יעוץ אימון והנחיה מרים סולובייציק
יעוץ אימון והנחיהתגובות הפורום שנוצרו
-
הלכתי פעם עם בני ברחוב, הוא היה בן 8-9, במעבר חציה ממול המתינה לירוק, היא היתה מאוד שמנה, ואני רציתי להיזכר מאיפה אני מכירה אותה, הבן שלי אמר לי מיד, אל תסתכלי עליה, היא מרגישה שמסתכלים עליה וזה לא נעים לה…
-
איך אתן עם ספרי שירה?
יש לי המון שירים (יותר ממאה) לפי דעתי (הפסקתי לספור…)
גם אחד השירים שכתבתי פה הוא ספוקן וורד – מסופקת אם להכניס אותו לספר שלי.להלן השיר על “מה יגידו” – נכתב בנסיבות מסוימות.
מפה לפה עבר
כי במקום נפל דבר
איש לא מינהו לדוור
היצר עליו גבר
שמע את הדבר
נתון לנתון חבר
ושאל על מה שסבר
ובעצם עברה עבר
וזוהי פשוט רכילות
ולכל דבר יש עלות
מאריכה לנו גלות
והמחלוקת עושה התעלות
ולצער הזולת יש חלות
ולדברים יש בסוף התגלות
אם לי יש פה לבקש
אעשה זאת בלי להתייאש
אנא, אל תעבירו את האש
ואל תטמנו לי מוקש
לא כל אחד רעה חורש
גם מי שטובתי מבקש
עלול להיות לרגע טיפש
כשהוא מביא את הידיעה
שלפני ימים או שעות לו נודעה
והוא חושב לעשות התראה
למקור הסמכות מוסר הודעה
על משהו שמישהו אמר
ושאל ובלבל את המוח וחקר
ואודות הזולת התעניין וחפר
וסתם לו את הפה בסופו
של דברבעניין זה אני מבקשת
לאבא ואמא נא לא לגשת!
כי מהם אני מתביישת
ומהביקורת שלהם אני חוששת
עדיף לשתוק ולא להגיב
ולנפנף את הנודניק בחיוך אדיב
את הגבולות לפטפטן להציב
וכך המצב ישאר יציב
מי שאומר את הדברים
לא יודע איך הם נגררים
וממדי הנזק לא מתבררים
כי אבא ואמא ממש מצטערים
ואני לא רוצה להוסיף
ואת הבושה כאן להדליף
אז אל תדברו באופן עקיף
לפנות אלי ישירות זה עדיף
<br clear=”all”>
אחותי הגיבה לי בשיר הבא:
מי פיזר
מילותי
מי הפך
לילותי
מי גילה
וברח
תפס כנף
ופרח
מי הוליך
את הכל
עוף השמים
הוליך
את הקול -
הקושי שלי הוא לפנות לאנשים ולעניין אותם בהרצאה ובספר שלי (בספר זה קצת יותר קל כי אנשים משתכנעים לקנות אותו אחרי שהם ראו כמה מודעות עליו (וקראו את הצד האחורי של הכריכה) וגם כי הם קוראים פרק לדוגמה
אבל בהרצאות זה יותר קשה לי ואני לא רוצה לעשות דבר שעלול להיות בבחינת “אין הזדמנות שניה לתקן את הרושם הראשוני” כבר “שרפתי” לקוחות ואני נרתעת מלעשות את זה שוב.
תודה לך על היוזמה.
-
כשאדם נמצא במערבולת בים אומרים המצילים לא להתנגד, המערבולת תסובב אותו עד הקרקעית ואחר כך הוא יצא מזה ויצוף למעלה
(אני לא ממליצה לעבור את החוויה הנ”ל, אבל כשכבר יש דבר כזה כדאי לדעת)
אבל בכל מקרה שמגיע גל צריך להיכנע ולחכות שזה יעבור כמו שמובא בקטע הבא (ביבמות קכ”א ע.)
<font color=”#847b4f”>”תניא, אמר רבן גמליאל: פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שנשברה, והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה, ומנו? רבי עקיבא. וכשעליתי ביבשה, בא וישב ודן לפני בהלכה. אמרתי לו: בני, מי העלך? אמר לי: דף של ספינה נזדמן לי, וכל גל וגל שבא עלי נענעתי לו ראשי; מכאן אמרו חכמים: אם יבואו רשעים על אדם, ינענע לו ראשו.
