צילום ומולטימדיה מלכי גרינפלד
צילום ומולטימדיהתגובות הפורום שנוצרו
-
כתיבה יפה ונוגעת…
והסוף(תרתי משמע…) מעביר צמרמורת…
רק הערונת, לקח לי זמן לקלוט ש”האדמו”ר מגור” זה שם של רח’
אולי כדאי להוסיף לפני זה את המילה רחוב או להכניס לתוך גרשיים שיהיה יותר ברור
-
זה פרק טוב!!!
נשביתי לגמרי בקסם של רשל
ממש ראיתי בעיני רוחי את רשל ואת החדר שלה
הסיפור הולך ומסתקרן
את כותבת בצורה אותנטית ששואבת אותי לתוך הסיפור
אני מאד נהנית לקרוא אותו!!!
-
נעים להכיר😊
אני מלכי
אוהבת לכתוב הרבה סגנונות-רגש, הומור, כבד, קליל ועוד
כותבת שירים מכל הסוגים, ברכות, סיפורים וכל מיני הגיגים…
קוראת בשקיקה ספרים, עיתונים, עלונים מכל הסוגים וכמעט כל מילה כתובה
(מכירות את זה שתוך כדי לאכול קוראים בעיון את הרכיבים ואת הסימון התזונתי של הקורנפלקס שעומד ליד…)
-
כתיבה נוגעת ואותנטית
העלילה יפה מאד!
אני אוהבת שהסיפור מתרחש רחוק מאיתנו במקום (וזמן)
אבל המסר חזק וקרוב מאד לכל אחד…
משהו רעד לי בלב כל פעם שקראתי את המשפט “כי את אמא שלי”
היטבת להעביר רגשות ותחושות,
אהבתי מאד! מכל הבחינות.
-
עלילה יפה!
הסיפור כתוב בצורה מסקרנת שגורמת לקרוא עד הסוף.
רק מעלה כמה נקודות:
לא כתוב מספיק כדי שאדע בוודאות, רק כדאי לבדוק כמה הגיוני זה שבת עשרה היא לגמרי לבד בבית אע”פ שיש לה משפחה (חוץ מהורים), או שזה לא תקין ולהסביר איך נוצר המצב הזה, כמובן שיכול להיות שחשבו על זה והכל יובהר בהמשך רק מעלה נקודות למחשבה…
הייתי קצת משפצת, מורידה מלל כפול ומשאירה לקוראים להבין לבד כמו: “כבר בכניסה לבית היא מבחינה שמשהו לא כשורה, מנסה להדליק את האור בבית הוא נישאר חשוך.” אין צורך לכתוב שמשהו לא כשורה אם כותבים מהו, זה מכביד ומיותר, אפשר לכתוב כך: “היא נכנסת, הבית חשוך, מעלה מתג (אור), האור לא מגיע”.
גם כאן ““דבורי” היא לוחשת, כועסת “אין חשמל” כועסת על דבורי ואולי על כולם חוץ מעל דבורי”. הייתי מורידה את כפל המילים ומתארת את הכעס אולי כך: “דבורי” היא לוחשת, שיניה חשוקות, “אין חשמל”, כעס עולה בה, על דבורי, אולי על כולם (אולי כדאי לפרט מי הם ‘כולם’).
בכללי חסר לי תיאור שיחיה את הסיפור בדמיון ויוסיף נופך וצורה לסיפור לדוגמא: “היא מתיישבת על הספה מחייגת…” באיזו צורה היא מתיישבת? בנחיתה רכה או לא, בכבדות, מתפרקדת עליו, בעצבים, בלאות ועוד ועוד… על איזו ספה היא מתיישבת? מה הדוגמא? הצבע? מבריקה חדשה, ישנה נושנה, דהויה, פרחונית סבתאית, כחול עמוק, קטיפתי, מזמין, עור מתקלף, ססגונית, דיכאונית ויש עוד המון… כמובן שזה צריך להיות בגבול הטעם הטוב, הרעיון הוא לאפשר לקורא להכנס לאווירה של הסיפור ולהרגיש חלק מהעלילה.
