יעוץ אימון והנחיה מרים סולובייציק
יעוץ אימון והנחיהתגובות הפורום שנוצרו
-
חדש! חדש!
פרק חדש – מיוחד לקוראות הקהילה “כתיבה ספרותית”
עלה לאוויר!
שעורי הבית שלי שהכנתי ביום שני (אחרי השקיעה… אבל זה עדיין יום שני, תסלחו לי?)
היו לכתוב לנו פרק, ועכשיו שיעורי הבית שלכן לקרוא, ליהנות ולהגיב!
תודה גדולה.
-
באה אלי מישהי, שהחליטה על דעת עצמה שהיא חברה שלי, ואיתה גם הבת הבכורה שלה. זה היה בשבת שאחרי השבעה, עוד לפני השלושים. עוד לפני שקלטתי שאף אחד לא יישן על המיטה של בעלי והוא לא ישכב על הספה ויקום מיד כשבאות אלי אורחות.
הכנסתי אותה כיון שאצלנו לא מגרשים אנשים, אלא מכניסים אותם בסבר פנים יפות. זה אחד המאפיינים של בעלי זצ”ל, אבל כיוון שאני רק חיקוי זול שלו, הראיתי על פני הבעה תמהה ומשתוממת. מי זאת בכלל? אה, זאת שכנה חדשה בבניין של חמותי. אף פעם לא היה לי עסק איתה. ואז החקירה התחילה: (היא עברה על האיסור “לא תונו איש את עמיתו” וגם כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן הוא איסור מן התורה לצער אלמנה ויתום[1]. וגם “וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מאלוקיך”[2])
איך סידרת לבעלך קצבת נכות?
כמה זה עלה לך?
אז אני אומרת לה בתמיהה (איך היא לא מבינה מעצמה): לא מדברים על זה בשבת.
אז היא שואלת שוב.
ואני עונה שוב – לא מדברים על זה בשבת, לא שמעת?
ואז היא עברה לנושא אחר:
איך בעלך מת? ממה זה קרה לו?
לא יכולתם לעשות השתדלות גדולה יותר כדי להציל אותו?
תשובתי: לא מדברים על זה בשבת ובכלל.
תספרי לי איך רזית? היא עוברת נושא, אבל גם כאן היא לא מתחשבת במעמד ובסיטואציה.
רזיתי, אמרתי לה.
אני שואלת בשביל חברה שלי, לא תספרי לי?
הסבלנות שלי נגמרה, אז לא אמרתי כלום.
התשובות שלי וגם חוסר התשובות שלי, לא השתיקו את ה”פיסק” (הפה הגדול) שלה, אלא הבעירו אותה יותר והיא נעשתה יותר אגרסיבית. הבת שלה בחורה נאה כבת 18 ניסתה גם היא להעביר נושא בעדינות (זאת בכל זאת אמא שלה) אבל נתקלה בתגובה לא מותאמת לסיטואציה – בנות לא אומרות לאמא שלהן מה לעשות.
ואז היא ממשיכה בחקירה שלה:
את חושבת להתחתן? איזה סוג בחור את מחפשת? אני יכולה לברר לך אצל שדכנים, רק קחי בחשבון שזה לא יהיה מישהו איאיאי, כי גם את מביאה איתך נדוניה.
אני מסתכלת עליה ואני בשוק!
איזו התנהגות?! היא האחרונה שאני רוצה לשמוע ממנה על כל דבר ועל שום דבר.
אחרי כן כשפגשתי את הבחורה הודיתי לה מאוד על הניסיונות שלה להציל אותי מאי נעימות וביקשתי ממנה שבעתיד לא תבוא אלי ובטח לא עם אמא שלה. היא התנצלה בפני שהיא לא ידעה לאיזו מטרה החליטה אמא שלה לבוא אלי היא גם היתה בשוק איך אמא מדברת עם אישה זרה, את יכולה לתאר לעצמך מה אנחנו עוברים איתה בבית ובחוץ ובכלל בחיי היומיום.
סלחתי לה וגם לאמא שלה אך רק בתנאי שלא תבואנה יותר.
<hr align=”left” size=”1″ width=”33%”>
[1] שמות כ”ב כ”א
[2] ויקרא כ”ה י”ז
-
האם אפשר להכניס מישהו שממונה כאפוטרופוס על הילדים הקטנים?
-
תודה רבה
-
1. לא נתתי הוראה לסגור את החשבון (לא הגיוני לסגור חשבון שיש בו כסף)
2. לא היינו חתומים על טופס “אריכות ימים” כיון שבעלי נפטר בגיל צעיר
3. איך עושים צו ירושה?
4. מה אני אמורה להסדיר מול הבנק?
5. תודה רבה
-
לפרגן לשני, אוי כמה קשה!
לשמוח בשמחת הזולת, לא פשוט
לא פשוט.
-
שאלתי את עצמי
והיא לא ענתה לי
הייתי צריכה לענות
בעצמי לעצמי.
-
כל כך עצוב ומבטא
מרגישים את הבדידות נושבת מכל מילה
ובסוף התקווה, שבלעדיה היה השיר מיואש לגמרי ומיובש לגמרי.
