילה מאוחרת.
מנסה להתהפך מצד לצד, למצוא את התנוחה הנוחה ביותר,
אך לשווא.
אני לא נרדמת.
מחוגי הזמן מלהטים בריקוד מול מחול החלומות, שוזרים בי תקוות רבות.
עפעפיים גם הן נדות, כמו משמשות כקהל מריע .וכולם יחד על במת הדממה,
חוגגים את ליל הדמיון.
*
בום.
טריקת דלת.
אני מתעוררת בבהלה.
מעיפה מבט לשעון התלוי על הקיר,
11:20.
הלם.
מה אני עושה בבית???
לפתע אני שומעת קול חפץ הנזרק על הריצפה , וקול פסיעות מכיוון הסלון.
אחוזת אימה משותקת בכל איברי, נכנסת למצב חרדה.
דמיונות מוות ודרכי התעללות חולפים מול עיני במהירות.
קול הפסיעות מתחזק.
בהחלטה של רגע , עוטפת את עצמי בשמיכה. נמתחת על המיטה בניסיון “להידבק” כמה שיותר למזרן.
הדלת נפתחת.
עוצמת את עיניי באימה.
לא מעזה להרים מעט את השמיכה, ולפגוש שם את מלאך המוות.
“אלוקים” אני בוכה בליבי.
“למה נשארתי לבד???”
המתח הולך וגובר. מגיע לשיאו כאשר אני שומעת את המגירות נפתחות.
ולפתע,
בעוד ליבי ורוחי בקרב קשה על הכוחות,
תזוזה קלה מרעידה את המיטה שמתחתיי.
מאובנת כולי. מבועתת בדמעות של אימה, נוצרת את אהבתי לחיים.
מנסה לאותת לשליחיו הדוממים של מקום . הצילו.
ופתאום,
קול בכי ממלא את החדר.
אני מרימה באיטיות ובשקט מוחלט את שולי השמיכה.
רואה אותך שם, שכובה על המיטה.
סופגת בכרית דמעות רותחות.
אחותי.
-
ואוו מרגשת!!
אפשר להחזיר לך באותה שפה?! (חירטוש של הרגע—)
ובעוד היא ממתינה
יושבת מול סידור
את הלב מרכינה
ופועה בהידור.
ובעוד העקבים
ממתינות על המדף
יחד עם התיק
לרגע הנכסף.
ושוב הינה יוצאת
מולו על הכורסא
את החלום אינה מוצאת
ותחושה לה נמאסה.
ושבה היא הבית
חזרה אל הסידור
ואין עלה זית
רק חלום שזור.
ובתום דמעות תפילה
אלייך היא מחייגת
מבקשת המילה
ואת אותה משגת.
וכתב אשר נחתם
בטבעת המלך
של בורא העולם
עוקב אחר הדרך.
ובתום הזמן שנקבע
תמצא עצמה עומדת
מול חלום וביד כתובה
בשמלה לבנה צועדת.
-
“תזכני לגדל בנים בריאים ונבונים”
-
פרק 1 / מלי
“תמייייי את לא שומעת שקוראים לך???”
“מה? מי?”
אני מתנערת. שקועה עמוק הייתי בספר עד ששכחתי שאני בעצם בכיתה. בלב ההפסקה.
“חלי מחכה לך בחוץ”
שוב פעם חלי הזאת. מהי רוצה עכשיו?
סוגרת את הספר, לא לפני שמניחה עיפרון המשמש כסימניה.
“כן?” אני יוצאת מהכיתה. פוגשת באחותי הגדולה.
“תמי יש לך אולי עשרה שקלים להביא לי? שכחתי את הארנק בבית ואני חייבת דחוף לעכשיו”
“כן, ” אני עונה באי שביעות רצון. “אבל מתי תלמדי להכין את התיק בלילה קודם? כל פעם את שוכחת משהו אחר. פעם את האוכל ופעם את המחשבון, לא נמאס לך?”
“בשביל זה יש לי אותך. אחותי הקטנטנה והמתוקה”
אני מעקמת את פניי. שונאת שהיא קוראת לי ככה.
“חכי שניה”
אני נכנסת לכיתה. מוצאת בקלות את הארנק המונח במקומו הקבוע בתיקי.
“קחי” מניחה בכף ידה מטבע.
הקלה מתפשטת על פניה.
“רגע” עוצרת אותה רגע לפני שהיא מסתובבת. “בשביל מה את צריכה את הכסף?” סקרנית שכמותי.
“אמממ…סתם לאיזו קפיצה למכולת, אל תדאגי” היא קורצת לי.
“יש לכן אישור?” שואלת. למרות שיודעת את התשובה.
