יעוץ אימון והנחיה מרים סולובייציק
יעוץ אימון והנחיהתגובות הפורום שנוצרו
-
נראה לי שאצל כל אחד בפנימיות יש קצת מזה, השאלה מי מודה בזה
-
מי שאין לו מה לומר, שלא יבטא את זה במילים
-
נעים מאוד לקרוא למרות המסר העצוב שלו
-
מרגש ונוגע ללב.
-
אהבתי מאוד
ואני תוהה לעצמי אם גם הילדים שלי יזכרו אותי לטובה,
למי הם יכתבו מכתבי תודה?
למי מגיע שבשבילו הם יכתבו מכתבי תודה?
למשפחות שמגדלות אותם, אחרי ה”מבול” שהציף את הבית שלנו…
או שמא לנו. אולי יזכרו מה עשינו בשבילם
ואיך נתנו להם הזדמנות להגיע לאן שהם מגיעים
הכל בזכות שרצינו את טובתם ולכן אולי הם יכירו לנו טובה
או לפחות לא יכעסו עלינו ש”הפקרנו” אותם.
-
כדאי לשאול בבית חם
-
על עבודות בית שכתבת ועל עבודה מחוץ לבית
אני מודה להשם על הכול אבל קשה להתעלם מכמה עובדות פשוטות
בשל איזה סיבה רפואית אני לא עושה כמעט עבודות בית רק ספונג’ה, כלים וכביסה וגם זה עם עזרה
אז אני יכולה להתפלל להשם שיחזיר לי את היכולות שאבדו לי (מקווה שרק לבינתיים)
מי מדבר על עבודה בחוץ שזה אני יכולה לעשות רק 3-4 שעות ביום
אני מודה לבורא עולם על מה שיש, ומתפללת לעוד.
-
קשה לי לקרוא טקסט כל כך קטן
התמונות יפהפיות נוגעות ללב
-
אני קוראת את השיר שלך ומעקצצות לי העיניים.
זה לא פשוט.
גם אם זה מטאפורה, זה מרגיש לי אמיתי
כי אני מרגישה שזה אמיתי, זה לא יכול להיות אחרת
מקווה בשבילך להכי טוב שבעולם
-
עופרה בנדיקט 0527646222
-
רק עכשיו ראיתי ששאלת איך יצרתי את ההומור
אז ככה, יש לי טביעת עין מי עכשיו סובלת ולא רוצה לראות אף אחד כולל אותי (הפסד שלה) אז אני לא ניגשת אפילו אם צצות לי המוני בדיחות על המצב. ואם אני רואה ש”יש עם מי לדבר” אז אני בוחרת מה הכי מתאים להגיד לה.
החוש הומור שלי הוא בדרך כלל הברקה של רגע, אני עושה מהחיים קריקטורה, וזה מופיע הרבה בספר שלי.
אני חושבת שנולדתי עם זה ככל שאני דומה לאבא שלי באופי וגם מסבתא שלי מצד אמא שלי. אבל אומר בצניעות רבה ששכללתי את זה עד כדי כך שזה נהיה אחד הכלים אם לא הראשון שבהם – שעל ידי זה אני מתמודדת עם הקשיים שלי.