ועוד משהו קטן (די כמה ביקורת אפשר להכיל?…) הייתי מעבירה את הקטע הזה מגוף שלישי לגוף ראשון זה ישבח את הסיפור ויעזור לקורא להכנס לעומק הדמות.
בכללי הכתיבה שלך טובה בהתאם לגיל, יש לך פוטנציאל טוב להיות סופרת יום אחד, זה רק דורש השתפשפות, התמקצעות (וגם קצת לגדול…) תמשיכי לכתוב ועל תפחדי גם להראות ולשתף, זה רק יכוון אותך להגיע רחוק יותר וגבוה יותר,
מעריכה אותך על האומץ לכתוב בפורום בעל חשיפה גדולה כ”כ!!
עלי והצליחי, יש לך את (עט:) זה!!
-
שיר עוצמתי ומרגש!
כ”כ מזדהה עם המשפט האחרון
וזה מה שתמיד אני מבקשת
כתבת בצורה שכ”כ מתארת את הרגע לא רגע הזה
תודה על השיתוף!
חיזקת…
-
וואו איזה רמה!!!
הקינוחים נראים מגרים ואסתטיים!
הסטיילינג והצילום פשוט מושלמים ומקפיצים את התמונה ואת הרמה בטירוף
אלופה!!
-
זה פרק טוב…
מלא ברגש
ומתחיל להסתדר לי דברים בראש
מסוקרנת לקרוא מה הסיפור בין נעמה לאמא שלה
הסיפור כתוב בצורה מרתקת וטובה
אני ממש נהנית לקרוא כל פרק שעולה
כייף לצלול אליו אחרי יום עמוס בפרט שהוא מאפשר לי לצלול ממש עמוק בזכות האורך של הפרקים
תודה על הסיפור השווה!!
-
הצלחת להעביר את הרגשות כ”כ טוב
כאב לי הלב פעמיים, אחת בשביל האמא ואחת לבן
אהבתי שלא כתבת מילים ואם כל זה ברור שהם נמצאים שם
תודה על השיתוף
חיזקתני…
-
יש שם עכשיו פריחה של פרגים אדומים
ראיתי בתמונות שהפריחה שם יפהפיה אבל לא הייתי שם
בהצלחה
-
אני למדתי פוטושופ מקצועי אבל בלי מעשי לתמונות
ואח”כ קניתי קורס של ‘רותה’ ועושה איתו עיבוד מושלם!!!
בלי שום אקשן, ברבע מהזמן!!!
הרעיון הוא קודם כל ניקוי הרקע והחלקת פנים
אחרי זה תאורה ואווירה, עוד כמה אפקטים וחידוד, יוצא מושלם!!!
מצרפת תמונה שעיבדתי ככה
-
תודה רבה על הרעיונות עזרתן לי מאד
צילמתי אותו (יחד עם אחים שלו שהתבררו כשובבים לא פחות…)
וב”ה היה מהמם, יצאו תמונות מתוקות וכייפיות
-
הי אני מלכי, צלמת חלאקה ומשפחה.
באיזור ירושלים וסביבה
מוזמנת ליום של חוויה מצולמת
ולהנציח רגעים שלא ישובו!
לפרטים:0534128254
mlky28254#gmail.com
קישור לתיק עבודות, מוזמנים להציץ!!
-
אכניס פה גם מהחוויה האישית שלי…
בתור אחת ש:
התמקצעה בכמה תחומים, מונעת ממחמאות (מלש’ מנוע בחולם), מחוברת מאד! לכל יצירה שלי.
אני רוצה מחמאות וכייף לי לקבל אותם (כמובן שרק כל עוד זה בא ממקום כן ואמיתי!!)