תניא, אמר רבי עקיבא: פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שמטרפת בים, והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה, ומנו? רבי מאיר. כשעליתי למדינת קפוטקיא, בא וישב ודן לפני בהלכה. אמרתי לו: בני, מי העלך? אמר לי: גל טרדני לחברו וחברו לחברו, עד שהקיאני ליבשה. </font> -
יש קלפים שנקראים מרגישונים ועל כל אחד מהם מצויר פרצוף עם הבעת פנים אחרת.
אני לא יודעת איפה משיגים אבל זה ממש מוצלח.
-
מי שאוהב את העבודה שלו, הוא לא עובד אף יום…
יש כאלה שיש להם תחביב ומהתחביב הזה הם מתפרנסים.
גם כתיבת ספר עשויה להתחיל כמו תחביב של כתיבה, שאחר כך מתהווה לספר.
וכך בכל דבר שאדם עושה, למשל, מי שאוהבת מאוד ילדים והולכת להיות גננת/מטפלת
מי שלמדה ציור בשביל תחביב והיום היא מורה לציור כך גם בנגינה ובעוד הרבה דברים
אני למדתי אידיש מתוך הרפתקה, כי הייתי צריכה ללמוד את זה כי המחותנים מדברים עם כל המשפחה באידיש
זה התחיל כהרפתקה ונעשה רציני יותר ויותר, בעלי קנה לי עיתונים באידיש, אחרי זמן עבדתי בבית ספר באידיש (על טהרת הקודש) ושייפתי עוד ועוד את השפה. כיום אידיש זו שפה שניה שלי ברמת שפת אם. (קריאה כתיבה אפילו גראמען, בעברית – חרוזים, ודיבור)
-
כתבת פה דברים חשובים מאוד, אכן, זה יכול לפגוע ולהשפיל, אבל זה כפרת עוונות הכי משתלמת שיש, כי עגמת הנפש היא לא כתוצאה מסבל גופני, או נזק כספי או מריבות עם שכנים וכיוצא באלה.
אדם שנפגע ולא עונה הרי הוא מ<em style=”font-family: inherit; font-size: inherit; color: var(–bb-body-text-color);”>הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם <em style=”font-family: inherit; font-size: inherit; color: var(–bb-body-text-color);”>ואינם משיבים עושים מאהבה ושמחים ביסורים עליהם הכתוב אומר “ואוהביו כצאת השמש בגבורתו” זוהי עת רצון ואפשר לבקש דברים והבקשות מתקבלות וגם אפשר לברך אנשים אחרים, והברכות מתקיימות!
אנשים מתמודדים הם קרובים להשם ית’ כי הם בעלי יסורים שאף אחד אחר לא יתנסה במה שעוברים אנשים עם התמודדות נפשית יש בזה מימד חמור יותר ממחלות בגוף מבחינות מסוימות, וגם אם לא משווים אותם לאחרים הסבל שלהם הוא אינסופי, הסבל הוא גדול מאוד וזה נמשך שנים, זה לא אנגינה או דלקת ריאות, זה משהו שבא כדי להישאר ולא כדי ללכת, זה מהלך כרוני וממושך.
הפרוגנוזה משתנה מאדם לאדם ומהפרעה להפרעה. אני יודעת מה זה, אני רואה בנות סובלות ואני משתתפת איתןגם הנשים שאני מלווה אני רואה איך קשה להן ואני מנסה לעזור להן כמה שיותר זו עבודה סיזיפית מאוד, שני צעדים קדימה וצעד אחד או שניים אחורה. זה גם צער גדול למשפחות שלהן.
-
מניה דפרסיה היא בדיוק כמו כל דבר בעולם יש לה מעלות וחסרונות כמו לכל דבר בעולם הזה. המעלה במחלה הזאת היא המניה, באופן די מפתיע ככה אני יודעת, אצלי בזמנים של המניה אני מספיקה המון מכינה אוכל בכמויות, מנקה את הבית יסודי עושה דברים שלא מקובל לעשות אותם אחרי לידה למשל לצאת עם הפצפונת שלי עם שאר הילדים לגינה. אני גם יוצאת עם הילדים לטיולים ואני לא מתעייפת אני יודעת שאחרי המניה יכול להיות גם דפרסיה וזה גורם לי להתכונן מבחינת אוכל, כביסה ניקיון ועוד, כמו שנות השובע במצרים, והם הכינו אוכל לשנות הרעב. ככה זה אצלי.
כמי שסובלת ממנה כבר שנים אני יודעת שיש דרגות, אני עצמי הייתי בכמה מצבים, מהקשה ביותר עד הקל ביותר.
