יעוץ אימון והנחיה מרים סולובייציק
יעוץ אימון והנחיהתגובות הפורום שנוצרו
-
“הוא היה ככה תמיד,” אני אומרת.
אסור לשבת במקום “שלו”, אם יושבים שם, אוי ואבוי.
זה לא משתלם. הוא מקבל את המקום “שלו” ונוגס בתפוח הירוק המקולף והנצחי שלו.
כל האחרים אוכלים חביתה וסלט, הוא לא משפריץ יחס לשאר היושבים.
כולם מפטפטים והוא שותק, לא יוצא מהקופסה, כל שינוי מוציא אותו משיווי המשקל השברירי שלו.
הוא צריך גן תקשורת, אומר הרופא, הוא מוציא דף מלא במילים, ואני לא מתבוננת בו.
עולמי שלי השתנה.
-
את מוכרת אותם?
-
לאיזה סיפור התכוונת?
-
שלחתי לך הודעה חשובה בפרטי.
-
מה זה צריך להביע “עדיף היה שהיית נשארת למטה”?
איזה חוסר רגישות של אמא!
-
נפתח בנטפרי
-
אני הפסקתי לעסוק בגרפיקה בשל רעד בידיים.
כיום אני עוסקת בתחום אחר, שלא דורש מוטוריקה עדינה.
מזדהה מאוד עם רוזי.
-
פששש
איזה יופי!
יש מצב שהיא עיצבה את זה?
-
עולם הקלפים של איציק שמולביץ-כולם, צריך לבדוק ולהוציא מה שלא צנוע.
מראה מעל הגשר של מכון נורד
החופש לעוף של הליום
ועוד…
-
לא מכירה אף אחד מהם.
-
חברות יקרות
יש פרק חדש דנדש, יצא עכשיו מהניילונים היישר אל קהילת “כתיבה ספרותית”.
תיהנו!
-
נסיעות וטיולים
חיים שלום מסור אלינו מאוד, הוא מחפש לנו צימר במירון, זו כבר שנה או שלישית שאנחנו מגיעים לשם. בשנים שלפני כן היינו נוסעים לכל המקומות בתחבורה ציבורית דבר שלוקח אנרגיה וזמן, חיים שולם (המדריך של בעלי) חשב שעדיף לנסוע עם נהג פרטי, יש לו אחד כזה, אחיו שימי. לשימי יש נכות ברגליים וע”כ הוא נוהג ברכב מותאם לצרכיו חיים שולם ושימי משאירים את הילדים בבית עם הנשים ושניהם מתמסרים לנסיעות ולאטרקציות שונות. אני מחזיקה כרטיס נכה שמאפשר לי להיכנס במחיר מוזל ולפטור מתשלום עבור מלווה, חיים שולם מתנדב להיות “המלווה” שלי, גם לשימי יש כרטיס נכה והוא מכניס את נחום שלי ללא תשלום (ישראל לא הגיע לטיול רק נחום רבקי ולייזר) יש לציין שבכל אטרקציה אנחנו חוסכים כמה עשרות שקלים, כך שאנחנו מרשים לעצמנו קצת להתפרע. אנחנו גם נכנסים מחוץ לתור. אז בשיט טורנדו השארנו את הנעליים בחוף ועלינו יחפים לסירה, ראינו את בחורי עכו קופצים לים ממרומי החומה, וכן, נשארים בחיים ראינו גם דייג שמוציא מהחכה את הדג שתפס, וכבר כבר הוא שם פיתיון נוסף כדי לתפוס עוד דג.
ירדנו לסירה היא מעוגנת לחוף עם חבלים חזקים אבל זה לא עוזר לי להוריד את הפחד שלי וחוסר היציבות, נחום היה צריך לעזור לי להיכנס ואז התחלנו לשוט, כשהנהג מתחיל להתפרע עם הסירה הוא הופך אותנו מצד לצד, כאילו אנחנו שניצל שצריך להיות עשוי טוב מכל הכיוונים, הנהג מקבל בתגובה קריאות עידוד “אחלה, “אחלה”, “שוקראן”, ועוד… צריך להחזיק חזק כדי לא ליפול לים הפתוח, זה מזכיר לי ששנה קודם לכן עשינו קייאקים בירדן, הבנים קפצו למים, ובחזרה לקייאק, ואז הם החליטו שהם רוצים אותי ואת רבקי בתוך המים, הם מטים את הקייאק הצידה ואז דוחפים את שתינו החוצה. המים קרים ועמוקים, אני מרגישה חוסר יציבות, אני לא מעזה לשחות במי הירדן הירוקים, יש במים לוטרות[1] ואין לי חשק לפגוש אותן. רבקי מחזיקה בקייאק כי היא לא באמת יודעת לשחות, נחום דוחף אותה לתוך הסירה אותי הוא משאיר בחוץ, בסופו של דבר תחנוני לנחום עושים רושם והוא מרחם עלי ועוזר לי לעלות לסירה.
בהמשך הדרך אנחנו נתקלים בכמה חבר’ה שאיבדו את המשוטים שלהם והם ביקשו מאיתנו את המשוטים שלנו. אני לא מסכימה בשום פנים ואופן לא רק שאנחנו ניתקע אלא גם ידרשו מאיתנו קנס על אובדן המשוטים ועל כך שלא הגענו בזמן, תנו להם להתמודד, אמרתי לחבר’ה שלי.
הגענו בזמן למעגן ואני כולי רועדת מקור.