בהתחלה התקשיתי מאד לקבל ביקורת כי אני ממש התחברתי לכל יצירה שלי וממש נעלבתי בשבילו
הייתי מתייאשת ובטוחה שאין לי סיכוי להגיע אי פעם לתוצאה מושלמת.
היום אני שמחה לקבל ביקורת ולא מוכנה לזוז בלעדיה (גם בזה יש חיסרון…)
אבל אין ספק שאשמח לבחור לעצמי את המבקרת…
שתהיה מישהי שרוצה בטובתי(ולא אינטרסנטית), שתדע להחמיא איפה שמגיע לי ושתתן לי ביקורת ממוקדת ומעשית.
כשנותנים לי ביקורת בלי שביקשתי או שאני מקבלת ‘הצפה’ של ביקורות זה בהחלט לא קל לי לקבל את זה…
אבל כן משתדלת להיות אובייקטיבית ולבדוק האם הביקורת הזאתי ראויה להתייחסות או לא
(כמובן שלא תמיד הולך לי…)
ויותר מהכל, מאד משתדלת להעביר ביקורת על אחרים בצורה שאני אוהבת שמעבירים עלי…
ולדעתי זה הכי חשוב!
-
נראה לי היא התכוונה לשאול אם בכלל הולך לצאת
בסיום של הסרט הראו בפירוש קטעון של עלילה חדשה
והיה כתוב ‘המשך יבוא’
ז”א שלכאורה עוד יהיה גם ‘דה ז’ה וו 2’
-
זה כתוב חזק! (ואגב אני תמיד מסתבכת אם שמו של ‘זה’ כלומר זה לא שיר ולא סיפור ולא… אז איך נקרא הז’אנר הזה בכתיבה?)
את מעבירה ביקורות על עיוותים בציבור בצורה הומוריסטית וכייפית לקריאה, ומשאירה אותי להוציא לבד מסקנות…
רוצה לענות לך על השאלות (ואם הם היו רטוריות אז תסלחי להונגריה שאני…)
אנשים אוהבים כללים ברורים בחיים, אסור שחור מותר לבן, הם לא אוהבים שהשחור והלבן מתערבב להם ויוצא איזה אפור דכאוני, מכוער ולא ברור, וצריך להחליט לבד אם להשחיר או להלבין, אפור מוציא אותנו משיווי משקל, מאזור הנוחות שלנו, (מכירה את מחולות הקונפליקט בין השחור הרע ללבן הטוב?)
הפחד מפני האפור הלא בטוח גורם לנו כמה שיותר להכניס את עצמינו לתבניות של שחור ולבן, מותר ואסור, האפור נדחף עמוק מתחת לשטיח…
ובאמת בתכל’ס לכל אחד יש ברבדים העמוקים של החיים (בגלל שדחפו אותו עמוק…)שטחי ענק של אפור לא ברור ומלאי של קונפליקטים, רק מלמעלה החיים נראים שחור לבן…
תודה על השיתופים מעוררי המחשבה שבעומסים של החיים לפעמים נרדמת לי…
אוהבת את ההתפלספויות על החיים ומשמעותן ועל האנשים שחיים אותם…
-
ואם נאמר בקצרה את כל מה שאמרו פה זה ככה:
“השאלה היא לא ביקורת כן או לא, השאלה היא באיזו צורה”
ובאילו צורות כתבו כבר למעלה
ותקציר לריענון הכללים להעלאת חומרים ותגובות כאן בקהילה: (כמו שנכתב כאן)
1.כל מי שמעלה חומר שתכתוב אם היא מעוניינת בביקורת או לא (או אולי ביקורת רק באישי…)
2.יש צורה שבה אומרים ביקורת,
3.יש גם צורה לאיך שמחמיאים, כדי שזה לא יהיה רדוד וזול (או להסתפק בלייק שזה גם מעולה)
ותודה ענקית לרות רוט שמפקחת על הקהילה בצורה מדהימה ודואגת לנו לרמה ותוכן מתאימים
זו קהילה עם המון רגש ולב ולכן יש כאן הרבה תגובות נסחפות,
אבל את מצליחה ללכת ברגישות בין כל הסערות, להרגיע את הרוחות ולהחזיר את כולם אל גבולות ההגיון והשכל.