תודה שכתבת שיר כל כך נוגע ללב.
-
אוף!
איזה קלישאות מעצבנות
תגידו לי, יש איזה בית ספר
ליענטעס או יכנעס?
מאיפה מביאות כל הסבתות והדודות
את כל הסיסמאות החבוטות האלה?
יש ביניהן כאלה שמטיפות לך מוסר
שסתם עושות חור בראש
וכאלה שעושות חור בלב.
אל תתלונני, יש צרות יותר גדולות
תגידי תודה על המ שקיבלת
למה מגיע לך שהשם יעזור לך
ויש עוד מרגיזות שכתבת בשיר שלך
אני פשוט הכי התחברתי לשורות שלך
אבא ענק,
הוא מבין הכל,
רוצה איתך קשר.
פשוט.
קרוב.
אבא הוא טוב.
אינסוף.
הוא לא במושגים שלך ילדה.
הוא אוהב אותך המון.
וגם אם תגדלי-
לא תביני.
פשוט תסמכי עליו.
תורידי אחראיות.
ותשפכי. —
כל מילה – מילה בסלע
אחרי שיר כזה אין הרבה מה להגיד
תודה שכתבת אותו.
-
ותצילנו,
מכל פחדנו,
ובעיקר
מפחדנו מכשלון,
– – –
אוהו כמה זה נכון, בתור אחת שמפחדת מכישלונות אני יודעת טוב מה זה כישלון
לי ולעוד פרפקציוניסטיות זה יכול להיות גהינום ממש
ומכל שלל הפחדים שלנו, זה הפחד הכי גדול וקשה.
-
איזה שיר טוב, ממש נוגע בלב.
אני מנחשת שמדובר פה על צער השכינה
שיצאה לגלות ביחד עם עם ישראל
והשכינה מלווה את עם ישראל
והשם מחזיק אותם ומכוון אותם
לכל אתר ולכל מכשול
וכמו שעברנו את פרעה,
נעבור גם את זה
“זה” – יכול להיות כל ניסיון בעולם
כל ניסיון שכל בן אדם צריך לעבור
הכל נלקח בחשבון.
וכמו שעברנו את פרעה, ככה גם נעבור
את הניסיונות שלנו כל אחד בשלו.
-
האם לא צריך אבחנה מרופא פסיכיאטר בשביל לקבוע אם הבן אדם נרקיסיסט או לא?
-
טליה יקרה!
השיר שלך מרגש ונוגע ללב
תודה שכתבת אותו.
-
את לא מתבכיינת, מה שכתבת זה המציאות
השיר שלי על הקנקן:
הקנקן שלי / מרים סולובייציק/פרלה סגל
פעם הרגשתי ככלי מרוקן
כאילו אין לי דבר בקנקן
כל אוצרותי נדדו והלכו
בני אנוש ממני ברחו
חשתי מנודה ומרוחקת
והרוח בי משחקת
כמו עץ סרק ללא פרי
כעלה כמוש – לא טרי
מאז שאני זוכרת
ואני לעצמי מוכרת
הביטוי “חסרת ערך”
מלוה אותי בכל דרך
וכשרונותי נעולים בבקבוק
ואיני גמישה – כבמבוק
אז אנא, הציצו לי בקנקן
האם הוא אכן כלי מרוקן?
אחותי הגיבה לי בשיר הבא:
הזית / אתי
כל היום
בכה הזית
הוא הזיל
דמעות מרות
כה קטן
אני מסכן
בין המון
המון פירות
יש לי צבע
כה דהוי
וגם מבטי
כבוי
את הדמעות
מיד לקחנו
והפקנו
שמן זך
והאור
הוי מה
נפלא הוא
ומאיר
כל כך
כל כך!
אוי, הזית
המסכן
לא מכיר
ברב ערכו
אין עוד
פרי מאיר
כזה
מיוחד הוא
אין כמותו!!!!
אתי
-
לא הבנתי את המסר
-
שלום, שבוע טוב
כמה מצער לקרוא שאנשים לא מסתכלים בפנימיות של האדם ורק רואים את החיצוניות, אצלך, כסא גלגלים.
יש לי שיר על זה, אם את מעוניינת אשלח אותו כאן לדיון.
-
כשאדם נמצא במצב לא טוב מומלץ לראות מי מסביבו סובל כמוהו, ואז לתת לו יד למשוך את ידו וכך לעזור לו לצאת מן הביצה.
הרופא שיניים כשהוא צריך טיפול שיניים הולך לרופא שיניים אחר, כיון שהוא לא יכול לטפל בעצמו.
כמו שכתוב “אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים” – אחד מתיר את השני. כמו שאומרים “הסנדלר הולך יחף”.
ברגע שהאדם דואג גם לאחרים, לא רק לעצמו, הוא מוצא פשר לצרות שלו, וכמו שניטשה אמר:
ניטשה: “מי שיש לו ‘מה’ שלמענו יחיה יוכל לשאת כמעט כל ‘איך'”. את המשמעות לחיים, לפי פרנקל, ניתן למצוא בשלוש דרכים עיקריות: בעשיית מעשה, בהתעלות לחוויות אמנותיות או רגשיות משמעותיות וביכולת לעבור סבל באמצעות הקניית משמעות לסבל זה.