בזמנים שחששו לגרוע מכל, הייתי במקום שמור וסגור, וזה קרה הרבה פעמים, הרבה יותר מדי.
אבל ב”ה אני שנתיים בלי כל הבלגן של האשפוזים ואני מתרוממת לאט לאט מהתהום.
הילדים שלי משלמים יופי של מחיר על זה, וגם בעל הבית.
אז לכתוב שיש מצבי קצה והילדים משלמים מחיר לא גבוה מדי, זה נכון אבל לא מדויק, הילדים שלי משלמים מחיר יקר מאוד, כי הנה, הייתי בשאול תחתיות או ברכבת הרים למעלה אבל הפוכה לגמרי, לעומת זאת אני עומדת היום במקום של מרצה, סופרת ומשוררת בכובע אחד, ובכובע השני אני סומכת (עובדת שיקום בעלת ידע מניסיון) אני מקווה שיבוא יום ואוכל לחזור לשגרה ולהחזיר את הבית לקדמותו, והשם ית’ יקיים בי את מה שנאמר: “חדש ימינו כ“קדם”
-
אני מסכימה עם מה שנאמר כאן
ואני רוצה להוסיף שזה תלוי
למשל אצלי כל פעם שאני אומרת שאני מתמודדת
אז כולם מסתכלים עלי כעל גיבורה
ואני מקבלת יחס של כבוד.
אף אחד לא מבין איך אני מגדלת שבעה ילדים
(טוב, איך באמת? זה סוד מקצועי…) (אני מתמודדת “מקצועית”)
אני מקבלת עזרה מכל מי שרק אפשר
(יש לי 2 עו”סיות, 2 מדריכות שני רופאים, זה זמני אבל בינתיים אני נהנית מזה.)
מאוד כואב לי היחס לאותו קופאי, אני חושבת
שאלו שמגיבים כך הם אנכרוניסטים לא עדכניים
ולא כדאי לשים לב אליהם
אולי כדאי לדבר על זה בטיפול, ולקבל אסטרטגיות איך להתייחס
-
הייתי רוצה להרחיב קצת…
כאמור, אני סומכת בחברת נתן שנותנת שירותי סל שיקום מטעם משרד הבריאות, אני מלווה 2 נשים מתמודדות
בעצם אני עובדת שיקום בעלת ידע מניסיון, כלומר אני בעצמי מתמודדת ולכן אני יכולה להבין יותר את הנשים המתמודדות. (המתמודדות – לטובתן – לא יודעות על הפרט הזה)
אני עם ההתמודדות שלי, אמא לשבעה ילדים.
בכובע השני שלי אני מרצה ונותנת כלים איך להתמודד עם ההתמודדות שזה שם ההרצאה, אני גם מוסרת בהתחלה קטע של ספוקן וורד (שירה מדוברת – פואטרי סלאם) בנושא הסטיגמה בבריאות הנפש ויש גם מצגת מושקעת שמלווה את ההרצאה.
כתבתי גם את הספר “בין הניתוקים” שמדבר על החיים שלי כמתמודדת ואיך אני עושה את זה על ידי כלים שרכשתי או שניתנו לי כמתנה מבורא עולם. הספר מעניק השראה לקוראים בכל קושי בחיים איך ניתן להתמודד ביעילות. הספר נמכר רק אצלי ואחרי ההרצאות שלי.
אני זמינה בירושלים, ביתר, בית שמש, בני ברק ומודיעין עלית. בשאר המקומות – ניתן לרכוש את הספר ולקבל במשלוח בדואר.
אני משתמשת רק בטלפון כשר ובמחשב מסונן של חברת נטפרי.
שפה שניה – אידיש
אפשר להתקשר אלי 0504177752 או במייל: *** אין לפרסם מיילים בציבור, השתמשנה בהודעות הפרטיות לשם כך ***
-
מרים סולובייציק
עובדת כשכירה וכעצמאית גם יחד, שכירה בחברת נתן, כסומכת-מלווה נשים מתמודדות נפש בחיי היומיום מטעם חברה מסוימת שנותנת שירותי סל שיקום מטעם משרד הבריאות למתמודדי נפש שעומדים בקריטריונים.
כמו כן אני מרצה וסופרת.
-
אם בריאה או לא בריאה, מה זה משנה?
לי יש המון חברות שאינן מתמודדות וזה לא מפריע להם שאני מתמודדת
אבל…
אמא שלי אומרת שהיא חשבה מה יהיה עם הילדים שלי בשידוכים
ואני צריכה להתנהג בזהירות
אמרתי לה שארבעים יום לפני יצירת הוולד נקבע לו
מי יהיה השידוך שלהם.