יש לי המון רגעים עצובים בחיים, אם לא יהיה לי הומור איך אשרוד אותם? (יש זמנים שאני כל כך מדוכאת שאני לא מצליחה לשים מזגן בתוך הגיהנום, ואני נשארת שם בשריפה ובחושך ורק מבחוץ אפשר לעזור לי בבחינת אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים (ברכות ה:)
או במקרים אחרים שצריך להוציא אותי מבית האסורים אבל אני רוצה להישאר שם 🙂
-
אהבתי את השיר שלך, ממש מעורר מחשבה. זה מזכיר לי שגם לי יש שיר על ג’וקר ואז אפשר לעשות “מצא את ההבדלים:
ג’וקר
הלואי שהייתי ג’וקר
הייתי משנה זהות
כמו זנב זיקית מזדקר
לפי החשק והנראות
כל הזמן בי מנקרות
המחשבות על המהות
ואתי מדברות
על הכמות מול האיכות
לפעמים זה פשוט
בלי גוף וממשות
מין יצור כלאיים
כזה פשוט
מביט סביב, ולא
לא מרגיש דבר,
הרגש הלא
מת כבר
כי אותו סילקנו
מחיי היומיום
כי לשרוד רצינו
אתמול, מחר, היום…
-
הביטוי “מזגן בתוך הגיהינום” הומצא על ידי, ועתה נוסף הוא לידידים נוספרים כגון “לעשות לימונדה מלימון” (איך אפשר לסחוט לימון ולהרוס לו את הצורה ובנוסף לערבב עם סוכר??? מה זה הביזיון הזה???) ולראות את הביגלה שבחור ולהסתכל על חצי הכוס המלאה. לפעמים הגיהינום כל כך חם כל כך שורף (הגיהינום שבעולם הזה, בעולם הבא אין לי השגות מה הולך שם) כל המציאות שרופה למולי ואני מרגישה מחנק, ואז פתאום, מתוך המחלה ומתוך המציאות הקשה והרעה פתאום מוצאים מעלות, למשל, אם לא הייתי חולה לא הייתי מקבלת סל שיקום, לא הייתי מתמודדת ועוזרת למתמודדות גם כן כי לא היה עולה בדעתי ללכת לאפיק זה כפרנסה קטנה מהצד, לא היינו מקבלים קצבת נכות, לא היינו מקבלים ליווי בדיור שזה אומר מדריכה, עו”ס (וגם מקופ”ח מדריכה עו”ס ורופא) וגם קניה של רהיט או מכשיר חשמלי לבית בהשתתפות של 3500 ש”ח אחת ל5 שנים. (והכל צריך להיות חדש כי רק בחנויות רשמיות מקבלים הצעת מחיר מסודרת למסירה למשרד הבריאות) זה אומר שלא הייתי עם מרץ בלתי נלאה ועוד ועוד ועוד…
-
זה היה באשפוז הראשון שלי, היכרתי שם את מירה (שם בדוי),
ושוחחנו הרבה. מירה לא הרגישה טוב והתלוננה אלי שהיא לא מריגשה טוב,
אבל היינו צוחקות, כן, לפעמים צוחקות אף על פי שבדרך כלל
למירה היו הרבה טענות על המשפחה שלה שזנחה אותה ולא
באה לבקר.
״פרלה, נסתם לי הראש! תצחיקי אותי הרבה! אוי! אוי!”
היא תופסת ראשה בשתי ידיה, “אוי! נסתם לי הראש! יש לי
שם רעש איום!״
״מירה! הכול בסדר, אני כבר מביאה פומפה! לא לדאוג!
איפה סתום? האף? הפה? האוזניים? אולי להביא לך שרשור
של אינסטלטור? יש לשכנים שלי, להגיד לבעלי שיביא?
אולי יש פה, גם להם נסתם לפעמים, ואולי אקרא לאיש
אחזקה?״
מירה נענעה את ראשה, היא הצליחה בסוף לצחוק,
לצחוק עם פנים מיוסרות ודמעות בעיניים.
-
למצולמים אין קשר לכתבה, זה סיפור אחד מיני רבים שהיכרתי בתור בעלת כרטיס “הנוסע המתמיד” במקומות ה”יפים” בהם הייתי במרוצת שנות הגלות שלי
-
הונאה – פרק א’
לירקן בשוק
יש נימוק
וללא פקפוק
ובלי צקצוק
הסחורה הרקובה
מתחת לטובה
כי הוא רוצה
שיקנו את זה
לב לא ישימו
ולא יבחינו
ורק יאמינו
שלא הטמינו
חתול בשק
האטום חזק
ללא כחל ושרק
נקי מאבק
וכך הוא ירוויח
בשיטת מצליח.
גם המוכר
רכבו לאחר
למוסך ממהר
את המצב לשפר
לתאונה אין זכר
“מגהץ” כל קמט
המכונית מושלמת
התמורה משולמת
האחריות נעלמת
מוחקים קילומטרז’
מנקים ת’באגאז’
העסק מוכרז
במחיר מופרז
כל אלה ידוע
ללא שום שכנוע
שהם שקרנים
רמאים ונוכלים
המשך יבוא בפרק הבא…
<br clear=”all”>
הונאה – פרק ב’
איש מכובד
מעמדו מיוחד
משפחתו זהב
ללא רבב
ופתאום קרה
“נשברה הקערה”
אחד הבנים
“שבר את הכלים”
שומו שמים!
הוכה פעמיים!
בנפשו חלה
לכלך את המשפחה
וגם הוא נאשם
בבעיות שעשה שם
אז מה עושים
פשוט מכסים
המשפחה מטפלת
בו במחתרת
מהכדורים הס
הלוא הבן מיוחס!