הגענו לצימר עייפים אך מרוצים. אחרי מקלחות, והירדמותם של אבא, רבקי ולייזר, יצאנו לנסיעה לקברי אביי ורבא על שפיץ ההר, בלילה לא יכלו לראות כלום אבל ביום אני יודעת שאפשר לראות את חלקו הגדול של הגליל העליון, פעם עשינו את הדרך הזאת בטרמפ, (עוד לפני שהייתי מודעת לכך שאני משוגעת ועושה דברים מטורפים, באחת ההזדמנויות שבהן הלכנו ממירון לצפת ברגל שאת סיום הדרך עשינו בטרמפ שהביא אותנו עד לקברים הנ”ל).
מה שראינו שם היה מדהים! בשעה 12 בלילה היה שם יום! אנשים עושים מנגל בכל פינה, ילדים מתרוצצים סביב, אורות דולקים בכל המתחם, יש שם עוד כמה קברים שאני לא זוכרת את שמם.
אחר כך נסענו לעמוקה, היינו האנשים האחרונים שהיו שם, כל הדרך חושך ואפלה, ואנחנו צועקים בקולי קולות את שמותיהם של הבנים ואת שמותיהם של עוד כמה מיקירינו שזקוקים לישועה.
אחר כך חזרנו לצימר.
מדי פעם היינו נוסעים לסניף של אחד מרשתות המזון הגדולות ועושים קניה גדולה של אוכל וחטיפים. כמו שאתם מכירים אותי אני צמחונית, אבל הבנים מצליחים לגרום לי להכניס לפה דברים שלא חלמתי שאעז לאכול למשל, נקניקיות ופסטרמה…
בכלל, הבנים נהנו מכל אטרקציה, מכל אוכל אף שהוא לא יכול להיכנס לקטגוריה של משהו אכיל. הם אכלו דוריטוס שמבחינתי זה דיקט מתובל, צ’יפס שמכיל בתוכו כמות בלתי נתפסת של מלח ושמן, ועוד.
היחיד שלא נכנס לעניינים והוא נמצא כל היום והלילה בצימר, הוא אלחנן. הוא יושב והוגה בתורה, כן, הוא הביא כמה ספרים ביניהם גמרא ורמב”ם, והוא לומד מתוכם ללא הפסקה, לא עוזרים השכנועים של חיים שולם, שימי ונחום שיצטרף לפחות לאחת הנסיעות. אנחנו בשלנו ואלחנן בשלו.
ערב אחד הצטרף אלינו ישראל, הוא הגיע בסיומה של נסיעה של חברים מהישיבה שלו, אחרי כמה חוויות אקסטרים שעשה עם החברים הוא ישן אצלנו בצימר, ולמחרת לקח את אלחנן לירושלים.
החופשות האלה מטעינות את כולנו בדלק שמתניע אותנו במהלך השגרה שמתחילה בר”ח אלול הבעל”ט.
<hr align=”right” size=”1″ width=”33%”>
[1] לוטרות הוא שמה של תת-משפחה במשפחת הסמוריים, הכוללת 13 מינים של יונקים מימיים, הניזונים מדגים ורכיכות, וכן מחסרי חוליות אחרים, דו-חיים, ציפורים ויונקים קטנים. ויקיפדיה
0
HE.WIKIPEDIA.ORG
-
גם אני קראתי את ראויה, ואהבתי, ועצם זה שאני עם בעיות ריכוז (אמיתיות, לא כמו של כולן) קראתי אותו מההתחלה ועד הסוף זה אומר משהו חיובי על הספר. (הייתי בערב השקה שלו שארגנו “בין הזמנים” והיה מקסים ומאוד נהניתי)
-
תודה על התזכורת, אשתדל היום לשלוח פרק נוסף.
-
אלופה!!!!!!!!!!!!!!!!!!
עכשיו אפשר להבין את מי שעובר את זה
למשל אחד הילדים שלי כשהוא מוצף
אל תעמדו לידו, זה לא משתלם…
(אצלו זה הצפה רגשית, שינויים בשגרה
מקומות ואנשים חדשים, והוא אחרי בר מצוה…)
-
השיר יפה מאוד, מעניין אותי מה חשבת באותו זמן שכתבת אותו
-
עצוב אמיתי ונוגע ללב
-
תודה לכל המגיבות
זה מחמם את הלבבות
את ההצעות אתן נותנות
בלב שלם, במילים כנות
אותי אתן מחזקות
את ידיי אתן מחזיקות
אז שוב תודה רבה
שלוחה ממני לכולן באהבה.
(פתוחה לעוד משובים)
-
לא יודעת, לא התכוונתי
איפה את רואה קישור למגילת איכה?
-
גם לי רשום משתמש לא ידוע
-
עו”סיות כן
-
התכתבנו באישי, על הסיפורים עם ביטוח לאומי והצבא וכו’, זה היה בהקשר לזה, ואני רוצה להוסיף שבעלי לומד כל היום כל יום, והוא גם עוזר לי כמה שהוא יכול, ואני רואה ברכה בבית שלנו בזכות זה כמובן, את הפירוט כבר כתבתי לך באישי.
-
4177752 שטרודל גימייל נקודה קום הפעם לא טעיתי
-
טעות במייל 4177752 שטרודל נקודה קום
-
אכן, הייתי בכתבה, עם אוסף העטים שלי.
גם אני מבקשת שישלחו לי את הכתבה במייל 4177752 נקודה שטרודל נקודה קום
תודה רבה