-
על איזה פוקוס מדובר?
ברור שאני מנסה להיות אופטימית, אני משתדלת לשים מזגן בתוך הגהינום, זה אומר לראות את המעלות שבתוך החסרונות ממש, (למשל, כשאני במניה, אני רואה את המעלות שבה, למשל, אני שמחה יותר, אני מתפקדת יותר ביעילות,) כמובן, אני מטפלת בעצמי לפי הנדרש, הולכת לרופא לוקחת את התרופות שאני צריכה וכדומה, אבל עד שהטיפול משפיע, אני נהנית לי מהמצב שלי, וזה כמובן רק דוגמה אחת להרבה מצבים שקורים לי בחיים.
-
הערה נוספת, קראתי שוב את הפרק, ואני יכולה לדייק שם את השכחה והבלבול שלי.
אני לא יכולה להקריא לבת שלי מדף את מה שאני רוצה להגיד לה וזאת משלוש סיבות:
1. אם היא שואלת שאלות תוך כדי, אני צריכה להתאים את עצמי ולענות לה עליהן.
2. אם אני אומרת לה משהו, אפילו אם זה כתוב בדף אני לא יכולה לשלוט על הבהירות
שלי מה שאני אומרת, לפעמים אני בולעת מילים או ממלמלת משהו שלא קשור לשום
דבר.
3. אי אפשר לתזמן שיחה על פי טקסט כתוב, כי אני לא אומרת הרצאה, אלא משוחחת
שואלת, מקבלת תשובות, שואלים אותי, אני עונה תשובות. וכל זה מתקיים באופן טבעי
אי אפשר לעשות את זה בצורה מלאכותית כי ככה יהיו עוד יותר שאלות ותהיות.
וכן הלאה.
-
למה התכוונת במילים “איך אפשר ליהנות מסבל כל כך קשה”? ליהנות מהקריאה של הספר?
למה לא? אפשר ליהנות מזה הנאה רוחנית, ללמוד מזה הרבה דברים כל אחת לפי מה שמתאים לה.
או לקחת את החיים בפרופורציה, ולהפסיק להתלונן על שטויות, כל אחת לפי מה שמרגיש לה.
בקשר לעצה שלך – זה רעיון שאני יכולה להשתמש בו, תודה רבה.
-
השיר נוגע ללב, אמין ואמיתי.
-
כאן לא מתאים יענטע ויאכנע
לאישה הזאת מתאים התואר המכובד “קלאפטע”
שזה אומר אישה מרשעת, רעה.
-
עדיין לא מאוחר, עדיין אפשר להכיר אותי.
בל”ג בעומר הייתי בבית ולא יצאתי כי היה מוזיקה בפול ווליום מכל הכיוונים, ואני הייתי בתוך השלושים אז לא יכולתי ליהנות מההדלקות ומהמוזיקה.
את יכולה להתקשר אלי ולתאם זמן להיפגש רשמתי לך מס’ טלפון באיזור האישי.
גם לי מעניין להכיר אותך
-
בכל מקרה, אי אפשר לאבחן לבד את זה וחובה לראות רופא.
למשל, האמא של הבחור/ה אומרת להם שהמשך המגורים בבית
מותנה בכך שילכו לטיפול (לא מאבחנים הפרעות אישיות לפני גיל שמונה עשרה
ובכלל הפרעת אישיות נרקיסיסטית) ואם לא עוזר, אפשר אולי להוציא
צו הרחקה, ואם זה בן/בת זוג, יכולה להתלונן עליו בפני אנשי מקצוע
שיפנו אותו לפסיכולוג שיעשה לו אבחון פסיכודיאגנוסטי שזה מבחן מקיף מאוד
שבוחן את האינטליגנציה הקוגניטיבית וגם את האינטליגנציה הרגשית
ולפי מבחן זה אפשר לאבחן הרבה דברים באיבחון הזה. אם אין שיתוף פעולה
אפשר ללכת מן הבית להורים או לשאר קרובי משפחה, עד שהבן אדם
יואיל בטובו ללכת לאבחון + טיפול.
יש אנשים שמבינים רק כוח זה השפה שלהם והם מתקשרים רק ככה.
הצלחה רבה!
-
כשבאים לכתוב על אחד מאבותינו/רבותינו זכרונם לברכה צריך לכתוב רק דברים שכתובים במקרא או ברש”י או במדרשים, בקיצור – לכתוב רק מה שבמקורותינו, ולא להוסיף פרשנות משלנו, וכך נזהרים מלהיות “מגלה פנים בתורה שלא כהלכה” ש: רבי אלעזר המודעי אומר, המחלל את הקדשים, והמבזה את המועדות, והמלבין פני חברו ברבים<sup style=”font-family: inherit; color: var(–bb-body-text-color);”>לה</sup>, והמפר בריתו של אברהם אבינו עליו השלום, והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה, אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא.