מוכרים אותו בשוק
עם נימוק
ללא פקפוק
ובלי צקצוק
מתחת לתדמית
הטובה והחיובית
מחביאים את הצרה
שבלב היא צרורה
מקוים ללא תוחלת
והמשפחה מתפללת
שהבחורה המיוחלת
תהיה הגואלת
את האב והאם
מגורלם – מלהיכלם
כי יעברו השנים
ההורים מזדקנים
ובו האשה
מטפלת בבושה
כי היא עוד נאשמת
ועומדת נכלמת
בגללה כן בגללה,
בעלה כך חלה…
-
1 בתור ביבליותרפיה – טיפול רגשי באמצעות כתיבה
2 לתת מתנה ממני לעולם
3 להעביר מסרים חשובים לתועלת הכלל
4 כל שקל = בונוס
-
לי היו בספר שכתבתי הרבה דברים בסגנון הזה סיפורים של לשון הרע, שיחות רעות כאלה ותיאורי מקרים איך אנשים פגעו בי, אז לביבליותרפיה יכול להיות שזה מותר, אבל לפני שהוצאתי את הספר לאור ישבתי עם כמה נשים שעזרו לי לסנן את התוכן של הספר, לא רק דברים רעים אלא כל דבר שיכול להביך מישהו, כי אם במקרה מישהו יזהה את עצמו בספר, נכון שהכל בשמות בדויים ופרטים מטושטשים, אבל אי אפשר להיות בטוחים, קוראים לי סולובייציק, טוב אז אני עם נערווים של בריסק, אבל ברצינות, אסור שמישהו יקרא דברים כאלה, משום הונאת דברים ולשון הרע
-
הוצאתי לאור ספר ראשון (בהנחה שיהיו עוד אחרים) בהוצאת “פיוטית”, הוצאה קטנה מנתניה המולי”ת והעורכת מאוד אדיבות כמו כן המעצבת הגרפית. אני לא זוכרת את הצעת המחיר שלהם אלא רק שהם לקחו 15000 ש”ח על הכל כולל הדפסה של 100 ספרים ומהדורה שניה של 100 ספרים עלתה 3000 שקל
אני מוכרת כל ספר לבד או אחרי ההרצאות שלי זה רץ מפה לאוזן וגם אחותי שיש לה עיתון מפרסמת לי את זה בחינם על בסיס מקום פנוי, עשינו ערב השקה והיה מדהים חברה של המול”ית שהיא זמרת שרה איתנו שירים ונגנה בגיטרה היה אוכל טוב והיה ממש מושלם
-
גם פרופסור לרנר – רופא מצוין, אנושי ומקצועי במרפאת מאוחדת בגילה
-
גם אוויל מחריש, לחכם ייחשב
-
כתבתי כבר למעלה אבל אולי הלך לאיבוד:
ביום שלישי בבוקר נוח לי אחרי 10 וחצי, תודהאחרי פורים זה מתאים לי
-
ביום שלישי בבוקר נוח לי אחרי 10 וחצי
-
את יכולה לשאול חופשי באישי
תרגישי נוח אל תתייאשי!
-
בקשר לDBT- ניסיתי בעצמי
1. המטפלות וגם רוב המטופלים/ות הם לא אנשים חרדים, יש קבוצה ויש פרטני וצריך לקחת את שניהם
כלומר צריך לשלם 550 ש”ח בשבוע!!!
2. צריך להופיע בכל הפגישות הקבוצתיות, אי אפשר לבטל מכל סיבה שהיא
לי נקבעו פגישות מטעם העבודה 1 לחודש לאותו יום של הקבוצה באותן שעות ולכן סולקתי מהקבוצה, שגם כך היא נדירה מאוד ועד שמשיגים קבוצה כזו (במיוחד אם רוצים א. קבוצה בעברית ב. קבוצה לנשים בלבד ג. קבוצה בעברית) זה נדיר מאוד
3. ובנוסף לכל הנ”ל, צריך להתחבר לצוות (שתי המטפלות), ספציפית – לי היתה מטפלת לא חרדית עם דעות משלה והיא התחילה לדבר איתי שיחות השקפה, דבר שלא נראה לי אתי ולא מקצועי, וזה הפריע לי מאוד אז הפסקתי ומה גם שאם אני יוצאת מהקבוצה אני צריכה להפסיק את הטיפול הפרטני שרק ביחד עם הקבוצה זה עובד,לפי השיטה.