את הפריחה המיוחדת של הקהילה ואת החיבור שכ”כ הרבה מרגישות אליו נזקף המון לזכותך!
kedemcenter.co.il
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שנהנית לקרוא ולהגיב לקטעים כתובים, ולדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
-
כתוב חזק מדויק ואמיתי!
אהבתי😍
הכתיבה הזאת היא אחת הדברים הטובים👍💝
-
מגרה אותי לראות אבל חסום לי…
אשמח שתשלחי לי למייל:mlky28254#gmail.com
תודה!
-
כ”כ חזק ומבטא!!
מזדהה מאד עם המילים!
מחזק ונותן כח להחזיק בימי האהבה
והמקצב של השיר פשוט מושלם!!
נעים ומזמין לקרוא!
ואגב אני לא זוכרת לדעת איזה גדולים כיוונת (נראה לי ר’ אלימלך מליזענסק לא בטוחה)
שכבר אמרו שיש ימים של גדלות המח יש ימים של קטנות המח
(הכוונה היא בדיוק מה שכתבת ימים של קרבה להי”ת וימים של ריחוק)
והימים של הקרבה הם אלה שעוזרים לנו לצאת מימי הריחוק (אולי מישהי פה תדע לדייק אבל העלית לי את זה…)
תודה על השיתוף!
-
100% צודקת!
תודה על ההארה!
-
אגב זה מאד מקל
לפני שלמדתי צילום הייתי מתלווה לאחותי לצילומים
הילדים באורות ולצלמת הרבה יותר קל והיא לא צריכה לרוץ כל הזמן
היום אני פשוט מציעה לאמא להביא מישהי שהילדים מכירים והיא מסתדרת עם ילדים
ואם אין אז זה באמת יותר קשה ומתיש גם להעמיד את הילדים וגם להפעיל אותם, ללכת אליהם לסדר אותם להתרחק בזריזות כדי להספיק לתפוס את הפוזה בקיצור את בטח מכירה מהשטח…
ומירי מעניין אותי לשמוע מאיזה עיר את
-
גם גנטיקות אפשר לשנות…
זה לא נעים ולא נחמד שאין במה להתפס…
זה פשוט (אוהו כמה לא פשוט…) עבודת המידות
ואגב אמא שלי פרפקציוניסטית ואני בעקבותיה…
מאד מהר כבר מגיל צעיר התחלתי לעבוד על לשחרר (כידוע שכמה שיותר צעירים זה יותר קל)
בגלל שראיתי כמה צער זה מוסיף בחיים,
בעיקר בגלל שאני זוכרת את התסכול שלי מזה שבתור ילדה הייתי עושה דברים והכל היו עוברים אחרי…
הרגשתי לא שווה, היום כשאני רואה ילדים עושים דברים לא מושלמים אני מייד מכניסה לעצמי שזה בסדר וזה מותר…
אין מה לומר, זה עבודת חיים וזה קשה אבל בעיני זה שווה את המאמץ…
ובלי קשר השיר כתוב מדויק וקולע (פרפקציוניזם או לא?😜)
הרגשתי שכתבת את זה ממש עלי (כן, מילים מחלישות על עצמי זאת עבודה יותר קשה…)
-
אני באתרוג וחסום לי
גירית אותי לראות😋
אשמח שתשלחי לי למייל mlky28254#gmail.com
תודה
-
בגן הוורדים יש אגם מגודר אין אפשרות לעבור אילו
אבל יש מעליו מפל ונחל יפה שאפשר להכנס לשם