וזה לא נכון שאני מתמודדת בצורה מסוימת
בלי זהירות ובלי אחריות
כי אני עושה את מה שצועקת הנשמה שלי
ומה שהכי מתאים לי ובטח יש עוד נשמות כאלה שצועקות
בלי קול, ובלי מענה ואני מרגישה שאני הפה שלהם
ויש לי שליחות ואחריות לפתוח חלון ואפילו דלת בפני ההתמודדות
-
מי אמר שצריך להיות “רגיל”
השיר הבא עונה על השאלה (לפי דעתי, מהי דעתך?)
כולם או כלום
כשאתה עושה
ומנסה
לרצות את “כולם”
ואת כל העולם
דע שסביבך
אין “כלום”
אבל כשסביבך
יש משפחה
סומכת
תומכת
אתה מוקף
באמת ב”כולם”…
-
יותר קל לי ללמוד ספרי הלכה מאשר להתעמק בספרים (אני לומדת הלכות שבת, ו…מסכת שבת (לקחתי את זה לבן שלי אחרי שהוא סיים את זה בחידר) אבל אם כבר, ספר שקראתי לאחרונה:
1, מסמרים בכיס הסרפן – לא זוכרת את שם הסופרת
2. ריקוד מז’ורי של חדוה לינד
3. ספרי עיון ולעזרה עצמית (למשל הפרעה דו קוטבית כל מה שאתם צריכים לדעת לא זוכרת את שם המחבר, הוא פסיכולוג)
-
אני מסכימה עם חדוה לינד, אבל יש לי הערות:
1. זה לא פשוט לחיות עם מאניה דפרסיה, בתקופות שיש אשפוזים יש בעיה מה לעשות עם הילדים והבעל.
2. הבעל בהרבה מקרים מתמודד גם כן (ככה זה בשידוכים, לכל סיר יש מכסה) והוא לא יכול לטפל בילדים
3. ואז רצוי לבקש עזרה ברווחה ולנסות למצוא משפחות שיגדלו את הילדים אפילו הם מעדיפים שהילדים יגדלו אצל משפחות שנבחרו ע”י המשפחה/ידידים/קרובים, ככה יש יותר שיתוף פעולה.
ההתמודדות קשה מאוד, ואנחנו, המתמודדים שמחים עם כל עזרה שהיא, ובלבד שתוצע בגובה העיניים, מתוך חמלה ולא מתוך למסכן את המתמודדים, לעשות את זה בענווה וברצון אמיתי לעזור, אפשר לשאול איזה עזרה צריכים וזה עדיף מאשר סתם לבחוש לשני בעניינים ובלי חקרנות מיותרת
תודה לכן על ההזדמנות להגיב
-
חוץ מהכל, שילמתי את ה15000 ואחרי ששילמתי הכל אני המרוויחה הבלעדית של הספר ואני לא הייתי צריכה לשלם אחוזים למו”לית
-
אני כתבתי את הספר “בין הניתוקים” יש שם מולי”ת – אישה נדירה! איזה יחס איזה תשומת לב, וגם הבת שלה עשתה לי גרפיקה ועימוד מהממים, הספר קריא וקולח, היא עשתה ממנו בונבונירה, לא יכול להיות שמישהו היה נהנה מהספר בלעדיהן. אכן, אני קיבלתי הנחה גדולה כיון שאני “מתמודדת” ושילמתי על כל הספר כולל מהדורה ראשונה של הדפוס (100 ספרים) 15,000 ש”ח והייתי צריכה להעביר לה כסף כל כמה זמן וזה היה בתשלומים, את התשלום האחרון היא קיבלה אחרי שהספר הודפס. (אני בס”ה שלחתי לה ספר מוקלד בוורד את השאר היא עשתה) בינתיים עשיתי מהדורה נוספת של עוד 100 ספרים. אני מוכרת אותו באופן עצמאי כך שכל הרווח הוא שלי. עשינו גם ערב השקה מהמם שעזרו לי לי לנהל אותו כמה חברות טובות והמו”לית הביאה חברה שלה זמרת והיא גם ניגנה בגיטרה וכולן שרו איתה אני אמרתי כמה דברים וגם המו”לית וגם עוד כמה חברות. זה היה בדיוק לפני שנה, וזה היה מקסים. מכרתי אז 40 ספרים (היו 35 משתתפות!) מאחלת לך המון הצלחה!
שם ההוצאה לאור הוא “פיוטית” תוכלי לחפש אותם בגוגל