“חחחח בטח ברור. וינברג בעצמה אישרה לנו” היא נהנית מהבדיחה של עצמה.
“חלי בבקשה אל תסתבכי בשביל דודא לשוקולד תות” אני מתחננת.
“אל תתערבי קטנטונת. חזרי לעיסוקייך, יום טוב” מסתובבת ואצה אל עבר המדרגות. לא לפני שמחייכת חיוך גדול ומרגיז.
*
שתי דקות לצלצול.
אני מתחילה להתארגן.
דוחקת בשעון לזוז מהר יותר. חסרת סבלנות שכמותי.
שתי דקות עברו בעצלתיים.
צלצול התנגן ברקע.
“רגע בנות” עצרה המורה את המקדימות קום מצאת הכיתה.
“שבנה בבקשה, אני רוצה לדבר איתכן על משהו חשוב”.
האנחות נשמעה ברקע. בעוד המורה מתחה על פניה חיוך גדול וצופן סוד.
“כידוע, פעם בשנתיים עורך הסמינר….”
“ערב הורים???” קפצה יפית מהשורה האחרונה.
“אכן כן” נענתה המורה לחיוב.
בבת אחת התמלאה הכיתה בשטף דיבורים וקריאות התרגשות.
“שששש… המורה רוצה להמשיך” צעקה נעמי ברחבי הכיתה.
אט אט השקט חזר למקומו. וכולן חיכו בקוצר רוח לשמוע מה בפי המורה.
“השנה, הסמינר ערך שינוי רציני בצורה ובניהול ההפקה. והוחלט כי גם כיתות י’, תכנסנה לעניינים ותעזורנה במה שצריך”.
“יששששששש” קריאות התפעלות והתרגשות נדו בין הקירות.
“מחר בעזרת השם, אדבר איתכן על חלוקת התפקידים בכיתתנו. ועל התנאים הנדרשים לכך” המשיכה המורה בקול גבוה, מנסה להשתלט על המהומה. “יום נעים לכולן”.
יצאתי מהכיתה. וכמו כולן, ליבי רקד באושר בקצב מנגינת החלומות.
מחכה להגיע הביתה, לשמוע מחלי מה כדאי לבקש ולעשות בכדי לקבל את התקפיד הנחשק ביותר.
חלי.
איך שכחתי?!
מעניין מה קרה אתן בסוף.
-
היי:)
אני מתעסקת בהפקות אולפן, כתיבה ועריכת וידאו.
אם תרצי מופע משלך,
שבנוי טוב ומקצועי במחיר נוח ,
אני כאן:)
m.m.studio3735
שטרודל גימייל …..
-
אם רלוונטי עדיין,
ניתן לפנות אלי למייל “*** אין לפרסם מיילים בציבור, השתמשנה בהודעות הפרטיות לשם כך ***”
-
דבר ראשון, תודה לך מרים על ההצעה! מעריכה:)
לגבי התקצירים…..אני צריכה לחשוב על זה, כי בכללי לא אוהבת לכתוב תקצירים חח, אבל רעיון שאשמור להמשך,
במידה ואראה שיש צורך,
ושוב, תודה!
-
בהחלט, גם לצעירות ברוחן.
מתכננת בעזרת השם להביע בסיפור גם סיטואציות הנוגעות מאוד לנשים נשואות.
להדגיש את המקום של האם, בחיי הילדים.
שואפת להגיע למקסימום רגש!!
כמה פרקי הבנה ובסיס, וזה מגיע——
-
זה משמש כהקדמה לסיפור חדש (שימי לב לכותרת) , שבעזרת השם מקווה להספיק לשלוח בכל שבוע פרק.
הקדמה / מלי
“לכל ים של דמעות יש חוף”
לחשת לי שם בשקט.
הכל היה חשוך מסביב.
פנסי הרחוב האירו באור קלוש. היינו שם לבדנו.
את. אני
והצער הטרי מאמש.
רגשות אשם וגעגועים עזים.
סערו בתוכי.
וכמו שוברי גלים וקצף לבן,
רדפו אותי הקולות מהבית,
זה שברחתי ממנו קודם.
לא רוצה לשמוע מי הוא היה.
לא רוצה לדעת מה הוא היה.
לא רוצה לראות איך אדמה ואבן נושקות לראשו.
רוצה אותו כאן. לידי. תמיד.
“לכל ים של דמעות יש חוף”
לחשת לי שם בשקט.
ולגלי כאב….יש סוף?!””
קולי האכול. ניסר את הדממה.
והשאלה נותרה באויר.
(המשך יבוא, אם ירצה השם—)
